ההלוואה המוזרה של משרד הביטחון - והספינות שמאיימות להטביע את היחסים בצמרת האוצר - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ההלוואה המוזרה של משרד הביטחון - והספינות שמאיימות להטביע את היחסים בצמרת האוצר

איפה תמלוגי הגז? משרד הביטחון הבטיח אותם לגרמנים

79תגובות
ראש הממשלה נתניהו על צוללת אח"י רהב, בינואר
BAZ RATNER /רויטרס

בתוך ים השריפות וההטרדות המיניות, כמעט שנשכחה פרשת הצוללות. אותה פרשה שבה החליט ראש הממשלה, ככל הידוע מאחורי גבם של שר הביטחון והרמטכ"ל, לרכוש שלוש צוללות גרמניות ב-1.5 מיליארד יורו - אף שמערכת הביטחון טענה שיש לה דברים חשובים יותר לעשות עם הכסף.

שרבוב החשדות בנוגע לניגודי עניינים של ראש הממשלה בהחלטה, בשל המעורבות של עורך דינו דוד שמרון בעסקה, גרם להסתת הדיון מהעיקר: איך מתנהל תהליך קבלת ההחלטות בלשכת ראש הממשלה, והאם בחסות החיסיון נהפך כל תחום הרכש הצבאי בישראל לגחמה אחת גדולה?

לשאלות האלה אין תשובות בינתיים, אבל כבר עתה ברור שהתשובות להן חורגות מתחומי הלשכות של ראש הממשלה או שר הביטחון. גם לשכת שר האוצר תצטרך כנראה לצלול אל עובי הקורה לנוכח הסכסוך שפרץ בצמרת המשרד סביב השאלות האלה, ובעיקר לנוכח אי־הבהירות הנוגעת לאופן שבו ממומן הרכש הצבאי של ישראל.

אי־הבהירות התעוררה בעקבות פרסום חדשותי שלפיו עסקה גדולה קודמת - רכש הספינות המגינות על אסדות הגז, בעלות של יותר מ-300 מיליון יורו, מאותה מספנה גרמנית שהיתה מעורבת בעסקת הצוללות ושכללה את אותם מתווכים ישראלים - מומנה בהלוואה פרטית.

משרד הביטחון, מתברר, מימן את רכש הספינות ב-2015 באמצעות הלוואה שנלקחה מבנק דיסקונט. אגף החשבת הכללית באוצר, בראשות מיכל עבאדי־בויאנג'ו, ידע על ההלוואה ואישר אותה. באגף התקציבים באוצר, שבראשו עומד אמיר לוי, טענו שלא ידעו ולא אישרו את ההלוואה, שבה הם רואים אמצעי העוקף את מגבלת התקציב. כלומר, מכיוון שלמשרד הביטחון לא היה את הכסף לקנות את הספינות, ומכיוון שאגף התקציבים התנגד לעסקה ולא התכוון להוסיף כסף לתקציב הביטחון בגינה - משרד הביטחון רקח פטנט של מימון העסקה מחוץ לתקציב באמצעות הלוואה פרטית.

עסקת רכש הספינות, ככל הידוע, נבדקת עתה על ידי המשטרה במסגרת החשדות נגד מי שהיה מועמד לראש המל"ל, תא"ל (במיל') אבריאל בר יוסף.

הוויכוח על רכישת הספינות מצית שוב את הסכסוך המתמשך בין אגף החשבת הכללית לאגף התקציבים, שכבר זמן רב מאשימים זה את זה במשחקים תקציביים־חשבונאיים מסוגים שונים. הפעם זהו אגף התקציבים שמאשים כי אגף החשבת הכללית עשה יד אחת עם מערכת הביטחון, כדי לסייע לה להתגבר על התנגדות אגף התקציבים לעסקה, תוך עקיפת מגבלת תקציב הביטחון.

שיטת המימון היצירתית של האוצר

עסקת רכש הספינות נחתמה ב-2015. עלות העסקה היתה 315 מיליון יורו, אחרי שהגרמנים העניקו בנדיבותם מענק של 115 מיליון יורו. גם העלות המצומקת יותר חרגה ממגבלת תקציב הביטחון, ואגף התקציבים סירב להגדילו כדי לאפשר את ביצוע העסקה. מכיוון שרכש הספינות הוא עסקה שנפרשת על פני כמה שנים, והספינות אמורות לשרת את חיל הים שנים ארוכות, משרד הביטחון הגיע להסכמה עם הספק הגרמני, שלפיה התשלומים על העסקה ייפרשו על פני שנים, כאשר חלק מהם יגיע מתקציב משרד הביטחון בשנים הבאות, וחלק מתמלוגי הגז שתקבל המדינה.

