"יחסי העבודה בישראל במצב קטסטרופלי - רק בית הדין לעבודה יכול לייצבם" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"יחסי העבודה בישראל במצב קטסטרופלי - רק בית הדין לעבודה יכול לייצבם"

נשיא בית הדין הארצי לשעבר סטיב אדלר נחשב לשופט אקטיביסט - אבל הוא גם מי שהכניס את עבודת הגישור לארגז הכלים של בית המשפט ■ אדלר, העוסק כיום בגישור באופן פרטי בכמה מהסכסוכים הגדולים במשק, מאמין כי לבית הדין יש עדיין תפקיד מכריע במשק

6תגובות
סטיב אדלר
אילן אסייג

מאז שפרש ב-2010 מתפקידו כנשיא בית הדין הארצי לעבודה, משמש סטיב אדלר (75) מגשר מבוקש בשורה של סכסוכי עבודה במגזר הציבורי והפרטי. מכיוון שהוא מחויב לשמור על סודיות, הוא אינו מפרט באילו מקרים הוא מעורב, אבל הטווח גדול - החל בדיון בין הממונה על השכר באוצר לאנשי משרד החוץ, דרך תנאי הפרישה של בכיר באחד הבנקים, ועד לריב סמכויות בין שני חברי הנהלה בחברה תעשייתית גדולה. הצדדים, שמעדיפים שהסכסוך לא יגיע להכרעה בבית המשפט - משם הוא עלול לזלוג לתקשורת - פונים לאדלר, שינסה, תמורת שכר לא נמוך, לגבש פתרון למשבר.

הגישור האחרון שלו נעשה בימים אלה בחברת היי-טק, שעובדיה התארגנו במסגרת ההסתדרות, אבל קיימת מחלוקת קשה מול ההנהלה בנוגע להסכם שכר קיבוצי שאמור להיחתם. מעט אירוני אולי שאדלר עצמו הוא שהכניס את תחום הגישור לשימוש בבית הדין הארצי לעבודה, ככלי עבודה נוסף של השופטים.

עד לכניסתו לתפקיד ב-1997, ההכרעה בסכסוכי עבודה בכל תחום היתה מתקבלת באולם בית הדין. אדלר הפך את בית הדין לעבודה למקום שבו מתקיימות, במקביל לדיונים הרשמיים, גם ישיבות גישור בלשכתו, באווירה לא פורמלית.

חלק מהישיבות האלה התקיימו בשעות הקטנות של הלילה, ועסקו בנושאים הבוערים של המשק ובאיומי השביתה של ההסתדרות או של הוועדים הגדולים. בתום ישיבות של שעות, שלא פעם לוו בצעקות ובכעס, היו הצדדים לסכסוך - בדרך כלל אנשי ההסתדרות ומשרד האוצר - יוצאים מלשכתו אל מצלמות הטלוויזיה בארשת פנים מותשת, כשביניהם ניבטת דמותו המחייכת של אדלר, כדי להודיע על ההסכמה שהושגה במטרה למנוע את השביתה. כך היה בלא מעט דיונים בנושא הנמלים, וכן בדיונים על הסכמי המסגרת לשכר במגזר הציבורי.

הפגנת עובדי מגדל
עופר וקנין

אדלר, שהותיר תחילה רושם של "חנון", בשל מבטאו האמריקאי ונועם הליכותיו, התגלה כנשיא שבא לעשות שינוי - ולא רק בתחום הגישור. פסקי הדין שלו ביטאו מפנה בגישתו של בית הדין לעבודה, כך שבניגוד למגמה הרווחת עד אז, נטה המוסד הזה דווקא לטובת העובדים והוועדים - על חשבון המעסיקים. חוסר האיזון הזה, שנמשך גם בתקופתה של מחליפתו, השופטת נילי ארד, זיכה את אדלר בקיתונות של ביקורת מצד המעסיקים כמובן.

