"אנו ברנסנס של התארגנויות עובדים, והמגמה עדיין לא מיצתה את עצמה" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אנו ברנסנס של התארגנויות עובדים, והמגמה עדיין לא מיצתה את עצמה"

הנשיאה לשעבר של בית הדין הארצי לעבודה, נילי ארד, לא מבקרת את הקולגה לשעבר, השופט בדימוס סטיב אדלר, על מעורבותו בהסכם ההשתקה בין עובדת שהותקפה מינית לבנק הפועלים ■ כתבה שנייה בסדרת ראיונות עם נשיאי בית הדין לעבודה

תגובות
נילי ארד
מוטי מילרוד

ב–2 בינואר ימלאו ארבע שנים לפסק הדין פורץ הדרך של בית הדין הארצי לעבודה, בראשות הנשיאה לשעבר נילי ארד. בפסק הדין שניתן בעקבות תביעה שהגישה ההסתדרות נגד הנהלת פלאפון, נאסר על המעסיק לפעול בכל צורה שהיא כדי לסכל את ההתארגנות של עובדיו, להפעיל את השפעתו על העובדים, ללחוץ עליהם שלא להתארגן, ואף להביע דעה בעד התארגנות העובדים או נגדה. פסק הדין הותיר את ארגוני המעסיקים המומים.

נשיא התאחדות התעשיינים דאז, צבי אורן ונשיא איגוד לשכות המסחר, אוריאל לין, עירערו בפני בג"ץ, בנימוק שזכותו של המעסיק לנסות לשכנע את העובד שלא להצטרף לארגון עובדים — אך העתירה נדחתה. לדעת רבים, פסק דין פלאפון היה גולת הכותרת של כהונתה בת שלוש השנים של השופטת נילי ארד כנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, ממנו פרשה לגמלאות בסוף 2013.

ארד, 73, מודעת לזעם שעורר פסק הדין שלה בקרב המעסיקים, אבל לדבריה בחלוף הזמן נחה דעתם, מכיוון שהם עצמם הבינו שהתארגנות העובדים אינה יוצרת פוליטיזציה או היעדר תחרות, כפי שהנהלת פלאפון הרבתה לטעון — אלא דווקא תורמת למפעל: היא מגבירה את האמון הדדי בין העובדים להנהלת החברה, יוצרת תחושת שייכות של העובדים למפעל ומרגיעה את יחסי העבודה.

"נכון שבפסק הדין יש שורה של איסורים על המעסיקים, שנועדו למנוע מהם להתערב, אבל מדובר בהתארגנות ראשונית במקום שבו לא פעל ועד עובדים", היא אומרת." בנסיבות האלה, העובדים חשופים כמו צב שאין לו שריון".

במהלך המשפט המעסיקים טענו שגם במערכת הבחירות לכנסת או לרשויות המקומיות, כל צד רשאי לנסות ולשכנע בצדקת עמדתו. זוהי דמוקרטיה. מה רע בטיעון הזה?

"פה המעסיקים הם בכלל לא צד. רק אחרי השלמת ההתארגנות, ארגון העובדים בא למעסיק כדי להתדיין עמו על הסכם שכר קיבוצי בחברה, ואז למעסיק יש את כל האפשרויות להעלות טיעונים ולשכנע. בשלב הזה, ההתדיינות היא פחות או יותר בין שווים, לעומת המצב לפני ההתארגנות, שבו העובד עמד בודד מול המעסיק.

"בעקבות פסק הדין, מעסיקים הפסיקו להתנכל למהלכי התארגנות, ובמקרים שהוכח שהיתה התנכלות — בתי הדין לעבודה פסקו קנסות גבוהים. אני רואה בפסק הדין הזה רנסנס בהתארגנות עובדים בישראל. אותו מנכ"ל פלאפון שכל כך התעמת עם העובדים שרצו בהתארגנות, בסופו של דבר בירך על ההסכם הקיבוצי שנחתם בחברה בעקבות ההתארגנות".

רוב סכסוכי העבודה מתרחשים במגזר הציבורי. בעבר הוקם המוסד לבוררות מוסכמת בשירות הציבורי, אך הוא דעך עם השנים. לא הגיע הזמן להחיות את המוסד הזה?

