הכישלון המביש של הממשלה: בשורת הגז לא הגיעה לצרכנים - דו"ח מבקר המדינה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הכישלון המביש של הממשלה: בשורת הגז לא הגיעה לצרכנים

שמונה שנים חלפו מתחילת הפרויקט להנחת צנרת לחלוקת הגז הטבעי, אך רק 6% מהגז הגיע לצרכנים ו-17 מפעלים צורכים אותו, מתוך מאות ■ משרד האנרגיה שכח להכריז על הצנרת "תשתית לאומית חיונית", ועשה זאת רק בתחילת 2016

20תגובות
שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, יובל שטייניץ
אוליבייה פיטוסי

בעוד ממשלת ישראל והעומד בראשה מלינים תכופות "על הותרת הגז בים", ומאשימים בכך את המחאה שנוהלה נגד מונופול הגז, מתברר שוב כי על המחדל של אי־הגעת הגז למאות הצרכנים הפוטנציאליים שלו ברחבי המדינה חתומים שני אחראים בלבד: משרד האנרגיה וממשלת ישראל. הגושפנקה לכך מוענקת הפעם מטעם מבקר המדינה, יוסף שפירא.

בדו"ח מקיף שגיבש משרד המבקר, שמונה שנים לאחר שמשרד האנרגיה החל בפרויקט לחלוקת הגז הטבעי לצרכנים, ושש שנים לאחר שנתן לזכיינים הפרטיים הראשונים את הרישיונות להקמת צנרת החלוקה, מכתיר המבקר את פרויקט חלוקת הגז ככישלון מחפיר.

לפי ממצאי הדו"ח, מתוך מאות הצרכנים הפוטנציאליים של הגז הטבעי - מפעלים, בתי מלאכה, בתי מלון ובתי חולים - רק 17 צורכים אותו כיום. זאת, בנפח שנתי כולל של 95 מיליון קוב גז בלבד - רק 6% מנפח הצריכה שתוכנן.

עד למארס 2016 נפרסו בישראל 159 ק"מ של צנרת בלבד, שהם פחות משליש הצנרת שאמורה להיכלל ברשת החלוקה. ולמרבה האבסורד, מתברר כי פרישת רשת החלוקה מעולם לא הוגדרה על ידי משרד האנרגיה כתשתית לאומית חיונית, ורק בתחילת 2016 תיקנו זאת בשקט ראשי המשרד המכהנים כיום.

למרות אחריותם התורמת של זכייני חלוקת הגז לכך שכמעט ולא חוברו לגז צרכנים, בוחר מבקר המדינה להפנות אצבע מאשימה כלפי משרדי הממשלה. "המעורבות הממשלתית בחיבור צרכנים לרשת החלוקה של הגז הטבעי לא הביאה לקידום ניכר של המיזם, ולמעשה כשלה", קובע המבקר.

את האשם המרכזי הוא תולה ברשות הגז שבמשרד האנרגיה, שהופקדה על המהלך הלאומי. הדו"ח מציג מציאות של חוסר אונים רגולטורי, היעדר יד מכוונת, היעדר מנהיגות או כתובת סמכותית כלשהי לביצוע הפרויקט.

"רשות הגז, האמונה על קידום פרישת קווי החלוקה במדינה, לא הובילה התייחסות מערכתית למיזם זה כאל מיזם לאומי, ולא פיקחה כראוי על קצב התקדמות פרישת הרשת שהכתיבו חברות החלוקה המחזיקות ברישיונות לפרישתה", נכתב בדו"ח. "על חברות החלוקה הוטל לקדם עצמאית את התכנון והביצוע של הנחת קווי החלוקה, והן נאלצו לא אחת להתמודד עם קשיים ביורוקרטיים בפעילותן".

מבקר המדינה תקף את היעדר האסטרטגיה שבעבודת משרד האנרגיה ואת קוצר הרואי של רשות הגז. כך, למשל, הוא מזכיר - ולא בפעם הראשונה - כי חלפו יותר מארבע שנים מאז התחיל משרד האנרגיה לגבש תוכנית אב לפיתוח משק האנרגיה, וזו עדיין לא אושרה.

