המדריך המלא: כך בוחרים נשיא/ה בארה"ב - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המדריך המלא: כך בוחרים נשיא/ה בארה"ב

שיטת האלקטורים שנקבעה בחוקה האמריקאית מעוררת התנגדות ומחלוקת, אך היא עדיין מקובלת בארה"ב - ועלולה לגרום גם למועמדים הפופולריים להפסיד ■ אז מי ינצח - טראמפ או קלינטון?

5תגובות
אנשים בדרך לקלפי בצפון קרוליינה
JONATHAN DRAKE/רויטרס

החוקה של ארה"ב מציבה שלוש דרישות למועמדים לנשיאות: הם חייבים להיות בני 35 לפחות, לחיות בארה"ב 14 שנים לפחות ולהיות ילידי המדינה. כל השאר הרבה פחות פשוט. לאמריקאים יש שיטה שהיא הממושכת, היקרה, ואולי המורכבת ביותר בעולם לבחירת ראש המדינה. ואחרי כל העימותים, הבחירות המקדימות, הנציגים והוועידות, האדם שמקבל את רוב הקולות עדיין עלול להפסיד. זוהי מערכת שמבלבלת לא־אמריקאים — וגם אמריקאים רבים.

לשון המאזניים

שני המועמדים הראשיים, הרפובליקאי דונלד טראמפ והדמוקרטית הילרי קלינטון, מוציאים כסף על "מדינות לשון המאזניים" שיכריעו את הבחירות ב–8 בנובמבר. הסיבה לכך היא שהנשיא/ה נבחר במנגנון שנקרא חבר האלקטורים (Ellectoral College), שנוצר על ידי מייסדי ארה"ב כפשרה בין בחירה ישירה לפי רוב קולות, לבין בחירת הנשיא על ידי המחוקקים. כך, כל מדינה מקבלת מספר אלקטורים כמספר חברי הקונגרס שלה, נוסחה שמגדילה את משקלן של מדינות קטנות. בראשית המאה ה–19, מדינות שרצו להגביר את השפעתן נקטו בגישת "המנצח לוקח הכל" שמעניקה את כל האלקטורים למועמד/ת שמקבל את רוב הקולות בה ביום הבחירות. רק מיין ונברסקה יוצאות דופן בכך.

קולות האלקטורים של מדינות רבות — כולל קליפורניה הדמוקרטית וטקסס הרפובליקאית — ידועים מראש בוודאות גבוהה מאוד. לכן ההכרעה מתבצעת בדרך כלל במדינות כמו פלורידה, אוהיו וצפון קרוליינה. בבחירות הנוכחיות, שהן חריגות מאוד, יש מדינות שמהוות "שדות קרב", כולל אריזונה ופנסילווניה, שבהן הבוחרים עשויים לבחור בכל אחד מהצדדים.

מספר האלקטורים

מספר האלקטורים הוא כמספר חברי בית הנבחרים (435) בתוספת חברי הסנאט (100) של כל מדינה, ושלושה אלקטורים נוספים של וושינגטון הבירה. הוא נקבע ב–1913 על 538, ואמור להיות פרופורציוני למספר תושבי המדינה, אף שהוא לא כך בפועל. כדי להיבחר זקוק המועמד ל–270 אלקטורים. לשמונה מדינות יש מספר מינימלי של אלקטורים — 3. לקליפורניה יש 55 אלקטורים, לטקסס 38, ולפלורידה וניו יורק 29 אלקטורים כל אחת.

מה קורה אם אין רוב?

אם אין הכרעה בחבר האלקטורים, בית הנבחרים ממנה את הנשיא. זה לא קרה מעולם.

חבר האלקטורים ומדינות לשון המאזניים - המספר בכל מדינה - מספר האלקטורים, המדינות שתמכו ברומני ב-2012, המדינות שתמכו באובמה בבחירות 2012, מדינות לשון המאזניים

איך נוצרה השיטה?

ארה"ב בחרה בנשיא מאז נכנסה החוקה לתוקף ב–1789. הבחירות נערכות מדי ארבע שנים ביום שלישי הראשון בנובמבר — השנה ב–8 בנובמבר. מאז שזכה אברהם לינקולן בתפקיד ב–1860, כל הנשיאים היו מועמדים של אחת משתי המפלגות הגדולות — הרפובליקאית או הדמוקרטית. מועמדים אחרים התקשו בכלל להגיע לקלפיות המדינות. מועמד עצמאי שהצליח היה תיאודור רוזוולט, נשיא מטעם הרפובליקאים ב–1900–1908, שרץ לנשיאות ב–1912 כמועמד המפלגה הפרוגרסיבית וזכה ב–27% מהקולות.

מי מרוויח

שני המועמדים המייצגים את המפלגות הגדולות ביום הבחירות שורדים סדרה ארוכה של בחירות מקדימות בתוך המדינות, שבהן מוטלים קולות חברי המפלגה בקלפי, וכן ועידות מפלגתיות (caucus) שבהן ההצבעה נעשית בהרמת יד. כל אלה נערכים בין פברואר ליוני.

לאחר מכן כל מדינה בוחרת נציגים (delegates) לוועידות הלאומיות של המפלגות, שם הם מצביעים עבור המועמד שלהם לנובמבר. לדמוקרטים יש גם נציגי־על (super–delegates), שהם מחוקקים, מושלים, נשיאים לשעבר ובכירי מפלגה שלהם מותר לתמוך בכל מועמד, בלי קשר להצבעת מדינתם. בעשורים האחרונים שימשו הוועידות הלאומיות כמפגן ראווה טלוויזיוני לקידום שמו של המועמד דה פקטו, ולהצגת המועמד לסגנות הנשיא.

המחלוקת

שיטת "המנצח לוקח הכל" גרמה לחבר האלקטורים לבחור נשיאים שלא זכו ברוב קולות הבוחרים ב–1876, 1888 וכן ב–2000, אז ניצח המועמד הרפובליקאי ג'ורג' וו. בוש את המועמד הדמוקרטי אל גור לאחר ספירת קולות שנייה שנמשכה שבועות. לאחר כל בחירות כאלה, יש דרישה לספור מחדש את הקולות. ואולם מדינות רבות, בעיקר הקטנות, מסרבות לשנות את שיטת "המנצח לוקח הכל", בשל חששן מאובדן השפעה. מאחר שהבחירות המקדימות בכל מדינה הן הנחרצות ביותר בתוצאותיהן, מבקרים אומרים שבכך ניתנת עדיפות לבוחרים באזורים הכפריים של אייווה וניו המפשייר, שהן שתי המדינות הראשונות שבוחרות. משמעות הדבר היא שבוחרים עירוניים נדחקים לשוליים. חובבי השיטה טוענים כי אם זה לא יהיה כך — המדינות הקטנות והאזורים הכפריים יסבלו מהתעלמות.

יש הסכמה כללית שהכסף משחק תפקיד גדול מדי בבחירות. ההערכה היא שכל מפלגה תוציא יותר ממיליארד דולר עד יום הבחירות, רובם על פרסום. כך שעם המנצחים בתהליך הארוך הן גם תחנות הטלוויזיה המקומיות שגורפות הכנסות מפרסום.

בחירות 2000. אל גור הפסיד לאחר ספירת הקולות
בלומברג

הצבעה מוקדמת

ב–2016, יותר מחצי מהמדינות מאפשרות לבוחרים להצביע לפני יום הבחירות, בקלפיות או בדואר. ב–2014, בבחירות לסנאט ולבית הנבחרים, הוטלו 31% מהקולות לפני יום הבחירות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#