ההבטחה להחזיר את התעשייה האמריקאית לגדולתה אינה מציאותית - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ההבטחה להחזיר את התעשייה האמריקאית לגדולתה אינה מציאותית

משרות ייצור שאינן מצריכות מיומנויות גבוהות לא יחזרו לארה"ב ברובן, משום שהן לא הועברו למקום אחר ■ הן פינו מקום לדרכים חדשניות להאיץ את היצרנות ולהפחית עלויות - מה שחידד את ההפרדה בין עבודה שוטפת לשאר תהליכי הייצור ■ את התהליך הזה אי־אפשר להחזיר לאחור

4תגובות
דונלד טראמפ
בלומברג

מפעל מרצדס AMG בבריקסוורת, עיר קטנה בלב ליבה של בריטניה, הוא עולם אחר לחלוטין מפס הייצור של פעם. ייצור מנועים היה מלווה בעבר ברעשים חזקים, עשן וריחות של גברים וגושי מתכת. כאן הדברים מתנהלים בשקט וברוגע: מכונאים מיומנים מפעילים מכונות בטכנולוגיה מתקדמת כשהם עובדים על מנועים, מהטובים בעולם, של מכוניות מרוץ. שורות של מעצבים ומהנדסים יושבים בסמוך מול מחשבים. המזכרת היחידה שנותרה מהעולם הישן היא המלחציים. יש כאלה בכל תחנת עבודה. ייצור רכיבים ממתכת מחייב החזקה של חלקים יחדיו, ומלחציים הם הכלי הטוב ביותר בנמצא.

בעולם העשיר, למגזר הייצור יש השפעה רבת עוצמה על פוליטיקאים וקובעי מדיניות. ייצור הוא עניין חיוני למה שהם מבקשים עבור המדינות שלהם: צריך להביא אותו הביתה מחו"ל; צריך להעניק לו חשיבות מחודשת בבית, משום שהוא נהג לספק משרות טובות מסוג מסוים, שמציעות שכר יציב והוגן עבור עובדים — בעיקר גברים בעלי מיומנויות בסיסיות, ולספק את המשרות האלה לאורך כל חייהם. משרות כאלה הן הרבה יותר נדירות מכפי שהיו בעבר, ואנשים סובלים מהמחסור בהן. בסבלם, הם פונים לפוליטיקאים — והם יכולים גם לפנות נגדם.

לכן דונלד טראמפ הבטיח ליצור "מיליוני משרות ייצור". לכן ג'ורג' אוסבורן, שר האוצר של בריטניה ב–2010–2016, ניסח חזון של "בריטניה הנישאת אל על בידי עובדי הייצור". ולכן ראש הממשלה הנוכחית, תרזה מיי, העניקה תפקיד מרכזי ל"אסטרטגיית תעשייה מקיפה". לכן הקריאות למהפכה תעשייתית באירופה ולצריכת מוצרים שיוצרו בצרפת מצדה של מרין לה פן, מנהיגת מפלגת הימין "החזית הלאומית" בצרפת.

הבעיה עם רטוריקה כזאת היא שהייצור לא באמת נעלם, אבל הוא גם לא דרך במקום. המלחציים נותרו במקומן, אבל כמעט בכל דבר אחר היה שינוי גדול. חלק מתהליכי הייצור שבעבר היו קשורים זה בזה מפוזרים כעת ברחבי העולם; תהליכי ייצור אחרים שהיו נפרדים הם כעת קרובים כמו עובדים ומעצבים שחולקים את חלל העבודה בבריקסוורת.

כמתואר

הרכבת חלקים למכוניות, מכונות כביסה או כלי טיס מוסיפים פחות ערך מכפי שהוסיפו בעבר; עיצוב, ניהול שרשרת אספקה, טיפול עוקב, שירות וכדומה מוסיפים הרבה יותר.

ברגע שמבינים איך נראה כיום ייצור, מבינים גם שהדרך שבו הוא מוצג בנתונים רשמיים מפחית ממצבו, ושהדרך בה מציגים את הירידה לכאורה של מגזר הייצור בעולם העשיר מופרזת. אבל זה לא פותר את הבעיה של הפוליטיקאים. החידושים מאחורי החוסן שמפגין המגזר שינו את מספר המשרות, המיקום שלהן ואת אופיין. יש עדיין הרבה מהן; אבל רבות מהמשרות הטובות עבור בעלי המיומנויות הבסיסיות לא ישובו לעולם.