מבקר המדינה מעיר למשרד האנרגיה כי היעדר תוכנית אב למשק האנרגיה על כלל מטרותיו ויעדיו, במיוחד בתקופה זו של תמורות והתפתחויות רבות בתחום, וחרף העובדה שחלפו יותר מארבע שנים מאז החל משרד האנרגיה לגבש את התוכנית, הוא מחדל המשפיע על כלל משק האנרגיה, לרבות משק הגז הטבעי.

רשות הגז, טען המבקר, אפילו לא הציבה לעצמה יעד של פיתוח תוכנית אב לרשת החלוקה או להנגשת הגז למגוון רחב ככל האפשר של אוכלוסיות יעד. האחריות על כך, אגב, מוטלת גם על שר האנרגיה לשעבר, סילבן שלום, שהתמהמה במשך כשנה במינוי יו"ר לרשות הגז, ויחד עם שר האוצר הקודם, יאיר לפיד, נמנע גם מלאייש את מועצת רשות הגז.

טקס להנחת צינור גז טבעי בהשתתפות השר לשעבר סילבן
שלום, בדצמבר
איתמר כהן / יוקי צילומים

עלות הצנרת זינקה ב-250%

בתום מאבק פנים־ממשלתי בין משרדי האנרגיה והאוצר, הוחלט לפני כעשור כי פרישת רשת החלוקה תהיה בסמכות משרד האנרגיה, ותבוצע באמצעות מונופולים אזוריים פרטיים שיקבלו לכך רישיון במכרז. החלטות אלה גררו בזמנו ביקורת וספקות באשר להצלחת המודל וליכולתו של המשרד להתמודד עם האתגר. ביקורות אלה לא מופיעות בדו"ח המבקר שפורסם אתמול.

ואמנם, אנשי המבקר מציינים כי המודל העסקי שנבחר יצר תלות משתקת בין תכנון הצנרת והנחתה בפועל לבין הצלחת השיווק של הגז בידי חברות שיווק נפרדות. "לטענת כמה מחברות החלוקה, צרכנים רבים שנכללו בתחזית הצריכה של החברות אינם מעוניינים בסופו של דבר בחיבור לגז, ועל כן פוטנציאל הצרכנים נמוך בהרבה מהצפי המקורי שפורט ברישיון החלוקה שניתן להן. בנוסף לכך, בשל עיכובים בהליך ההסבה של צרכנים שכן מעוניינים בחיבור לרשת החלוקה, הכנסות חברת החלוקה מתעריפי החלוקה נדחות, ועדיין עליה לשאת בעלויות תחזוקת הקו".

כך, למשל, נכתב כי אחת מחברות החלוקה במרכז ציינה כי העלות של הנחת הצנרת עלתה ב-200%-250% מההערכות המקדימות שעל בסיסן ניגשה למכרז.

מבקר המדינה מונה את שלל החסמים שמנעו את הנחת הצנרת, ומתמקד באלה שהקשו על חברות החלוקה. זאת, בלי להתייחס לסוגיית מחיר הגז. בין היתר הוא מציין את התנגדות הרשויות המקומיות למעבר קווי החלוקה בשטחן, בין אם בגלל בורות ובין אם רצון לדחוק מפעלי תעשייה מחוץ לשטחן. עוד מציין המבקר היעדר מידע על תשתיות קיימות בתהליך התכנון של קווי החלוקה, וכן חוסר שיתוף פעולה בין הזכייניות לחברות התשתית הממשתיות. זאת, בעוד שרשות הגז לא היתה מסוגלת להתמודד עם הסיוע התכנוני שנדרש עבור הוצאת הפרויקטים לפועל.

"הותרת הליך התכנון של רשת החלוקה בידי גופים פרטיים מחייבת מעורבות ופיקוח מלא של רשות הגז על תהליך פרישת רשת החלוקה ועל עמידת חברות החלוקה באבני הדרך שנקבעו להן. בין היתר, הרשות נדרשת לסייע לחברות החלוקה בשלבי התכנון המוקדמים, ובכלל זה במגעים שהן מקיימות בשלבים אלה עם חברות התשתית, וכן לקבוע באופן מוסדר את הסיוע שתיתן בתהליך התכנון", נכתב.

