החברה הסודית שעושה מה שהיא רוצה - בחסות המדינה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החברה הסודית שעושה מה שהיא רוצה - בחסות המדינה

תחת מעטה של חשאיות מצליחה קצא"א להשתלט על רצועות חוף, לבנות ללא אישורים, להתחמק מתשלומי מסים, למנות מקורבים ולשלם משכורות מפנקות לבכיריה ■ האם הדיון המתחדש על עתידה יביא לסגירת החברה, שיעילותה לא ברורה?

28תגובות
מתקן קצא"א באילת
שלומי דעי

אורי מרינוב, המנכ"ל הראשון של המשרד לאיכות הסביבה, היה בסוף שנות ה-70 מנהל השירות לאיכות הסביבה במשרד הפנים. אחד הדברים שהטרידו אותו אז הוא הנפט שמגיע לחופי אשקלון ואילת בעת פריקת המכליות של קו צינור אילת-אשקלון (קצא"א) במסופים שלחופי שתי הערים. הוא החליט להיפגש עם מנכ"ל קצא"א, שהיה אז אלוף במיל' אברהם בוצר (צ'יטה), במשרדי החברה ליד צומת מעריב בתל אביב.

"הסברתי לו שהחברה שלו משתמשת בים ששייך לכל עם ישראל, והוא לא יכול לעשות זאת ללא תמורה, מה גם שהפעילות שלהם גורמת לנזקים קשים", משחזר מרינוב. "צ'יטה לא כל כך התרשם, אז החלטתי להיות קצת יותר תקיף. הכרתי כבר אז את רגישותה של החברה לפרסומים באמצעי התקשורת. אמרתי לו שמכאן אני יורד למשרדי 'מעריב' ואדווח שם שהוא אינו מוכן לשלם את האגרה למניעת זיהום הים, כפי שעושות כל חברות התובלה הימית. צ'יטה הסתכל עלי ואמר שאסור לי לעשות את זה, כי על פי צו כלשהו אין לפרסם דבר על החברה. השבתי לו שאני בכל זאת מתכוון לפרסם את הנושא. אז הוא הוא הודיע שהוא מוכן לתת תרומה שנתית לקרן למניעת זיהום ים, בהיקף הדומה לגובה האגרה המתחייבת בחוק".

אורי מרינוב, המנכ"ל הראשון של המשרד לאיכות הסביבה
יעל אנגלהרט

הלחץ הנקודתי של מרינוב אכן עזר, ומאז, לדבריו, הקפידה קצא"א לשלם מדי שנה לקרן. אבל נראה שהיה זה אחד מהאירועים היוצאים מן הכלל המעידים על הכלל, בחברה שאין לה שום מחויבות או אחריות מול המדינה ומול שתי הערים, אילת ואשקלון, שבהן היא פועלת. קצא"א היא חברה שאין כמותה במדינה: לא רק החברה היחידה בארץ שהיא בבעלות משותפת של ישראל ואירן, אלא גם חברה שלא מחויבת לשום דין וחשבון ציבורי וחל חיסיון מוחלט על פעילותה. מבחינה מינהלית היא כפופה לשר האוצר בלבד. גם חוק התכנון והבנייה אינו חל עליה כפי שהוא חל על יתר האזרחים והחברות. היא פועלת תחת איפול, ופרסומים עליה כפופים לאישור הצנזורה. לפי חוק הזיכיון שמתוקפו היא פועלת מאז 1968, היא גם לא מחויבת בתשלום מסים, כולל ארנונה.

במשך השנים עיריות אילת ואשקלון התקוממו על כך, ואף הגישו עתירה מינהלית בעניין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, הפסידו שם ועירערו לבית המשפט העליון. רגע לפני הדיון שם הגיעו שני הצדדים לפשרה: במקום תשלום ארנונה, החברה תעניק תרומות לגופים ציבוריים שונים או לעמותות הפעילות בערים. בהסכם עלתה גם הרגישות של קצא"א לענייני תדמית. "קצא"א מעוניינת לעודד דעת קהל חיובית כלפיה" הוא אחד הנימוקים המועלים לכך שקצא"א מעוניינת בהסכם. "במשך השנים זאת היתה מערכת יחסים של מלחמה ושלום", אומר עו"ד איתן צוריאל, שכיהן כיועץ המשפטי של עיריית אשקלון עד 2014, במשך 30 שנה. "היו חילוקי דעות לא קטנים ביחס לפטורים השונים שהחברה מקבלת על פי החוק, דבר שהעירייה מאוד לא אהבה. מצד שני, היו שיתופי פעולה. זאת חברה עם זכויות יתר. לדוגמה, כשהם רוצים לבנות משהו, הם לא צריכים לשאול את העירייה. הם רק מודיעים לה".

