צ'ארלס ברונפמן בראיון נדיר: "ההשקעה בכור היתה טעות" - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

צ'ארלס ברונפמן בראיון נדיר: "ההשקעה בכור היתה טעות"

ברונפמן רכש את כור לפני שמונה שנים וחצי ביחד עם יונתן קולבר ומאז ראה רק הפסדים; הוא מגלה שבתקופה הקשה של כור שקל להתפטר או להחליף את ההנהלה, וממליץ על שלום: "לא תהיה כלכלה ישראלית מצוינת אם לא יהיו גבולות, אם לא תהיה מדינה פלשתינית מוכרת לצד ישראל"

תגובות

המיליארדר היהודי-קנדי, צ'ארלס ברונפמן, שהגיע בשבוע שעבר לישראל כדי לעסוק בענייני פילנתרופיה, חושף בראיון ל-TheMarker זווית ראייה ייחודית של איל הון ונדבן בכל הקשור לתהפוכות שעבר קונצרן כור מאז רכש אותו ב-1997. ברונפמן אינו מזיל דמעה על עשרות מיליוני הדולרים שהפסיד בהשקעה בכור. בגילוי לב הוא מודה, לראשונה, שההשקעה היתה טעות עסקית שלו, של בן טיפוחיו, מנכ"ל החברה יונתן קולבר ושל שותפו של קולבר לעסקים, דני בירן.

כור הוא למעשה העסק היחיד שנותר בבעלותו של ברונפמן בכל העולם, לאחר שמשפחתו גילגלה שנים ארוכות עסקים במיליארדי דולרים, עד שבא הדור השלישי ושיבש את סיפור ההצלחה. השליטה בכור נרכשה ב-1997 תמורת יותר מ-400 מיליון דולר, עסקה ששיקפה לכור שווי של 2 מיליארד דולר. מאז צלל שווי החברה לשפל של 197 מיליון דולר בינואר 2003, לאחר שבנק הפועלים נפטר בלא תמורה מאחזקותיו בה. מתחילת 2005 ניכרה התאוששות בשווי החברה, שהתייצב על כ-900 מיליון דולר וכיום היא נסחרת לפי שווי של כ-860 מיליון דולר.

ניתן להניח שלו היתה זו עוד השקעה בתיק של בונפמן הוא מזמן היה מממש אותה, אפילו בהפסד ומפנה את מלוא זמנו לפעילות למען הקהילה. ואולם את ההשקעה הזו מנהל יונתן קולבר, שברונפמן היה הסנדק שלו, ושאבא שלו, ליאו קולבר הוא חברו הטוב ב-57 השנים האחרונות. אז בינתיים מתנחם ברונפמן בכך, שהפסדיו בכור היו מעין שכר לימוד לקולבר ובירן, שהפיקו לקחים מהטעויות החמורות שעשו ושכיום הם מהמנהלים הטובים, לדעתו, במשק. בנוסף הוא משוכנע, שכור עלתה על מסלול של הצלחה לא מעט בזכות מנהלים מוצלחים המנווטים את החברות הבנות העיקריות שלה - מכתשים אגן ואי.סי.איי, ועכשיו הוא מצפה מקולבר ומבירן להביא לשיפור נוסף ומתמשך בחברה.

"כור היתה הרפתקה"

אתה מרוצה מההשקעה בכור? אחרי הכל הפסדת בה כ-60%.

צריך להבין, שבעולם העסקים שום דבר לא הולך תמיד כמו שעון. כשניסינו להשקיע ברצינות בישראל ב-1988 הלך לנו מאוד- מאוד טוב. אחר כך עשינו טעות. חשבנו שאנחנו ילדים גדולים ושאנחנו יכולים לנהל חברה גדולה. אז קנינו את כור. והפסדנו המון כסף.

כור היתה טעות?

ההשקעה בכור היתה טעות, כן. וזו היתה טעות שלי. אני הייתי זה שהציע. לא היינו צריכים לעשות את זה, אבל הרווחנו כבר הרבה כסף ואחר כך הפסדנו הרבה כסף. עכשיו אנחנו חוזרים ובסוף זו תהיה הרפתקה.

