"הפסיכולוגים פועלים בתחושת שליחות, אבל מתייחסים אליהם כמו לקופאיות בסופר" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הפסיכולוגים פועלים בתחושת שליחות, אבל מתייחסים אליהם כמו לקופאיות בסופר"

יותר משנה אחרי שיצאה לדרך הרפורמה בבריאות הנפש, המצב בשטח רחוק מלספק. מספר הפונים לטיפול בשירות הציבורי אמנם גדל - אך זמני ההמתנה הוארכו משמעותית והעומס על הפסיכולוגים גבר

33תגובות
איור - פסיכולוגים
ליאו אלטמן

לאה אליגל, פסיכולגית קלינית בכירה, שימשה ב-11 השנים האחרונות כמנהלת התחנה לבריאות הנפש באזור בית שמש. היא טיפלה ב-1,500 מטופלים שהגיעו מקיבוצים ומושבים באזור, וכן מהעיר בית שמש, שבה יש שכונות מצוקה לצד ריכוזים גדולים של הציבור החרדי. באחרונה החליטה אליגל לעזוב את התפקיד בשל יישום הרפורמה לבריאות הנפש בשירות הציבורי, שנכנסה לתוקפה ביולי 2015. מאז, היא אומרת, אזרחים לא יכולים להיכנס לתחנה שבניהולה ולבקש טיפול על חשבון המדינה, אלא חייבים לבקש אישור לכך מקופות החולים, שכעת הן האחראיות על המימון - ולטענתה לא מאשרות פניות בקלות.

כל זה קורה דווקא בשנים האחרונות, כשמספר הפניות לתחנה רק עלה. "מספר המטופלים מהמגזר החרדי, לדוגמה, יותר משילש עצמו", אומרת אליגל. "הקהל הלך וגדל, אבל לא הגדילו את התקנים, וצוות הטיפול בילדים נשאר קטן. עבדתי במשרה מלאה, שישה ימים בשבוע, כל הזמן צמודה לטלפון כדי לטפל באשפוזים דחופים או קריאות של משטרה. אני מאמינה מאוד בשירות הציבורי, אבל בשלב מסוים פשוט נשברתי".

לדברי אליגל, "אחרי הרפורמה, צריך לריב על כל מטופל עם הגורמים המאשרים בקופת החולים. זה עובד הרבה על קשרים אישיים מול פסיכולוגים ואנשי מקצוע שאתה מכיר בקופות, ולפעמים הם רבים בתוך המערכות שלהם. בנוסף לכך, צריך לריב עם המנהלים הבכירים במשרד הבריאות, שכל הזמן דואגים מהדרישות החדשות של הרפורמה. אתה מוצא את עצמך עובד כמו חמור. המזכירות בתחנות קורסות בגלל האנדרלמוסיה הזו, של אינסוף טפסים. כל הזמן מתעסקים בפן האדמיניסטרטיבי. אני התעייפתי. מצאתי את עצמי לבד במערכת שנהפכת לעוינת למטופלים. זאת הסיבה לכך שמטפלים בכירים פורשים".

אליגל לא לבד. ב-17 החודשים שעברו מאז יישום הרפורמה, פרשו עשרות מטפלים ממקום עבודתם בתחנות לבריאות הנפש ברחבי המדינה. מתוכם לפחות עשרה הם בכירים במערך מרפאות בריאות הנפש הממשלתי.

הרפורמה, שקודמה על ידי משרד הבריאות, נועדה לתת מענה לבעיות הקשות שהיו בטיפול הציבורי בבריאות הנפש בישראל, כמו תורים ממושכים ופערים בין מרכז הארץ לפריפריה, אבל עדיין נותרה שנויה במחלוקת.