כשקצא"א הוקמה, שנה לאחר מלחמת ששת הימים, היתה זו תקופה של פריחה ביחסים הכלכליים והביטחוניים בין ישראל לאירן של משטר השאה. הסודיות נקבעה כבר אז, בין השאר מפני שהאירנים חששו שמדינות ערב יידעו על שיתוף הפעולה הזה. הנחת צינור בין אילת לאשקלון איפשרה להביא נפט מהמפרץ הפרסי לנמל אילת, להובילו לאשקלון, ומשם לייצא אותו לאירופה, בזמן שתעלת סואץ המצרית היתה חסומה לשיט בגלל מצב המלחמה בין ישראל למצרים. שנת השיא של החברה היתה 1970, אז זרמו בצינור 10 מיליון קוב נפט. היעד של החברה היה להעביר 60-50 מיליון קוב נפט בשנה, אך הוא מעולם לא הושג. ב-1979, אחרי המהפכה האסלאמית באירן, נותקו היחסים בין שתי המדינות. ישראל לא הצליחה לנתק את השותפות בימים שלפני המהפכה או לאחריה, וכך נוצר מצב שמבחינה משפטית ממשיכה להתקיים שותפות עסקית בין שתי המדינות האויבות. המצב נהפך למסובך עוד יותר מכיוון שהתשתית הפיזית של החברה - בעיקר צינור הנפט הארוך, אך גם מכלי אחסון באילת ובאשקלון - נותרו בידי ישראל, וישראל לא שילמה את מלוא חובה על הנפט שכבר הובא לישראל מאירן. דבר זה הותיר על תלו במשך שנים ארוכות סכסוך עסקי, שעדיין מתברר במוסדות בוררות בשווייץ.

החברה ממשיכה להתנהל תחת אותו מעטה סודיות שנקבע בימיה הראשונים. אם בתחילת הדרך נבעה הסודיות מהחשש של אירן מיחסיה עם מדינות ערב, כלל לא ברור מדוע מעטה הסודיות התקיים גם בהמשך הדרך. לא מן הנמנע שבמשך השנים פוליטיקאים ניצלו מצב קיים, שבו יש גוף בישראל שאפשר לפעול בו בלי שום ביקורת ציבורית. כך ממשיכה החברה להתנהל במשך שנים מבלי שלציבור יש מושג קלוש על גובה המשכורות, מספר העובדים, ההכנסות והחובות. לפי הערכות, המשכורות בחברה גבוהות מהמקובל, לא רק בדרגים הבכירים, אלא גם בדרגים הזוטרים יחסית.

דוד שרן, מזכיר קצא"א
תומר אפלבאום

במשך השנים ראשי החברה ובעלי תפקידים בכירים היו גנרלים בדימוס או פעילים פוליטיים. כך לדוגמה, מזכיר החברה כיום הוא דוד שרן, פעיל ליכוד ותיק שהיה עד לא מזמן ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה (שרן נמצא כרגע בחל"ת ויחזור לתפקיד בסוף החודש). יו"ר החברה הוא ארז חלפון, מקורבו של שר האוצר משה כחלון. מכיוון שעל החברה לא חלות ההגבלות של חוק החברות, אפשר גם למנות יועצים ביד חופשית. בתקופת יאיר לפיד כשר האוצר שימש עו"ד רונן אביאני, היועץ המשפטי של יש עתיד, יועץ חיצוני לקצא"א. לימור פוקר-קוברינסקי, אחותו של הלל קוברינסקי, אחד האנשים המקורבים ביותר ללפיד, שימשה יועצת בחברת דוראד שבה שותפה קצא"א. יועץ התקשורת של קצא"א מאז 2012 הוא רונן משה, יועץ התקשורת של מפלגת כולנו בתחילת דרכה, הנחשב מקורב לכחלון, הממונה על פעילות החברה.