הפרישה לתשלומים פתרה את בעיית מגבלת תקציב הביטחון, אבל עוררה בעיה של מימון: הספק צריך לשלם על הזמנת הספינות מיד, ועליו לגשר על הפער בין מועד התשלום שלו למספנה בגרמניה למועד שבו מגיעים התשלומים ממשרד הביטחון.

החשבת הכללית, מיכל עבאדי־בויאנג'ו
תומר אפלבאום

משרדי ממשלה מתקשרים פעמים רבות בחוזים ארוכי טווח, שהתשלום עליהם נפרש לאורך שנים: בניית בית חולים, כביש, או התקשרות בחוזה עם ספק פרטי על הקמת מתקן התפלה פרטי הממומן במחירי המים שקובעת המדינה. בכל העסקות האלה יש אלמנט של מימון, ובכולם הפתרון המקובל הוא אחד משניים: האחד, שהמשרד הממשלתי מממן את התשלומים על חשבונו במסגרת תקציב המדינה (ועלויות גיוס החוב הנמוכות של המדינה). השני, הזכיין הפרטי מממן את הרכישה בעצמו, ומגלגל את עלות המימון היקרה שלו על כתפי המדינה - למשל דרך ייקור מחיר המים המותפלים. 

האירוע יוצא הדופן בעסקת רכש הספינות היה שמשרד הביטחון מימן את עלויות המימון של הספק הגרמני, אבל הוא עשה זאת באמצעות התקשרות במכרז עם בנק פרטי - בנק דיסקונט, שזכה במכרז. במקום שמשרד הביטחון יממן את התשלומים בעצמו דרך תקציב המדינה, כלומר יגדיל את תקרת תקציב הביטחון בגובה המימון הנדרש, או במקום שהספק הגרמני ייקח הלוואה ויגלגל את עלותה על מחיר הספינות - משרד הביטחון לקח הלוואה מבנק דיסקונט עבור הספק.

יש כמה דברים מוזרים בהלוואה הזאת. ראשית, משרד הביטחון מתעקש שזוהי הלוואה של הספק הגרמני, אך משרד הביטחון הוא זה שערך את מכרז הלוואה, והוא גם זה שמשלם את החזר ההלוואה לבנק דיסקונט, לכאורה במקום הספק.

שנית, בניגוד לעסקות רכש קודמות, הפעם פרישת התשלומים חריגה: המדינה אינה משלמת במקביל להתקדמות העבודות, אלא לקחה הלוואה ארוכת טווח שההחזר שלה יימשך שנים ארוכות לאחר שהספינות ישרתו בצי של חיל הים.

שלישית, זו הפעם הראשונה שבה מממנים רכש ממשלתי בהלוואה חיצונית. לא זכור שום מקרה שבו משרד ממשלתי בחר לממן את עצמו באמצעות הלוואות, וברור שפתרון כזה טומן בחובו סיכון ניכר להתבדרות של תקציב המדינה באמצעות שעבודו להלוואות. אם משרדי הממשלה יכולים להגדיל את התקציב הנתון להם על ידי לקיחת הלוואות שההחזר שלהן יהיה רק בתקציבים של השנים הבאות - אפשר להניח שהרבה משרדים ישמחו לקפוץ על הרעיון.

הפתרון הזול האפשרי?

באגף החשבת הכללית מגבים בתוקף את הפתרון הזה, ומסבירים שהוא הפתרון הזול ביותר האפשרי. העובדה שמשרד הביטחון לקח את ההלוואה - ולא ספק פרטי מגרמניה, הוזילה מאוד את עלויות הריבית (שיהיו כמעט כמו הריבית שמשלמת מדינת ישראל על חובותיה). אחרת, מחיר הספינות היה עולה, כשם שמחירי המים המותפלים בישראל גבוהים יותר בגלל עלויות המימון של הזכיינים הפרטיים, וכסף רב היה מתבזבז.

יתרה מכך, באגף החשבת הכללית טוענים כי מאז ומעולם מומנו כך עסקות רכש נשק גדולות ויקרות - עסקת ה-F-35 למשל עומדת גם היא לכלול אלמנט של מימון שהמדינה תשלם ללוקהיד מרטין עבור פרישת התשלומים לאורך שנים, וכך היה בעבר גם בעסקות הרכש של טייסות ה-F-15.

אם מאז ומעולם מומנו כך עסקות לרכישת נשק יקר, מדוע לא שמענו על כך קודם? הסיבה לכך היא שמרבית עסקות הנשק הגדולות של צה"ל לאורך השנים נעשו מול האמריקאים, ומומנו מכספי הסיוע. בצורה זאת מימון התשלומים פשוט ירד דרך חשבון כספי הסיוע ולא חייב פתרון יצירתי של הלוואה חיצונית. כך צפוי לקרות גם בעסקת ה-F-35, שבעסקות דומות לה, פרישת התשלומים הוצמדה בדרך כלל לקבלת המטוסים, ולא חרגה מעבר לכך. 