בשיחה עם TheMarker לרגל הוצאת ספרו החדש "ספר סטיב אדלר" (הוצאת נבו והאוניברסיטה העברית), הוא עומד מאחורי האג'נדה הזו, אבל טוען כי לא היה הראשון ליישמה. "לא שיניתי במודע את דרכו של בית הדין לעומת תקופת קודמי בתפקיד, השופט מנחם גולדברג", הוא אומר. "מה שעשיתי הוא להרבות בניסיונות לקרב בין נציגי המעסיקים לעובדים, המצויים בסכסוך ביניהם. הייתי מעורב בזה יותר. עשיתי את זה כי ההסתדרות נחלשה, ועמה גם ארגוני העובדים והגמלאים. נכון, המעסיקים התחילו לחשוש, וחלקם ממש נבהלו אחרי שפירסמתי כמה פסקי דין שבהם המדינה או המעסיקים הפרטיים הפסידו. לא הוצאתי את פסקי הדין האלה בכוונה, כמובן, אלא לפי העניין.

"ואולם המדינה והמעסיקים לא היו רגילים עד אז להפסיד במשפטים. בשלבים מאוחרים יותר שופטי בית הדין הארצי הצליחו, באמצעות גישור שנמשך בדרך כלל אל תוך הלילה, למנוע שביתות בנמלים וברשות שדות התעופה, ואז המעסיקים הבינו שבית הדין מאוזן בהחלטותיו, וגם פרקליטות המדינה התחילה לפנות לבית הדין בתקווה שימצא פתרון למשברים במשרדי הממשלה. המעסיקים הבינו שבית הדין לעבודה אינו חד צדדי, אלא גורם מייצב ביחסי העבודה ומוביל להידברות ישירה בין המעסיקים לנציגי העובדים".

ההסתדרות הצטיירה אז, ולעתים גם כיום, כארגון מסואב. למה חשוב לך לתת לה גיבוי?

דיון משפטי בעניין הנמלים
אוליביה פיטוסי

"הרעיון הוא לא לתת גיבוי להסתדרות, אלא לעובדים המבקשים להתארגן, ולנציגות שהם מקימים. בנוגע להסתדרות, צ'רצ'יל אמר פעם שהדמוקרטיה היא לא מוסד מושלם, אבל זה מה שיש. אפשר להגיד על ההסתדרות דברים רעים, אבל מה לעשות, היא הגוף שמאזן בין הכוח העצום של בעלי ההון ושל המדינה, אל מול הכוח שלא קיים של העובדים, וגם של הגמלאים, שכמעט אין להם ייצוג בשום מקום. אין ארגון נקי משחיתויות, אבל עופר עיני וגם אבי ניסנקורן פעלו כדי לנקות את הבית מפגמיו".

המינוי של רעייתו של עופר עיני, רוית דום, למנכ"לית רשת עמל ההסתדרותית, אינו נגוע בנפוטיזם בעיניך?

"שמעתי שהיא דווקא מצליחה בתפקידה. מעבר לכך, אני לא רוצה להתייחס".

"דברי הקפיצו את אוריאל לין"

הפגנת עובדי קבלן
אוליבייה פיטוסי

אדלר נחשב לא רק לאימת המעסיקים, אלא גם למיטיבם של העובדים החזקים במשק. הוא עצמו אינו מקבל את האבחנה הזו. "אני רוצה לגבות את העובדים החלשים, אבל בלי לפגוע בחזקים", הוא אומר. "העובדה שיש ועדים חזקים, החולשים על עמדות מפתח במשק, אינה צריכה להיות לרעתם. אם התקשורת אוהבת לכנות אותם חזקים, זה אומר שהם הצליחו להשיג לעובדים תנאי העסקה טובים, וזה ייאמר לזכותם.

"כשעובדים מרוויחים שכר נאה - זאת לא בושה. מצד אחד לא צריכה להיות הגזמה בשכר, אבל טוב שעובדים מקבלים תנאים מכובדים. אלה התוקפים את הוועדים החזקים, שוכחים שבמקרים רבים הוועדים האלה הפעילו את כוחם בעד עובדים חלשים, כמו במקרה של עובדי הרשויות במועצות הדתיות, שלא קיבלו את שכרם במשך חודשים, ולמדינה לא היה אכפת מהם. אגב, המשבר הסתיים באמצעות גישור בלשכה שלי".

ב-2008 הרגזת במיוחד את המעסיקים, כשהשווית את קבלני כוח האדם לסרסורי הזונות בסיני.