מבחינה עסקית, כבר עם עליית חומייני לשלטון נהפכה החברה למיותרת, מכיוון שאירן הפסיקה את הזרמת הנפט. ואולם, החברה המשיכה להביא במשך השנים נפט, מעט מאוד בכל שנה, בעיקר מאזורים מרוחקים או אזורים שעדיף להתרחק מהם. לפי פרסומים זרים, הגיע נפט למסוף קצא"א באילת גם מחבל כורדיסטאן שבצפון עירק ובמקרה מסוים גם מאירן.

בצינור הנפט, שאורכו 254 ק"מ, זורם הרבה פחות נפט: 2-1 מיליון קוב בשנה. מלבד זאת, לחברה יש שני קווים נוספים המזינים את בתי הזיקוק בחיפה ובאשדוד. בשני העשורים האחרונים התחילה החברה לתפקד כחברת אנרגיה לכל דבר. בתחום הנפט היא עוסקת פחות בהובלה, והרבה יותר באחסון נפט. כיום היא יכולה לאחסן 3.7 מיליון מ"ק נפט בשני המסופים ובמתקן הנמצא בהרי אילת. לפי פרסומים זרים, קצא"א היא היום החברה השנייה בגודלה במזרח התיכון בכל הנוגע לאחסון נפט, ואחת מעשר הגדולות בעולם בתחום זה. במקביל, קצא"א החליטה לאחסן גז בישול במתחם באשקלון, וכמעט כל גז הבישול המיובא לישראל נמצא שם. היא גם נכנסה לשותפות, יחד עם גורמים עסקיים, בחברת האנרגיה הפרטית דוראד, שמתחרה בחברת החשמל בייצור חשמל. המתחם של דוראד נמצא בתוך מתחם קצא"א שמדרום לאשקלון, המשתרע על 4,000 דונם סמוך לחוף זיקים, אחד היפים בארץ.

בזמן שהחברה שינתה את פניה, זכויות היתר שלה נשמרו. היא עדיין מחזיקה בשטחי חוף יקרים שאותם קיבלה ללא מכרז וללא תמורה: 2 ק"מ באשקלון ו-1.5 ק"מ באילת. בתחילת דרכה היתה פטורה כליל מכל חובות התכנון והבנייה. כיום המצב דומה בסייג אחד: היא מחויבת לקבל את אישור השר הממונה על הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה (במקרה זה, האוצר), אך פטורה מהגשת תוכניות לוועדה מקומית או מחוזית.

מתקן קצא"א באילת
עופר וקנין

החברה לא משכה תשומת לב רבה עד דצמבר 2014, כשדליפת הנפט הגדולה בשמורת עין עברונה, בתחום המועצה האזורית חבל אילות, עוררה ביקורת רבה על כך שהחברה לא מנעה את הדליפה הגדולה, שנבעה מתקלה טכנית. "צריך לסגור את החברה הזאת או להפוך אותה לממשלתית", אומר מרינוב. "אין שום סיבה שלא יחולו עליה חוקי מדינת ישראל. ההתנהלות שלהם אחרי פיצוץ הנפט הגדול בשמורת עין עברונה המחישה את הבעייתיות שלה. היה אפשר לצפות שבכירי החברה יגיעו לשם, בוודאי בזמן שראש הממשלה מבקר בשטח. אף אחד מהם לא עשה את זה. הם כנראה מרגישים שהם לא חלק ממדינת ישראל".

