קחו לדוגמה את פטריק דויזרס מרוטרדם - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קחו לדוגמה את פטריק דויזרס מרוטרדם

הסחר העולמי, זה שכולם בירכו עליו ועל יתרונותיו הרבים כמעודד תחרות ומביא להורדת מחירים, נמצא תחת מתקפה בגלל עובדים רבים במקומות שונים בעולם שנהפכו למיותרים ואיבדו את עבודתם

4תגובות
מכולןת מסחר
בלומברג

במשך עידנים שבהם הפליגו ספינות בימים, נקשר גורלם של אנשים כמו פטריק דויזרס מרוטרדם בסחר. פטריק הוא סוור בנמל הגדול באירופה. שכרו מציב אותו באמצע מעמד הביניים בהולנד. הוא השתכר דיו לקנות דירה וליהנות מחופשות בספרד.

ואולם באחרונה החל דויזרס לראות בסחר הגלובלי כוח חורש רע. המעסיקה שלו - שלוחה של ענקית הספנות הדנית מארסק - נאבקת בתחרות בכל העולם. דויזרס רואה איך מהגרים ממזרח אירופה תופסים את מקומם של נהגי משאיות הולנדים. באחרונה הוא נפרד מעמיתים ותיקים שבחרו בחבילות פרישה מוקדמת, שכן רובוטים תפסו את משרותיהם בנמל. בשלושת העשורים האחרונים הידלדלו שורות האיגוד המקצועי שלו מ-25 אלף ל-7,000 חברים.

"יותר סחר גלובלי זה דבר טוב אם נותנים לנו פרוסה מהעוגה", אומר דויזרס. "אבל זאת הבעיה - אנחנו לא מקבלים יותר פרוסות מהעוגה".

קינתו מהדהדת הרחק מעבר לרציפי הים הצפוני. בעולם כולו מתגברים הקולות הדוחים את הסחר החופשי.

אבטלה וחרדה מעמיקה והולכת

במשך דורות מלאו ספריות בספרי כלכלה שהבטיחו שהסחר הגלובלי יעצים את עושרן של אומות באמצעות הפחתת מחירי המוצרים, העלאת השכר והעצמת הצמיחה הכלכלית. הכוחות שניצחו במלחמת העולם השנייה העלו על נס את הגלובליזציה בתור התרופה לסכסוכים עתידיים. באסיה, אירופה וצפון אמריקה, ממשלות מכל הקשת האידיאולוגית התמקדו בסחר בתור הכוח הכלכלי המנחה שלהן.

השפעת היצוא

ואולם לסחר אין כל ערובות שהשלל ממנו יתחלק באופן שווה. ברחבי העולם התעשייתי נלקח חלק בלתי פרופורציונלי מהשלל על ידי אנשים עם תארים גבוהים, אופציות ורואי חשבון העומדים לשירותם. עובדים רגילים שילמו את המחיר - אבטלה וחרדה כלכלית מעמיקה והולכת.

המחיר הכבד הזה היכה קשות בקהילות שהיו תלויות בתעשייה למחייתן, והיה גדול בהרבה ממה שציפו כלכלנים. מקבלי החלטות, שהיו שבויים בקסם הניאו־ליברליזם, תדלקו את התפישה שאפשר לסמוך על השווקים החופשיים לחזק את רשת הביטחון החברתית.

בכך הם נכשלו בהכנה לטראומה שליוותה את הסחר ויתרונותיו. כשמיליוני עובדים פוטרו בגלל תחרות זרה, לא היתה תמיכה ממשלתית לרכך את המכה. כתוצאה מכך, הזעם המבעבע מטלטל את הממסד הפוליטי באירופה ובצפון אמריקה.

