"לא רק שלא אכפת לי מה יגידו כולם, אם כבר - אז לי יש מה להגיד להם" - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
עצמאים בשטח

"לא רק שלא אכפת לי מה יגידו כולם, אם כבר - אז לי יש מה להגיד להם"

פעם הלכתי בתלם ■ אני זוכרת את עצמי מצייתת בהתלהבות לחוקי המורים, לחוקים החברתיים ■ עושה בדיוק מה שצריך ■ ואז משהו התחיל לחרוק ■ היום איני מוכנה להחיל על חיי כללים ונורמות שניסחו אחרים

20תגובות
הפגנה בחיפה נגד מתווה הגז
רמי שלוש

יש משהו מאוד נוח בתלם. מאוד בטוח. התלם חרוש היטב. אלפים ואולי מיליונים צעדו בו לפניי, אין רגב אדמה אחד שיאתגר את צעדיי, אין מהמורה אחת שלא נכבשה ושוטחה, אין אבן, אין דרדר — הדרך פתוחה ורחבה לצעוד בה בלא דאגה. שום סכנה אינה נשקפת בתלם, הכל ידוע, הכל ברור — כאן פונים ימינה, שם יש עיקול שמאלה, צועדים בסך כולם, אין מקום לספק, אין מה להתלבט, התלם חרוש היטב.

פעם הלכתי בתלם. הזיכרון אינו מרפה: בית הספר. זוכרת את עצמי מצייתת בהתלהבות לחוקי התלם השונים: מצייתת לחוקי המורים, לחוקים החברתיים, עושה בדיוק מה שצריך. לא רק זאת, למעשה, הבאתי את ההליכה בתלם לדרגת הצטיינות. הצטיינתי בציות לסמכות המורית, הצטיינתי בציות לקודים החברתיים, כל כך הצטיינתי, שמוניתי למלכת הכיתה וחביבת המורים בו־זמנית. אם יש משהו שבלטתי בו, זאת היתה העובדה שהלכתי בתלם בהתמסרות מלאה. והרווח היה כמובן רב. כמה נעים להיות אהוב על ידי כולם. כמה קל להיות כמו כולם.

אני לא זוכרת מתי התחילו אצלי החריקות. אבל לפני כמה שנים, במסיבת מחזור כיתתית, הזכירו לי חבריי לכיתה סיפור שאולי היה נקודת המפנה. היינו בכיתה ז', ושני תלמידים חטאו ופשעו במעשה קונדס לא מזיק. לפיכך הוטל עליהם עונש: איסור על יציאה לטיול השנתי. אני זוכרת שהייתי נסערת. חשתי שהעונש בלתי מידתי בעליל, ובכלל לא הבנתי מי יכול לבוא ולומר לתלמיד לא לצאת לטיול שנתי, איך זה ייתכן.

אז הכנתי עצומה. עברתי בין כל התלמידים בכיתה ובשכבה והחתמתי את כולם. עצומה של סולידריות: אם הם לא יוצאים לטיול, אף אחד לא יוצא לטיול. התוצאה לא איחרה לבוא: המורים נכנעו, וכולם יצאו לטיול. זו היתה הפעם הראשונה שבה המריתי את פי המורים וחרגתי מתלם "התלמידה המצטיינת שעושה את מה שאומרים לה". אני לא בטוחה שבשלב הזה הבנתי מה מרגיש אדם שיוצא — ולו לרגע — מהתלם. אני גם לא בטוחה שבשלב הזה הבנתי איזה מחיר גובה ממני עצם ההליכה בתלם: מחיר של ביטול עצמי ומחיקה של עצמאות מחשבתית. את כל זה לא הבנתי אז. מיד אחרי אותו אירוע, חזרתי לתלם.

עברו שנים רבות ועוד המון צעדים בסך, רובם ככולם עמוק בתוך התלם, עד הרגע שבו קמתי והתחלתי לשאול שאלות על מה שיש לתרבות המרכזית להציע לי. הרגע הזה הופיע כשנולדה בתי הבכורה, כשנולדה האמא שאני.

מבלי שתכננתי, יצא שעוד בהיריון נחשפתי לגישות גידול ילדים שונות ממה שראיתי סביבי. ולפתע עלה ספק, ועלו סימני שאלה, ותהיות. ופתאום הבנתי שאני יכולה לבחור. פתאום הבנתי שאמנם יש תלם, אך יש גם שבילים צדדיים חרושים יותר או פחות, נסתרים יותר או פחות, מעניינים. גיליתי שהתלם המרכזי הוא רק דרך אחת מיני רבות, ואפשר לבחור. איזו תגלית נהדרת זו היתה.

