"הסיוט הכי גדול של קובי אלכסנדר: שהילדים יראו אותו מובל באזיקים" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הסיוט הכי גדול של קובי אלכסנדר: שהילדים יראו אותו מובל באזיקים"

לקובי אלכסנדר, מייסד קומברס שנמלט לפני עשור מניו יורק לנמיביה, נמאס כנראה מהבדידות והוא החליט להסגיר את עצמו ■ מכריו בטוחים שהוא סגר את כל הפינות בהסדר שחתם, אלא שהחלטת השופט להשליך אותו למעצר מעידה כי ייתכן שהוא עוד יופתע

23תגובות
קובי אלכסנדר ואישתו רחל
Peter Bauermeister/ Bloomberg N

קובי אלכסנדר הוכה בתדהמה בדיון שהתקיים בעניינו בניו יורק ביום רביעי. מייסד קומברס, שברח מארה"ב לנמיביה לפני עשור לאחר שנחשד בעבירות ניירות ערך, הסגיר את עצמו מיוזמתו לרשויות האמריקאיות - לא לפני שחתם על הסכם נוח מאוד מבחינתו. אבל לשופט היו תוכניות אחרות, ולמרות הפצרות והתחייבויות לערבות של 25 מיליון דולר מצד עורכי דינו של אלכסנדר, בחר השופט להשליך אותו לכלא עד תום ההליכים.

את הטיסה מנמיביה לניו יורק עשה אלכסנדר בגפו. אשתו וילדיו המריאו יומיים קודם לכן בטיסה אחרת. אלכסנדר לא רצה שהם יהיו על אותה טיסה, כנראה מאותה סיבה שגרמה לו לברוח לנמיביה לפני עשר שנים. אחד הפחדים הגדולים שלו היה שבני משפחתו ייאלצו לראות אותו מובל באזיקים על ידי שוטרים משדה התעופה עם הגיעו לארה"ב. עם הגעתו הוא הובל לבית המשפט והודה בעבירת הונאה בניירות ערך. גם אם מניחים כי ההסדר המשפטי שאליו הגיע אלכסנדר אחרי עשור של מגעים משפטיים עם הרשויות האמריקאיות יחסוך ממנו חלק ניכר מהמאסר בפועל שממנו חשש - אלכסנדר נחת במידה רבה אל הלא נודע. כפי שאמר השבוע אדם שמכיר את אלכסנדר היטב, "אני מניח שהוא הלך לשם כשהוא יודע איפה זה יסתיים. מתוך היכרות אתו, הוא לא היה חוזר לארה"ב אם לא היתה לו תמונה ברורה לגבי קשת הסיכונים שלו, ועדיין אף פעם אין ביטחון במה שיקרה. השופט צריך לאשר כל הסכם כזה. זו סיטואציה שבה אתה הולך לשופט ואלוהים יודע אם הוא יקבל את הסיכומים שנעשו עם התביעה או לא".

פרטי ההסדר שאליו הגיע אלכסנדר אינם ידועים. גזר דינו יינתן רק בדצמבר, ועד אז הוא צפוי לשהות במעצר. ואולם אם יאושר ההסדר - תבוא לסיומה סאגה של עשר שנים, שבמסגרתה אחד האנשים החזקים ביותר בתעשיית ההיי־טק הישראלית מצא את עצמו בגלות פיזית ועסקית עקב השערורייה החשבונאית הגדולה ביותר אי־פעם שנחשפה בחברה ישראלית.

בנעליו של סטיב ג'ובס

הענקת אופציות למניות של חברה היא אחד מסמליה של תעשיית ההיי־טק. האופציה מעניקה לעובד את הזכות לרכוש את מניות החברה במחיר מסוים. ערכן של האופציות שבגינן פרצה פרשת קומברס נקבע לפי מחיר מניית החברה במועד שבו הן הוקצו. כך למשל אם עובד מסוים קיבל אופציה במועד שבו מניית החברה היתה שווה 10 שקלים, הרי שהאופציה הקנתה לו את הזכות לרכוש את המניה תמורת 10 שקלים במועד שבו יבחר לעשות זאת. אם שנה לאחר קבלת האופציה המניה היתה שווה 15 שקל, הוא יכול היה לקנות אותה ב-10 שקלים, ולהרוויח 5. המשמעות היא שעדיף לקבל אופציות במועד שבו מחיר המניה נמוך ככל האפשר.