בארה"ב, הנשיא הנבחר דונלד טראמפ שאב עוצמה במהלך הקמפיין שלו מזעמן של קהילות הניגפות לנוכח סגירות מפעלים, ומתאר את הסחר עם סין ומקסיקו כאיום מוסרי לרווחתם של אזרחי ארה"ב. הילרי קלינטון עשתה במהלך הקמפיין שלה פניית פרסה בנושא הסכם הסחר TPP שבו תמכה בכהונתה כשרת חוץ.

בבריטניה הצביע רוב במשאל עם ביוני על עזיבת האיחוד האירופי, שהיווה סטירת לחי לממסד, מצד עובדים שמאשימים את הסחר בירידת שכרם. ברחבי האיחוד האירופי תנועות פופוליסטיות צברו אהדה כתגובה נזעמת לגלובליזציה, והסכמי סחר חשובים נמצאים עתה בסכנה, כולל זה שאירופה מנסה לחתום עם ארה"ב וזה שעם קנדה.

"מדיניות הסחר של האיחוד האירופי משותקת", אומר שר הפיתוח הכלכלי של איטליה, קרלו קלנדה. "זה מצב טראגי".

פטריק דויג'זרס
Ilvy Njiokiktjien / The New York

תקופת התעוררות כלכלית כואבת

תגובת הנגד לסחר, שנבנתה במשך השנים, הגיעה לעוצמת פיצוץ, מכיוון שהכלכלה הגלובלית עוברת תקופת התעוררות כואבת. שנים של טירוף השקעות ותככים פיננסיים שתדלקו את שוק העבודה התפוגגו, וחשפו את החולשות שהוסוו בשגשוג המתעתע.

העוינות הגוברת עלולה להתגלות כבלתי־הפיכה, בהתחשב בשיבוש הטכנולוגי והטלטלה הכלכלית שפועלים כעת, בעידן זה של מחסור. כיום, אומות גדולות רבות נאבקות בצמיחה חלשה, אשראי דל ותחושה מכרסמת שהעתיד צופן הידוק חגורה.

המשבר הפיננסי הגרוע מאז השפל הגדול גרם לבנקים באירופה ובארה"ב לחשוש ממתן אשראי. מכרה הזהב של הנדל"ן, מספרד ועד דרום קליפורניה, נהפך למקור לפשיטות רגל ופיטורי עובדים. ההאטה של סין פגעה בתיאבונה לחומרי גלם, וזרעה אבטלה ממכרות הברזל של ברזיל ועד בורות הפחם של אינדונזיה.

הסחר לא היה מה שגרם לפגיעה בצמיחה הכלכלית. הסחר סייע לשמר את מעט הצמיחה שנותרה, למעשה. ואולם הסטגנציה הממושכת לא הותירה מפלט למי שהגלובליזציה פגעה בו.

נפטא - הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה - חשף עובדים בארה"ב לתחרות מצד מקסיקו, ואולם הוא נחתם בשנות ה-90, בדיוק כשהשקעות עצומות זרמו לאינטרנט, ויצרו ביקוש למגוון של מוצרים - ריהוט משרדי למתכנתים בעמק הסיליקון, משאיות לחברות שילוח של מוצרים שהוזמנו באתרי קמעונות מקוונים. כניסתה של סין לארגון הסחר העולמי ב-2001 שילחה גל הלם משמעותי עוד יותר, אך תחום הבנייה המשגשג ספג את העובדים המפוטרים.

השפעת הסחר

התנפחות בועת הדוט־קום היא זיכרון מרוחק עתה. בועת הדיור פקעה. עובדים מעוטי כישורים ניצבים בפני הזדמנויות דלות ותחרות גוברת, במיוחד בארה"ב. אף שנתונים טריים מראים כי מעמד הביניים מתחיל ליהנות מהשלל הכלכלי בעקבות ההתאוששות, הכנסותיהם של רבים נמוכות משהיו לפני עשור.