זו לא תהיה ההרפתקה הכי טובה בעולם, אבל היא תהיה גם רחוקה מאוד מלהיות ההרפתקה הגרועה בעולם.

אולי הטעות לא היתה ברכישת כור, אלא בפיטורי המנכ"ל בני גאון ומינוי יונתן קולבר?

זו לא היתה הטעות. הטעות היתה לא לעשות מה שאנחנו טובים בו, ולעשות במקום זה משהו אחר שאנחנו לא כל כך טובים בו.

במה הייתם טובים?

היינו טובים בהשקעה פיננסית בחברות כטבע ואסם, והיינו צריכים להמשיך בזה. ואולם החלטנו - אני החלטתי - יחד עם יונתן לנהל חברה. ואנחנו לא היינו מאוד טובים. הצוות הניהולי לא היה כזה מומחה בניהול חברה. אני יכול לומר היום, שהצוות הניהולי שלנו מאוד טוב בניהול חברה, אבל עשינו כמה טעויות מאוד חמורות. אנחנו, כולל אני.

למה לא החלפת את ההנהלה אחרי התמוטטות כור, את יונתן קולבר ודני בירן?

התמוטטות? היא לא התמוטטה. היא הרי לא פשטה רגל. אתה עושה מה שאתה יכול. אני חושב שיונתן ודני עשו מה שיכלו. הם עשו כמה טעויות חמורות, עשו תפניות נהדרות והיום אני חושב שהם בין המנהלים הטובים בישראל. אז הם למדו בדרך הקשה.

מה היו הטעויות?

הטעויות הופיעו בעיתונים במשך השנים, ולחזור עליהן כאן זה יהיה מטופש. ואולם הכוונה היתה נכונה. לקחת קונגלומרט שהיו לו השקעות היסטוריות, שההסתדרות הפעילה אותו כדי לספק תעסוקה לעובדים, לא כדי להרוויח כסף. אז כור כמעט התמוטטה, ובני (גאון) הציל אותה בדרך נס.

קנינו במחיר גבוה מדי, והחלטנו שמה שהיה נכון לעשות, זה שבמקום שיהיה קונגלומרט גדול, נתמקד בכמה תעשיות. הציבור הישראלי לא אהב את הגישה הזו, כי העדיף גוף שמחזיק 70% מהכלכלה הישראלית. אבל, בדרך החשיבה שלנו לא היינו צריכים להיות ביותר מ-3-4 עסקים מרכזיים.

יצא, שהערך הגבוה ביותר שהיה לנו היה באי.סי.איי ואז - וזו לא אשמתם של יונתן, או של דני, או שלי - פתאום הבועה (של ענף התקשורת העולמי - א.ק) התפוצצה. ובינגו - אתה בצרה. אבל הם נשארו עם אי.סי.איי, עם מכתשים אגן ועם הכל, ועכשיו החברה בחזרה על רגליה במצב טוב מאוד, פיננסי וניהולי.

והדבר האחרון - דני ויונתן שכרו הנהלה טובה מאוד, כך שכל אחד מהעסקים מנוהל טוב מאוד. החברה האם מנוהלת על ידי יונתן ודני, מפקחת על הכל ומביאה לשולחן יותר מאשר רק כסף. הם מבינים מה קורה בחברה אחת ובהנהלה ומציעים אולי לעשות כך או אחרת, אבל לא מנסים להתערב. דני הוא כמובן יו"ר מכתשים. והוא עושה עבודה מאוד טובה. וכך גם שלמה ינאי (מנכ"ל מכתשים אגן).

היו שמועות בזמנים הרעים בכור ששקלת לבטל את החברה האם.

בזמנים רעים אתה חושב על הכל, למעט התאבדות, כמובן. אתה חושב על הרבה תרחישים, ואני אומר שכל מי שבעסק חושב כל הזמן איך לשפר או לגרוע. יהיו לנו בימים הקרובים שיחות בדירקטוריון על עתיד כור.

מה התוכניות שלך לגבי כור?