על פי החשד, החטא של בכירי קומברס היה שהם קבעו בדיעבד את מועד הענקת האופציות בהתאם לתאריכים שבהם ערך המניה היה נמוך. הם לא היו היחידים שעשו זאת - בפרשה נוספת שהתפוצצה זמן קצר לאחר פרשת קומברס, הואשם בכיר ישראלי נוסף, אמנון לנדן, לשעבר מנכ"ל חברת התוכנה מרקורי, בתיארוך לאחור של אופציות (בקדייטינג), שהביא לכך שעלות שכר בסך 258 מיליון דולר לא דווחה למשקיעים.

נתונים המופיעים בכתבה

ביולי 2008, שנתיים אחרי התפוצצות הפרשה של אלכסנדר, הגישו בעלי מניות של אפל תביעה נגד סטיב ג'ובס. הם טענו כי האגדה הגדולה של עולם הטכנולוגיה ובכירים נוספים בחברה היו אחראים לבקדייטינג שבוצע בתחילת אותו עשור. בעקבות חשיפת הפרשה ירד שווי השוק של אפל ב-7 מיליארד דולר תוך שבועיים. ג'ובס נחקר ברשות ניירות ערך האמריקאית, שהחליטה לא להעמיד אותו לדין אחרי שקבעה כי היה מודע למעשים, אבל לא נהנה ישירות מהבקדייטינג.

ב-2005 ובתחילת 2006 נחקרו מאות חברות בוול סטריט בחשד לבקדייטינג. לפחות 130 חברות השתמשו בפרקטיקה באופן פסול, וכ-50 מנהלים בכירים נאלצו לסיים את תפקידם. אבל מי שנהפך לסמל התופעה היה דווקא איש העסקים הישראלי, יליד כפר סבא, שניהל את קומברס.

הסיבה לכך היתה לא רק היקף הפרשה - הסכום שהרוויחו עובדי קומברס מהבקדייטינג מוערך ב-200 מיליון דולר - אלא הדרך שבה הגיב הנאשם הראשי של הפרשה. אלכסנדר, ששימש כיו"ר, מנכ"ל והפנים של קומברס, נבהל מהחקירה וברח למדינה הזמינה ביותר שאין לה הסכם הסגרה עם ארה"ב - נמיביה.

"פרשת הבקדייטינג נהפכה לכזאת שערורייה כי קובי פחדן", אומר אדם שעבד עמו בקומברס. "במקום להתמודד עם זה הוא ברח. אפשר לומר שהיתה פה תאוות בצע ועוד הרבה דברים, אבל יש מרחק גדול בין ההאשמות נגדו לעובדה שהאיש נמצא כבר עשר שנים בבית סוהר בנמיביה - בית סוהר מזהב, אבל בית סוהר. בן אדם שבשיא זוהרו דאג ל-6,000 משפחות יושב שם, מנותק מהחברים שלו, ומי שמכיר את האופי שלו יודע שזה הבן אדם האחרון שהניתוק הזה מתאים לו. וכל זה אחרי הכספים שהוא כבר שילם בגלל הפרשה הזו".

כלוב של זהב

קצת יותר מ-2 מיליון איש מתגוררים בנמיביה. הרפובליקה השוכנת בדרום־מערב אפריקה, שקיבלה עצמאות רק ב-1990, אינה מקום פשוט לחיות בו. אנשים שביקרו במדינה מספרים כי בעקבות העוני הרב שבו חיה חלק מהאוכלוסיה, הלבנים מעדיפים לא לשוטט לבדם ולבחור בקפידה את האזורים שבהם הם מסתובבים, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באדם בעל רכוש כאלכסנדר. נמיביה גם אינה מציעה אפשרויות בילוי ותעסוקה מרובות לעשיריה, והיותו של אלכסנדר איש חברה שנוהג להתרועע עם אנשים לא הקלה עליו. "הוא לא איש שיודע להעסיק עצמו. כשהיינו יוצאים יחד לסקי הוא היה אומר אחרי חצי יום 'נמאס לי, בוא נלך להמר'. הוא טיפוס שצריך כל הזמן משהו שיעורר אותו, ופתאום הוא מוצא את עצמו תקוע בחור באפריקה, כשמולו רק הטלוויזיה", מתאר אדם שהכיר אותו.

