העיר חכמה, אבל הפרטיות נפגעת והאי־שיוויון מזנק - דינמו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העיר חכמה, אבל הפרטיות נפגעת והאי־שיוויון מזנק

גם חסידי העיר החכמה חוששים מהאפשרות שהיא תישאר רק באזז תקשורתי ומהבעיות הגדולות בדרך ליישום החזון ■ הפערים הגדולים ביכולת של ערים להשקיע בטכנולוגיה וחדשנות יגרמו להגדלת האי־שוויון

תגובות
חדר בקרה של עיר חכמה באירלנד
בלומברג

ב-2014 הבינו בעיריית ניו יורק שהטלפונים הציבוריים נהפכו למטרד. כדי שיהיו שימושיים העירייה הכריזה על שיתופי פעולה עם חברות טכנולוגיה גדולות, בהן גוגל, והשיקה את פרויקט LinkNYC. מאות עמדות טלפון ציבורי הוסבו לנקודות WiFi ציבורי אולטרה־מהיר בקצב 1 ג'יגה לשנייה, והטלפונים הומרו לעמדות לגלישה ושיחות וידאו - הכל בחינם. אלא שהומלסים ניו־יורקים השתלטו על חלק מהעמדות, והתברר כי משתמשים בהן לצפייה בפורנו בפרהסיה. העירייה החליטה לנתק את אופציית הגלישה במסך שבלב המכשיר.

הסיפור הקטן הזה מדגים רק חלק מהמורכבות של מה שמכונה "עיר חכמה". זהו מושג טרנדי, חביב על ראשי ערים ועל כל מי שמתעסק בתכנון עירוני ובטכנולוגיה, אך גם חמקמק. יותר משיש סיפורי הצלחה של ערים חכמות, ישנם סיפורים על כישלונות ועל מיליוני דולרים שירדו לטמיון.

העיר החכמה והגישה הקהילתית

מי שחקר את התחום באחרונה הוא מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בהובלת החוקר רועי גולדשמיט. המחקר מצביע על החשיבות והדחיפות הרבה בפיתוח ויישום פתרונות טכנולוגיים בעולם שהופך במהירות לאורבני - אבל מציג גם סימני שאלה ובעיות.

נתונים בכתבה

על רקע העיור המואץ בעולם, יש מגמה של תכנון מחדש לתשתיות תחבורה, אנרגיה, מים, פינוי פסולת ושיטור, נכתב במחקר, תוך שיפור ההשפעות הסביבתיות והתכנוניות. "מושג הערים החכמות אמור לספק נקודת מבט כוללנית לעיסוק בשיפור מרקם החיים העירוני תוך התייחסות לכל היבטי החיים", כותב גולדשמיט, ומוסיף כי ישראל, כמדינת הזנק, יכולה לשמש "זירת ניסוי, הטמעה, ובהמשך יצוא, של מיזמים וטכנולוגיות בתחום". למרות זאת, קשה לומר שישראל נמצאת בחזית התחום.

אז מהי בעצם עיר חכמה? גולדשמיט מסביר: "אין הגדרה אחת למושג, שמשמש לעתים כאמצעי למיתוג ושיווק של ערים. יש הגדרה המדגישה שימוש בכלים טכנולוגיים, כמו חיישנים ורשתות תקשורת, לאיסוף וניטור המידע המתקבל מהם, כדי לייעל תהליכים עירוניים ולספק למקבל ההחלטות תמונת מצב עדכנית בזמן אמת". הגדרה "רכה" יותר מתייחסת לאפליקציות עירוניות ופלטפורמות דיגיטליות ככלים לשיתוף הציבור בקבלת ההחלטות ויצירת שקיפות.

גולדשמיט מדגיש גם כי בשונה מגישת העיר החכמה, ישנה הגישה הקהילתית, "שרואה באזרח סוכן שינוי, ומדגישה את חשיבות הגורם האנושי והזיקה לכל בעלי העניין, בשונה מהגישה הטכנולוגית שהיא א־פרסונלית ועוסקת בייעול תהליכים". גישת העיר החכמה, לדבריו, היא "מלמעלה למטה" - בעוד הגישה הקהילתית היא הפוכה.

המחקר של הכנסת עוסק גם באתגרים ובעיות סביב העיר החכמה - למשל, קידום של אי־שיוויון. גולדשמיט: "בעוד ערים מסוימות מתקשות לספק שירותים בסיסיים לאזרח, ערים אחרות מציעות יישומים דיגיטליים מתקדמים, שירותי תחבורה חדשניים ועוד. ברור שיש פערים ביכולת של רשויות להשקיע בטכנולוגיה וחדשנות, כמו חיישני חנייה ותאורה".

נתונים בכתבה

גם בקרב האזרחים באותה עיר יש שונות, למשל ביכולת האימוץ והשימוש בכלים טכנולוגיים - מה שמכונה פעמים רבות "פער דיגיטלי". לכן, אומר גולדשמיט, "נראה שיש מקום לבחון כיצד לא להפוך את זירת החדשנות לכזאת המקדמת ומעשירה את כלל הציבור".

