הח"כ שמעולם לא העביר חוק, זה שכשל בבית הספר הטכנולוגי וזה שוויתר על כסא הטייס - פוליטי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
כתבה שנייה בסדרה

הח"כ שמעולם לא העביר חוק, זה שכשל בבית הספר הטכנולוגי וזה שוויתר על כסא הטייס

הח"כים יוסי יונה, יוסף ג'בארין ויואב קיש מסכמים שנה ראשונה במשכן הכנסת ■ יונה: "בגיל 34 הזמין אותי יהודי-עיראקי-אמריקאי לשמוע אום-כולתום. עד אז התכחשתי לשורשים שלי. בגיל 34 חזרתי הביתה" ■ ח"כ ג'בארין: "כשוועדת השרים נתקלת בהצעת חוק של ח"כ ערבי, הם מתנגדים באופן אוטומטי ובלי שום הסברים"

7תגובות
שלושת חברי הכנסת: מימין - יואב קיש, יוסי יונה ויוסף ג'בארין

ח"כ יוסי יונה: "אני לא יכול לצעוק. חונכתי אחרת. רק אם נשתף פעולה נרוויח"

מוטי מילרוד

גיל: 63 מצב משפחתי: רווק מגורים: תל אביב השכלה: תואר שלישי בפילוסופיה מאוניברסיטת פנסילווניה תפקידים קודמים: מרצה וחוקר בתחום החינוך באוניברסיטת בן גוריון, מנהל קבוצות מחקר במכון ון ליר בירושלים עוד משהו: חובב מוזיקה קלאסית ומוזיקה ערבית.

ח"כ יוסי יונה (המחנה הציוני) גדל בקרית אתא. הוריו הגיעו לישראל מעיראק ב–1951 היישר למעברה המקומית, ושם נשארו. אביו, סלמן, עבד בסולל בונה כל חייו; אמו, סבריה, עבדה במפעל מזון. יש לו שישה אחים ואחיות. "הייתי קשה יום, אבל לא עני", הוא מעיד על עצמו.

יונה היה הראשון במשפחתו שבחר לפנות למסלול של השכלה גבוהה, וכבר שנים רבות שהוא פרופסור לחינוך. "אחי הבכור היה רצף, וכיום בעל נכות של 100% בגלל העבודה הקשה. אחותי הבכורה היא החמצה גדולה, מכיוון שהיא כישרונית אך ללא השכלה פורמלית. גם אני הייתי אמור להיות איש מקצוע. בגיל 14 נשלחתי לבית ספר מקצועי, אבל נכשלתי כי אין לי יכולות מוטוריות. אני מאלה שהלכו לבית ספר עיוני כי נכשלו במקצועי. הייתי ילד רוחני, אבל המחנכים לא זיהו את הנטייה ההומניסטית שלי", מספר יונה. את בית הספר סיים יונה עם בגרות חלקית, התגייס לצבא והיה טנקיסט במלחמת יום הכיפורים ("לימים הבנתי שאני פוחד ממעליות וממרתפים"). לאחר מכן, התחיל במסלול אקדמי, עד שנבחר לכנסת לפני שנה.

אתה בן למשפחה עיראקית. האם הנושא העדתי הפריע לך?

"כילד אתה לא ממש מבין את זה. אבל בהפניה המאסיבית של ילדי השכונה לבתי ספר מקצועיים, כשלכולם אותו פרופיל אתני, היה משהו מובנה ובעייתי. לימים הבנתי שיש פה משהו מעוות ולא הגיוני".

האם חווית ריאקציה בעקבות כך?

"הלכתי ללמוד פילוסופיה, תולדות האמנות והיסטוריה כללית ולטינית. זה הכי אשכנזי. זה היה הפירוש שלי למיהו ישראלי. שמעתי אופרות ונהפכתי למומחה למוזיקה קלאסית. מבחינתי זה היה חלק לא מודע מ'תהליך הקבלה'.

"כשחייתי בארה"ב ב–1979–1987, הוזמנתי לביתו של יהודי־עיראקי, שהשמיע לי את המוזיקה של אום כולתום. עד אז השורשים שלי היו ברקע, אך התכחשתי להם. בגיל 34 עברתי תהליך של 'חזרה הביתה'".

מה דעתך על מצב החינוך המקצועי כיום?