אני צריך להגיד לך מהן תוכניותיי? איך אני יודע? תשאלי את יונתן אחרי ה-10 בחודש. אני לא יודע. אני יו"ר לא פעיל, אני לא בהנהלה. אני משתתף בדיונים, אני מציע, אבל יש הרבה מוחות סביב השולחן הזה. אני לא חי כאן, אלא בניו יורק. מאוד קשה להיות יו"ר חברה אם אתה רוצה להיות פעיל, כשאתה חי כל כך רחוק. אם אתה לא יו"ר פעיל, זה אפשרי.

כמה עמוק אתה מעורב בקבלת החלטות בכור?

כמה עמוק שאני רוצה. תלוי מה ההחלטה. זה מאוד פשוט. אם ההחלטה היא על משהו שאני יודע לגביו הרבה, אני מעורב יותר. אם זה לדוגמה אלישרא, אני לא יודע דבר על אלישרא או הגנה. מה שאני יודע זה, שצבר ההזמנות של אלישרא לא טוב כבעבר, שיש נסיגה. ואני יודע שביצועי החברה לא כל כך טובים, שזה רע, אבל זה מה שאני יודע. וכשיונתן אמר שיש סיכוי להגיע לעסקה עם אלביט, ואני מכיר את מיקי פדרמן הרבה שנים, אמרתי שמיקי אדם נהדר ומכובד והוא מנהל עסק טוב וזה יהיה נהדר. אבל לא ניהלתי את המשא ומתן על העסקה.

אם אנחנו כבר מדברים על אנשי עסקים בישראל, נוחי דנקנר רכש באחרונה מניות בכור. אתה אוהב את ההשקעה הזו? ידעת מראש על העסקה הזו?

נוחי דנקנר היה עד כה ג'נטלמן מושלם בהשקעה שלו בכור. אנחנו היינו גלויים איתו והוא היה מאוד גלוי איתנו. לאן כל זה יוביל, אין לי מושג. אני לא דואג לגבי נוחי דנקנר ונוחי דנקנר אינו דואג לגבינו. אני חושב שהוא בחור מאוד מאוד הגון, ואם הוא ירצה להישאר עם 10% בכור - הוא יישאר. ואם ירצה לקנות יותר, הוא יקנה יותר. אין שום הסכם חתום בינינו.

אתה חושב שבעתיד הוא יהיה חלק מההנהלה של כור?

את צריכה לשאול את נוחי דנקנר. אני לא יודע. נוחי דנקנר, את יודעת טוב ממני, חולש על מספר רב של עסקים. הוא איש מאוד עסוק. ממש עכשיו יש לו חברת טלפון 'קטנה' (סלקום) שצריך לטפל בה. ויש לו עוד כמה עסקים שהוא צריך לטפל בהם. אני לא חושב שכור בראש הרשימה שלו.

דנת איתו על הסכם כלשהו, לדוגמה הסכם הצבעה בכור?

לחצנו ידיים. שום דבר בכתב.

ומה סיכמה לחיצת היד?

שאנחנו חברים. זה הכל. אין הפתעות. אם נרצה לעשות משהו, נתייעץ איתו מראש. אם הוא ירצה לעשות משהו, אנחנו מצפים שהוא יתייעץ איתנו מראש. זה הכל.

באיזו רמה תתייעצו מראש?

אם נבצע השקעה גדולה נגיד לו מראש. אם הוא יעשה משהו בעניין מכירה או קנייה של כור, או אם אנחנו נקנה או נמכור עוד מניות - נודיע לו מראש.

אתה רוצה שהוא יגדיל את אחזקותיו בכור?

אני לא יודע. אין לי שום דבר נגד זה. אם יש לנו כ-30% ולו יש 10%, יחד יש לנו 40%. אם יהיו לו 15% יהיו לנו יחד 45% וזה נחמד. אבל דבר אחד נבטיח, שלציבור תהיה אחזקה מתאימה. כי לפעמים כשאתה מחזיק יותר מדי מניות, אין לחברה נזילות ואין פעילות במניה. או, שאם אתה קונה 10 מניות זה עולה למעלה, ואם אתה מוכר 10 מניות זה יורד מאוד - וזה לא בריא. אנחנו רוצים שזו תהיה חברה מאוד בריאה, מה שלא היתה מעולם. גם כשקנינו אותה היא לא היתה בריאה. ועכשיו היא בריאה ואני מקווה שבעתיד היא תהיה יותר בריאה.