במשרד המבקר העירו כי תכנון קווי החלוקה על ידי חברות החלוקה בוצע בהתאם להיקף הצריכה הצפויה של הצרכנים החותמים על חוזים, אך אינו מותאם לגידול עתידי בצריכת הגז. זאת, מכיוון שרשות הגז לא קידמה תכנון ארוך טווח ובחינה של התאמת רשת החלוקה לצרכים העתידיים לפני שחברת החלוקה מתחילה בעבודות הנחת הקו.

עוד העיר המבקר על העלות הכבדה של חיבור צרכנים מרוחקים, שחלק ניכר ממנה הושת על הצרכנים עצמם תוך פגיעה בעסקים בפריפריה בעיקר. סוגיה זו טופלה על ידי הממשלה בחוק ההסדרים הקרוב, באמצעות הגדלת המענקים לצרכנים מרוחקים.

המבקר מלין גם על על הדשדוש בפיתוח שוק הקוגנרציה (ייצור משולב של חשמל וקיטור), למרות הפוטנציאל שטמון בו.

הוא הוסיף סייג לקביעותיו, שלפיו "האטיות בפרישת רשת החלוקה מושפעת, נוסף על הקשיים שבהם נתקלו חברות החלוקה בהליכי התכנון והביצוע של פרישת רשת החלוקה, גם מחוסר כדאיות כלכלית לחברות בקידום הקווים".

היעדר כדאיות כלכלית היתה גם מנת חלקם של הצרכנים, טוענים במשרד מבקר המדינה: "צרכנים פוטנציאליים שבחנו את הכדאיות הכלכלית בחיבור לרשת החלוקה של הגז הטבעי נתקלו לא אחת בחסמים ביורוקרטיים, בחוסר ודאות לגבי האסדרה שחלה עליהם, בדרישות חדשות, בהוצאות לא מתוכננות ובעיכובים בלתי צפויים בתהליך. קשיים אלה, לצד השינויים החדים במחיר הנפט ב-2016-2015, הפחיתו את כדאיות ההסבה לעומת החלופות העומדות לפניהם".

התקן אירופי, המתקן אמריקאי, הכישלון ישראלי

פרק מיוחד מוקדש בדו"ח מבקר המדינה לסאגה הבלתי פתורה של הביורוקרטיה החלמאית בהסבת המפעלים לשימוש בגז טבעי - בניצוחם של רשות הגז (משרד האנרגיה), מינהל הבטיחות במשרד הכלכלה ומכון התקנים הישראלי.

מבקר המדינה תיאר כיצד הבחירה במכון התקנים לאחראי על תיקנון ההסבה במפעלים, "חרף העובדה שלמכון התקנים אין יתרון משמעותי של ידע, הכשרה או מקצועיות על פני גופי בדיקה אחרים", הולידה מסכת מייאשת של חסמים שהשוק מתקשה להשתחרר ממנה.

כך, למשל, סקר המבקר כיצד התקן למתקני צריכה מבוססי גז התבסס על התקנים האירופיים, אף שחלק ניכר ממתקני הצריכה הותאם לתקנים האמריקאיים - מה שגרם לדחייה של שנים באישורים הנדרשים להסבות.

"בשל חוסר הניסיון והידע של מכון התקנים בתחום, פעילותו כגוף מפקח עליון חייבה ליווי של גוף בינלאומי בעת שפעל מול צרכני הגז הטבעי. כתוצאה מכך הלכה ונוצרה מערכת אישורים מורכבת, מסורבלת, מסועפת ויקרה, שחייבה כל אחד מהצרכנים לקבל אישורים מכמה גופים לתקינותם ובטיחותם של מתקני הצריכה. מערכת זו יצרה תמריץ שלילי להסבה לגז הטבעי והבדילה לרעה צרכנים שבחרו לפתוח בהליך ההסבה כאמור מצרכנים שבחרו שלא לעשות כן, ולא נדרשו לבצע בדיקות תקינות של ציוד הקצה", נכתב בדו"ח המבקר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#