"הפסיכולוגים שנשארו במערכת הציבורית חשים לחץ עצום מצד המנהלים שלהם לעבוד בשיטת הסרט הנע", אומרת חנה כהן שטרום, פסיכולוגית קלינית ויו"ר פורום הפסיכולוגים והעובדים הסוציאלים למען בריאות מיטיבה. "לוחצים עליהם לקבל כמה שיותר מטופלים, לטיפולים קצרים, במקום טיפול מתאים, ועל חשבון זמן של התייעצויות והדרכות. אלה אנשים שעובדים בתחנות בגלל תחושת השליחות, אבל מתייחסים אליהם כמו לקופאיות בסופר. סופרים להם כמה מוצרים הם מעבירים. אז גם הם נשברים ועוזבים.

מרכז בריאות הנפש בראשון לציון
עופר וקנין

"במקביל, תחנות נסגרות ללא תחליף, למעט שירות מצומצם של קופת חולים ולעתים מרכז אחד מרוחק מחליף כמה מרכזים שהיו נגישים יותר לציבור, ונפתחים מקומות גדולים יותר. לדוגמה, עומדת להיפתח מרפאה אחת בקרית המדע ברחובות במקום התחנות לילדים, נוער ומבוגרים של ראשון לציון, אשדוד ילדים ומרכז העיר ברחובות. במצב כזה, אוכלוסיה חלשה מאשדוד או מראשון לא תיקח אוטובוס כדי להגיע לטיפול לרחובות. הרעיון הבסיסי בהקמת התחנות האלה היה נגישות פיסית לקהילה".

ואמנם, מבדיקה שערכנו עולה שמתוך 50 תחנות לבריאות הנפש שפעלו ברחבי המדינה לפני הרפורמה, 11 תחנות נסגרו או נמצאות כיום בתהליכי סגירה. פסיכולוגים בכירים מעלים את החשש שזו תהיה המגמה, ואט־אט ייסגרו עשרות התחנות הציבוריות ברחבי הארץ, והטיפול ייעשה כולו בקופות החולים, שבאופן הדרגתי יוציאו את הטיפול לגורמי חוץ - עמותות או חברות פרטיות.

במשרד הבריאות אומרים בתגובה כי "בהתאם להתפתחות פריסת השירותים של קופות החולים, מבצעות גם המרפאות הממשלתיות לבריאות הנפש תהליכי רה־ארגון, כדי למצות את המיטב מהידע והניסיון שנצבר בקרב קהילת המטפלים. אין מדובר בצמצום של מרפאות ואף לא משרה אחת עתידה להצטמצם בתהליכים אלה. לאחר עבודת מטה שנעשתה ביחס למרפאות המרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב, אושרה תוכנית פתיחת מרכז המרפאות הרב־מקצועיות בפארק המדע ברחובות. למרכז המרפאות החדש ייכנסו מרפאות בריאות הנפש ברחובות ובראשון לציון. עם זאת, סוכם כי מרפאת אשדוד תיוותר על כנה לעת הזו, ויתבצע מהלך מדוד של העברת מטופלים שירצו בכך למרפאות קופות החולים שנפתחו בעיר או למרפאות ממשלתיות אחרות, בטווח זמן של כשנה".

מצדדי הרפורמה סבורים שגם אם יש בשלב זה "מחלות ילדות", הרי שהרפורמה מביאה לשיפור המצב הקיים. הנתון העיקרי שעליו מצביעים תומכי הרפורמה, בעיקר בכירי משרד הבריאות וארגונים ועמותות המייצגים מטופלים, הוא הגידול במספר המטופלים. לדבריהם, כיום קיימים במערכת בריאות הנפש הציבורית כולה כ-30 אלף מטופלים יותר לעומת המצב שלפני הרפורמה, ונפתחו 80-70 מרפאות חדשות על ידי קופות החולים. לפי נתוני משרד הבריאות, 4% מהאוכלוסיה הבוגרת בישראל ו-2.23% מאוכלוסיית הילדים והנוער מטופלים כיום במערכת הציבורית, נתונים העומדים ביעדי הרפורמה.