יונתן קולבר אמר לפני כמה שבועות שבכוונתו לבצע השקעות חדשות בישראל, השקעות גדולות. אתה יודע באילו תחומים?

אחרי ה-10 בינואר תוכלי לשאול את ההנהלה. אני לא אמור לדבר על זה. אני לא מדבר בשם כור. אני יודע את מקומי. תלוי מה יעלה. זה עולם גדול.

שמעת על רשת הסופרמרקטים טיב טעם?

כן.

האם נכון שכור שוקלת כניסה כמשקיע אסטרטגי לרשת?

אני מאמין שכור בחנה את זה.

אז לפחות יש לנו כאן משהו אחד.

אבל מחר זו יכולה להיות חברת משקאות קלים או חברה פיננסית. זה יכול להיות טמפו, או מכשירי שמיעה. מה אני יודע? העולם שלי אינו עסקים, העולם שלי הוא פילנטרופיה. העולם האמיתי שלי הוא "תגלית". יש לי הכבוד להיות יו"ר כור ואני פועל כיו"ר לא פעיל שפירושו, שאני יודע מה קורה, אבל לא מתערב בניהול. דבר אחד זה לפקח על חברה ודבר אחר לנהל אותה, והשניים לא צריכים להתערבב.

אומרים כאן, שלא החלפת את הנהלת כור בימים הרעים בגלל הקשרים הטובים שבין המשפחה שלך ומשפחת קולבר בקנדה. האם זה אכן בגלל חברות?

כל מה שאני יכול להגיד זה, שזה לא שקר. אבל יש עוד משהו. נניח שהייתי מחליף את ההנהלה, איך הייתי יודע, שהנהלה חדשה תהיה טובה יותר? לא הייתי יכול לדעת. היתה לי עוד בעיה. הייתי צריך להחליף את עצמי כיו"ר. כי אם אני יו"ר בניו יורק, ויש הנהלה חדשה שאני לא מכיר, איך אוכל להיות יו"ר שלה? אז הייתי צריך לפטר את עצמי, וחשבתי על זה.

בגלל התמוטטות החברה או בגלל שרצית לעשות דברים אחרים?

לא בגלל אף אחד מהשניים. איך אתה יכול להיות יו"ר של חברה שחי בניו יורק, ויש הנהלה בישראל שאתה כלל לא מכיר? הכרתי את יונתן ודני, ידעתי מי הם ומה הם צריכים, אז ניסיתי לעזור להם. אז נכון, שיש כאן עניין של ידידות, אבל בנוסף יש ביטוי באנגלית שאומר, ש'השטן שאתה מכיר טוב יותר מהשטן שאינך מכיר'. אז ידעתי עם מי אני עובד. לא שהם השטן, הם אנשים מאוד נחמדים.

אתה מוכן אולי לספר על הקשרים בין שתי המשפחות בקנדה?

אבא של יונתן הוא חברי הטוב יותר מ-57 שנים. נפגשנו בקולג'. אני הייתי הסנדק של יונתן. אבא שלו מנהל את עסקי ההשקעות שלנו בקנדה, לא את סיגראם אלא את הקרן של המשפחה, קמפ. ב-1988 יונתן החליט לעשות עלייה וביצענו השקעות בטבע ובשופרסל.

"נתניהו היה שר אוצר טוב מאוד"

מה דעתך על המצב הכלכלי בישראל? על המדיניות הכלכלית של נתניהו?

אני סבור שהכלכלה הישראלית השתפרה פלאים ושנתניהו היה שר אוצר טוב מאוד.

על אלו צעדי המשך היית ממליץ?

שלום. לא תהיה כלכלה ישראלית מצוינת אם לא יהיו גבולות, אם לא תהיה מדינה פלשתינית מוכרת לצד ישראל, עד שכל האזור יאותת על צמיחה כלכלית. שמעון פרס אמר לי פעם שאי אפשר להיות אי של שגשוג בים של עוני. ישראל למרבה הצער לא יכולה לחשוב רק על עצמה וכלכלתה, אלא גם על הכלכלות השכנות. וזו אחריות מאוד קשה.