"עצם העובדה שהמוסד לבוררות מוסכמת דעך, מעידה על המקום שהוא תפס. המדינה מעוניינת להחיות אותו, אבל ההסתדרות — לא. כשאומרים שהמוסד לבוררות מוסכמת ידון בסכסוכים במגזר הציבורי, מה זה אומר? יש בעיה להגדיר מהו סכסוך ציבורי שיש לדון בו בלעדית במסגרת המוסד הזה".

או שההסתדרות מעוניינת בחיסולו של המוסד לבוררות מוסכמת כי נוח לה יותר בבתי הדין לעבודה.

"אני דוחה את הטענה הזו על כל גווניה. בתי הדין לעבודה, האזוריים והארצי, פוסקים לגופו של עניין — ולא לגופו של המעוניין. בניגוד לרושם המוטעה הקיים, תביעות שהגישו מעסיקים נגד עובדים התקבלו אף יותר מאלה שהגישו עובדים, ובטח לא פחות.

"עם זאת, החקיקה בישראל היא חקיקת מגן, וכשמה כן היא: נועדה להגן על העובדים. היא נותנת בכירות לעובד, כי ביחסים בין עובד למעסיק, העובד בהגדרה נמצא במצב נחות מבין השניים. חקיקת העבודה בישראל, שהיא מהמתקדמות בעולם, מגינה על העובדים, ובית הדין פוסק ומכריע לפי חקיקה זו. כשבית הדין פוסק כך, המעסיק נותר מתוסכל. זה המקור לטענות מסוג זה כלפי בית הדין".

נשיא בית הדין לשעבר, השופט סטיב אדלר, השווה בין חברות כוח האדם לסרסורי הזונות. לצד פסיקת פלאפון נוצרה תחושה שבתי הדין לעבודה הם נגד מעסיקים. אולי בכל זאת, על בית הדין לשנות כיוון?

הפגנת עובדי פלאפון, ינואר 2013
תומר אפלבאום

"אני אומרת שוב: בית הדין לא הרחיק לכת באף אחת מהפסיקות שהוא קיבל, אלא ממלא את תפקידו ביישום החוק ובהגנה על זכויות העובדים במקרים שמצדיקים זאת.

"באשר לאיומים שהיו לפגיעה בבית הדין עד כדי חיסולו, אני ממליצה לעיין בדו"ח ועדת זמיר (ועדה שהוקמה בעקבות הטענות הקשות שהופנו כלפי בית הדין לפני עשר שנים, בראשות השופט בדימוס יצחק, ביוזמתו של נשיא איגוד לשכות המסחר, אוריאל לין, ובשיתוף ידידו שר המשפטים דאז, יוסף לפיד. לין קיווה שהוועדה תמליץ על ביטול בתי הדין לעבודה, או לפחות על מיזוגם בתוך בתי המשפט המחוזיים, אך בתי הדין לעבודה יצאו מחוזקים; ח"ב).

"הדו"ח הזה לא רק שדחה את הטענות האלה, אלא אף ביסס את מעמדו של בית הדין לעבודה כפלטפורמה העיקרית של הזכויות החברתיות בישראל. בית הדין לא נסוג ולא יסוג בפני רוחות השעה המנשבות וימשיך בפסיקה שלו לפי דין הצדק. כך היה בזמן כהונתי וכך יהיה גם בהמשך".

העובדים הם בעלי העניין והכוח בוועדים

אחת הטענות שארד מכירה היטב היא זו שבית הדין לעבודה, גם בתקופתה וגם היום, מעניק הגנה בעיקר לוועדים הגדולים, החזקים ממילא ופחות הגנה לעובדים החלשים.

"זאת טענה לא מבוססת", היא אומרת. "כשהגיעו לשולחני סכסוכי העבודה הגדולים ביותר, כמו שביתת עובדי הנמלים, הנחשבים מאוד חזקים, ושביתת העובדים הסוציאליים, שאינם עם היד על השאלטר — כל סכסוך נדון לגופו של עניין. פסקי הדין מפורטים מאוד ומנומקים. הם שוטחים בפני הציבור את כל מסכת הסכסוך והטענות. הדין מיושם לגבי מסכת העובדות כפי שהתבררו.