אתגר שני בהקשר של עיר חכמה הוא שמירה על פרטיות האזרחים והגנה מפני מתקפות סייבר: "כניסה גוברת של מוצרים שעושים שימוש רב בחיישנים, ובתיעוד נרחב של המתרחש בסביבתם, לצד טכנולוגיות כמו מצלמות מעקב, מידע מבוסס מיקום וכדומה - כל אלה צפויים ליצור מצב שיאתגר עוד יותר הן את הפרטיות שלנו והן את הגנת הסייבר". הנה למשל, חוקר האבטחה עמיחי ניידרמן הדגים לפני מספר שבועות בכנס אבטחה כיצד ניתן להשתלט על רשת ה-WiFi העירונית של תל אביב Free_TLV. בתגובה לבקשת חופש מידע מסרה לנו בעבר עיריית תל אביב כי העיר מנוטרת 24 שעות על ידי 160 מצלמות, אך המצלמות מספקות מעט מאוד קריאות למשטרה: שמונה ב-2013 ו-15 ב-2014.

החוקר מציין בעיה שלישית בערים החכמות: היחסים בין העיריות לספקיות הטכנולוגיות (סיסקו, IBM, מוטורולה סולושנס, אינטל ומיקרוסופט, כולן שחקניות בזירת העיר החכמה) הם לעתים בבחינת "לכשכש בכלב" - ספק הטכנולוגיה הוא שמכתיב את הפתרון. במקביל, נוצרת גם תלות בספק אחד. גולדשמיט מציע לצמצם את התלות הזאת על ידי שימוש במערכות קוד פתוח או במערכות "פתוחות" - שיודעות להתממשק למערכות אחרות.

אתגר רביעי הוא הקישוריות, או כפי שנכתב בדו"ח: "הצורך בתשתיות אינטרנט ותקשורת מתקדמות, זולות וזמינות. אספקת שירותים מתקדמים, לדוגמה מבוססי וידאו ושידור, דורשת רוחב פס גדול. משרד התקשורת גורס כי בעקבות הטמעה ואימוץ נרחב של מיזמי ערים חכמות עלול להתעורר קושי בהעברת היקפי מידע ניכרים על גבי תשתית אינטרנט אלחוטית, ולכן יש צורך בהתקנת תשתיות אינטרנט נייחות בסביבת העיר".

רון חולדאי בהשקת הרשת האלחוטית של תל אביב
כפיר סיון

מודלים של התנסות, טעייה - ותיקון

העבודה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת סוקרת כמה ניסיונות בתחום העיר החכמה בישראל. עיריית תל אביב מקדמת את פרויקט דיגיתל, כרטיס תושב דיגיטלי. בחולון הוקמו מערכות סולאריות לייצור חשמל על גגות בתי הספר. בראשון לציון וגבעתיים הוכנסו לשימוש מערכות חכמות לאיסוף פסולת ביתית. בחיפה הוקמה מערכת מתוקשבת לטיטוא רחובות, ובאשדוד התקינו מערכת בקרה לתאורת הרחוב, שנטען כי היא חוסכת מאות אלפי שקלים בשנה. לרוב העיריות הגדולות, המכונות פורום ה-15, יש כבר אפליקציה עירונית.

באתר ZDNet סקרה הכתבת טינה מדוקס פתרונות מעניינים מהעולם: "הטכנולוגיות הנחוצות משתנות בין אזורים ומדינות, והתקנת טכנולוגיה רק משום שהיא קיימת אינה צעד מספק. למשל, סנסורים לניטור איכות האוויר נחוצים באזורים מאוכלסים מאוד, אבל לא בכל עיר יש צורך כזה.

"בפיטסבורג, למשל, יש דגש על אנרגיה נקייה ואיכות אוויר - אבל בוושינגטון, הבירה, הדגש הוא על שיפור התחבורה הציבורית. בשיקגו, בגלל בעיית חולדות, משתמשים בטכנולוגיות חיזוי כדי לקבוע מתי פחי האשפה יהיו מלאים. התקנת הטכנולוגיה המתאימה ביותר היא אחד האתגרים הגדולים בדרך ליהפך לעיר חכמה", מדגישה מדוקס.

רפי רייש הוא אדריכל והבעלים של SUiTS (Smarter Urban iT & Strategies), חברת ייעוץ בתחום הערים החכמות. הוא חסיד של העיר החכמה, אבל גם מודע לבאזז ולבעיות הגדולות בדרך ליישום החזון. "אנחנו נמצאים בתקופה של התלהבות מ'עיר חכמה'. זה קצת כמו סקס אצל בני נוער - כולם מדברים על זה, אבל אף אחד לא עושה את זה. חדרי שליטה עם מסכים זה נחמד, ומביא ראשי ערים לאקסטזה, זה גם מיתוג טוב לעיר - אבל בחלק מהמקרים 'העיר החכמה' היא רק מפגש בין תקציב לבין רצון להראות שעשינו.

