"הצלחה יכולה להיות דבר מסוכן" - הכרם - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הצלחה יכולה להיות דבר מסוכן"

בשנת 2017 יוכלו חובבי האופרה בישראל ליהנות מאופרה בניצוחו של המנצח הישראלי דן אטינגר, אחרי שנים רבות בהן לא ניצח בישראל. בריאיון הוא מספר על האתגר איתו מתמודדים אלו המצליחים בגיל צעיר, מדוע עד היום הוא נחשב לצעיר בתחומו, ומדוע הוא לא רואה בעצמו דווקא סיפור הצלחה

עד היום, כשאני עומד ומנצח במטרופוליטן בניו יורק או בקובט גארדן בלונדון, החולוני שאני לא ממש מאמין שזה קורה
Dreamstime

בשנת 2017 יחזור דן אטינגר לאופרה הישראלית. שמונה שנים עברו מאז עמד אטינגר על במת האופרה המועלית כאן בישראל, והוא יעשה זאת בהפקה של "פאוסט" מאת גונו באופרה הישראלית. במקביל הוא ינצח על האופרה "נישואי פיגארו" מאת מוצארט שתעלה בשנה הקרובה התזמורת הפילהרמונית הישראלית. 

בשנים אלו המשיכה הקריירה של המנצח, הפסנתרן והזמר הישראלי לפרוץ גבולות חדשים. הוא משמש כמנהל האופרה של מנהיים בגרמניה והתזמורת הפילהרמונית של טוקיו, המנצח הראשי של התזמורת הפילהרמונית של שטוטגרט, תוך שבעברו הוא היה, בין השאר, עוזרו של המנצח דניאל בארנבוים באופרה של ברלין והמנהל המוזיקלי התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון. "לחזור לנצח על אופרה בישראל, להיפגש שוב עם הקהל הישראלי, זה מאוד מרגש. לחזור הביתה תמיד מרגש".

אטינגר, בן 45, החל את הקריירה שלו כמנצח בגיל 28, ובגיל 32 הוא כבר שימש בתור העוזר של המנצח דניאל בארנבוים באופרה של ברלין. נשמע כמו סיפור הצלחה בגיל צעיר? לא ממש. "התחלתי לנצח בגיל מאוחר כי הייתי עסוק בלפתח קריירה זמרה במשך עשר שנים. למרות שהניצוח היה תמיד בראש שלי  לימדתי את עצמי לנצח כשהייתי פסנתרן וזמר - הגעתי לניצוח בפועל בגיל מאוחר יותר. אני זוכר את האכזבה על הפנים של דניאל בארנבוים כשהוא שמע שאני מעל גיל 30. זה גיל די זקן, היום הכל מתחיל מוקדם יותר. היום מנצחים מצליחים מאוד בני 24-25, כי כל המנטליות של העולם המודרני היא של קריירות והצלחה בגיל צעיר. לצערי, רוב הקריירות שמתחילות בגיל צעיר לא נמשכות הרבה שנים, הן לא פעם קריירות בזק". 

למה זה קורה כך?

המנצח הישראלי דן אטינגר
התזמורת הפילהרמונית של שטוטגארט

"כל דבר שמתפרץ בשלב מוקדם נושא את הסכנה של חוסר בשלות. עם זאת, כל דבר שהוא צעיר ורענן מושך תשומת לב. האומנות שבה אנו עוסקים היא אומנות רב ממדית עם המון שכבות של הכנה, ידע והתנסות. אלו דברים שאתה צובר עם הגיל והניסיון. הסוד הוא איך להחזיק ולפתח את הקריירה, שלא תהיה קריירת בזק של התלהבות". 

איך שומרים על ההצלחה לאורך זמן?

"מתנהלים ביושר אמנותי ומנוהלים על ידי אמרגנות, המנהלת את הקריירה האומנותית. הם אלה שיוצרים קשרים, לפחות בהתחלה, שכן האמרגנות צריכה להיות מרושתת היטב במקצוע. המזל שלי שהכרתי את האמרגנות הראשונה שלי כבר לפני כעשור, ותיקה מאוד בתחום, שליוותה את דור הזהב בתחום בשנות ה-80-90. זו אמרגנות אולד פאשן; הם מאמינים בלפתח קריירה של אומן לזמן ארוך. זו  גישה שלא תמיד נמצאת במשרדי אמרגנות; יש החושבים איך גוזרים קופון על האומנים. המזל שלי הוא שידעתי להכיר בעובדה שאני רוצה את הדרך הישנה". 