"המצב ערב הרפורמה היה קטסטרופלי והיו חייבים להכניס שינוי במערכת", אומרת עידית סרגוסטי, רכזת תחום בריאות הנפש בארגון בזכות, שהיה אחד הדוחפים לקיום הרפורמה. "הרבה מאוד אנשים לא זכו לקבל טיפול, היו תורי המתנה בלתי אפשריים, והיתה הפרדה בעייתית בין הרפואה הכללית לבריאות נפש. אחרי שנה בלבד רואים שיש מגמה של הרחבת השירות ושל מספר האנשים שמקבלים את הטיפול, אם כי עדיין יש תורים ארוכים".

לדברי סרגוסטי, חשוב לטפל בבעיית הביורוקטיה שמתלווה לרפורמה: "הביורוקטיה מסורבלת בעיקר בקרב מטופלים שמופנים על ידי הקופות למרפאות הממשלתיות. ההפניות ושיטת המנוי שנכנסו - כל זה מכביד מאוד על המטופלים. צריך לייצר מנגנון שמפשט את הביורוקרטיה, שמאפשר לאנשים לפנות ישירות לאנשי מקצוע של בריאות הנפש ולמרפאות, ולא לעבור ויה דולורוזה בדרך לשם, ושכל מנגנון אישור הטיפולים ייעשה בין המרפאה לקופה, ולא יערב את המטופלים".

האם הקופות עומדות ביעד הרפורמה של משרד הבריאות?
שיעור המטופלים מבין מבוטחי הקופה

"זה אחד המהלכים הכי חשובים וחיוניים שנעשו מבחינת צדק חברתי במדינת ישראל", אומר אבי אורן, עובד סוציאלי הפעיל בעמותת לשמ"ה (המייצגת מתמודדי נפש) וחבר במינהלת הלאומית של הרפורמה. "העובדה שקופות החולים אחראיות גם על הבריאות הכללית וגם על הנפשית משפרת את איכות הטיפולים בבריאות הנפש. בפעם הראשונה מערכת בריאות הנפש בעצם משרתת את הלקוחות".

"פסיכולוגים רבים עוזבים וקיים קושי רב לאייש משרות מומחים"

על תחלואי הרפורמה או חבלי הלידה הקשים שלה יכול להעיד הדיון שהתקיים ביוני האחרון בוועדת הבריאות של הכנסת. לפי הסכם הרפורמה, המדינה מעבירה מדי שנה 350 מיליון שקל לקופות החולים השונות, לטובת מימון טיפולים נפשיים לציבור. ואולם הכסף הזה לא "צבוע", כלומר לא הולך לישירות לטובת הטיפולים הנפשיים, אלא הקופה מחלקת אותו, בתקציבה הפנימי, לפי ראות עיניה.

במהלך ישיבה הוועדה הודה רועי בן משה, ראש אגף תכנון, תקצוב ומידע בקופת חולים מאוחדת, שהקופה משתמשת בכספים של בריאות הנפש לצרכים אחרים. "אנחנו נמצאים בגירעון של 120 מיליון שקל", הסביר בדיון, "אנחנו מקבלים עודף בבריאות הנפש. אני לא מכחד, אבל זה משמש לכיסוי גירעונות אחרים...אני לא יודע בדיעבד להוציא את זה, כי יש לי חוסר ברפואת שיניים וברפורמות אחרות שהממשלה עשתה והיא לא מביאה כאן לתיקון". ח"כ נורית קורן (הליכוד) אמרה בתגובה: "זה בדיוק מה שלא רצינו, שהכספים של בריאות הנפש ילכו לגירעונות אחרים". על כך השיב לה בן משה: "שיעשו סדר. צריך לעשות סדר".

לרפורמה, שיצאה לדרך לאחר כעשור וחצי של מאבקים, היו כמה מטרות: הגדלת המימון הציבורי בתחום בריאות הנפש, שבו כשני־שלישים מההוצאות נעשו באופן פרטי. הגדלת הנגישות, בעיקר בפריפריה, באמצעות פריסת מרפאות על ידי קופת החולים, והסרת הסטיגמה מהתחום, בעיקר באמצעות ביטול ההפרדה בין הטיפול בגוף ובנפש בקופות החולים. לרפורמה נקבעו גם כמה יעדים כמותיים: הגדלת מספר המטופלים במערכת הציבורית ל-2% מכלל הילדים המטופלים ו-4% מהבוגרים, וכן ממוצע של 12 פגישות טיפוליות בשנה לילד ותשע למבוגר.