הן במונחי תעסוקה והן במונחי חדשנות, מגזר הייצור ראוי לתשומת לב פוליטית. חברות ייצור הן בעלות סיכוי גבוה יותר להיות יצואניות מאשר לפעול בתחומים אחרים בכלכלה, וכפי שהיינו מצפים בהתחשב בדרישות של תחרותיות בשוק רחב יותר, חברות יצוא נוטות להיות יותר יעילות מאשר חברות שאינן מייצאות. חברות כאלה נוטות גם להיות יותר עתירות הון, משום שלמכור לשווקים הרחבים מאפשר לחברות להפחית את הוצאות ההון. ומגזר שהוא עתיר הון ויעיל יוכל להציע שכר גבוה יותר, בהינתן שקטגוריות אחרות שוות למגזרים אחרים.

המערכת שינתה את אופיה

המבנה של הייצור במאה ה–20 סייע להבטיח שהמשכורות הטובות יותר אכן הוצעו. מפעלים הביאו יחד המוני עובדים לא מיומנים שהיו אחראים לציוד מסיבי ויקר ערך. הציוד הזה עלה לבעלים הרבה כסף כשהוא פסק מפעולה בשל שביתות. איגודים מקצועיים סייעו לעובדים לזכות בנתח גדול יותר מהערך שהתעשייה יצרה.

כמתואר

אולם בחצי השני של המאה, המערכת הזאת שינתה את אופיה. שיפור בתעשיית השילוח ובטכנולוגיות מידע איפשר לחברות לפרק את המשימות השונות שהרכיבו את פעילות הייצור — מעיצוב דרך פס ייצור ועד מכירות. כמו כן, התאפשר תיאום שרשראות אספקה ארוכות ומורכבות יותר, ולכן פעילויות שונות הועברו למדינות אחרות, או לחברות אחרות, או שני המקרים. בה בעת, מחשבים ועיצוב בעזרת מחשבים הגדילו את המעורבות של האוטומציה בתהליך הייצור. משכורות גבוהות העניקו לבעלים את התמריץ כדי לנצל את ההזדמנויות האלה. פוליטיקאים כיום אוהבים את המשרות הטובות שמפעלים עם איגודים מקצועיים סיפקו, אולם בעבר רבים מהם היו שמחים לראות אותם מרוסנים כשהאיגודים האלה עשו שרירים מולם.

כתוצאה מכך, משרות ייצור רבות נעלמו מהעולם העשיר (ראו גרף). בבריטניה שיעור עובדי הייצור היה כשליש מסך העובדים במשק בין 1840 ל–1960. כיום, הנתונים הרשמיים מעידים על כך שרק אחד מתוך עשרה מועסקים עובד במגזר הייצור. בסוף שנות ה–40, הייצור היה כשליש מהמשרות בארה"ב. כיום הנתון מסתכם ב–11%. אפילו בגרמניה, המדינה העשירה שידועה בתעשיית הייצור הגדולה שלה, רק אחד מבין חמישה עובדים מועסק בענף.

האופן שבו נתונים רשמיים מוצגים מעיד כי הירידות מופרזות. אמנם עשרות מיליוני משרות נעלמו, וככל שהייצור נעשה יותר יעיל והמחירים ירדו, השיעור של הייצור בתמ"ג נפל גם הוא — אך בה בעת, מספר האנשים המועסקים בייצור במדינות המתפתחות נסק, כשרבים מהם עובדים — במישרין או בעקיפין — עבור אותן חברות שהעסיקו פחות אנשים במדינות העשירות. עם זאת, רוב המשרות החדשות שצצו בעולם השלישי לא היו אותן משרות מהעולם העשיר שרק החליפו מקום.

חברות החלו להשתמש בטכנולוגיה ובשיטות חדשות בדרכים שהקלו עליהן להפריד את המשימות הפשוטות והברורות מחלקים מורכבים יותר של תהליך הייצור. העבודה השוטפת, שעלותה לא היתה גבוהה במיוחד, הועברה בקלות למדינות עניות שבהן היא היתה זולה (אם למדינות האלה היתה היכולת לקחת על עצמן את החלקים המורכבים יותר, הן לא היו עניות).

זאת הסיבה שבגללה ההבטחות להחזיר את המשרות נשמעות חלולות. משרות ייצור חיוניות שמצריכות מיומנויות לא גבוהות במיוחד לא יחזרו לארה"ב ברובן הגדול, ולא לשום מקום אחר, משום שהן לא הועברו פשוט למקום אחר. הן נהרסו ופינו מקום לדרכים חדשות להאיץ את היצרנות ולהפחית עלויות, מה שחידד את ההפרדה בין עבודה שוטפת לשאר תהליכי הייצור. את התהליך הזה אי־אפשר להחזיר לאחור.

מפעל ייצור מטוסים בדטרויט ב– 1942
אי־פי

הארגון לפיתוח תעשייתי של האו"ם (UNIDO) סבור שב–1991, 234 מיליון איש במדינות המתפתחות עבדו בייצור. עד 2014 המספר טיפס ל–304 מיליון איש, לעומת 63 מיליון משרות בלבד בעולם העשיר. אבל שישית מהעובדים בעולם העשיר הוסיפה שני שלישים לערך הסופי.