"כן, הרחקתי לכת. תראה, זאת היתה תקופה שבה שמענו הרבה על עבירות קשות מאוד מצד חברות קבלניות כלפי העובדים שלהן. הזדעזעתי לשמוע על תנאי ההעסקה שלהם. התייחסו לעובדים כאילו הם אוויר, וכבר לא יכולתי לשתוק.

הפגנת עובדים סוציאליים
אמיל סלמן

"הדברים שאמרתי הקפיצו את נשיא איגוד לשכות המסחר, אוריאל לין, שהוא עצמו בעלים משותף של חברת כוח אדם. הוא יזם, באמצעות חברו, שר המשפטים דאז, יוסף לפיד, הקמת ועדה ציבורית בראשות שופט בית המשפט העליון לשעבר יצחק זמיר, בתקווה שהוועדה תמליץ על סגירת בתי הדין לעבודה ומיזוג פעילותם בתוך בתי המשפט המחוזיים. ואולם הוועדה לא החליטה כרצונו של לין, אלא להפך - המליצה לחזק את בתי הדין לעבודה".

האם התחרות שהתפתחה בין ארגוני העובדים השונים לא פוגעת בעובדים? פסק דין שלך קבע, למשל, שהסתדרות העובדים הלאומית חתמה על הסכם קיבוצי עם תאגידי כוח אדם, שמרע את תנאי ההעסקה של העובדים.

"כן, בהחלט, זאת בעיה גדולה. בכל מקום עבודה צריך שיפעל ארגון עובדים אחד. לא טוב שתתפתח תחרות בין ארגוני העובדים השונים, כי היא גורמת לכך שהמעסיקים מנצלים את המצב, ומנסים לצוד את אחד מארגוני העובדים כדי לחתום עמו על הסכם קיבוצי נוח מבחינתם - אבל כזה שעלול להיות פוגעני כלפי העובדים".

איך אתה מתייחס לעובדה שברבים מוועדי העובדים, לרבות הגדולים שבהם, יושבי הראש הם כמעט נצחיים?

"בכל העולם יש תופעה של שלטון יחיד ארוך שנים בארגוני העובדים. זאת תופעה שאינה תמיד טובה, אבל אם המנהיג מביא תוצאות לעובדים, אפשר להשאיר אותו בתפקידו. מלבד זאת, להסתדרות יש חוקה - ולפיה פועלים. בנמל אשדוד הבחירות היו חוקיות, וכך גם בתעשייה האווירית.

"הרבה נאמר על חיים כץ - כיום שר הרווחה - שעמד שנים כה רבות בראש הוועד בתעשייה האווירית, אבל עובדה שהוא נבחר פעם אחר פעם לפי כללי הדמוקרטיה. בכל מקרה, היה עדיף שהמרכז ההסתדרותי יתחזק, כדי שהוא יוכל לפקח על תהליך הבחירות בוועדים".

בית הדין לעבודה אפקטיבי גם כיום, או שנדרשים בו שינויים?

"בית הדין לעבודה רלוונטי דווקא כעת, כי הוא ממלא חלל שאף מוסד אחר לא ממלא. יחסי העבודה בישראל הם במצב כה קטסטרופלי, עד שרק בית הדין לעבודה יכול לנסות ולייצב אותם. במגזר הציבורי וגם במגזר הפרטי, יש הרבה סכסוכים בין ההנהלות לבין העובדים, ואין שיתוף פעולה בין ההסתדרות לארגוני המעסיקים כדי לעצור את הסחף.

"צריך מוסד שיעודד את הצדדים המסוכסכים ביניהם להגיע לפתרונות של פשרה. הבעיה אינה בית הדין, אלא היעדרה של מנהיגות כלכלית בישראל".

מהם לדעתך האתגרים הגדולים שניצבים כיום מול שוק העבודה?

"האתגר הראשון הוא לייצר מקומות עבודה ברמה גבוהה. לא חסרות בישראל משרות בשכר נמוך, ולעתים קרובות שכר פוגעני בנוסח העולם השלישי. ואולם דרושים מקומות עבודה שמספקים שכר הולם ותנאים נלווים. כדי להגיע לכך דרושה השקעה גדולה בחינוך ובהכשרות מקצועיות.