אחת המטרות העיקריות ברפורמה היתה קיצור תורים, מטרה שלא נקבע לה יעד ספציפי. בשלב זה, כפי שהודה ביוני מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, עדיין אין נתונים חד־משמעיים בנוגע לסוגיה זו, שממשיכה להכביד על המערכת. לטענת מבקרי הרפורמה, אפשר היה לפתור את בעיית התורים גם בלי המהפכה שנעשתה. לדברי הפסיכולוג רפאל יונתן לאוס מארגון בנפשנו, המייצג פסיכולוגים קליניים, בתוספת תקציב לא גדולה אפשר להוסיף שעות טיפול בתחנות כך שמדי שנה יתוספו למקבלי הטיפול 16 אלף מבוגרים ו-4,000 ילדים.

חנה שטרום כהן
אוליבייה פיטוסי

יונתן לאוס מתבסס על נתוני משרד הבריאות מ-2012 (האחרונים שפורסמו), המראים שבממוצע מבוגר מקבל עשר שעות טיפול בשנה וילד מקבל 12 שעות. "צריך לכך תוספת תקציב שנתית של 40 מיליון שקל", הוא אומר. "זאת בדיחה, זה אפילו לא ארנונה של החצר של בית החולים אברבנאל. בינתיים נמשכים התורים. תלך למרפאות החוץ של סורוקה, ילדים יכולים לחכות שם גם שנה לטיפול. בשניידר בפתח תקוה המצב אפילו גרוע יותר".

בנובמבר 2015 התקיימה פגישה בין 25 פסיכולוגים בכירים בשירות הציבורי עם בר סימן טוב. במסמך של משרד הבריאות שסיכם את הפגישה, הובאה עמדת הפסיכולוגים כלפי המנכ"ל. "מספר ההפניות למרפאות (הממשלתיות) פוחת והולך. להערכת המשתתפים הקופות לא מעודדות לפנות למרפאות הציבוריות אלא למטפלים עצמאים", נכתב במסמך. "הירידה מורגשת בעיקר בהפניה של מטופלים חדשים. מדובר בירידה של 40%-70% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. בנוסף, נמסר שההתחייבות והתשלום של הקופות עבור שעת טיפול נמוך באופן משמעותי לעומת גובה התשלום עבור שעת טיפול שהועבר על ידי המדינה לפני הרפורמה. התוצאה היא שמעבר לירידה בהיקפי הפעילות יש גם ירידה משמעותית בהיקף הכנסות המרפאה בתקופה זו (יולי־אוקטובר)". בנוסף נכתב במסמך: "הרפורמה משפיעה מאוד על כוח האדם במרפאות. פסיכולוגים רבים עוזבים וקיים קושי רב לאייש משרות מומחים".

הפסיכולוגית דינה מסתאי, סגנית מנהלת תחנה לבריאות הנפש ביפו, היא אחת מאלה שהחליטו להישאר. "אנחנו נאבקים כדי לשמור על הקיים, כמעט כמו הלוחמים במצדה", היא אומרת. "במשך השנים, על אף שלא הגדילו תקציבים, הצלחנו לבנות מערכת לתפארת פרויקט של טיפולי בית, נסיעות למעונות יום, פתיחת שלוחות בשכונות מצוקה. אנחנו מרפאה שהאוריינטציה שלה רב־תרבותית וקהילתית, יש תקנים מיוחדים לפסיכולוגים דוברי ערבית, שמגיעים מהצפון, ומטפלים בדוברי ערבית מיפו שרוצים להיות מטופלים בשפה שלהם. היתה לנו פגישה עם נציגי בריאות הנפש בקופת חולים כללית במחוז המרכז. אמרתי להם, אני חוסכת לכם מיליונים, ילד שלא מטופל אצלי מגיע אליכם להסתכלויות בבתי חולים לנפש, זה עולה לכם הון".