למה זו צריכה להיות אחריות שלנו לדאוג לכלכלה הפלשתינית. בקושי יש לנו מספיק כסף לכלכלה שלנו. למה זו לא צריכה להיות אחריות של המדינות התורמות?

אני לא מדבר רק על הכלכלה הפלשתינית, אלא גם על הכלכלות הסורית, המצרית והירדנית.

הנחתי שהתייחסת לפלשתינים.

מכיוון שלנו יש הכי הרבה מה להפסיד, יש לנו גם הכי הרבה מה להרוויח. אז אנחנו צריכים ללחוץ על המדינות התורמות לסייע לכלכלות האלה. אבל כל עוד אנחנו במלחמה איתן אנחנו לא יכולים לעשות כלום. אי אפשר להתחבא מאחורי מחסום ולסגור עצמך מהעולם. דיברו על ההזדמנות שישראל תהיה ההונג קונג של המזרח התיכון.

אם היית אזרח ישראלי, למי היית מצביע בבחירות?

הייתי מצביע לאדם שהיה עושה את העבודה הטובה ביותר עבור ישראל, ואני לא אומר מיהו.

זה אותו אדם שיביא שלום?

לא בהכרח. זה לטווח ארוך. לא יהיה שלום בטווח קצר. אני חי בארצות הברית ואני קנדי וכולם מדברים כל הזמן על מה שיהיה הצעד הבא של ישראל. אבל מה שישראל תעשה אינו הדבר הכי חשוב. השאלה היא מה יהיה הצעד הבא של הפלשתינאים -אני חושב שהם בבעיה חמורה. לא יהיה הסכם במשא ומתן בשנים הקרובות, לרוע המזל. ולא בגלל ישראל אלא בגלל שהממסד הפוליטי הפלשתיני שרוי במהומה, ממה שאני קורא ושומע, שיקח עוד כמה שנים עד שהם יגלו מי הם.

איך המצב הזה ישפיע על משקיעים אמריקאים וקנדים או על משקיעים זרים בכלל?

משקיעים זרים מגיעים לישראל מסיבה פשוטה. בישראל יש המון מוחות למחקר. אחד הדברים הגדולים של המדינה זה יכולת המחקר - משרד המדען הראשי והצבא - שמניבים הרבה יוזמות המאפשרות לאנשים מבריקים לעשות עבודה טובה. היום רבים רוצים לנצל את המוחות שבישראל.

מה הסיכויים של התעשייה המסורתית בישראל? אתה מדבר רק על היי-טק.

אני מכיר חברה שנקראת...(מחייך) בתחום החקלאות והכימיה...

מכתשים אגן, במקרה?

כן, שמצליחה יפה. כל עוד שלישראל יש גישה לשוק העולמי הכלכלה תהיה בסדר, בתנאי שלא יהיו אינתיפאדה או מלחמה. לכלכלה באמת מצוינת צריך שלום וכלכלות הגיוניות מסביב.

איך אנשי עסקים יהודים בארצות הברית וקנדה מסתכלים על ישראל - כיעד להשקעות או לתרומה?

היהודים לא אוהבים לערב תרומה והשקעות. אמרתי לליאו פעם, שאנחנו צריכים להשקיע בעסק שמספק הרבה מקומות עבודה כדי לסייע לכלכלה הקנדית. הוא אמר לי: "צ'ארלס, הביזנס של העסק הוא לעשות כסף. אחרי שתרוויח את הכסף תעשה מה שאתה רוצה. תייצר מקומות עבודה, תלך לדוג, תעשה חיים. אבל קודם כל תזכור ששם המשחק בעסקים זה לעשות כסף. להחזיר את ההשקעה למשקיעים שלך. וזה הדבר הכי חשוב".

אז זה דבר אחד, ופילנטרופיה זה דבר אחר. אני סבור שרוב היהודים חושבים על ישראל עדיין במונחים של פילנתרופיה. הרבה חושבים עליה כעל תעודת ביטוח - כמו הצרפתים שרוכשים דירות בירושלים ותל אביב, וחושבים שאם יקרה משהו רע הם יוכלו לצאת ולבוא לכאן. לפני שהוקמה ישראל לא היה מקום ללכת אליו. עכשיו יש. מבחינה פסיכולוגית זה מאוד חשוב. כשמגיעים להשקעות, עסקים הם עסקים - ולעסקים אין מולדת. אם אתה עושה עסקים בארצות הברית, זה בגלל שאתה מכיר בה את כללי המשחק.