אשתו וילדיו של קובי אלכסנדר, השבוע מחוץ לבית המשפט הפדרלי בברוקלין, ניו יורק
LUCAS JACKSON/רויטרס

"הוא צרכן ספורט אדיר. אדם שאוהב ללכת לראות משחקים בכל מקום, כל ספורט מכל סוג שהוא, בין אם זה כדורסל, בייסבול או כל דבר אחר", אומר מכר אחר. "זה בטח לא הקל עליו. נמיביה היא לא מדינה שמישהו היה בוחר לחיות בה, ולדעתי הוא פשוט נלחץ מאוד. הוא לא רצה לשבת בבית סוהר, הוא לא רצה שישימו עליו אזיקים ליד הילדים".

על הצרכים החברתיים של אלכסנדר העידה מסיבת בר המצווה שערך לבנו שנתיים אחרי הגעת המשפחה לנמיביה. אלכסנדר הטיס לעיר הבירה, וינדהוק, יותר מ-200 חברים ישראלים, שהתארחו במלון מיוחד במשך שלושה ימים, ונהנו מהופעות של הזמרת עינת שרוף והראפרים סאבלימינל והצל. אלא שבר מצווה הוא אירוע חד פעמי, ובשאר השנים נאלצה משפחת אלכסנדר לסבול מניתוק כפוי מהסביבה הישראלית, בשכונה המוגנת שבה התגוררה, בשנים שבהן רבים מחברי הקהילה העסקית נרתעו מלשמור עמם על קשר. גם במישור העסקי, מי שהתרגל למעמד של משקיע-על, שסטארט־אפים ישראליים משחרים לפתחו, מצא עצמו מנותק. המעקב הצמוד של הרשויות האמריקאיות, שהאשימו אותו בין היתר בהברחת כספים והלבנת הון, גרם לכך שהוא היה מוגבל ביכולת להשקיע כספים בענף שהיה כל חייו. בעשור שבו החגיגה של תעשיית הטכנולוגיה הישראלית נמשכה במלוא עוצמתה, אלכסנדר נאלץ לשבת ולצפות בה מהצד. הניתוק אילץ אותו להשקיע ולתרום בתוך נמיביה בתחומים הרחוקים מתחום ההיי־טק, כמו נדל"ן, ובמדינה הנידחת יש אפילו פארק הקרוי על שמו. מטרת ההשקעות והתרומות היתה אחת - לגרום לשלטונות להבין שמשתלם להם להמשיך להגן עליו ולא להסגיר אותו לארה"ב.

האמריקאים המשיכו להפעיל לחץ להסגירו לאורך כל התקופה שבה שהה בנמיביה, ואלכסנדר בילה חלק ניכר מזמנו בבתי המשפט המקומיים. אלכסנדר התייצב בבתי המשפט כל כמה חודשים כדי למנוע את האפשרות שהסגרה כזאת תתרחש. בינתיים, הילדים גדלו - הבן שחגג בר מצווה מפואר כבר סיים את בית הספר התיכון ונסע ללמוד בארה"ב. אחת הבנות בחרה לחזור לישראל ולהתגייס לצה"ל, ואלכסנדר ואשתו חנה נותרו כלואים בנמיביה.

שם קוד: "פנטום האופרה"

משרדי קומברס ברמת החייל, ב– 2010 .
ניר קידר

במבט לאחור, קל לומר שאלכסנדר עשה טעות כשברח ולא נשאר להתמודד עם ההאשמות נגדו. לנדן למשל, סגר את האישומים נגדו עם תשלום של כ-5 מיליון דולר, והבקדייטינג באפל לא הפריע לסטיב ג'ובס ליהפך למנכ"ל העשור.

אבל ייתכן שאלכסנדר דווקא ידע מה הוא עושה. שותפו לפרשה, היועץ המשפטי של קומברס וויליאם סורין, נכנס לכלא לשנה. שותף נוסף, סמנכ"ל הכספים דייויד קריינברג, הגיע להסדר טיעון לאחר שהסכים להיות עד מדינה - מהלך שבוודאי לא הקל על אלכסנדר לחזור לארה"ב. מעבר לכך, מי שמקל ראש במעשיו מתעלם מהאפשרות שהבקדייטינג הוא רק קצה הקרחון. "לא יכול להיות שזה היה רק בקדייטינג", אומר אדם המשתייך לדור המייסדים של קומברס. "בקדייטינג כולם עשו. אף אחד לא קם בגלל זה ובורח לארץ אחרת. הסיפור של מה שהוא עשה יכול להיות נושא של סרט".

קריאה של כתב התביעה שהוגש נגד אלכסנדר ב-2006, על עשרות סעיפי האישום שבו, שרובם עשויים להתבטל במסגרת העסקה הנוכחית, מבהירה ממה פחד אלכסנדר.