"שינוי משמעותי לטובה"

למרות השינויים שעליהם מצביעים המצדדים ברפורמה, נראה כי היעד בנוגע לממוצע של מספר טיפולים למטופל עדיין לא הושג. במרפאות של מכבי, למשל, מקבלים הילדים 4.23 טיפולים בשנה בממוצע, והמבוגרים מקבלים 3.34 טיפולים. במרפאות של מאוחדת ולאומית מספר הטיפולים למבוטח נמוך אף יותר: קצת יותר משלושה טיפולים בממוצע לילד ו-3.2 למבוגר; ואילו בכללית מספר המפגשים למטופל גבוה משמעותית: 8.62 מפגשים בממוצע לילדים ונוער ו-7.1 למבוגר.

"נכון, ממוצע המפגשים למטופל נמוך יותר. זה שווה בדיקה וזה חולשה ביחס למצב הקודם", אומר ד"ר גדי לובין, האחראי על 11 מרפאות ממשלתיות באזור ירושלים ומי שהיה ממובילי הרפורמה במשרד הבריאות. לדבריו, אמנם יש בעיות של ביורוקרטיה ואדמיניסטרציה שבהן יש צורך לטפל, אבל כבר עכשיו מרגישים את התוצאות החיוביות של הרפורמה.

הפער במספר פגישות הטיפול בין הקופות והמסלולים נתונים שנתיים, לאחר יישום הרפורמה בבריאות הנפש

"בניגוד לטענות, הרוב המכריע של הטיפולים ושל בקשות הטיפול שאנחנו הגשנו לקופות אושרו על ידן", אומר לובין. "כיום אנחנו במצב שיש עלייה משמעותית בהיקף המטופלים. אבל הנקודה המשמעותית ביותר היא שהוקם מערך חדש - קופות החולים מקבלות כסף מהמדינה לטובת טיפולים, וזה לא מדויק להגיד ש-350 מיליון שקל הולכים למקום אחר. יש רגולטורים עם מנגנונים שיכולים לוודא שהכסף עובר לייעודו, גם אם הוא לא 'צבוע'. אז מדברים על שבע מרפאות שנסגרות. מה זה לעומת 80 שנפתחו? מה יהיה בעוד עשר שנים? אני לא יודע. אני מאמין ששיווי המשקל יהיה שונה. לא 100% מהמרפאות הממשלתיות יישארו, אבל לא 100% ייסגרו. תהיה התכנסות לשווי משקל. מבחן ההצלחה או הכישלון הוא לא השאלה כמה מרפאות ייוותרו, אלא כמות המטופלים ואיכות הטיפול. הקופות יודעות לספק שירות רפואי, הם הקימו מערך מכובד ביותר בכל רחבי המדינה. למה לערוג בנוסטלגיה וגעגועים למציאות שבה מטופלים קיבלו טיפול לאורך חמש או שש שנים, עם תורי המתנה למטופל חדש שארכו חצי שנה או שנה?"

"אני מבינה את הקושי שכרוך בנסיעות", אומרת טל ברגמן לוי, ראש מערך בריאות הנפש במשרד הבריאות, "אבל בישראל אנשים נוסעים באוטובוסים ממקום למקום, אנחנו לא כזו מדינה גדולה. במצב אוטופי הייתי רוצה שבכל מקום יהיה לי שירות של בריאות נפש, אני מכוונת לזה, ואני מבטיחה שגם נדחוף לזה. לצערי, גם אין מרפאות לסוכרת בכל מקום. צריך להסתכל על המהלך בפרספקטיבה רחבה. נפתחו עשרות מרפאות בפריסה ארצית. מקומות כמו חדרה, קלנסאווה, במגזר בחרדי, ערד, אילת וגם בדימונה עומדת להיפתח מרפאה. בבית שאן ובטבריה מתכוונים לחזק את כוח האדם".