"אני מברך על העברתו של החינוך מקצועי למשרד החינוך, אבל חשוב שהוא יהיה מוטה ידע גבוה. אני רוצה לראות שינוי משמעותי בחינוך המקצועי, ובמקביל ניתוק הקשר למוצא של התלמידים. גם אם יעניקו חינוך מקצועי גבוה ומצוין שיש בו סממן אתני — עדיין תהיה בעיה".

נחשפת לציבור במחאה ב–2011, אבל בתקופה האחרונה כמעט לא שומעים אותך.

יוסי יונה נואם על בימת המחאה החברתית בהפגנות המחאה

"אני לוחם בתחומים החברתיים גם בכנסת, אבל מודה שאני צריך לדעת איך לתקשר או להתנסח בצורה טובה יותר".

מה הפתיע אותך במהלך השנה שאתה בכנסת?

"אני לא ילד. ידעתי תיאורטית איך המקום הזה נראה. אבל אני בא מהאקדמיה שיש בה קודים של התנהלות ושל הגינות. כשאני כותב מאמר, אני נותן קרדיט לכל אדם שתרם שורה. בכנסת יש מלחמה על קרדיטים, והיא כל כך מכוערת.

"בתחילה הייתי נאיבי. היו לי שיתופי פעולה שבמסגרתם יזמתי דברים ואנשים ניכסו את הרעיון כאילו היה שלהם. אומרים לי: 'יוסי לא שומעים אותך בכנסת'. אבל אני לא מסוגל לצעוק, חונכתי אחרת. יש לי מנגנון שונה שמגיע מעולם האקדמיה. אני מסתכל בהשתאות ותמיהה על הצעקות, וחושב על ההורים שלי שיתביישו בי אם יראו אותי ככה. החלום המסויט שלי הוא לעלות לפודיום ולהוריד משם מישהו. גם לפייסבוק אני מעלה פוסטים מהוגנים. יכולתי לתת הערה ביקורתית, אבל זה לא אני. לא הייתי רוצה להיות הקולני שבכנסת".

מהן גולות הכותרת של הפעילות שלך בשנה האחרונה?

דודו בכר

"אני עוסק באופן נמרץ בנושא שכונות ודיור בפריפריה. יזמתי את פרויקט ערים קולטות עלייה. כל נושא שכונת הארגזים הוא פעילות שלי, וכן תחום ההתחדשות העירונית. לפני שבועיים, עתרנו לבג"ץ בנושא היעדר שוויון הזדמנויות במערכת החינוך. ההורים נושאים על גבם את המהפכה הדיגיטלית, והם אלה שצריכים לממן את הטאבלטים והטלפונים הסלולריים. איך יממנו את זה ההורים שלא מסוגלים? אני פועל ללא לאות לשינוי בהקצאה של ההוצאה האזרחית — יותר כסף ממשלתי לחינוך, בריאות ורווחה. לטעמי, זו הסוגיה החשובה מכולן. בימים אלה אני פועל להכללה של ילדים חולים בגילאי שלוש־חמש בחוק חינוך חובה. אבל זה לא כזה פשוט".

אתה נהנה?

"יותר מאשר בהתחלה. עברו לפחות עשרה חודשים עד שהבנתי את מערכות היחסים, את הרכב הקואליציות השונות, את מאבקים בתוך המפלגה — ואז התחלתי לשחות. כיום אני מרגיש יותר נינוח".

בוא נדבר על המפלגה שלך.

"המצב שלנו לא מרנין, ולא צריך להיות חדי־עין כדי להבחין בכך. הדבר החשוב ביותר הוא קביעת פריימריז לראשות המפלגה. אמרתי גם ליו"ר שלנו, 'תגיד לאנשים, אתם קוראים עלי תיגר? בוא נקבע תאריך כמה שיותר מהר לפריימריז לראשות המפלגה'. ברגע שיש מנהיג נבחר — מתלכדים סביבו".

מה עם כניסה לממשלה?

מעולם לא הייתי מהמחרימים מתוך עיקרון. אם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, היה מדבר על שינוי קווי יסוד, אז לא אומרים לא. הבעיה היתה שבתהליך האחרון דיברו בעיקר על כיסאולוגיה".

מה המסר שלך כיום לחברי הכנסת?

"אני דוגל ביעקרון פשוט: אם נשתף פעולה - הרווח יגדל".

אמיל סלמן

ח"כ יוסף ג'בארין: "הכסף שהוקצה לערבים לא הגיע ליעדו"

כשנבחר אשתקד לכנסת, ח"כ יוסף ג'בארין (נציג חד"ש ברשימה המשותפת) חשב שיוכל לפעול לשינוי חברתי. יש לו תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית, תואר שני במשפטים מהאוניברסיטה האמריקאית בוושינגטון ותואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת ג'ורג'טאון.