"הוויכוח שיש כיום אודות הגלובליזציה ומחירה היה צריך להתנהל כשחתמנו על נפטא וכשסין נכנסה לארגון הסחר העולמי", אומר צ'אד באון, מומחה לסחר במכון פיטרסון לכלכלה בינלאומית בוושינגטון. "היו אנשים שדיברו על זה אז, אבל לא לקחו אותם ברצינות. עכשיו מקבלי ההחלטות מתחרטים על כך".

"אנחנו זקוקים להסכמי הסחר האלה", אומר באון, "אבל אנחנו צריכים להכיר בכך שיהיו מפסידים, וצריך לפעול כדי לטפל בהם".

מידת הנזק שספגו המפסידים האיצה את השחיקה באמון בכוחות יצירת העושר של הסחר החופשי. ספקנות עמוקה השתרשה בכמה ממעצמות הסחר הגדולות - בעיקר ארה"ב, צרפת, איטליה ויפן. ממשל אחר ממשל בארה"ב, בהובלת דמוקרטים ורפובליקאים כאחד, אימצו את הסחר החופשי כמרכיב מרכזי במדיניות החוץ שלהם. אך רק 19% מהבוחרים האמריקאים אמרו כי סחר עם מדינות אחרות יוצר יותר משרות בארה"ב, לפי סקר של ניו יורק טיימס ו-CBS מיולי.

העובדים נזנחו לאנחות

אפילו בין התומכים בסחר הספקות גוברים אודות יכולתו למלא את ההבטחות החשובות. בסקר שנעשה ב-2014 על ידי מכון פיו בארה"ב בקרב אנשים מ-44 מדינות, אמרו רק 45% מהמשיבים כי האמינו שסחר מעלה שכר. רק 26% האמינו שהוא מביא לירידה במחירים.

מכולות של מארסק
בלומברג

הנתונים הכלכליים מראים אחרת: עובדי תעשיות יצוא מרכזיות משתכרים יותר מעובדי מגזרים עם שוקי יעד מקומיים. היצע המוצרים שעומד בפני הצרכנים האמריקאים גדל ב-33% בעשורים האחרונים, לפי מחקר הבנק הפדרלי של דאלאס. הסחר הוא מה שמציב על המדפים פטל ופירות קיץ אחרים בשיא עונת החורף.

משקי בית מיעוטי הכנסה נהנו ממחירים נמוכים יותר על מוצרי יסוד. עם הזינוק ביבוא, עלויות בגדי תינוקות ופעוטות בארה"ב צנחו ב-10% ב-2013-1999, לפי מחקר של פייטרה ריבולי, מומחה סחר בבית הספר מקדונו לעסקים באוניברסיטת ג'ורג'טאון - והמחיר של נעליים עלה פחות ממדד המחירים לצרכן.

ואולם הפחד והכעס סביב הסחר מבוססים היטב בקרקע המציאות. עובדים רבים פוטרו בעקבות תחרות מצד סחורות זולות יותר מחו"ל. בתי חרושת נסגרו, ובה בעת נמלאו קניוני חוצות בחנויות "הכל בדולר" ומלווים בריבית קצוצה.

בארה"ב, שבה קיימת מגבלה על מתן קצבת אבטלה, עובדים אמריקאים נזנחו לאנחות. מערכת הרווחה באירופה סייעה למתן את הפגיעה, ואולם הצמיחה הכלכלית נחלשה, והאבטלה עלתה.

בה בעת, האוטומציה התקדמה בתחכומה ובהישג ידה. ב-2010-2000 איבדה ארה"ב 5.6 מיליון משרות בתחום הייצור, לפי חישובי הממשלה. רק 13% מהמשרות הללו מוסברות באובדן לטובת סחר עולמי, כך לפי ניתוח של המרכז למחקר עסקי וכלכלי באוניברסיטת בול באינדיאנה. השאר היו קורבנות האוטומציה או שינויים בייצור שאיפשרו יותר תפוקה עם פחות עובדים.