ברגמן מוסיפה שהטענה שמעלה ארגון בנפשנו, שאפשר היה לשפר את המצב ללא רפורמה, היא שגויה. "המציאות מלמדת שכאשר הדברים כפופים לתקציב המדינה, אז מערכות ממשלתיות לא מתפתחות", היא אומרת. "שנה אחת יש כסף, שנה אחת אין כסף. בחוק בריאות ממלכתי הדברים עובדים אחרת. המשמעות של הרפורמה היא הכנסת בריאות הנפש לחוק בריאות ממשלתי, זה שינוי משמעותי לטובה".

משפצים את האבחנות

אחד השינויים המשמעותיים שחלו בעקבות הרפורמה היא סוגיית האבחנות. כיום, כדי לאשר את מימון הטיפול על ידי הקופות, נדרשת אבחנה פסיכיאטרית. פעמים רבות מי שזקוק לפסיכולוג הם אנשים בריאים נפשית, אך כאלה שנתקלים במצבי חיים משבריים, כמו הורים שמתגרשים, טראומה בעקבות פיגוע, פטירת קרוב משפחה או לחץ בתקופות מבחנים. מנגד, יש אנשים שהמשבר שהם חווים קשור להפרעת אישיות, ולא למצב ספציפי בחיים.

במרפאות הציבוריות הגדירו עד הרפורמה משבר עקב מצבי חיים כמצב Z, לעומת אבחנה פסיכיאטרית המוגדרת כמצב F. כיום, רק חלק מהאבחנות בקטגוריית F יכולות לקבל מימון ואילו קטגוריית Z לא יכולה לקבל בכלל. כך נוצר מצב שפסיכולוגים בתחנות לבריאות הנפש "משפצים" את האבחנות שלהם כדי שקופות החולים יסכימו לממן את הטיפול.

יעקב ליצמן
טלי מאייר

"לפני הרפורמה, 90% מהילדים והנוער שטופלו בתחנות היו מטופלים על רקע מצבי חיים ללא אבחנה פסיכיאטרית וטופלו בקטגוריה Z", אומר כהן שטרום. "אחרי הרפורמה, ההמלצה של משרד הבריאות היא לתת הפרעת הסתגלות. אבל זאת אבחנה די חמורה. זה אומר שאדם לא מסוגל, בגלל מבנה האישיות שלו, להסתגל לחיים נורמליים. למשל, כל ילד בכיתה א' הוא קצת נרגש. אבל אם במשך חודשים הוא לא מצליח להיפרד מאמא שלו, אז זה כבר הפרעת הסתגלות. כיום, במצב החדש, ילד בן 10 שהוריו מתגרשים מקבל אבחנה פסיכיאטרית, אף על פי שברור שזה משבר זמני הקשור למצב חיים קשה. יש לזה השלכות לכל החיים. זה עולה בגיוס ועלול לפגוע בקבלה ליחידה מובחרת בצבא ולאחר מכן בקבלה לעבודה במקומות מסוימים, בעיקר ברשויות ממשלתיות שמבקשות את חשיפת התיק הרפואי. אבחנה כזו גם מעלה יכולה לעלות את הפרמיה של בביטוח החיים, ואצל חרדים לפגוע בשידוכים".

סיפורו של ירון (שם בדוי), צעיר המתגורר בצפון, ממחיש את הבעייתיות של המידע הפרוץ בעידן שאחרי הרפורמה. ירון הוא הומו בארון ממשפחה דתית, שטופל באחת מהתחנות לבריאות הנפש. רשות ממשלתית שאליה ביקש להתקבל כעובד ביקשה ממנו כחלק מהליכי המיון את תיקו הרפואי. ירון, שלא היה מודע לכך שמידע מהטיפול יעבור לתיק הרפואי שלו בקופת החולים, שלח את אביו לקחת עבורו את התיק מרופא המשפחה במרכז הארץ. הוריו, בתמימות, פתחו את התיקי הרפואי ואז גילו להפתעתם רשומות של שיחות מפורטות של ירון שבה משוחח עם המטפלת שלו על נטייתו המינית.

"היו שם מסמכים מפורטים מאוד של השיחות שלו", אומר אילן בנימיני, עורך דינו של ירון. "אין סיבה שבתיק של רופא המשפחה יהיו מסמכים כאלה, בטח אם הוא לא מטופל תרופתית".