להנמיך ציפיות

אם להישאר באותו המקום באמת עוזר לייצור, אז טכנולוגיה וייצור בשיטות חדשניות יכולים לסייע בהחזרת פסי ייצור בחזרה למדינות עשירות. הדפסה בתלת־ממד, אף שהיא יקרה יותר מאשר ייצור המוני מסורתי, נמצאת בשימוש כדי לייצר דגמים יוקרתיים ויקרים יותר, למשל של אופנועים, בלב ליבן של ערים כמו לונדון וניו יורק, קרוב למעצבים ולצרכנים. השימוש בטכנולוגיות חדשות כדי לשמור על העיצוב והייצור קרובים זה לזה יכול לקצר את זמני ההובלה בתעשיות שמונעות על ידי אופנה והלך רוח.

חברות בענפים כאלה מכירות בכך שמיקור חוץ למקומות זולים יותר שוחק את החדשנות, אומר לודביקו אלקורטה מ–UNIDO. כשהייצור עובר למקום אחר, ההזדמנויות ללמוד כיצד לעשות זאת טוב יותר לרוב נעלמות. פיתוח של מוצרים חדשים ותהליכים חדשים יכול לסבול מכך, כמו גם קשרים עם אוניברסיטאות ומוסדות מחקר.

מפעל ייצור מטוסים בוושינגטון
בלומברג

אולם הפוטנציאל למשרות חדשות במגזר הייצור אינו גדול כפי שפוליטיקאים היו רוצים. ייצור מתקדם מספק משרות טובות, אבל אלה הן משרות העתיד, לא העבר; הן זקוקות לידיים מיומנויות ולכושר סגילות. הן ישתנו רבות לאורך חייהם של מי שיחזיקו בהן, והן לעולם לא יתקרבו לתעסוקה המונית כמו בעבר.

"ממשלות צריכות להתחיל עם ציפיות מתונות עבור ייצור", אומר ג'יימס מאניקה, ממכון המחקר מקינזי גלובל. המדיניות שיכולה לסייע לכך ברורה למדי ברובה. יש לשפר מערכות ההשכלה כדי להבטיח היצע רחב של מהנדסים ומכונאים. להרחיב הכשרות מקצועיות, בדומה לאופן שבו גרמניה נוהגת כדי לתמוך ב"מיטלשטנד" — חברות תעשייה וייצור בגודל בינוני. וגם, לפתח תוכניות הכשרה כדי לשפר את המיומנויות של עובדי ייצור קיימים או עובדים לשעבר בענף.

אם אי־אפשר לסמוך על ייצור להחזיר משרות טובות עבור עובדים בעלי מיומנוית בינוניות, ההיסטוריה מצביעה על מסלול לאספקת משרות טובות במגזרים אחרים. ראשית, עובדים עדיין נוטים לעבוד טוב יותר כשהם יכולים לעבוד בחברות רווחיות, ולא כעובדים של חברות שירות שקשורות בחוזה עם החברות האלה. שנית, עובדים יעילים יותר כשהם יכולים לשפר את כוח המיקוח שלהם באמצעות איגודים. הבעיה היא שאף אחד מהמקרים האלה לא קל ליישום, והוא גם לא פופולרי על גבי הקשת הפוליטית.

מחויבות אמיתית לסייע לאנשים למצוא עבודה בייצור ובענפים סובבים יכולה לספק תועלת ללא ספק. אבל לאיים על חברות שרוצות להעביר משרות אל מעבר לים ועל מדינות שלהוטות לקבל אותן, כפי שטראמפ עושה, לא יביא תועלת. שיבוש של שרשראות אספקה מורכבות וחוצות גבולות שעליהן חברות ייצור נשענות תגרום נזק לאותו מגזר שטראמפ מבקש את טובתו.

מתקפה נגד מהגרים בעלי מיומנויות שחברות ייצור לא יכולות למצוא בבית תגרום נזק, לא תועלת. מדיניות שמעדיפה עובדים בפסי ייצור על פני השקעות באוטומציה תגרום לכך שהתעשייה האמריקאית תהיה פחות תחרותית.

ייצור תעשייתי לא היה מעולם תהליך פשוט כפי שרבים סברו. אולם כיום הוא נעשה הרבה יותר מורכב. יש סיבות לסייע לייצור; הוא נוטה להיות יעיל יותר, ובאמצעים מסוימים יותר חדשני, מאשר שאר הכלכלה. אבל כדי לעשות זאת הדבר דורש מחשבה, תיאום ציפיות וכוונון עדין. יישום מדיניות של כוח ברוטלי לא תסיג אחורה את השעון. סביר יותר שהיא תשבור אותו.

עובד בפס הייצור של מפעל מטוסים בברזיל
בלומברג


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#