זוכי פרס נובל לכלכלה: חוקרים מהרווארד ו-MIT שפיתחו את תורת החוזים - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

זוכי פרס נובל לכלכלה: חוקרים מהרווארד ו-MIT שפיתחו את תורת החוזים

אוליבר הארט הבריטי - כלכלן בהרווארד - ובנגט הולמסטרום הפיני - פרופסור לכלכלה ב-MIT - יחלקו ביניהם פרס של 10 מיליון קרונות

20תגובות
ההכרזה על הזוכים פרס נובל לכלכלה: אוליבר הארט ובנגט הולמסטרום
רויטרס

אוליבר הארט הבריטי ובנגט הולמסטרום הפיני הם חתני חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2016, על פיתוח תורת החוזים, כך הודיעה היום האקדמיה המלכותית השבדית למדעים. "כלכלות מודרניות מוחזקות באמצעות אינספור של חוזים. הכלים התיאורטיים החדשים שיצרו הארט והולמסטרום חיוניים להבנה של חוזים ומוסדות בחיים האמיתיים, כמו גם בורות פוטנציאליים בתכנון חוזים", נאמר בהודעת ועדת הפרס.

"הקשרים החוזיים הרבים בחברה כוללים קשרים בין בעלי מניות להנהלה בכירה של חברה, בין חברת ביטוח לבעלי מכוניות או בין רשות ציבורית לספקים שלה. היות שיחסים כאלה בדרך כלל מכילים ניגודי עניינים, חוזים חייבים להיות מתוכננים כראוי על מנת להבטיח שהצדדים מקבלים החלטות שמועילות לכולם. הזוכים השנה פיתחו את תורת החוזים, מסגרת מקיפה לניתוח סוגיות מגוונות רבות בתכנון חוזים, כמו שכר מבוסס ביצועים למנהלים בכירים, ניכויים והשתתפות עצמית בתחום הביטוח והפרטה של פעילויות מגזר ציבורי".

עוד כתבה הוועדה: "הארט והולמסטרום השיקו את תורת החוזים כשדה פורה למחקר בסיסי. בעשורים האחרונים הם חקרו רבים מהיישומים שלה. הניתוח שלהם להסכמים חוזיים אופטימליים הניח את היסוד האינטלקטואלי למדיניות ומוסדות בתחומים רבים, מחקיקה בנושא פשיטות רגל ועד לחוקות פוליטיות". 

הזוכים יחלקו ביניהם סכום של 10 מיליון קרונות שוודיות. הפרס שונה משאר הפרסים המוענקים בטקס פרס נובל, היות שלא היה חלק מצוואתו של אלפרד נובל, והוא מוענק ביוזמת בנק שבדיה החל מ-1969, שנת ה-300 לקיומו.

עם הזוכים בשנים הקודמות נמנים כלכלנים ידועים כגון מילטון פרידמן, ג'יימס טובין, רוברט סולואו, ג'וזף שטיגליץ ופול קרוגמן. בשנה שעברה זכה בפרס אנגוס דיטון הסקוטי על מחקריו בנושא צריכה עוני ורווחה. 

בנגט הולמסטרום
רויטרס

הולמסטרום: סיכון מוסרי והקשר בין נזילות למשברים פיננסיים

בנגט הולמסטרום בן ה-68, פרופסור ב-MIT, היה ראש מחלקת הכלכלה בשנים 2003-2006 שם. הוא מכהן בנוסף כפרופסור בבית הספר לניהול סלואן של MIT.

מחקרו מתמקד בתחומי חוזים ותמריצים. הוא תרם לתורת הסיכון המוסרי, עיצוב מכניזם, תורת הפירמה, פיקוח תאגידי ולאחרונה לביקוש והיצע של נזילות והקשר שלה למשברים פיננסיים.

לאחרונה התמקד הולמסטרום בבעיות נזילות והשווקים הפיננסיים. הוא טען כי "בורות היא ברכה" לפעמים בתקופות של משברים פיננסיים, מה שמאפשר לשווקים להישאר נזילים כשהבנקים ומשתתפים אחרים בשוק ממשיכים לסחור זה עם זה למרות הבעיות שעלולות להיגרם להם. 