ממשרד הבריאות נמסר שאין קשר בין דוגמה זו לבין סוגיית האבחנות, ואומרים שהסודיות הרפואית נשמרת אחרי הרפורמה. "אין 'הדבקת' אבחנות ולא מאבחנים בן אדם סתם", מוסיפה ברגמן לוי. "כשבן אדם במצוקה פונה למערכת, זה אומר שהמצוקה היא בעוצמה כזו שיש הפרעה. אנחנו לא מטפלים במצבים, אלא בתגובה אליהם. אצל ילד אחד להורים גרושים לא נוצרת הפרעה, ואצל אחר כן. בניתוחי האבחנות של לפני הרפורמה ואחריה אין שוני בפיזור האבחנות. רוב האבחנות הן אבחנות ביניים. אם קודם לכן במרפאות הציבוריות השתמשו בקטגוריה Z כדי לתת טיפול, אז זו שגיאה מקצועית וטוב שמתקנים אותה. עשינו דבר טוב מבחינת הסטנדרטיזציה של המערכת".

סיפורו של יונתן (שם בדוי) מדגים כיצד אמורה לעבוד מערכת ציבורית טובה. יונתן, צעיר בסוף שנות ה-20 לחייו, קיבל טיפול פסיכולוגי בחינם באחת מתחנות בריאות הנפש במרכז הארץ במשך ארבע שנים. סיפור חייו קשה: אמו התאבדה ולאביו יש הפרעת אישיות. ליונתן לא היתה יכולת לממן טיפול ארוך טווח שישקם את יכולתו להיות באינטימיות ובזוגיות. למזלו, הוא הכיר עובדת בתחנה שבה טופל, שהמליצה לו לבקש מטפלת ספציפית - פסיכולוגית בכירה עם ניסיון רב. כך הוא הצליח לשקם את חייו ולחיות ברווחה נפשית.

הסיפור הזה, של ימי טרום הרפורמה, יוצא דופן, בעיקר בגלל סוגיית התורים. אבל הבעיה שעליה מצביעים פסיכולוגים היא שבעידן שאחרי הרפורמה יהיה קשה למצוא סיפורים כאלה, בשל הנטייה לעודד טיפולים קצרי טווח לא בשיטה הפסיכו־דינמית (המבקשת לרפא את החולה באמצעות דיבור והעלאת תכנים מודחקים אל המודע) שבה טופל יונתן, אלא בשיטה קוגניטיבית התנהגותית (CBT) שבה הטיפולים קצרים יותר ומתמקדים בדפוסי חשיבה והתנהגות בעייתיים שגורמים להפרעות. מחקרים אמנם הוכיחו את יעילות השיטות האלה, אבל הביקורת עליהם היא שהם ממוקדים בתסמינים ספציפיים ופחות מסייעים בבעיות חיים עמוקות יותר.

מרכז בריאות הנפש בצפת
גיל אליהו

בשל ההבדלים במשך הטיפול, ברור שמבחינת המדינה והקופות עדיפה שיטת CBT. ד"ר עמית פכלר, פסיכולוג מנוסה בשירות הציבורי, שאף היה אחראי על מחלקה סגורה בבית החולים גהה, סבור שזו גישה מוטעית. "אנשים שתפקידם לתקצב טיפולים נפשיים ניצבים בפני ברירות: טיפול פסיכו־דינמי שיכול להימשך חודשים ושנים, או טיפול קצר יותר, קוגניטיבי־התנהגותי, שיכול להימשך 20-12 פגישות. לדעתי, הסוג הראשון הוא הטיפול המשמעותי והעמוק יותר מבין השניים. אני מבין למה הממונים על התקציב יבחרו לממן טיפולים קצרים יותר שמחקרים כבר הוכיחו את יעילותם, אבל בפועל, לפי אמונתי ולפי הידע הקליני המצטבר, לנפש יש קצב משלה; לוקח לה יותר זמן לצמוח ממה שממצאי מחקרים של טיפולים קצרי מועד ממוקדי סימפטומים מציגים".