בכתב התביעה נטען כי בין 1991 ל-2001 הוביל אלכסנדר, שלפי התביעה קיבל יותר אופציות מכל עובד אחר בקומברס, פעילות שמטרתה לתארך בדיעבד תאריכים של הענקת אופציות, כך שיתאימו לימים שבהם שערי הסגירה של המניה היו נמוכים במיוחד. בכך, נכתב, הפעילות מטעה את בעלי המניות לגבי הכנסות החברה והרווח לבעלי המניות שלה, תוך שאלכסנדר ושותפיו מרוויחים מכך מיליוני דולרים. על פי התביעה, בין 1991 ל-1998 "ניצחו על התזמורת הזאת" היועץ המשפטי סורין, אלכסנדר, שהיה חבר בוועדות התגמול של החברה, ובהמשך הצטרף אליהם סמנכ"ל הכספים קריינברג.

בירת נמיביה, וינדהוק.
Education Images / UIG via Getty

על פי התביעה, אחרי שבחרו תאריכים מתאימים באופן ממוקד, הם יצרו רישומים כוזבים של מסמכי החברה שיעידו על כך שהאופציות ניתנו באותם תאריכים. בין 1999 ל-2002 הם הרחיבו את התרמית והקימו קרנות חשאיות, שבהן שתלו שמות של עובדים בדויים לצד עובדים אמיתיים של החברה. הקרנות החשאיות הוסתרו מדירקטוריון החברה וקראו להן "פארגו", על שם סרט הקולנוע של האחים כהן, ו"פנטום האופרה", כמחווה למחזמר. לעובדים הרשומים בהן הם דאגו לרשום הענקת אופציות במנות קטנות, כדי לא למשוך את תשומת הלב של ועדת התגמול של החברה. הם עשו את אותו תרגיל עם החברה הבת אולטיקום, שבשליטת קומברס.

על פי התביעה, אלכסנדר הרוויח 138 מיליון דולר ממכירת מניות שקיבל באותן שנים. 6.4 מיליון דולר מהרווחים נבעו מכך שמחיר האופציות נמוך מהמחיר של המניה באותה תקופה, כלומר כסף שמקורו עשוי להיות בבקדייטינג. קריינברג וסורין קיבלו 14-13 מיליון דולר כל אחד. לפחות מיליון דולר מאותו סכום נבע הושג לכאורה בבקדייטינג. בכתבה שפורסמה בזמנו ב"וול סטריט ג'ורנל" העריכו כי יש סיכוי של 1 ל-6 מיליון שתאריכי מתן האופציות המדוברות ייפלו כמו שהם נפלו בקומברס.

זה לא נגמר בכך. על פי התביעה, לאחר הקמת הקרנות החשאיות המציאו אלכסנדר ושותפיו זהויות של עשרות עובדים, דאגו לכך שלעובדים הבדויים האלה יועברו אופציות, ואת כספי האופציות הכניסו לקרנות הבדויות. בהמשך, חברי הדירקטוריון של קומברס קיבלו לידיהם רשימות ארוכות של שמות בדויים של עובדים ואישרו להם את האופציות. בסופו של דבר, הכספים האלה התגלגלו לחשבונות שאליהם חפצו אלכסנדר ושותפיו שיגיעו. מקורבים לפרשה העריכו השבוע כי בסופו של דבר אלכסנדר הודה במסגרת ההסדר רק בבקדייטינג.

מגע הזהב שהחמיץ

בכיר לשעבר בקומברס טען השבוע כי חלק ניכר מהמעשים המתוארים בתביעה מקורם במידע שהעביר אלכסנדר מיוזמתו לחוקרים האמריקאים, ושמקור התביעה הוא חיסול חשבונות בתוך קומברס, שיצא לדרך לאחר שאלכסנדר פיטר בכיר במחלקה המשפטית של החברה. יש לחכות ולראות באילו מהסעיפים יואשם אלכסנדר במסגרת ההסדר. אבל מעבר לפן המשפטי, חשוב להבין כי עומק המשבר שנגרם לענף ההיי־טק הישראלי כתוצאה מהפרשה רחב הרבה יותר מהמישור המשפטי.