"באו אלי בטענות שפסקי הדין שלי ארוכים מדי, אבל החשיבות בכתיבם היתה לפרט את כל השתלשלות העניינים ויישום הדין עליהם באותו מקרה. זה לא משחק כדורגל, שמישהו יכול לטעון שהשופט הוא לצד קבוצה זו או אחרת".

יושבי הראש של ועדי העובדים, בעיקר הגדולים, אינם מתחלפים. הם נצחיים. ראי מה קורה בנמלים, ברשות שדות התעופה, במקורות. זו תופעה בריאה בעיניך?

השופט סטיב אדלר
טס שפלן

"זה רצון הבוחר, ובמקרה זה, העובד. אני מכבדת את הצבעת העובדים. הם בעלי העניין והכוח לשנות את המצב בוועדים, או לא".

ההסתדרות היא אגודה עותמנית, ללא פיקוח של מבקר המדינה. זה פותח פתח להתנהלות שלעתים גובלת בשחיתות, כגון נפוטיזם וחוסר שקיפות.

"אין לי עניין להתבטא בעניינים הפנימיים של ההסתדרות, היא צד חשוב בהתדיינויות בבית הדין, יחד עם המדינה והמעסיקים. לא ראוי, מבחינה עניינית וערכית, שאתבטא בנוגע למה שקורה שם".

מגמת ההתארגנות של עובדים תגבר לדעתך, או שכבר עברה את השיא?

"התארגנות עובדים היא דבר מבורך. אנו ברנסנס של התארגנויות וזאת מגמה שעדיין לא מיצתה את עצמה. מחקרים מוכיחים שהתארגנות עובדים פועלת גם לטובת המעסיק ולטובת מקום העבודה, כי באופן זה למעסיק יש פרטנר לגיטימי לניהול המפעל, כולל במצבים שבהם יש צורך בפיטורים, בקביעת קוד התנהגות בחברה ובמימוש המטרה המשותפת של העובדים והנהלת החברה כאחד להשאה של הרווחים ולהתפתחותו של מקום העבודה".

נשים מעדיפות שלא להתלונן

ארד היא כיום גמלאית, אך כמו שופטים רבים בדימוס גם היא עוסקת בגישור ומעורה מאוד בתחום דיני העבודה בישראל. יש לה דעה נחרצת על נושאים שונים, למשל אותם הסכמי השתקה של עובדות שהוטרדו על ידי מעסיקים. "הסכם השתקה, שמאפשר לבכיר לשלם פיצוי של מאות אלפים או מיליוני שקלים לקורבן הטרדה או תקיפה מינית, הוא בעייתי — כי יש לו השלכה ציבורית וחברתית", היא אומרת. "לגיטימי שהסכמי השתקה נחשפים לעיני כל, למרות החיסיון המוטל עליהם.

"בנוסף, צר לי לקבוע שיש מעט מאוד תביעות המוגשות לבית הדין לעבודה בגין הטרדה מינית. הן פחותות בהרבה ממספר התביעות הנוגעות לשכר, או לקצבאות של הביטוח הלאומי. נשים מעדיפות לא להתלונן".

נשיא בית הדין הארצי לשעבר, סטיב אדלר, הוא זה שפסק כבורר את פיצויי פרישה הפנטסטיים לאותה עובדת שהותקפה מינית, כחלק מהסכם השתקה.

"זה לכאורה נראה לא טוב. מעבר לכך אני לא יכולה להתבטא בעניין זה. לא קראתי את כתב הבוררות של אדלר".

בתפקידך כנשיאת בית הדין הארצי, המשכת את נוהגו של אדלר, לזמן ללשכתך את הצדדים לעימות כדי ליישב שם מחלוקות. את לא רואה בכך בעיה? הרי השקיפות מחייבת שמחלוקות ילובנו לעיני כל באולם בית הדין.