במקצועו, ג'בארין הוא מומחה למשפט חוקתי וזכויות אדם. את המחקר שלו כתב על תנועות זכויות אדם, ובו השווה את מצבה של האוכלוסייה האפרו־אמריקאית בארה"ב לזה של אזרחים הערביים בישראל. מסקנתו היתה שמצבו של הציבור הערבי דומה יותר למצבם של האזרחים האפרו־אמריקאים לפני שנות ה–50 וה–60 של המאה הקודמת. לכנסת הגיע כדי לשנות את המצב — אבל נתקל בקשיים.

"בנימה צינית אומר שהכנסת היא בית משוגעים. אבל בנימה רצינית יותר, גיליתי שמדובר בעבודה מורכבת, קשה, מעניינת ומאתגרת. אני מאמין שבפעילותי בכנסת אני משרת את שני העמים, והפתרון של שתי מדינות לשני עמים הוא ערובה למציאות טובה יותר. אני מצר על כך שהקול הערבי בכנסת לא מספיק חזק ומשפיע", הוא אומר.

ג'אברין היה פעיל פוליטי וחברתי מילדותו: "הייתי יו"ר מועצת התלמידים בבית הספר באום אל פחם. למדתי בבית הספר התיכון הכנסייתי בנצרת, והייתי פעיל בתנועת הנוער בנק"י של המפלגה הקומוניסטית. ב–1994–1995 כיהנתי כיו"ר ועד הסטודנטים הערביים באוניברסיטה העברית, ואחר כך כיו"ר ההתאחדות הארצית של הסטודנטים הערביים.

"אחרי שסיימתי תואר שני במשפט בינלאומי ובזכויות אדם, עבדתי באגודה לזכויות האזרח כיועץ משפטי בסניף חיפה והצפון. בתקופה זו ייצגתי את ההנהגה של הציבור הערבי, למשל, בהוספה של השפה הערבית לשילוט בכבישים, ובייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית במוסדות הציבוריים".

אמיל סלמן

על מעמדם החוקי של האזרחים הערביים אומר ג'אברין כי "חוק הייצוג ההולם לאוכלוסייה הערבית מ–2000 הוא חוק טוב ומקדם — הבעיה היא הביצוע. בפועל השינוי החברתי מתמהמה. לדוגמה, בית המשפט קבע שיש למנות שני נציגים ערביים למועצת מינהל רשות מקרקעי ישראל. עתרתי בנושא ואכן מונו למועצה שני ערבים, אך כאלה שאינם מייצגים את האוכלוסייה הערבית. האחד פעיל של ש"ס והשני פעיל ליכוד".

דוגמה נוספת, לדבריו, היא החלטה של בית המשפט, בעקבות עתירה שהגיש, להוספה של כיתוב בערבית לשלטים בערים מעורבות, כמו תל אביב־יפו, לוד, רמלה, עכו ונצרת עילית. "הרשויות אמנם מוסיפות את הכיתוב בערבית, אבל לא כותבות את השם בערבית, אלא תעתיק עברי של השמות בערבית", ג'בארין מספר. "השם הערבי של עכו הוא 'עכה'. אבל כתבו 'עכו' באותיות ערביות. לכלי המשפטי יש הצלחות, אבל הוא לא מגיע להישגים שלהם הייתי מצפה".

אילו חוקים הצלחת להעביר בכנסת?

"לא העברתי אף הצעת חוק שיזמתי והגשתי. בכל פעם שחברי ועדת השרים נתקלים בהצעת חוק של ח"כ מהרשימה המשותפת, הם מתנגדים כמעט באופן אוטומטי, ובלי שום הסברים.

"הצעת החוק האחרונה שהעליתי לוועדה, ונדחתה, דרשה לחייב את ההוספה של השפה הערבית באתרים פרסומיים של המוסדות להשכלה גבוהה. מדובר ביעד שגם המועצה להשכלה גבוהה וגם משרד החינוך מעוניינים לקדם, כחלק מהרחבת הנגישות לחברה הערבית. לבסוף, העליתי את החוק לדיון במליאה, אך ביקשתי לדחות את ההצבעה על מנת שלא יפילו אותו".

איך אתה מרגיש במצב שבו אתה לא יכול לחוקק חוקים שהגשת?