העובדה שעסקת הספינות נעשתה מול הגרמנים, וכאשר תקציב הרכש של משרד הביטחון כבר מתוח עד דק, הולידה את הפתרון החריג - המדינה מימנה עצמה דרך בנק פרטי, בהלוואה שנפרשת שנים ארוכות מעבר למועד האספקה של הספינות. במידה רבה, שיטת המימון היצירתית הזאת איפשרה לעסקה לצאת אל הפועל, כי אחרת לא היה למשרד הביטחון את התקציב הנדרש למימון של פרישת התשלומים.

הממונה על אגף התקציבים באוצר, אמיר לוי
מיכל פתאל

הפתרון הזה לא הוסתר. משרד הביטחון הודיע על כך באופן רשמי. באגף החשבת הכללית מדגישים כי ההלוואה נרשמה באופן תקין בחוב של מדינת ישראל, כך שהיא נכנסה ליחס חוב־תוצר הלאומי, ולא הוסתרה מחברות הדירוג הבינלאומית. בנוסף, באגף החשבת הכללית טוענים שהקבינט הביטחוני ידע עליה ואישר אותה, וכך גם אגף התקציבים. ההלוואה לדיסקונט נכללה בנומרטור של אגף התקציבים, הכולל את כל התשלומים הצפויים עבור רכש של מערכות נשק יקרות, ובהם עלות המימון של עסקה כזאת.

ההכחשה של אגף התקציבים

הבעיה היא שבאגף התקציבים מכחישים וטוענים שהם לא היו בסוד העניינים של ההלוואה עד לאחר שנחתמה, ולא זכור להם מקרה נוסף שבו משרד ממשלתי מרשה לעצמו לקחת הלוואה פרטית החורגת מגבולות התקציב שלו. באגף גם חוזרים וטוענים שהמדינה משלמת עלויות מימון לזכיינים פרטיים, כמו בפרויקטים של הקמה ותפעול של מתקני התפלה, כי המימון הוא חלק מניהול הפרויקט כולו - אבל המדינה לא נוהגת לקחת הלוואות כדי לממן בעצמה זכיינים פרטיים.

ההכחשה הזאת של אגף התקציבים מלבה כמובן את האש מול אגף החשבת הכללית, משום שעולה ממנה שהחשבת הכללית הסתירה במכוון את פרטי המימון מאגף התקציבים. באגף החשבת הכללית לא נשארו חייבים לנוכח ההאשמה הזאת, ואומרים כי הטענה שההלוואה הוסתרה מאגף התקציבים היא היתממות או טיפשות. בנוסף, באגף החשבת הכללית טוענים שמדובר במהומה רבה על לא דבר, כי שאלת המימון בכלל לא צריכה לעניין את אגף התקציבים, אלא רק את אגף החשב הכללי. "אין קשר בין תקציב ובין מימון", אומרים שם. "המימון יכול להיעשות בדרכים רבות ושונות, וזהו התפקיד של אגף החשבת הכללית להחליט מהי דרך המימון העדיפה. במקרה זה לקחו הלוואה פרטית, שגם היתה זולה יחסית - אז אין כל פסול בה".

אגף החשבת הכללית מבהיר כי השאלות היחידות העולות בנוגע למימון הן אם יש בתקציבי השנים הבאות די אמצעים כדי לעמוד בנטל התשלומים - שאלה שצריכה להיבחן במסגרת הנומרטור - והאם אין התבדרות של יחס החוב־תוצר כתוצאה מכך. מהסיבה הזאת, ההלוואה נרשמה ביחס החוב־תוצר, ועבאדי־בויאנג'ו גם קבעה תקרה של 1.5 מיליארד דולר ליתרת הלוואות לצורכי רכש ביטחוני.

האם הפטנט הזה, של מימון ההלוואות עבור הספקים של המדינה כדי להפחית את עלויות המימון של עסקות נשק, הוא פטנט לגיטימי? התשובה לשאלה הזאת תלויה, מתברר, בפקיד שאליו פונים במשרד האוצר.

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "מדובר במערכות נשק יקרות ביותר, שאמורות לשמש שנים רבות ורכישתן נעשית בתשלומים. בתקציב המדינה ההוצאות נרשמות על בסיס מזומן וביחס החוב לתוצר נרשמת ההלוואה מהספק. אישור העסקות בקבינט כלל גם את אישור זרמי התשלומים לספק ואת גובה ההלוואה שנלקחה מהספק. רישום העסקות וההלוואות נעשה על פי הכללים החשבונאיים הנדרשים. האמור מתייחס לעסקת הספינות ואין באמור כל קשר לעסקת הצוללות". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#