"חבורת מנהלים חושבת שהחוף שייך לאבא שלהם"

במארס 2017 יפוג תוקפו של הזיכיון ההיסטורי שקיבלה קצא"א לפני 49 שנה. לקראת מועד זה מתנהלים בשבועות האחרונים דיונים אינטנסיביים במשרד האוצר לגבי עתידה של החברה. בחוק ההסדרים, שיעלה להצבעה בסוף השנה, צפוי להיות נספח סודי שיעסוק בה. ביולי נחשף ב-TheMarker המתווה החדש המוצע: קצא"א כבר לא תקבל מסלול ירוק הנוגע להליכי תכנון ובנייה, אחרי תקופת הסתגלות של שלוש שנים. כל המתקנים שבנתה עד כה יקבלו אישור בדיעבד. מחלוקות בינה לבין חברות אחרות יתקיימו תחת חיסיון והיא תמשיך לא להיות כפופה לחוק רשות הספנות והנמלים, למרות שני המסופים שהיא מפעילה. כמו כן, החברה תתחיל לשלם מסים לישראל החל באפריל הבא, אך לא תשלם מסים באופן רטרואקטיבי.

מסוף קצא"א באשקלון
פבל טולצ'ינסקי

כל הסעיפים האלה הם בגדר הצעה שעדיין לא אושרה, ובשלב זה לא ברור מה יהיה עתידה של קצא"א אחרי מארס 2017. בינתיים הכל ממשיך להתנהל כרגיל. באילת ממשיכה קצא"א לחמוס את המשאב הכלכלי החשוב ביותר של העיר: 1.5 ק"מ מחוף הים האדום, בחלקו הדרום־מערבי. רק מחצית מ-14 הק"מ של חופי אילת פנויים לרחצה, ולקצא"א יש חלק משמעותי בכך, לצד נמל אילת ומסוף הפוספטים של החברה לישראל.

מסוף קצא"א באילת בנוי משני מזחים: מזח 1 הצפוני ומזח 2 הדרומי. מזח 1 אינו פעיל כ-30 שנה, ואילו במזח 2 הפעילות מועטה ביותר. אם זה לא מספיק, הים גם מוסתר מעיני הציבור בגלל גדר פח שקצא"א הקימה, למרות מאבק של המשרד להגנת הסביבה שהתנגד לכך. בשל חוסר השקיפות, אי־אפשר לדעת כמה אוניות מגיעות למזח 2 בשנה. לפי עדויות של תושבי אילת, מדובר במספר קטן מאוד, חד־ספרתי. לכאורה, גם את אזור החוף של מזח 2 אפשר לפתוח לציבור, ולסגור אותו רק כשמגיעות אוניות.

"הפעם האחרונה שהגיעה לכאן אונייה שפרקה נפט היתה לפני חצי שנה. לפני זה, כמעט שנתיים לא ראו פה אונייה", אומר בני מאיר, תושב אילת הנאבק למען שחרור החופים בדרום העיר לטובת הציבור. "אין שום צורך אסטרטגי לשהות של החברה הזו בעיר. הם בסך הכל מאחסנים נפט. הרי כל תייר שבא לאילת מספר על החוויה שלו בים. הים זה העיר. הבעיה היא שכמו במקרים אחרים של חופים תפוסים באילת, גם כאן יש חבורת מנהלים שחושבת שהחוף שייך לאבא שלהם ולא לציבור הרחב".

מי שדווקא נהנה מהחוף במשך השנים הם עובדי קצא"א. עד לפני חמש או שש שנים, בזמן שהציבור לא היה מורשה להיכנס לחוף, עובדי החברה באילת היו עושים זאת, ובלטו במיוחד חגיגות יום העצמאות בחוף הסגור. "רק כשהתחילו לפרסם כתבות ביקורתיות בעיתונות המקומית באילת, הם החליטו להפסיק עם זה", אומר מאיר.

מלבד זאת, מה שצריך לעורר דאגה באילת הוא הנפט שמגיע למסוף ומאוחסן בו ובמתחם סמוך בהרי אילת, סמוך לשכונת שחמון. העניין מטריד במיוחד לנוכח הדליפה הגדולה שהתרחשה בעין עברונה. המסוף ממוקם בסמוך לשמורת חוף האלמוגים, וכל דליפת נפט באזור פירושה פגיעה אנושה בשמורה. לדברי מאיה יעקבס, מנכ"לית עמותת צלול העוסקת בסוגיות של סביבה וים, המצב מחייב התייחסות מיידית. "איפה עוד בעולם ממקמים נמל נפט עם פוטנציאל זיהום הרסני ליד שמורת אלמוגים נדירה?", היא אומרת. "זה חמור שבעתיים כשמדובר בחברה שנהנית מאיפול ואינה פתוחה לביקורת ציבורית. חברה שעיסוקה הוא נפט חייבת להיות שקופה לציבור וכפופה לחוקי הסביבה והתכנון".