"האתגר השני מתקשר לראשון, וכולל צמצום משמעותי של תופעת עובדי הקבלן והענקת תנאים הולמים לעובדים הזרים בישראל. נוסף על כך, יש ליצור מחדש שיתוף פעולה בין המעסיקים הפרטיים, המדינה וההסתדרות, לצורך קביעת מדיניות לאומית משותפת לקידום המשק, כך שיתגבר על התחרות הבינלאומית. המסגרת המשותפת הזו נחוצה, מכיוון שהממשלה לבדה אינה מסוגלת להצעיד את המשק ליעדים האלה".

גאה בפסק דין צ'ק פוינט

כתם אחד ליווה את אדלר בשנות כהונתו, כשהסתבר כי תואר הדוקטור שבו הוא מתהדר אינו באמת תואר שלישי. לאדלר יש הסבר לכך: "מישהו, כנראה מקרב המעסיקים, רצה לחסל אותי בצורה לא הוגנת. התואר, שאותו קיבלתי בפקולטה למשפטים בארה"ב, Juris Doctor, הוא תואר מקצועי. נכון שזה לא PHD, אבל הוא מעניק הטבות ומעמד מקבילים לבעלי תואר דוקטור.

"כשעליתי לישראל ב-1968, אמרו לי באוניברסיטה העברית שהתואר שלי מקביל לתואר דוקטור, ולכן אני פטור מהצורך להשלים את לימודי. יום אחד לשכת עורכי הדין בישראל החליטה שלא להכיר בתואר שלי כתואר דוקטור, בלי לשמוע את עמדתה של לשכת עורכי הדין האמריקאית בעניין. לכן, החל ב-2002, כשהנושא התפרסם, הפסקתי להשתמש בתואר דוקטור. אמרתי לעצמי, בשביל מה אני צריך את זה? הרי אני שופט.

"גם כשנציג הציבור בבית הדין לעבודה, גיורא בשור, הגיש נגדי תביעה על שימוש בתואר דוקטור, השופטים דחו את התביעה, וקבעו שהשימוש בתואר נעשה בתום לב. גם השופט שמעון אגרנט, שעלה מארה"ב והיה נשיא בית המשפט העליון, השתמש במשך שנה־שנתיים בתואר דוקטור, אף שהיה בעל תואר זהה לשלי".

מכל פסקי הדין שלך, על איזה פסק דין אתה מתחרט כיום?

"פעם דנתי בתביעה של עובד מוסך קטן, ששכרו היה 5,000 שקל והמעסיק לא שילם לו את שכרו במשך תקופה ארוכה. חייבתי את המעסיק לשלם לו פיצויי הלנה של כחצי מיליון שקל - מה שהיה מאפשר למעשה לעובד לקבל לידיו את הבעלות על המוסך.

"מאוחר יותר הצטערתי על מתן פסק הדין, כי לא התחשבתי מספיק בנסיבות, שלפיהן העובד נהג לקלל את בעל המוסך. בסופו של דבר, שיניתי את ההלכה המשפטית באופן שמאפשר לשלם לעובד פיצויי הלנה מופחתים".

ובאיזה פסק דין אתה גאה במיוחד?

"אני גאה בפסק דין צ'ק פוינט מ-1999, שבו קבענו כי אדם העובד בחברה מתחרה רשאי לעבור לעבוד בצ'ק פוינט. החברה המתחרה ביקשה למנוע את מעבר העובד, בטענה שהוא לוקח עמו סודות מסחריים רגישים. אני אפשרתי את המעבר, בפסק דין שצידד בחופש הניידות של העובדים ממעסיק למעסיק, כיאה לחברה מודרנית שבה קיים ענף היי־טק מתפתח.

"במקרה אחר פסקתי לטובת עובדת שפרשה מהסוכנות היהודית, וביקשה ליהנות מפנסיה שווה לזו שמקבל גבר. הייתי בדעת מיעוט בבית הדין במשפט הזה, אבל הנושא הגיע עד לבג"ץ, שאימץ את עמדתי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#