דטרויט מתה אבל הלב שלה קם לתחייה - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דטרויט מתה אבל הלב שלה קם לתחייה

תנופת בנייה, חידוש של מבנים איקוניים, אצטדיונים שוקקים ומאחזי היפסטרים משקפים את תחייתה של העיר התעשייתית ■ האם התעוררות אורבנית ב5% משטחי העיר תוכל להציל את דטרויט שהיתה שנים רבות סמל לעוצמתה הכלכלית של ארה"ב?

6תגובות
שכונת מקסיקו־טאון במרכז דטרויט. 17 מסעדות טאקו נפתחו בחמש השנים האחרונות
בלומברג

באחד מימי שני בחודש אוגוסט נחת דונלד טראמפ בעיר דטרויט שבמישיגן. המראה שנגלה בפניו היה דיסטופיה אורבנית של עוני, פשע והרס, "דוגמה חיה לסדר היום הכלכלי של יריבתי". הילרי קלינטון הגיעה למישיגן ביום חמישי שאחריו. היא דיברה בעיר וורן, על התאוששות שמבוססת על כוח סבל וחדשנות. "הלוואי שיריבי בבחירות היה רואה את אותה מישיגן שאני רואה", אמרה קלינטון.

בעבר, הסיפור של דטרויט היה ברור: מעיר שסימלה את עוצמתה הכלכלית של ארה"ב היא נהפכה לסמל לחורבן העירוניות האמריקאית. אבל כיום אף אחד כבר אינו בטוח היכן היא עומדת.

בדטרויט יש כיום תנופת בנייה, אצטדיונים שוקקים וסמנים יוקרתיים כמו רשת המזון הול פודס מרקט ורשת ההמבורגרים שייק שאק, שתיפתח בקרוב — אשר משנים את מרכז העיר והאזורים מסביב, שהיו בעבר שוממים.

מאחזים של היפסטרים במידטאון ובקורקטאון מושכים אליהם צעירים מהפרברים וממקומות מרוחקים. כמו כן, יש הסכמה כי ההיחלצות המהירה מפשיטת הרגל הטראומטית של העיר ב–2014 הביאה לשיפור משמעותי בשירותים העירוניים, שנחשבו בעבר לחסרי תקנה.

מפעל פקארד להרכבת מכוניות עומד נטוש במרכז העיר
בלומברג

ואולם המשמעות של השינויים האלה ושל מי שמרוויח מהם הציתה דיון מורכב על פיתוח, צדק, גזע ומעמד. הדיון הזה סוער במיוחד בדטרויט — שהיתה בעבר העיר הרביעית בגודלה בארה"ב, וכיום נאבקת עם עוני, פשע ובתי ספר כושלים, אך עדיין נישאת במידת מה על גלי תהילת העבר.

את סימני ההתקדמות בלבה של העיר קשה לפספס. בניין המטרופוליטן, למשל, שהיה בעבר מקום משכנם של תכשיטנים ויצרני שעונים, עמד ריק משנות ה–70. כיום הוא אחד מתריסר בניינים במרכז העיר שעוברים שיפוץ ושימור.

"המטרופוליטן מתמצת היטב את מצבה של דטרויט", אומר דיוויד בלסקיביץ', נשיאה של אינווסט דטרויט, ארגון ללא מטרות רווח, שהשקיע 251 מיליון דולר בנדל"ן ובעסקים בעיר בשני העשורים האחרונים. "כיום אנו יכולים להזיז דברים כפי שלא יכולנו לפני שלושה־ארבעה עשורים". מנגד, חוסר ההתקדמות ניכר היטב בהתפשטותן של שכונות מוזנחות בעיר.