באופן אירוני, דווקא במזח 1, בשל העובדה שלא היה פעיל במשך שנים ארוכות, התפתחה שונית אלמוגים שצמחה על עמודי הברזל מתחת לים. מתי מעטים מורשים לצלול שם - אנשים עם גישה וקשרים - אך מי שהצליח מדווח על מראות מרהיבים. קצא"א טוענת שזה הישג שלה: אילו החוף היה בשימוש הציבור, האלמוגים היו נהרסים משימוש יתר של הציבור, כפי שקרה בשמורת האלמוגים בקצה הדרומי של אילת. אלא שלפני שנה הגישה רשות הטבע והגנים תביעה נגד קצא"א בטענה שקבלן שפעל במקום הרס, בשל טעות טכנית, חלק משונית האלמוגים - תביעה שעדיין מתבררת. כעת, במסגרת הדיונים על חוק הזיכיון החדש, ייתכן שיוחלט כי חלק מקטע חוף זה יוחזר לציבור.

דליפת הנפט בנחל עברונה
ששי חורש

את קולה של עיריית אילת קשה מאוד לשמוע בכל הנוגע למאבק על החוף, אף שמדובר באינטרס כלכלי ברור שלה: גם אם החוף שיוחזר לציבור יקבל מעמד של שמורה, הוא עדיין יהיה נגיש לציבור ואפשר יהיה לפתח מוקדי תיירות סביבו. כאן, ככל הנראה, צריך לחזור לסוגיית התרומות ולקשר הסימביוטי שנוצר במשך השנים בין אילת לבין קצא"א. ח"כ דב חנין (הרשימה המשותפת), ראש השדולה הסביבתית בכנסת, העלה בפברואר האחרון את הנושא לדיון כששאל את סגן שר האוצר יצחק כהן על כך. "לפי טענות שמגיעות אלי", אמר חנין, "קצא"א מוכנה לשלם לעיריות שנמצאות על הקו סכומי כסף לא מבוטלים כדי שהעיריות האלה לא יתנגדו להארכת הזיכיון". כהן אישר שקצא"א משלמת לעיריות, אבל טען שאין קשר בין הדברים. גם ראש עיריית אילת, מאיר יצחק-הלוי, התנער מהדברים במכתב ששלח לחנין בעקבות פרסומם במקומון "ערב ערב באילת".

"כל העניין הזה מעורר הרבה תהיות", אומר חנין, "לא ברור לי מה האינטרס של העירייה לשתף עם זה פעולה. כל עוד יש גורם כלשהו שפטור מארנונה - זה בעייתי, ולא משנה מי אותו הגורם. אין שום סיבה לתת פטור לחברה כלכלית עם התנהלות כלכלית, בלי קשר לחיסיון כזה או אחר. זה לא ראוי ברמה העקרונית".  
 

"או שמישהו חייב ארנונה או שלא", אומרת חברת האופוזיציה במועצת העיר, עו"ד לימור להב. "למה שמישהו יתנדב להעביר לעירייה תרומות במיליוני שקלים מדי שנה במקום ארנונה אם אינו חייב בארנונה?. למיטב ידיעתי, ראש העיר מחליט לאן ילכו כספי 'התרומות', שלא באמצעות ועדת התמיכות העירונית - וכמובן שעושה מזה הון פוליטי. לי, כחברת מועצה, אין מושג איך מחולקים הכספים, השייכים לציבור, למי, למה וכמה. ראש העיר עושה לעצמו יחסי ציבור ומשתתף בטקסים שבהם מוענקות 'התרומות' של קצא"א. הוא אף פעם לא שוכח להצטלם עם מקבלי התרומה. התמונות וההודעות לעיתונות בעניין זה מופצות על ידי דוברת העירייה לכלי התקשורת".