אלכסנדר הקים את קומברס עם בועז משעולי ויחיעם ימיני ב-1983, כשהיא ממוקדת בייצור מערכות חומרה ותוכנה לצורכי העברת הודעות קוליות וניהול הודעות טקסט. החברה היתה חדשנית בתחומי ייצוג הדיבור בצורה דיגיטלית. ב-1986 היא הנפיקה את מניותיה בנאסד"ק ובשנות ה-90 היא צמחה במידה רבה בזכות מערכות שסיפקה למוסדות ממשלתיים וכוחות מודיעין, שאיפשרו להם להקליט ולאחסן את מידע שהתקבל בהאזנות לאמצעי תקשורת שונים. אלכסנדר נהפך למנכ"ל ויו"ר החברה ב-1987, כשהוא בן 35 בלבד.

אלכסנדר אינו איש טכנולוגיה בהשכלתו. הוא מחזיק בתואר ראשון בכלכלה מהאוניברסיטה העברית ובתואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת ניו יורק. לפני שהקים את קומברס הוא השתלם במשך שנה בבנק ההשקעות גולדמן סאקס. הרקע הזה יכול להסביר מדוע בנוסף להצלחה הטכנולוגית של קומברס, תחת ניהולו נהפכה החברה לפורצת דרך בהתנהלות הפיננסית בשוק ההון האמריקאי: קומברס היתה החברה הישראלית הראשונה שנסחרה במדדים האמריקאיים המובילים נאסד"ק 100 ו-S&P 500 והגיעה בשיאה לשווי של 22 מיליארד דולר.

"אם היית שם לו ציוד של קומברס בלי התג של קומברס עליו הוא לא היה יודע לזהותו, אבל הוא ניהל את המניה ביד רמה ולכן היא פרחה כמו שהיא פרחה", אומר בכיר לשעבר בחברה. "אני זוכר מקרים של קרנות הון סיכון שפנו אלי כדי שאביע דעה על ההשקעה שלהן, ועל אף שהמלצתי להן לא להשקיע, הן החליטו לשים את הכסף. כששאלתי אותן 'למה השקעתן בכל זאת', הן אמרו לי 'כי קובי השקיע, ואיפה שהוא משקיע זה מגע זהב'. ההשפעה שלו על השוק היתה גדולה". מי שהרוויח יותר מכולם מהישגי המניה היה אלכסנדר: ב-2005 הוערך הונו האישי ביותר מ-300 מיליון דולר.

"קומברס בעיני היתה החברה הכי מדהימה שקמה אי־פעם בארץ", מוסיף הבכיר לשעבר. "לא בגלל סוג הטכנולוגיה שהיא פיתחה, פריצת הדרך שעשתה או נתח השוק שהגיעה אליו - אלא בזכות חיבור מיוחד מאוד בין אנשים מאוד־מאוד מיוחדים לדבקות במטרה שאין שנייה לה בשום חברת היי־טק שהייתי בה מאז.

"גם כיום, אם הייתי צריך לבחור חברים, העובדים של קומברס זו הקבוצה שממנה הייתי בוחר אותם: קבוצה של אנשים מיוחדים מאוד - בוגרי סיירת, חיל אוויר, אנשים ערכיים משכמם ומעלה. ב-1999, כשהיתה הפגנת ענק של חרדים נגד בית המשפט העליון, החברה הודיעה לעובדים שכל מי שעולה לירושלים כדי להפגין ולהגן על בית המשפט יקבל יום חופש. גם המנכ"ל וההנהלה הבכירה הלכו להפגנה. זו היתה חברה שטוחה מבחינת ההיררכיה שלה. החברה הזאת נעלמה לפני שנים, ועד היום מאות מעובדיה שוכרים מקום פעם בשנה ומתכנסים כדי להיפגש. זו היתה חברה שהיה לה מוצר מחורבן להפליא, ומחויבות עצומה של עובדים. חברה עם דנ"א שאתה לא מוצא כיום בחברות. זכינו ב-85% מהמכרזים בענף שלנו בזמנו, פשוט כי לא ויתרו על שום מכרז. כשהפסידו במכרז, היו עורכים תחקיר של שלוש שעות וחצי על הסיבות לכך".