לדברי יונתן לאוס, "אני בעד שכל שיטות הטיפול יהיו במערכת. אבל, בשוודיה, בין 2010 ל-2012 מימנו רק טיפולי CBT. גילו שזה רק הביא להגדלת ההוצאות על הבריאות. זה פשוט לא מתאים לכולם. מה שמקבלי ההחלטות לא מבינים כנראה הוא שמטופל נפשית חוסך כסף בכל הרמות. לפי מחקרים, כל שקל שמושקע בטיפול אצל ילד, מחזיר את עצמו בעתיד פי שבעה".

"לדעתי, זה צודק והוגן שהמדינה תסבסד טיפול לתקופה של שנתיים", אומר פכלר. "לפחותשתסבסד. לבנות אמון עם מטפל לוקח המון זמן". "אין הגבלה על מספר טיפולים, כל עוד יש צורך", אומר מנגד אורן. "אני מכיר מקרה של מישהו שהופסק לו הטיפול אחרי שלוש שנים, כשהשנה האחרונה היתה ברפורמה. הוא פנה אלי, סייעתי לו, והוא עכשיו בשנה הרביעית".

"אין טכניקה אחת של פסיכותרפיה ומעולם לא היתה", אומרת ברגמן לוי. "הגישה הפסיכו־דינמית תמשיך לחיות לצד טיפול בגישות אחרות. בכל העולם יש עלייה בטיפולי CBT. זה קורה גם בלי הרפורמה, מפני שהרבה אנשים סובלים מפוסט־טראומה ומתח. לכל הגישות יש זכות קיום, ובכל מקרה הדברים מבוקרים ונעשים בצורה הטובה ביותר, כדי שכל אחד יוכל להשיג את איכות החיים הטובה ביותר".

המדינה עדיין צריכה להשיב לעתירה נגד הרפורמה

הניסיונות להעביר את הליך הרפורמה בבריאות הנפש בחקיקה בכנסת נמשך כעשור, ללא הצלחה. ב-2012 הצליח סגן שר הבריאות דאז, יעקב ליצמן, לשכנע את בנימין נתניהו, אז ראש הממשלה ושר הבריאות, לחתום על צו שניתן במסגרת סעיף 69 לחוק בריאות ממלכתי. הדבר נעשה לאחר שפוזר מושב הכנסת, בממשל המעבר שלפני בחירות 2013. נתניהו חתם על הצו בזמן שישב שבעה על אביו, ובצו נקבע שהרפורמה תיכנס לתוקף ביולי 2015.

כיום עומדת ותלויה עתירה לבג"ץ נגד הליכי הרפורמה והליך העברתה, שהגיש פורום הפסיכולוגים והעובדים הסוציאלים למען בריאות מיטיבה. הטענה המרכזית בעתירה היא שהרפורמה מהווה גריעת זכויות של האזרחים, ולכן יש להעביר אותה בחקיקה ראשית, ולא בצו. המדינה אמורה להשיב לטענות ב-20 בנובמבר, ובינתיים משרד הבריאות ממשיך לפעול בעניין בכנסת. כך, בחוק ההסדרים הנוכחי יש סעיף הנוגע להעברות תקציביות בתחום בריאות הנפש בין המדינה לקופות חולים.

"מוצע לאמץ את ההסדר הקבוע כיום, כך שיחול גם ב-2019-2017, עם כמה שינויים והתאמות", נכתב בלקוניות בחוק ההסדרים על רפורמה, שהיא מהלך משמעותי בכל קנה מידה. הסעיף כלל לא מזכיר את תחנות בריאות הנפש, מה שמגביר את החשש בנוגע לעתידן. זאת, אף שכבר ב-2013 שלח יועמ"ש הכנסת מכתב ליו"ר ועדת הכספים דאז, ניסן סלומינסקי, שבו הוא מתריע מפני העברת הרפורמה ללא כלים של פיקוח פרלמנטרי - חקיקה רגילה או דיון מעמיק בוועדת הכספים.

סייעה בהכנת הכתבה: רוני לינדר-גנץ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#