הפגנה נגד גזענות בירושלים
אוליבייה פיטוסי

"זה מתסכל. הצעת החוק להקצאה שוויונית בתקציב התרבות והאמנות לחברה הערבית נפלה בגלל התנגדותה של שרת התרבות, מירי רגב. הצעת חוק אחרת שהגשתי לתשלום דמי אבטלה מגיל 19 במקום 20, נפלה אף היא. מדובר בהצעת חוק שהיתה מסייעת לצעירים ערביים, בעוד לתלמידי הישיבות יש הסדרים אחרים.

"בוועדת העבודה והרווחה דנו באחרונה בהצעת חוק של ח"כ ישראל אייכלר (יהדות התורה), שלפיה ייאסר על לשכות ההוצאה לפועל לנקוט הליכים נגד חייבים במשך שלושה ימים לפני מועדי חג. ביקשתי להחיל את החוק גם על החגים הערביים. אייכלר ויו"ר הוועדה, ח"כ אלי אלאלוף (כולנו), היו בעד, אבל משרד המשפטים הודיע שהוא מחויב לנוסח המקורי שאושר על ידי ועדת השרים — וזו שערורייה. קיימת כאן נורמה שמותאמת לקבוצות הרוב, ופוגעת בקבוצת המיעוט".

אפשר לשנות את הנורמה?

"אחד השיעורים שלמדתי בכנסת הוא שאם יש נושא שבו אני עשוי לקבל תמיכה של חבר כנסת מהקואליציה, אגייס אותו להצעת חוק שלי. אתן לו להיות היוזם של הצעת החוק, ואני אעשה לובינג בקרב חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה. במקביל, אני מנסה לקדם נושאים שלא באמצעות חקיקה. למשל, לצורך קידום הייצוג של האוכלוסייה הערבית, נפגשתי עם נציב שירות המדינה במטרה לקיים שולחן עגול בנצרת בהשתתפות ארגונים מעורבים כדי לפרוץ את החסמים שקיימים בחברה".

מה דעתך על תוכנית החומש למגזר הערבי, שעלותה 15 מיליארד שקל?

"כשאני שומע את הנתון הזה, אני דומע. זה בלון תקשורתי של האוצר. שר האוצר, משה כחלון, הודיע באחרונה במליאת הכנסת שהכסף שנוסף לתוכנית הוא 3-2 מיליארד שקל בלבד. גם הכסף שהוקצה לא ממהר להגיע ליעדו, וצריך לרוץ אחרי המשרדים כדי שיעבירו אותו".

אתה חבר בוועדת האתיקה. מה קורה כשאתה צריך לשפוט את חבריך?

"נבחרתי לוועדה כי באופוזיציה ביקשו לנצל את כישורי המשפטיים. בדיונים רבים היתה לי תחושה קשה כי בכל הנושאים הפוליטיים (למשל, תלונות על מפגש של ח"כים ערביים עם בני משפחה של מחבלים), נותרתי במיעוט. המפגש עם המשפחות הוא צעד פוליטי לגיטימי ולא עבירה אתית. גם דבריה של ח"כ חנין זועבי מהרשימה המשותפת (שכינתה את חיילי צה"ל, שהיו מעורבים בהשתלטות על משט המרמרה 'רוצחים') לא חרגו, לדעתי, מהשיח הפוליטי בחברה הערבית על פשעי מלחמה שחיילים מבצעים בשטחים הכבושים. הניסיון להוריד את זועבי מדוכן הנואמים במליאה הוא מעשה בלתי־מתקבל על הדעת, שפוגע בחופש הביטוי".

אמיל סלמן

ח"כ יואב קיש: "להגן על כבוד הכנסת ומעמדה"

"גדלתי בבית עם מעורבות פוליטית, ואני ליכודניק בדם", מספר ח"כ יואב קיש (ליכוד), שמונה לפני כמה שבועות ליו"ר ועדת הכנסת. "אמי היתה החברה הכי טובה של לילי שרון, ועזרה להקים את מפלגת שלומציון של אריק שרון. כשאבי נפטר לפני חמש שנים, באו אנשים וסיפרו על סבי, גנרל פרידריך הרמן קיש, שהיה היהודי הבכיר ביותר בצבא הבריטי. הנשיא חיים ויצמן הביא אותו לארץ כראש המחלקה המדינית של הסוכנות. אבא שלי הקים את חיל ההנדסה תחת אריק שרון. הסתכלתי על סבי ועל אבי וראיתי שהם עשו לא רק למען המשפחה אלא גם מחוצה לה".