החברה שנעלמה

החברה שעליה מדבר אותו בכיר כבר אינה קיימת, ואלכסנדר הוא אחד האחראים לכך. התחום והמוצרים שאיפשרו לקומברס ליהפך למובילה בשנות ה-80 וה-90 פשוט לא היו רלוונטיים בעשור האחרון. התאים הקוליים נהפכו לזן נכחד, ובתחום הודעות הטקסט היא נותרה ללא יתרון תחרותי. בתחום הבילינג (ייצור מערכות חיובים וגבייה אוטומטית), שאליו ניסתה להיכנס, היא הובסה בידי אמדוקס, והניסיון להיכנס לתחום מערכות הפרסום למפעילות סלולר לא הצליח לשחזר את ההצלחה הגדולה שלה עם התאים הקוליים. עם עולם ההיי־טק הנוכחי, הנשלט בידי סטארט־אפים קטנים שמפתחים אפליקציות, הנרכשים על ידי ענקיות דוגמת גוגל ואפל, היא כבר לא הצליחה להתמודד. "זו לא רק השערורייה החשבונאית. אחת לכמה שנים, חברות כאלה צריכות לבוא לשוק עם משהו חדש ומהפכני. לקומברס לא היה את זה", אומר הבכיר מדור המייסדים של החברה.

גם כיום יש מי שבטוח שאם אלכסנדר היה ממשיך להוביל את קומברס היא לא היתה מגיעה לאן שהגיעה. "אפשר היה להציל את החברה הזאת. בפועל, אי-העשייה נתנה למה שהתרחש לקרות. כשאני מסתכל על השגיאות של קובי מול היתרונות שלו, אין לי ספק שהיתרונות רבים יותר. אני מקווה מאוד שהעסק הזה ייגמר עכשיו. שוק ההיי־טק הישראלי הפסיד עשר שנים של אדם שיכול היה להשקיע בו ולגרום לפריחתו", אומר בכיר לשעבר בחברה.

אלא שקומברס מעולם לא התאוששה מפרשת הבקדייטינג. בשנים הבאות היא הוציאה מאות מיליוני דולרים בניסיון לתקן את הדו"חות שלה. בראיון שערכנו ב-2010 עם המנכ"ל שלה באותה תקופה, אנדרה דהן, בניסיון להבין כיצד הוציאה החברה חצי מיליארד דולר תוך שנתיים על תיקון הדו"חות, הוא טען כי כל תחום החשבונאות של החברה סבל מדיווחים לא נכונים והתבסס על מערכות לא מתאימות, וציין כי גם ההכנסות, הרכישות והמלאים של החברה סבלו מאי דיוקים כאלה.

קופת מזומנים של 2 מיליארד דולר שהשאיר אלכסנדר כשעזב פשוט התנדפה, כשהיחידים שממשיכים להתעשר הם עורכי הדין ורואי החשבון של החברה. אם בתקופת אלכסנדר נטען כי דירקטוריון החברה הורכב מחברים אומרי הן, לאחר התפוצצות הפרשה הוביל אותה דירקטוריון עצמאי, אבל כזה שלא הצליח לכבות את האש. בסוף 2015 החליפה החברה את שמה ל-xura, ולפני שלושה חודשים נמכרה לקרן גידור סיריס קפיטל ב-650 מיליון דולר. במקביל, אחרי עשר שנים שבמהלכן שילם אלכסנדר 53 מיליון דולר לרשות ניירות ערך האמריקאית כדי להסדיר את התביעה האזרחית נגדו, וויתר על תביעה של כ-60 מיליון דולר מקומברס, עשה השבוע אלכסנדר את הלא יאומן והגיע להסדר גם במישור הפלילי.

"בדרך כלל האמריקאים לא מוותרים בנושאים האלה. תראה את רומן פולנסקי, בגיל 80 ומשהו הוא עדיין נמלט מהם", אומר בכיר לשעבר בקומברס. "אני לא יודע איך קובי הגיע להסכם הזה. האמריקאים הגיעו למסקנה שישיגו יותר מתוך הסכם כזה מאשר מלחכות שיוציא את הבוהן שלו החוצה. מבחינתם, האמריקאים עשו את זה כביכול כדי להגן על המשקיעים, אבל התוצאה היא שהמשקיעים הפסידו את כל כספם והעובדים של קומברס איבדו את עבודתם. בסופו של דבר הם עשו פיגוע, הרסו את החברה".

אלכסנדר נשאר אדם בעל אמצעים. סביר להניח שבתום הסאגה גם נראה אותו חוזר לישראל. אבל תעשיית ההיי־טק שאליה הוא חוזר לא תהיה דומה לזו שעזב. קריסת קומברס ביטאה במידה רבה היעלמות דור של חברות טכנולוגיה גדולות, שהיו אמורות להוביל את התעשייה הישראלית. חברות כמו אלווריון או אם־סיסטמס, שריכזו את תשומת הלב של המשקיעים באותה תקופה, כבר אינן. וההיי־טק הישראלי עבר להתמקד בייצור סטארט־אפים בסרט נע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#