"הביורוקרטיה בישראל יכולה לשגע"

יש הרבה אנשים שבאים אליי ואומרים: "להשקיע בישראל, הביורוקרטיה משגעת אותך". אני זוכר חבר שאמר לי שהוא משתגע מזה. שאלתי אותו אם יש לו שותף ישראלי? הוא אמר שלא. אמרתי לו, בוא אשאל אותך שאלה נוספת. נניח שהיית מקים עסק בארגנטינה. לא היית לוקח שותף מקומי? הוא אמר לי בוודאי. אמרתי לו, ובכן? הוא אמר לי, אבל הם יהודים. תיקנתי אותו - הם ישראלים. יש להם תרבות משלהם, שטיקלעך משלהם. אם הייתי ישראלי והייתי רוצה להשקיע בקנדה, גם הייתי משתגע, כי לא הייתי יודע איך מתנהל בה המשחק. השאלה אם תשקיע מציונות. אני לא הייתי משקיע בישראל אם לא היה לי שותף כאן - אדם נהדר בשם ג'ייקוב בריל, שהיה יו"ר שופרסל.

משפחת ברונפמן הפסידה הרבה כספים בעסקיה בחו"ל. מה הלקחים שנלמדו?

זה עניין שלושת הדורות. צריך לגלות זהירות בעסק משפחתי. טבעי שאחים פועלים יחד. זה נהפך לפחות טבעי כשמדובר בדור שלישי של בני דודים. היינו חכמים, לדעתי, כשהתפצלנו מהענף של אחיי. נעשו במשפחה שלנו טעויות מהותיות, אבל תודה לאל שהצלחנו להמשיך לעשות את הדבר הכי חשוב שהורי לימדו אותנו - פילנתרופיה. זה אחד הערכים שעליהם גדלנו. השני היה יושר, אינטגריטי.

כל אחד עובר תקופות קשות. היו תקופות טובות ורעות אבל למרבה המזל, עם מספיק אומץ אנחנו מתגברים על התקופות הקשות ומגיעים לטובות. אז עכשיו, אנו בזמנים הטובים ביג טיים. יש לפנינו עתיד גדול ואנחנו צריכים להיות סבלניים יותר. כשנחתם הסכם אוסלו ישבנו אחי ואני יחד לפני הבית הלבן ובכינו מאושר. זה היה רגע של שמחה טהורה ותראי מה קרה.

אם ישראל כחברה הולכת להיות דמוקרטיה אמיתית עליה להבהיר שאף אחד לא צריך לשלוט באחר. אני חולם שיבוא יום שבו כל אחד יידע שהילדים שלו יכולים לגדול בשלום ולהפוך את העולם לטוב יותר. אני מקווה שאחיה מספיק זמן לראות את זה.

הטעויות שכמעט מחקו את כור

בסוף שנות ה-80 חלש קונצרן כור על חלק ניכר מהפעילות במשק. באותה תקופה נכנסה קרן ההשקעות קלארידג', שבבעלות משפחות ברונפמן וקולבר להשקעות בישראל.

הקרן השקיעה בחברות כמו אי.סי.איי, טבע ושופרסל ותוך עשור גרפה כחצי מיליארד דולר רווחים. את הכסף הזה החליטו בעליה להמשיך להשקיע בישראל, כשההתלבטות היתה אם לרכוש את בנק הפועלים או את כור. בתקופה זו כור כבר עברה תהפוכות, לאחר שנקלעה למשבר, נמכרה מההסתדרות לשמרוק האמריקאית ובין לבין עברה תהליך שיקום עמוק על ידי בני גאון.