בתי החרושת בארה"ב הפיקו בשנה שעברה יותר מוצרים מעולם. ואולם הם העסיקו רק 12.3 מיליון עובדים - אותו מספר כמו ב-2009, כשהתפוקה היתה 75% מגודלה כיום.

במסופים של APM בנמל רוטרדם, שם עובד דויזרס, כמעט אין אנשים. המנופים, העגורנים והמכולות מופעלים כולם על ידי רובוטים. "מ-74 מכונות שעובדות במספנה, 63 עובדות ללא התערבות אדם", נאמר באתר החברה.

ואולם גם אם רובוטים מאיימים יותר מסחר על התעסוקה, הם מטרה פחות בולטת לעיני הציבור מפועלים סינים דלי שכר. "יש מדיניות ממשלתית בענייני סחר", אומר דאגלס א. אירווין, כלכלן בדרטמות קולג'. "אין לנו מדיניות ממשלתית בעניין אוטומציה".

סופת הסינדרום הסיני

כשמייקל מוריסון החל לעבוד ב-1999 במפעל פלדה במרכז גרניט סיטי, אילינוי, הוא היה משוכנע שעתידו מובטח. הוא היה בן 38, אב לשלושה ילדים קטנים. "הרגשתי שהגעתי למקום שהיה כל כך בטוח שיכולתי לפרוש שם", הוא אומר.

המפעל עמד על גדות המיסיסיפי, מול סנט לואיס, מאז המאה ה-19. הוא החליף ידיים, ולבסוף הגיע לבעלות של יונייטד סטייטס סטיל. ואולם הרעיון היה דומה - מי שמוכן לעבוד קשה ולהזיע, יוכל לפרנס את המשפחה בעבודה במפעל.

מוריסון החל כגורף אפר מהכבשנים, והתקדם לתפקיד מפעיל עגורן. מתוך תא המפעיל במרום הבניין, הוא הניע כף במשקל 350 טונות שמזגה ברזל מותך. העבודה היתה קשה, ודרשה עידון וריכוז מתמיד. הוא קיבל שכר נאה של 24.6 דולר לשעה, עבד שעות נוספות וצבר חסכונות כדי לשלוח את ילדיו לאוניברסיטה. בכל שנה השתכר 86 אלף דולר. בתו הבכורה סיימה באחרונה מאסטר באפידמיולוגיה, ובנו סיים שנה שנייה באוניברסיטת מקנדרי בעיר לבנון הסמוכה. ואולם אירועים שהתרחשו בעולם הגדול הפכו את חייו על ראשם. הפיתוח חסר המעצורים של סין הפך אדמות חווה למפעלים. קבלתה כחברה בארגון הסחר העולמי (TWO) היתה אירוע היסטורי, ששינה סדרי עולם.

ארגון הסחר העולמי נולד באמנה שנחתמה ב-1947 שהנמיכה מחסומים בפני סחר בינלאומי במאמץ למנוע עוינות בין מדינות. בארבעת העשורים הראשונים, המכסים על מוצרים צנחו מ-35% ל-6%, לפי הבנק הפדרלי של שיקגו. ב-2000, היקף הסחר בין חברותיה תפח פי 25 לעומת 50 שנים קודם לכן.

רוב הסחר התקיים בין אומות עשירות עם שכר דומה ותנאי עבודה דומים. ואולם הסכם נפטא בשנות ה-90 הציב את האמריקאים בתחרות ישירה עם עמיתיהם במקסיקו, שם השכר נמוך יותר וזכויות העובדים וההגנה על איכות הסביבה היו מינימליים.

מקסיקו לא היתה גדולה מספיק לשנות את כללי המשחק. כשסין הצטרפה לארגון הסחר ב-2001, הצטרפו 1.3 מיליארד אנשים למערכת הסחר הגלובלית.

סין שמה למטרה תעשיות שבהן תשלוט, הרעיפה על החברות שלה תנאי אשראי מתוקים והשקיעה סכומים אדירים בנמלים, כבישים וייצור חשמל. כל מי שרצה לאגד את העובדים מצא עצמו מאחורי סורגים.