"אין כאן שכונות. הן מתות לחלוטין"

ראש העיר של דטרויט, מייק דוגן. "לכל שכונה יש עתיד"
בלומברג

בדיינר מייסונ'ס פיין פוד בצד המזרחי של העיר, תחייתה של העיר נראית רחוקה כמו הרי האלפים. מזכרות מצהיבות של המתאגרף תומאס "היטמן" הירנס מכסות את הקירות, יחד עם שלט דהוי שבו כתוב: "כבר איבדת את העבודה? תמשיך לקנות תוצרת חוץ".

"מרכז העיר השתפר ב–90% לעומת מה שהיה לפני עשר שנים. אבל אם הולכים כמה רחובות לכל כיוון — המצב נשאר נורא", אומר לולזים שאקירי, שהמסעדה היתה בבעלות המשפחה של אשתו מ–1983. "אתה יכול לדבר על עזרה לשכונות, אבל האמת היא שאין כאן שכונות בכלל. הן מתות לחלוטין". טוניה בנקס, אחת המלצריות, מוסיפה: "בדטרויט, כולם במגננה. אין מספיק לכולם אז אחד יוצא נגד השני".

חששות דומים קיימים בכל השכונות של דטרויט. "כל כך הרבה הבטחות לא קוימו", אומרת סרידה סקוט, המנהלת בפועל של קומיוניטי דוולופמנט אדווקאטס אוף דטרויט, ארגון שמייצג קבוצות של אזרחים מהשכונות. "אנשים זוכרים שהתבקשו פשוט לסמוך על המערכת. זה לא הוגן להמשיך להגיד לקהילות 'בטחו בנו'".

מייק דוגן, שנבחר ב–2013 וניהל את התאוששותה של העיר מ–17 חודשים של פשיטת רגל — בחר עבור מסע הבחירות שלו את הסיסמה "לכל שכונה יש עתיד". לדבריו, הוא מממש את הבטחתו.

"אנשים בעיר מבינים איפה אנחנו עומדים כיום, ולאן אנחנו הולכים", אומר דוגן. "מספר התושבים בעיר ירד מ–1.8 מיליון בשנות ה–50, ל–700 אלף כיום. הירידה נמשכה 60 שנה, איבדנו יותר ממיליון איש — והאנשים האלה לא לקחו את הבתים שלהם עמם. לכן, הגודל של המשבר שאנחנו מתאוששים ממנו הוא עצום, אבל ההתאוששות התחילה".

יש ראיות רבות לכך שהוא צודק. אף אחד לא מפקפק בחומרת הבעיות — החל ממצבם הנורא של בתי הספר, דרך התחבורה הציבורית הרעועה, ועד הצורך להוסיף מספיק משרות כדי להתניע התאוששות בת־קיימא. עם זאת, יותר מ–10,000 נכסים שמטו לקרוס נהרסו, ובכך נעלמו מנוף העיר מבנים כעורים ומסוכנים. כמו כן, לשכנים ניתנה בדרך כלל ההזדמנות לרכוש את המגרש הריק עבור 100 דולר בלבד. 2,000 בתים נוספים עוברים כעת שיקום ושיכון מחדש.

כ–5,000 יחידות דיור חדשות מתוכננות או כבר נמצאות בבנייה. מחירי הדיור עלו מעט, ובעיית עיקול הנכסים שנפוצה בדטרויט מראה סימני שיפור. בעיר הידועה לשמצה בכך שאינה מסוגלת אפילו להאיר את רחובותיה, הותקנו 62 אלף נורות לד. בעירייה אומרים שעד סוף השנה תואר מחדש העיר כולה. מפקד האוכלוסין האחרון מצביע על הירידה האטית ביותר באוכלוסייה בדטרויט זה עשורים. גורמים רשמיים מעריכים כי בשנה הבאה יראו הנתונים אפילו עלייה קלה.

"לדטרויט יש וייב מגניב"

לפני שבע שנים, דייב קוויאטקובסקי פתח את בר הקוקטיילים הייחודי שוגר האוס בשכונת קורקטאון. כיום הוא מנהל ארבעה ברים ומסעדות, ומקום נוסף — דה בד לאק בר (בר המזל הרע) — צפוי להיפתח באזור קפיטול פארק המתעורר בסתיו הקרוב. לדבריו, 35 מסעדות אמורות להיפתח בדטרויט בשנה וחצי הקרובות.