התמונה שנהפכה לאייקון של עצמאות מחשבתית. בדיעבד, הוא היה האיש שעשה את הדבר הנכון

וכך בעודי עושה צעדי הורות ראשונים בעולם, החלטתי לנסות את התלמים הבוסריים שבצדי הדרך. לא בכל תחום בהכרח, אבל החלטתי לא לקבל עלי כגזרה משמיים שום ציווי תרבותי. החלטתי לבדוק הכל, לבחון בעצמי, להטיל ספק ולבחור את תלמיי שלי. ושם גיליתי שלא אכפת לי יותר מאיך תגיב הסביבה. שם גיליתי שלא רק שלא אכפת לי "מה יגידו כולם", שאם כבר — אז לי יש מה להגיד להם.

האיש שלא הצדיע במועל יד

יש תמונה מפורסמת שאחת לכמה זמן מתפשטת ברשתות החברתיות. בתמונה יש אדם שעומד בתוך קהל רב של אנשים בגרמניה הנאצית, כולם מצדיעים במועל יד ואילו הוא משלב את ידיו על חזהו, כמעט בהתרסה, ולא לוקח חלק בהצדעה ההמונית. "Be this guy" אומר הכיתוב ליד העיגול שמקיף את זה שחרג מכללי הטקס.

התמונה הזאת זכתה לאינספור שיתופים ונהפכה בשיח ברשתות לאייקון של מרד ועצמאות מחשבתית. אולי זה בגלל הסיטואציה הקיצונית והחד־פעמית לצד חוכמת הבדיעבד, שהרי אנחנו יודעים היום לומר שהוא היה האיש שעשה את הדבר הנכון. ואולי יש משהו בתמונה שגורם לכולנו לשאול את עצמנו שאלות על הבחירות שלנו.

במהלך חיי מצאתי את עצמי בוחרת להיות אמא שמגדלת את בנותיה בחינוך ביתי במשך שנים ארוכות; אשה שבוחרת מאז 2011 באקטיביזם חברתי כעיסוק מרכזי; אשה שבוחרת באורח חיים פוליאמורי, שמאפשר לה לחוות אהבה עם יותר מאדם אחד במקביל, ביודעין ובהסכמה. כל אחת מהבחירות האלה שמה אותי בעיני החברה בקצה של הסקאלה, "לא כמו כולם". אבל אני כופרת בסקאלה הזאת. אני כופרת בכל סקאלה ובכל סרגל או מד השוואה.

שהרי מיהו זה שקבע את הסקאלה? מיהו זה שהחליט מהו "הנכון"? מיהו זה שעיצב את התלם? ולמה התלם נראה כך ולא אחרת? ואילו אינטרסים פעלו בעת עיצוב התלם והסקאלה שלצדו?

אינני יודעת לאן יובילו אותי החיים, אך אני יודעת שאני לא מוכנה שמישהו יאמר לי איך לחיות את חיי. אינני מוכנה להחיל על חיי את הכללים והנורמות שניסחו אחרים, אינני מוכנה לקבל עליי תרבות שעוצבה בידי אחרים. אני רוצה לעצב את התרבות שלי, אני רוצה לנסח את הכללים והחוקים שיתוו את דרכי, אלה הם חיי. וכל עוד אינני פוגעת בזולת, כל מה שקשור לחיי — הוא שלי להכריע בו.

את הגישה האינדיווידואליסטית הזאת אני מפנה גם אלינו, כהצעה לשינוי עבור חברה שנמצאת תחת משטור תרבותי בתחומים רבים. התיעול התרבותי שלנו לתלם מרכזי אחד הוא מכשיר בסיסי לדיכוי — דיכוי מצד תאגידים למשל, דיכוי באמצעות פדגוגיות מיושנות בבתי הספר, דיכוי בתחומי המיניות ואהבה. כן, אפילו את האהבה מישטרו לנו, כשאמרו לנו שיש רק דרך אחת לאהוב.

אני מייחלת לחברה שבה האפשרות לבחור תהיה על השולחן בכל תחום ותחום. אני מייחלת לחברה שבה שריר הבחירה העצמאית הוא שריר שעובד יום יום. עדיין נוכל לבחור בתלם המרכזי אם נרצה בכך, אך נדע כי בחרנו בו וכי החלטתנו היא תולדה של חשיבה עצמאית ואינה אוטומטית. אני מייחלת לעצמאותנו.

יש משהו מאוד לא צפוי בשביל הלא־חרוש שיוצא מהתלם המרכזי. לעתים שוקעים ברגבי אדמה, לפעמים יש מהמורות, יש אבן, יש דרדר, אין לדעת לאן יוליך הצעד הבא. אבל יש שם את החופש לצעוד כרצוננו, לשלוט בכיוון ולשלוט בקצב. במסלול שאותו אנחנו סוללים ברגלינו יש גם מרבדי פרחים מרהיבים לצעוד בתוכם, ומשק כנפי פרפרים צבעוניים, וחיות בר מופלאות והוד והדר שכמותם לא ראינו באף תלם חרוש. ושם האבן והדרדר אינם אתגר או קושי, אלא חלק מיופיו הפראי של החופש.

בשבילי, אלה הם החיים.

הכותבת היא עיתונאית עצמאית, פעילה חברתית, ממובילות מאבק הגז ומרצה על פוליאמוריה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#