"עיריית תל אביב היא דוגמה לעירייה שמרנית, במובן החיובי של המלה בכל מה שקשור לעיר החכמה. היא שמרנית במובן זה שהיא עושה מה שהיא מסוגלת לעשות, ודיגיתל זה מהלך מעניין שמתבסס על מחלקת מערכות מידע של 400 אנשים - זה מונסטר. הבעיה היא שהרבה רשויות מתלהבות מהטכנולוגיה, אבל אין להן יכולת לנהל אותה ואת הסיכונים, כמו בהקשר של סייבר ופרטיות.

"אם אתה, למשל, מפזר סנסורים ואוסף מידע, אבל אין לך יכול להפיק תובנות מהמידע הזה, אז הכסף הלך לפח. אם בניית מערכת אבל הרגולציה מעכבת אותך אז עוד כמה מיליונים הלכו לפח".

רפי רייש
ליאור אביטן

מה הכוונה?

רייש: "ניקח עיר שיש לה בעיה קשה בתחומי החניה והתחבורה הציבורית, והעירייה רוצה לשפר אותה - אבל לרוב העיריות אין נגיעה לתחום התחבורה, והכל מנוהל על ידי משרד התחבורה. אם עירייה רוצה לייעל את פינוי הפסולת והיא מאמצת פח חכם או אפליקציה לניהול הפסולת, אבל לחברת הזבל יש ועד - אז מה פתאום שתייעל להם את העבודה? או שחברת פינוי האשפה היא קבלן חיצוני וההסכם סגור לחמש שנים - לך תגיד להם לאסוף פחות זבל.

"יש כמה הצלחות בעולם שניתן ללמוד מהן, כמו בבוסטון - השיקו שם אפליקציה עירונית שמחוברת לכל צוות תפעול בשטח, וכ-400 אלף מתוך 700 אלף התושבים עושים בה שימוש; שני שלישים מהקריאות בעיר מגיעות מהאפליקציה והן נסגרות בתוך שלוש שעות. בישראל, אם תבדוק מחוץ לתל אביב - אולי 1% מהתושבים התקינו את האפליקציה העירונית שהעיריות פיתחו במיטב כספן".

רייש ממליץ לחשוב על פתרונות טכנולוגיים כבר בשלב התכנון: "ניקח את לדוגמה את תחום רשתות חשמל חכמות ואנרגיה מתחדשת, הרגולציה נוקשה מאוד - אלא אם כן אתה חושב על הדברים מראש. בימים אלה אני שותף לתהליך כזה ב'רובע הים' בחדרה, עם מחשבה מה רוצים לעשות בעוד שלוש שנים, ואז זה יותר קל.

"הדבר השני הוא שבמכרזים שהעירייה מפרסמת צריך להחליט מה המטרה - ולא איזה טכנולוגיה בוחרים - מה אתה רוצה להשיג? אם רוצים להקטין את איסוף הפסולת ב-50% - שזה יהיה המדד במכרז, מדד של תפקוד, ולא פתרון טכנולוגי ספציפי.

"הדבר השלישי הוא שהתהליך צריך להיות מנוהל על ידי מקבלי ההחלטות ולא על ידי אנשי מחשוב ו-IT. התפקיד של ה-IT הוא לספק את הפתרונות ולהיות המסננת של פתרונות לא טובים, אבל הדרישה צריכה להגיע מלמעלה. לבסוף, אני חושב שהעיריות צריכות לאמץ מודלים של התנסות, טעייה ותיקון. לצאת לפיילוטים קטנים, למשל בתקציב של 5,000 דולר, ומה שלא עובד - לזרוק", מפרט רייש.

מדוקס מעלה בכתבתה נקודות נוספות שעשויות להאיץ פתרונות של "עיר חכמה", כמו הפצה של קוד התוכנה בין ערים כדי לחסוך לכל רשות מוניציפאלית את הצורך לפתח מוצרים מאפס. היא גם מדברת על גיוס משאבים מהקופה הציבורית אבל גם מגופים פרטיים, למשל שההתקנה תיעשה על חשבון הספק והתגמול יהיה מבוסס ביצועים. לדבריה, במקום לרכוש - העירייה יכולה למנף גם טכנולוגיה שכבר ברשותה: מצלמות חכמות, מערכת GIS (ניהול גיאוגרפי), תוכנות קשרי לקוחות וכדומה.

אין פתרון אחד

לסיכום, מגמת העיור המואצת מציבה אתגרים קיומיים בתחומי התחבורה, החנייה, זיהום האוויר, האנרגיה, הביטחון האישי והקשר עם האזרח. כל עיר צריכה למפות לעצמה את הבעיות והאתגרים, ולבחור נקודתית בפתרונות טכנולוגיים - תוך ניצול מושכל של תקציבים ומקורות. מה שמסכימים עליו כל המומחים הוא שלכל עיר הבעיות שלה והפתרונות שלה.

גולדשמיט: "אין פתרון אחד המתאים לכל עיר, ולכן יש להתאים את פתרונות העיר החכמה לצרכים הספציפיים ולמאפייני האוכלוסיות בעיר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#