קוויאטקובסקי, גבר לבן שגדל בפרברי דטרויט, אומר כי רצה לקחת חלק בהתעוררותה המחודשת של העיר. "הגיע זמני להפסיק לדבר ולשים כסף", הוא פוסק. "דטרויט מגניבה. יש ערים שקל יותר לחיות בהן, אבל האנשים שחיים בדטרויט בוחרים לגור כאן, ומתרגשים מכך. יש לה וייב מגניב".

לאחרים יש ספקות. אריק תומאס, גבר שחור ושותף בחברת שיווק מקומית, עורר סערה במאי כשפירסם פוסט שכותרתו "למה אני שונא את דטרויט". הפוסט פורסם בדף הלינקדאין שלו ונהפך ויראלי. הוא התמקד בבתי הספר הגרועים, בחוסר ההזדמנויות למרבית תושבי העיר, ובאופן המוזר שבו ההתחדשות העירונית שניכרת באזורים צפופים ויחסית אמידים — שחולשים על כ–5% בלבד מתוך כל 360 הקמ"ר של דטרויט — נתפשת כמייצגת של העיר כולה.

"להגיד שאתה אוהב 5% מדטרויט זה כמו להזמין המבורגר, לאכול את השומשום שעל הלחמנייה, ולטעון שאתה אוהב המבורגרים", כתב תומאס. "לא אדוני, אתה אוהב שומשום. אתה אוהב את הטייגרס (קבוצת הבייסבול של העיר). אתה אוהב 6 ק"מ בוודוורד. אבל מה שאתה אוהב — זה לא דטרויט".

ג'יימס פיגין אוהב את דטרויט. הוא בחור שחור בחולצת טריקו לבנה עם כובע מצחייה של הטייגרס, שנראה כמו שחקן פוטבול ענקי. הוא נוהג בטנדר דודג' אדום, ומטיף לצמיחה כלכלית שמתחילה מלמטה. בשבוע שעבר הוא הגיע לכנס של מיזם מוטור סיטי מאטץ', שבו התכנסו כ–60 בעלי עסקים ונדל"ן כדי לבחון מה יש להם להציע אחד לשני. זהו חלק מתוכנית שבה הושקעו כ–2 מיליון דולר במטרה להזניק ולסייע לעשרות עסקים, רובם בבעלות מיעוטים, שכוללים בין השאר מסעדה של אוכל אפרו־אמריקאי טבעוני, קצבייה בבעלות משפחתית, וחברה שמכשירה אנשים לעבודות בניין.

פיגין מתכנן להיעזר בדטרויט אקונומיק גרות' קורפוריישן, ארגון ללא מטרות רווח, כדי להתקדם במיזם פיתוח בשווי של 15 מיליון דולר, הכולל בתים, דירות ולופטים עם גלריית אמנות שכונתית.

אין לפיגין סבלנות לתיאוריות על דטרויט שלפיהן העיר ושלוחותיה המשתרעות לרחוק באמת חשובות. זאת היתה בעבר עיר נהדרת שטיפחה מעמד ביניים שחור עצום. רובו נשאר בסביבה בזמנים הקשים, ומצפה לקחת חלק במערכה הבאה של העיר.

"אנחנו קצת מפונקים בדטרויט כי היינו קהילה אפריקאית־אמריקאית ששיגשגה, התגוררה בשכונות בטוחות, וציפתה להצלחה", הוא אומר. "אני לא מדמיין אוטופיה. אני רוצה שלילדים שלי תהיה ילדות כמו שלי בעיר שלי, ואני לא רוצה לשמוע דיבורים על המצב בשאר אמריקה. אני רוצה שדטרויט תהיה כמו דטרויט".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#