מאיר יצחק הלוי, ראש עיריית אילת
עופר וקנין

ואכן, במשך השנים תרמה קצא"א לגורמים שונים באילת, בעיקר בתחום הספורט. קבוצות הספורט השונות בעיר - כדורסל וכדורגל - ואגודות בתחום השיט קיבלו במשך השנים מאות אלפי שקלים. גוף סביבתי בשם שומרי המפרץ, בני נוער המתנדבים לנקות את החופים, קיבל מקצא"א 50 אלף שקל בשנה. מי שעוד קיבל תרומה מקצא"א הוא בן העיר, השייט שחר צוברי, זוכה מדליית הארד האולימפית ב–2008, ששנה לאחר מכן קיבל מקצא"א 10,000 שקל.  

"הם מתייחסים אלינו כאל תושבים סוג ב'"

לאשקלון אין אמנם רצועת חוף יפה כמו באילת, אבל גם היא מפסידה לא מעט בגלל מסוף קצא"א ששוכן באזור התעשייה הדרומי של העיר, ליד תחנת הכוח רוטנברג ומפעלי קוקה קולה וקרלסברג. זהו מתחם ענק המשתרע על שטח של 4,000 דונם, ובתוכו יש, מלבד מכלי אחסון לנפט גולמי, גם גז בישול ומתקנים של חברת החשמל הפרטית דוראד, שבה קצא"א שותפה. ב-2010 הרחיבה קצא"א את הפעילות במתחם, כשהקימה שמונה מכלים חדשים לאחסון נפט.

בישיבה של ועדת איכות הסביבה בעיריית אשקלון נשמע היטב זעמם של אנשי איכות הסביבה בעיר נגד קצא"א. "קצא"א אמורה להוביל, לא לאחסן", אמר אז בישיבה חבר המועצה יורם שפר, כיום סגן ראש העיר, שעוסק שנים רבות בסוגיות של איכות הסביבה באשקלון. "הם עושים פרשנות עצמית לחוק. קצא"א מפריעה לנו, ולא אנחנו להם כפי שהם מפרסמים בעיתונות. ניסינו להגיע עמם להבנות, להידברות, אבל הם מצדם תקעו לנו סכין בגב, הם ממשיכים בשלהם".

"הם מתייחסים אלינו כאל תושבים סוג ב'", הוסיף נועם רימון, אדריכל מחלקת התכנון בעיריית אשקלון.

המאבק לא צלח והמכלים נבנו. כתוצאה מכך נאלצה עיריית אשקלון לוותר על התוכנית להקמת שטחי מסחר בסמוך למתחם, בשל הגדרתו כמתחם מסוכן. קצא"א אמנם פיצתה את העירייה ב-15 מיליון שקל, אך לדברי שפר העירייה היתה אמורה לקבל יותר כסף בגין תשלומי ארנונה והיטלים שונים של פיתוח הקרקע.

כיום נראה שהסרט חוזר על עצמו: הפעם מבקשת קצא"א לבנות תשעה מכלים נוספים במתחם, תוספת של 40% בהיקף המיכלים. האישור לכך ניתן לה כמה חודשים לפני תום הזיכיון. דבר זה מעורר התנגדות רבה בקרב הגופים הירוקים, שאותה מוביל איגוד ערים לאיכות הסביבה נפת אשקלון. במכתב ששלחה מיטל אמיתי, מנכ"לית האיגוד, לשר האוצר כחלון ולראש מינהל התכנון בינת שוורץ, היא דורשת לקיים מחדש דיון על האישור שניתן, ולהעביר את הדיון, באופן מיוחד, לוועדת תכנון מחוזית או ארצית. במכתב אחר, למשרד להגנת הסביבה, טוענת אמיתי שהתגלו במתחם קצא"א רמות גבוהות מהמקובל של בנזן - פי 7.35 מהמותר. עמדת איגוד ערים היא שיש  לערוך סקר סיכונים כללי לכל אזור התעשייה הדרומי של אשקלון, לפני שיאשרו את בניית המכלים. גורמים המקורבים לקצא"א מכחישים שנמצאו רמות גבוהות של בנזן.

בהקשר הזה עולה השאלה של תחנות ניטור על גדר המתחם. המשרד להגנת הסביבה פנה לקצא"א בעניין זה, גם בעקבות פנייה שקיבל מאמיתי, אך קצא"א מסרבת להתקין תחנת ניטור. מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "נושא הקמתן של שתי תחנות ניטור בסמוך לגדר קצא"א אשקלון נמצא בדיון בין המשרד להגנת הסביבה לקצא"א, ויוכרע בשבועות הקרובים".