ברונפמן וקולבר החליטו לרכוש את כור. הם קנו אותה ביולי 97' במחיר הגבוה ב-10% ממחיר השוק בתמורה לשליטה שקיבלו בה, וסך הכל הוציאו 404 מיליון דולר. קולבר ושותפו לניהול, דני בירן הכריזו כי הקבוצה תתבסס על שלוש רגליים: אגרוכימיה (מכתשים אגן), תקשורת (אי.סי.איי וטלרד) וביטחון (אלישרא), ותמכור את יתרת אחזקותיה שאינן מתאימות לליבת העסקים הזו.

אלא שמכאן הכל השתבש. כור שהחזיקה יחד עם כלל באי.סי.איי ובחברת המלט נשר נדרשה לפצל את האחזקות המשותפות. חיבתו של קולבר לטכנולוגיה והשקעתו המוקדמת באי.סי.איי גרמו לו ב-99' למכור את האחזקות בנשר - שהיתה ונותרה "פרת מזומנים" (בגלל מונופול המלט) - ולרכוש את אי.סי.איי. זמן קצר לאחר מכן התפוצצה בועת ההיי-טק, מניות התקשורת נשחקו לאבק וכך גם אי.סי.איי.

שנות הפריחה של ההיי-טק, במיוחד 2000, סינוורו גם את קולבר ובירן. השניים החליטו להקים קרן השקעות בהיי-טק ב-250 מיליון דולר, שעם התפוצצות הבועה החלה לרשום הפסדים מתמשכים, וכיום לא נותר ממנה כמעט דבר.

בנוסף שקלו השניים אפילו למכור את מכתשים אגן (למרות הכחשות רשמיות) כדי להעמיק את פעילותם בהיי-טק. למזלם, התפוצצות בועת ההיי-טק התרחשה לפני שהרעיון קרם עור וגידים.

הכותרות בעיתונות על מכירת חברות סטארט-אפ במאות מיליוני דולרים עוררו את תיאבונם של קולבר ובירן, שהחליטו לפצל את אי.סי.איי לחברות קטנות על פי חטיבותיה, ולאחר מכן להכניס לכל אחת שותף אסטרטגי או למכור אותה במלואה. ההתעוררות המאוחרת של קולבר ובירן שיחקה דווקא לידיהם.

מכיוון שההחלטה התקבלה באיחור, רגע לפני קריסת ההיי-טק, לאחר הקריסה יכלה ההנהלה לחזור בזריזות להפעיל את אי.סי.איי כחברה אחת תוך מיצוי היתרון שבגודל. אלא שגם זה לא עזר לאי.סי.איי. רק לאחר שקולבר הבין שכדי להציל את החברה עליו להתרחק ממנה, הוא כינס קבוצת משקיעים בראשות שלמה דברת, שהובילה את אי.סי.איי לתוכנית מפנה ממושכת, אשר העמידה אותה ב-2005 על הרגליים.

טעויות לא קטנות היו גם בניהול טלרד ואלישרא. בכור לא השכילו להתבסס בתחום התקשורת על מספר גדול של לקוחות, וטלרד היתה קשורה בטבורה לנורטל הקנדית. קשיי ענף התקשורת העולמי לא פסחו על נורטל שצימצמה מאוד הזמנות, וטלרד נאלצה לעבור תהליך מתמשך וכואב של פיטורים, עד שהוכנס אליה לפני כשנה שותף מנהל בדמות קרן פורטיסימו, המנסה עדיין להבריא את החברה.

באלישרא לא נערכה ההנהלה כראוי לצמצום הרכישות של מערכת הביטחון בישראל, כתוצאה מלחצים אמריקאים לשימוש במענק הצבאי לרכישות בארצות הברית. בנוסף, על רקע תחרות בינלאומית לא קלה, צנח צבר ההזמנות של החברה והיא נקלעה להפסדים.

לאחר שחיפוש ממושך אחר משקיע או רוכש לאלישרא לא הניב תוצאות "בישלו" קולבר ובירן את עיסקת תדיראן קשר. השניים רכשו במחיר מלא את החברה מקרנות ההשקעה פימי ושמרוק (לאחר שכור מכרה להן את החברה שנים בודדות קודם לכן במחיר נמוך יחסית), כשהם לוטשים עיניים לקופת המזומנים הדשנה שלה.