אתה חושב שהגיל בו התחלת עוזר לך?

תיאטרון ריק
Dreamstime

"זה מאוד עוזר. הגעתי לניצוח אחרי שלמדתי מוזיקה מגיל מאוד צעיר ועסקתי בה מקצועית מגיל 18 בערך. עד שהגעתי לניצוח הספקתי לעשות כל כך הרבה דברים בתחום, כך שהיום אני יודע איך זה עובד ומרגיש למי שנמצא מהצד השני של עמדת הניצוח. מעבר כך, לגדול באופרה כאסיסטנט של מנצחים, כמישהו שעשה כל כך הרבה בכל ההבטים של התחום, ואז להיות מנצח כשאתה יודע איך ה'מפעל' הזה עובד מבפנים, יש לזה יתרון גדול".

אבל שלא יהיה ספק: אטינגר נחשב בעולם למנצח צעיר. "עד היום, כשמציגים אותי בקבלות פנים, אומרים 'המנצח הצעיר דן אטינגר'. כנראה שיש פער גדול בין מה שהעולם מגדיר בתור צעיר לבין מה שאני מרגיש. אולי בגלל שאני בעולם המוזיקה מגיל מאוד צעיר, אני מרגיש מבוגר בתחום". 

זו עדיין הגשמת חלום

ההצלחה לא הפכה את אטינגר לקהה חושים, כזה הרואה בהצלחה שלו כדבר מובן מאליו. "עד היום, כשאני עומד ומנצח במטרופוליטן בניו יורק או בקובט גארדן בלונדון, החולוני שאני לא ממש מאמין שזה קורה. אני עובד במקומות ועם אנשים שהדור שלי מכיר רק מדיסקים וסרטי וידאו; אני הייתי חוסך כסף כדי לקנות אותם. זו עדיין הגשמת חלום. למישהו שחי והתפתח עד גיל 30 רק בישראל, זה בכלל לא היה נראה אפשרי שזה יקרה לי".

החיים במדינה קטנה כמו ישראל אולי באים עם ספקות ביחס ליכולת, אבל אטינגר מסביר כי לדעתו יש לחיים במקום קטן, שרחוק מלב הסצינה בתחום, העניקו לו יתרון. "יכול להיות שיחד עם הכישרון והעבודה הקשה שלי, העובדה שגדלתי בארץ שיש בה מעגל קטן יחסית של עוסקים בתחום, משך אלי תשומת לב יותר בקלות. אבל גם אם זה נכון, ההצלחה והתחזוקה שלה אינם מובנים מאליהם, במיוחד בעולם המודרני. אולי לפני עשרות שנים זה היה אחרת, כשלא היה אינטרנט ולא היתה את הקלות הבלתי נסבלת של התקשורת. היום כולם יודעים הכל על כולם וכל אחד נהיה מבקר כי כל אחד יכול להקליט ולכתוב את מה שהוא רוצה. זה תורם לכך שהכל לא יכול להיות מובן מאליו, שצריך לעבוד קשה יותר". 

היה שלב שאמרת לעצמך 'אני סיפור הצלחה'?

"לא, זה לא האופי שלי. גם כשמכריחים אותי לקרוא או לשמוע אנשים שאומרים עלי את זה, זה לא נכנס לרבדים עמוקים בתוכי. אני חי בביקורת עצמית מאוד גבוהה, והרצון שלי הוא תמיד להמשיך ולהתפתח. הצלחה יכולה להיות דבר מסוכן, הצלחה היא עצירה. הצלחתי, אז מה עכשיו? אז אולי זה סוג של מגננה שלי על עצמי, לא באמת להיות מודע להצלחה, כדי לעבוד עוד יותר קשה".

הכתבה הופקה ע"י המחלקה המסחרית של מגזין TheMarker  

למידע נוסף >> 

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#