ב-13 השנים הראשונות אחרי כניסתה של סין לארגון הסחר העולמי, יצוא מוצרים שלה תפח ל-2.3 טריליון דולר (2014) - מ-266 מיליארד דולר.

מי שהרוויח מזה היה כל אדם שקנה מוצר מעשה ידי אדם - אייפון, מכונית או קישוט לחג המולד. תאגידים שהשתמשו בסין כדי לקצץ עלויות נהנו מעלייה בשווי, והעשירו מנהלים ומשקיעים.

הקורבנות היו מעטים, ואולם התרכזו באזורים מסוימים בארה"ב ובתעשייה. צפון קרוליינה נקלעה לאבטלה קשה, שכן רהיטי עץ זולים מסין השביתו את המפעלים המקומיים, וכך גם יצרני זכוכית בטולדו, אוהיו, ויצרני חלקי רכב ברחבי המערב התיכון.

מחקר שהתפרסם בשנה שעברה מאת שלושה כלכלנים - דיויד אוטור מ-MIT, דיוויד דורן מאוניברסיטת ציריך וגורדון הנסון מאוניברסיטת קליפורניה סן דייגו - מסיק כי היבוא מסין חיסל כמעט מיליון משרות ייצור בארה"ב ב-2011-1999. תוסיפו לזה ספקים ותעשיות קשורות, ותגיעו ל-2.4 מיליון משרות.

טראמפ מבטיח להטיל מכסי עונשין על יבוא מסין. ואולם זה לכל היותר יביא למעבר ייצור למדינות אחרות עם שכר נמוך, כמו וייטנאם ומקסיקו. זה לא יביא לפתיחתם מחדש של מפעלי טקסטיל בצפון קרוליינה. וגם אם כן, רובוטים יתפסו את רוב המשרות בהם.

העיר גרניט סיטי, ביתו של מוריסון, עמדה בדרכה של סערה. בין 2005 ל-2015 חלקה של סין בייצור הפלדה העולמי תפח מפחות משליש לכמעט חצי, לפי מכון פיטרסון. יצוא פלדה מסין הוכפל פי ארבעה.

בסתיו שעבר החלה יונייטד סטייטס סטיל לצמצם את הייצור בגרניט סיטי, ופיטרה 40 מתלמדים. עם ההאצה בפיטורים, הם החלו לכרסם גם בשורות העובדים הבכירים. יומיים לפני חג המולד מצא מוריסון בחדר המנוחה במפעל רשימת עובדים שנתלתה על לוח המודעות, עם הוראות לפנות את הלוקרים שלהם. כך מצא עצמו מוריסון מובטל.

"עבדתי מגיל 12", הוא אומר, בין השאר, כמחלק עיתונים וטבח במסעדת טאקו של אחיו. ידיו המחוספסות מעידות על שנים של עבודה גופנית. פתאום נהפך תלוש שכר של 2,000 דולר כל שבועיים לדמי אבטלה של 425 דולר בשבוע, וקצת פיצויים. ביולי נפסקו דמי האבטלה שלו לאחר שישה חודשים.

מוריסון התראיין למשרת משגיח במחסן של אמזון, אך נדרשו ממנו כישורי מחשב שלא היו לו. במקום זאת הוא קיבל עבודה כ"עמית מילוי הזמנות" - עובד משמרות לילה שמוריד מהמדפים במחסן מוצרים ומניח אותם בקופסאות, בשכר של 13 דולר לשעה, קצת יותר מחצי משכרו הקודם.