התוכנית היתה למכור לתדיראן קשר את אלישרא בעסקת בעלי עניין מפולפלת, בשווי גבוה מספיק כדי לשפר את המאזנים של כור. אלא, שמנכ"ל תדיראן קשר חזי חרמוני טירפד את המהלך.

בסופו של דבר נמכרו אלישרא ותדיראן קשר לאלביט מערכות וכור השתחררה מהפעילות בתחום הביטחוני, שאותה הגדירו קולבר ובירן בתחילת דרכם בחברה "יעד מרכזי".

"מכל מה שעשיתי בחיי לא היה דבר יותר מהנה ומספק מתגלית"

"אם נולדת אחרי 1982 אתה בשנות העשרים לחייך. מה משמעות ישראל בשבילך? מאוד שונה בהשוואה לאלה שנולדו קודם", אומר צ'ארלס ברונפמן, שיחד עם מייקל שטיינהארדט הקים ומימן את רוב הפעילויות של "תגלית" - פרויקט המיועד לחזק את הקשר בין נוער יהודי בפזורה לשורשיו.

אם יש משהו שמעורר התרגשות אמיתית אצל ברונפמן זה פרויקט "תגלית", שבאמצעותו כבר הגיעו מאות אלפי צעירים יהודים בגילאי 26-18 לביקור ראשון בישראל שנמשך עשרה ימים, שבמהלכו הם נפגשים עם חיילים וקצינים, מדריכי טיולים ולומדים על ההיסטוריה ועל החיים בישראל כיום. ברונפמן משוכנע שהפרויקט כבר חולל מהפיכה בעולם היהודי.

ההתחלה היתה ביוני 1999 כשברונפמן ושטיינהארדט התכנסו במשרדים בירושלים וקיבלו החלטה ללכת על הפרויקט. ההפעלה נמסרה לישראלים. "זה נהפך להיות - לא בגללנו אלא בזכות אלה שמפעילים כאן את הפרויקט - מהפיכה בעולם היהודי. אנחנו משנים דור שלם של יהודים. קהל היעד שלנו הוא אנשים שלא יודעים אם יישארו יהודים. הם באים לכאן לטיול. המספרים מטורפים. לא נראו כאלה. בעשרה ימים מתרחש נס. מתחולל בהם שינוי נהדר. הם מחליטים פתאום שלהיות יהודי זה נהדר - אז למה לא לאמץ את זה?

"המטרה היא לשמור אותם יהודים", מוסיף ברונפמן כשהוא מזכיר את תהליכי ההתבוללות בצפון אמריקה. "אם הם ירצו לעשות עלייה, זה שלב שני. ממשלת ישראל רוצה לראות יותר עלייה. מכל מה שעשיתי בחיי לא היה דבר יותר מהנה ומספק מתגלית. זו הנאה ותענוג".

בשלב מסוים בראיון צילצל הטלפון בלשכתו של ברונפמן ללא הרף. ברונפמן הרים את השפורפרת והחליף כמה משפטים עם הדוברת בצד השני, אשתו אנדריאה. "זו היתה הבוס", אמר ברונפמן בחיוך כשהניח את השפורפרת במקומה.

על שותפו ל"תגלית" סיפר ברונפמן: "אם היית פוגשת אותי ואת מייקל שטיינהארדט היית אומרת שזה בלתי אפשרי שנהיה שותפים. הוא אדם גדול, רב משקל ופסימיסט. איש שבנה את עצמו במו ידיו, מנהל הכספים הראשון בוול סטריט והכי מצליח. הוא פרש לפני 12 שנה לדעתי, והקדיש עצמו ליהדות. אני רזה, יורש, צעיר ממנו בעשר שנים. אני מקנדה, הוא מברוקלין. אין לנו שום דבר במשותף חוץ מזה שאני אוהב אותו. יום אחד מייקל אמר לי שמעולם לא רבנו. אמרתי לו שגם לא נריב. זה אחד הדברים הקטנים שמכונים כימיה".

על כוונתו של שטיינהארדט למכור את נכסיו בישראל אמר ברונפמן: "כל עוד הוא משקיע יותר ב'תגלית', לא חשוב לי מה הוא עושה עם ההשקעות שלו בישראל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#