"בסוף שנות ה-70 המחיש בנגט הולמסטרום כיצד המנהל (בעלי המניות של חברה) צריך לגבש חוזה אופטימלי עבור סוכן (מנכ"ל החברה), אשר פעולותיו לא נמצאות תמיד תחת עינו של המנהל", הסבירה וועדת הפרס את עבודתו של הולמסטרום. "עיקרון האינפורמטיביות קבע במדויק כיצד החוזה הזה צריך לקשר בין שכרו של הסוכן לבין מידע הרלוונטי לביצועיו. בעזרת המודל הבסיסי הזה, הוא הראה כיצד חוזה אופטימלי שוקל בזהירות את הסיכונים מול התמריצים. בעבודות מאוחרות יותר, יישם הולמסטרום את העיקרון הזה על רקע מציאותי יותר: כשעובדים לא רק מתוגמלים בשכר, אלא גם בקידום פוטנציאלי; כשסוכנים מרחיבים את מאמציהם במשימות רבות, בשעה שהמנהלים רואים רק חלק מהביצועים; וכשחברים אינדווידואלים בצוות יכולים לתפוס טרמפ על מאמציהם של אחרים". 

הארט: כלכלת שיתוף מבוססת במידה מסוימת על הפרת חוק

הארט בן ה-69 הוא פרופסור לכלכלה בהרווארד, שם לימד מאז 1993. הארט חוקר את תורת החוזים, תיאוריית הפירמה, מימון תאגידי והקשר בין חוק לכלכלה. מחקריו מתמקדים בתפקידים שמבני בעלות והסכמים חוזיים משחקים בממשל תאגידי ובגבולותיהם של תאגידים.

אוליבר הארט

הוא פירסם את הספר "פירמות, חוזים ומבנה פיננסי" ב-1995 ומאמרים רבים. מחקריו שימשו כבסיס לשתי תביעות שבהן שימש כעד מומחה מטעם הממשלה (בלאק אנד דקר נגד ארה"ב ו-וולס פארגו נגד ארה"ב).

הארט הוא עמית חבר בחברה הכלכלית, באקדמיה האמריקאית לאמנויות  ומדעים ובמספר ארגונים ידועים אחרים. ב-2014 התראיין למגזין TheMarker בנושא כלכלה שיתופית ואמר: "כאשר מישהו מגיע עם שירות חדש, או שיטה חדשה לספק שירות, ככלכלן טיפוסי אני נוטה לומר 'מה רע בזה?'. זאת כל המטרה של כלכלת שוק חופשי. כמובן שצריך לשאול אם ישנם גם היבטים שליליים, אך במקרה הזה אני לא רואה כאלה. תוצאות הלוואי שכלכלנים נוטים להתמקד בהן כדרך לקבוע אם פעילות מסוימת היא רעה, לא קיימות כאן בעיני". לדברי הארט, המשוואה פשוטה: יותר שירותים פירושם יותר אפשרויות בחירה, ויותר רווח לצרכן.

"אני די מסכים עם הטיעון שלפיו כלכלת השיתוף מבוססת במידה מסוימת על הפרת חוק", אמר הארט בריאיון. "אני לא חושב שלשירותים האלה צריך להיות יתרון מס לעומת מפעילים מסורתיים יותר, ואני לא בעד המערב הפרוע. מצד שני, עולה השאלה אם צריך לפצות את אותם אנשים, ואז יש לשאול: האם הם עניים, או פשוט לא מרוצים כי הם קיבלו החלטה שגויה?

"אני לא בטוח שתמיד אפשר או צריך לפצות אנשים שעשו טעויות, וחושב שהיתרונות לצרכנים יעלו על ההפסדים שייגרמו לאלה שקנו רישיונות: כששירות חדש או ספק חדש נכנס לשוק, זה גורם לצרכנים להרוויח כי יש להם יותר אפשרויות בחירה. עסקים ותיקים שרוצים להישאר פעילים צריכים להגיב, להוריד מחירים או לשפר את השירות, והצרכנים ירוויחו גם מזה. זאת התיאוריה הכלכלית. כמובן, ישנו חשש שהשירות החדש יהיה כל כך יעיל שהוא יהפוך למונופול, אבל אני לא חושב שזה יקרה כאן. אובר לא תיהפך לתחנת המוניות היחידה בעולם".

הארט תומך בשינוי הרגולציה, כך שזכויות הקניין של השחקנים המסורתיים, כמו מלונות ומפעילי מוניות, ששיחקו לפי החוקים וקנו רישיונות הפעלה, יאזנו את היתרון הלא הוגן שממנו נהנים השירותים השיתופיים. אבל האם בעתיד, כאשר היתרון הלא הוגן הזה יישחק ויתפוגג, והמחירים, אולי, יעלו בהתאם, תוכל כלכלת השיתוף לשרוד? האם המודל שלה, שמבוסס כיום במידה רבה על היותה שקופה בפני החוק, יכול לשרוד את המעבר מהמערב הפרוע?

"הנקודה", אומר הארט, "היא שיכולים להיות מנצחים ומפסידים, ושהרווחים למנצחים עולים על ההפסדים למפסידים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#