"זו טענה שעולה כל הזמן, אבל מי שלא אוהב את קיום הדיון בלשכת השופט אלה העיתונאים שמתקשים להביא את הסיפור, מכיוון שהדיון בלשכת השופט נעשה מאחורי דלת סגורה. כשהעובדים והנהלת החברה נואשים מהאפשרות לפתור בעצמם את המשבר, הם מעוניינים במעורבות הפעילה של שופטי בית הדין. הליווי הזה של השופטים, המעלים לעתים רעיונות יצירתיים, הוכח כמהלך שמסייע לצדדים לסכסוך להגיע לידי פתרון בדרכי שלום. השיטה הזו הוכיחה את עצמה. עובדה היא שלא פרצו בישראל שביתות ארציות בשנים האחרונות".

חוקי העבודה אינם מיושמים בקרב חלשים

במהלך כהונתה אמרה ארד לא פעם כי חוקי העבודה בישראל מפוארים, אבל אינם מיושמים, ודווקא בקרב קבוצות העובדים החלשות. כשהיא נשאלת מה לדעתה יש לעשות כדי להגביר את האכיפה היא עונה: "זה פשוט. משרד הכלכלה צריך להרחיב את מספר התקנים שהוא מקצה למפקחים, כדי שאלו יסיירו בכמה שיותר מקומות עבודה ויוודאו שאין בהם תנאי ניצול. הבעיה היא שגם במקומות שיש בהן פיקוח, הוא אינו אפקטיבי, כי יש עבירות, לרבות אלה שיש בהן היבט פלילי, שלא מוגשים בגינן כתבי אישום. הסיבה: אין די פרקליטים מטעם המדינה שיעסקו בזה".

הוועדות הרפואיות צריכות לעבור מהפך

יש לך טענה נגד הוועדות הרפואיות שליד הביטוח הלאומי, הקובעות את הזכאויות לקצבאות השונות, כמו אחוזי נכות לצורך הנחה במס הכנסה. מה לא בסדר בוועדות האלה?

"הוועדות הרפואיות, שלעתים חורצות גורלות והן הביטוי החברתי של המדינה, יושבות פיסית במשרדי הביטוח הלאומי וזה כבר פסול, מכיוון שהוועדות אמורות להיות עצמאיות. אבל זה לא הכל: מזכיר הוועדה הוא תמיד פקיד של הביטוח הלאומי. זה לא ראוי, בלשון המעטה, מכיוון שזה יוצר מעורבות של הביטוח הלאומי, שהוא צד להליך המתנהל בוועדות, באמצעות אותו עובד של המוסד.

"הוועדות הרפואיות צריכות לעבור מהפך. אני מציעה לנתק אותן מכל תלות בביטוח הלאומי, על ידי הקמת רשות עצמאית. המהלך יחסוך כספים רבים הכרוכים בהפעלה נפרדת של כל אחת מהוועדות".

ואת תהיי מוכנה לעמוד בראש רשות כזו?

"אני מוכנה להוביל את הפרויקט הזה שאני מציעה".

יש פסק דין שקיבלת, ואת מתחרטת עליו היום?

"פסק דין אחד שקיבלתי באוקטובר 2009, כשכיהנתי כסגנית נשיא, הציק לי לאחר מכן למשך שנים רבות. מדובר בעובדת מינהלית בכירה באחת האוניברסיטאות, שפוטרה מעבודתה ללא שימוע — רק משום שהמנהלת החדשה לא הסתדרה אתה. בית הדין האזורי לעבודה טען שיש להשיב אותה לעבודה. המוסד עירער והערעור נדון על ידי הרכב שכלל את השופטים אדלר, יגאל פליטמן (היום הנשיא) ואותי. קבענו שאין להחזיר אותה, אך נפסקו לה פיצויים בגובה 24 משכורות, בצירוף 30 אלף שקל בשל עוגמת נפש ועוד הוצאות משפט בסך 50 אלף שקל.

"העובדת הגישה ערעור לבג"ץ שאישר את פסק הדין שלנו. אני מצטערת על כך, כי לדעתי זה היה מקרה שבו היה צריך לאכוף יחסי עבודה, כלומר להחזיר אותה לעבודה, מכיוון שנגרם לה עוול בהתנהלות כלפיה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#