תחנת הכוח דוראד
אריאל גריפין / Griffi

גם באשקלון מתקיים הסדר התרומות. גם כאן מקבל הספורט בולטות גדולה, לצד תרומה לעמותות רווחה וגם תרומה לסניף חב"ד בעיר. לא בדיוק ברור כיצד מתחלקות התרומות, ואם הדבר נעשה בהתאם לנוהל תמיכות, שלפיו כסף שהעירייה מעבירה למוסדות צריך לקבל אישור בוועדה מיוחדת בעירייה. לדברי שפר, לראש העיר אין נגיעה לשאלה לאן הולכות התרומות. לדבריו, אשקלון תמשיך להיאבק נגד קצא"א בסוגיות הסביביות השונות, בלי קשר לשאלת התרומות או הכספים שהיא מקבלת מהחברה.

שפר מתכוון לא רק לתשעת המכלים החדשים. לדבריו, גז הבישול (גפ"מ) שבתוך מתחם קצא"א חורג מהמותר, ובהקשר לכך הוא מתכוון לפתוח בבדיקה בנוגע לתנאי רישיון העסק של קצא"א. "לפני הדיונים על הארכת בזיכיון, חייבים לערוך סקר סביבתי מקיף כדי להבין איך מתחם קצא"א משפיע על העיר", הוא אומר. "מלבד זאת, חייבים לפתור את סוגיית המכלים החדשים. עד שהסקר הסביבתי לא יהיה משביע רצון, אלחם כדי שהם לא יקבלו היתר. הם לא יכולים לקנות אותנו. מה שחשוב קודם כל זה בריאות הציבור".

מקצא"א נמסר בתגובה: "קצא"א מחויבת לקהילה שבה היא פועלת ומשקיעה בכך משאבים ואמצעים רבים".

מעיריית אילת נמסר בתגובה: "במשך עשרות שנים ראשי העיר של אילת (לפני ההנהגה הנוכחית בעירייה) לא פעלו לגביית ארנונה מקצא"א, ומשכך לא היתה כל הכנסה לעירייה ולא פעלו להוספה של רצועת חוף, מצב שהשתנה לראשונה עם בחירת ההנהגה הנוכחית. בזכות מאבק עיקש וארוך לגביית ארנונה מקצא"א, לרבות פנייה לערכאות משפטיות שונות שבהן נקבע - בניגוד לדעתה של העירייה - כי קצא"א פטורה מתשלום ארנונה, עלה בידי העירייה להביא לשינוי המצב שתואר ולגבות חלף מס, כמו גם להשבת רצועת חוף לעירייה, ובימים אלה אף מתנהל משא ומתן לקבל רצועת חוף נוספת, כך שטענות כאילו אין העירייה פועלת בנושא גביית ארנונה והקצאת חופים הינן כוזבות.

"בניגוד לנטען על ידיכם, קצא"א היא הגורם המאשר מתן תרומות, ובקשות תרומה נדונות על ידי דירקטוריון קצא"א במסגרת מדיניות תרומה לקהילה. עיריית אילת מברכת על מתן תרומות קצא"א וסיועה למען הקהילה.

"עיריית אילת מפקחת בכלים העומדים לרשותה על פעילות קצא"א כדי להבטיח הגנה על איכות הסביבה למען תושבי אילת".

מעיריית אשקלון נמסר: "הגורם הדן והמאשר את התרומות הוא דירקטוריון קצא"א ולא העירייה, כאשר התרומות של קצא"א הן תרומות לקהילה ומשכך אף אינן נכנסות לקופת העירייה ואינן חלק מתקציב התמיכות העירוני. עיריית אשקלון מברכת על פעילותה של קצא"א בנושא התרומות, אשר הינה וולונטרית ומבוססת על פניות של העמותות בעיר לקצא"א. למיטב ידיעתה של העירייה, בתקופת כהונת מר שמעוני כראש העיר לא ניתנו תרומות לקבוצות ספורט, אלא בקרב אוכלוסיות נזקקות ו\או חלשות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#