בלילה הראשון בתפקיד הברכיים של מוריסון קרסו. הוא לקח משככי כאבים ולא הצליח ללכת ביום המחרת. הוא התקשר לומר שהוא לא יחזור לעבודה. כעת מוריסון עומד להתראיין לתפקיד מלגזן במחסן אחר, בשכר של 12 דולר לשעה. בינתיים, בנו לא יחזור לאוניברסיטה בשנה הבאה, ויעבור לקולג' קהילתי, יוקרתי הרבה פחות. מוריסון מנגב את דמעותיו. "זה מרסק אותך. לא למדתי באוניברסיטה ורציתי שילדי יצליחו. אפשר לראות את האכזבה בעיניהם".

נופלים ללא רשת ביטחון כלכלית

ב-1962 הקימה ארה"ב תוכנית "סיוע להתאמת סחר" לעובדים שנפגעו מהתחרות הזרה. התוכנית מתקצבת הסבות מקצועיות. ואולם היא נהפכה למשל ושנינה, ורוב יוצאיה לא מצליחים למצוא עבודה - 37% בלבד מצאו עבודה רצויה. רבים מיוצאי התוכנית משתכרים פחות ממפוטרים אחרים שפשוט חיפשו עבודה כשדמי האבטלה נגמרו.

באירופה יש דמי אבטלה נדיבים יותר, סבסוד למגורים וביטוח בריאות ממלכתי. בארה"ב, בחמש השנים לאחר פיטורים, משפחות אמריקאיות בנות ארבע נפשות זכאיות לסיוע דיור השקול ל-25% מהשכר הקודם של המפוטר. בהולנד, משפחות מקבלות 70%.

למרות זאת, השפעת השכר באירופה גם ניכרת. ההסכם נחתם ברמת האיחוד, ו-28 המדינות החברות צריכות להתמודד בנפרד עם ההשפעות. אפילו אנשים שתומכים בסחר, כמו יאקוב ון דר ויס, יועץ ללשכת הסחר של הולנד שחושב שהסחר עם סין הוא הזדמנות פז, ספקנים לגבי הסכם הסחר הענקי המתגבש בין ארה"ב לאיחוד - TTUP, שותפות הסחר וההשקעות הטרנס־אטלנטית. ההסכם יאפשר לתאגידים לתבוע מממשלות פיצוי במקרה שחוקים מקומיים יפגעו ברווחיהם.

אסו, חברה בת של אקסון מוביל, ענקית הנפט האמריקאית, פועלת בהולנד. האם הממשלה תפעל כמתוכנן להגביל קידוחים כדי להגן על הסביבה? "הם יוכלו לתבוע את הולנד", רותח ון דר ויס. "אנחנו בהולנד לא בטוחים שאנחנו רוצים לתת לתאגידים רב־לאומיים כל כך הרבה כוח. אנחנו מדינת סחר, אבל זה לא צריך להיות בעדיפות על איכות החיים".

ברציפים, הסוורים מביטים בחשש על הרובוטים, הפורקים מכולות מספינות במהירות. מאחורי הרובוטים יש מתכנתים שמעצבים את התוכנה המפעילה את המערכת הממוחשבת של הנמל. לסוורים שעדיין עובדים שם, אין בכך נחמה.

רוב הסוורים משתכרים 50 אלף יורו בשנה, ושבוע העבודה הוא בן 40 שעות. הרובוטים נהיים מתוחכמים יותר, ויש שמועות על 800 משרות שיקוצצו. האיגוד המקומי אירגן שביתה בינואר, וקיבל הבטחות שהרובוטים הנוספים ייכנסו בהדרגה. ואולם מעמד העובדים משחק כאן משחק הגנתי. הרובוטים ינצחו בסוף, כי הם אף פעם לא יוצאים לשביתה. הם משתפרים עם הזמן.

ג'ון ארקנבוט, סוור ותיק, חושב שהסכמי סחר, העסקת מהגרים ואוטומציה הם כולם כלים שנועדו להשיג מטרה אחת - לשלם לו פחות, כדי שלתאגידים יהיה יותר רווח. "כשהם לא יצטרכו אותי יותר", הוא אומר, "אני לא אהיה כלום".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#