היית טייס באל על עם חיים נוחים ומשכורת נוחה. למה עזבת?

"לעבודה כטייס יש הרבה יתרונות וחסרונות. היא נוחה ומתגמלת ויש הרבה זמן פנוי, אך הרגשתי שאני מתבזבז. במקביל הקמתי חברות לייעוץ השקעות. אבל אז החלטתי לעזוב הכל, ולהשפיע באמצעות 
פעילות ציבורית".

היית מעורב גם במחאה החברתית בקיץ 2011.

"הייתי עם דפני ליף, סתיו שפיר ואיציק שמולי באוהל המחאה בשבוע הראשון של המחאה. אבל כשזיהיתי שמדובר במחאה פוליטית, שלטעמי נועדה להפיל את ראש המשלה, בנימין נתניהו, לא התחברתי יותר. באותה תקופה הייתי טייס באל על, ולקחתי חופשה של חצי שנה כדי להיות פעיל במחאה. באתי למחות על היעדר השוויון בנטל, ואכן בהמשך הקמנו את המחנה המשותף, עם בועז נול ועידן מילר, שטיפל בדיוק בנושא הזה. הייתי נציג הציבור בוועדת פלסנר, שהציעה את החוק לשוויון בנטל, ושם הבנתי שהכנסת היא המקום המשפיע ביותר שבו קובעים את עתיד הילדים שלנו, ואיך תראה המדינה — אז התמודדתי".

מה הדבר שהכי הפתיע אותך כחבר כנסת חדש?

"הופתעתי לגלות עד כמה מלאכת החקיקה קשה ומורכבת. ח"כ לא יכול לחוקק לבד, אלא, חייב לשתף פעולה עם ח"כים מהקואליציה ומהאופוזיציה כדי להשיג את תמיכת המשרד שאליו מתייחסת הצעת החוק, וכמובן כדי לקבל את תמיכתה של ועדת השרים לענייני חקיקה. ח"כ שאינו יודע לעבוד בצוות, לא יצליח".

קיש החליף כיו"ר ועדת הכנסת את ח"כ דוד ביטן (ליכוד), ואומר כי בכוונתו לנתק את מעורבותם של חברי הכנסת בקביעת שכרם ותנאיהם.

אתה מהח"כים שחושבים שחברי כנסת הם "החתולים ששומרים על השמנת"?

"בכוונתי ליישם שינוי גדול, ולבחון במלוא הרצינות את שכרם של הח"כים. לא ייתכן שההחלטות על שכרם ותנאיהם של חברי הכנסת יהיו בידיהם. יש להקים ועדה ציבורית שתקבע את שכרם של כל בעלי המשרה הבכירים ברשויות השלטון: נשיא, ראש ממשלה, חברי כנסת, שופטים ודיינים. הוועדה תתבקש לקבוע מנגנון הצמדה אחיד, ומידרג שכר לבעלי התפקידים האלה".

שכר של 40,500 שקל ברוטו בחודש בתוספת רכב חכור זה לא מספיק?

"חברי הכנסת צריכים להשתכר שכר הגון כדי שלא יתפתו לפיתויים מבחוץ".

אתה באמת מאמין שחברי הכנסת יסכימו שיפקיעו מידם את הסמכות לפסוק לגבי שכרם ותנאיהם?

"כבר שוחחתי עם שרים בנושא הזה ונראה לי שאצליח להשיג תמיכה בקואליציה".

בהזדמנות הזאת, אולי תפעל לחשיפת הצהרות ההון של חברי הכנסת?

"אני בעד הגברת השקיפות באופן כללי, אבל לא במקומות שהדבר פוגע בצנעת הפרט. שכרם של חברי הכנסת ידוע לכל. ח"כ שרוצה לחשוף את הצהרת ההון שלו — זו זכותו המלאה. עדיין לא החלטתי בעניין כי ממילא הצהרת ההון שלי תשתנה עקב השינוי במצבי המשפחתי. אני לא אוהב את ה'עליהום' שעושים על ח"כים ועל אנשים בכלל. למשל, החוק להגבלת שכר הבכירים בבנקים ובמוסדות פיננסיים - אני מסכים שהיתה הגזמה ברמת השכר והבונוסים, אבל התערבות ממשלתית היא טעות. מסיבה זו לא השתתפתי בהצבעה על החוק. אני חושב שלא צריך להחיל את ההגבלה על שכר הבכירים על חברות ציבוריות אחרות כמו אסם, תנובה ושטראוס".

האם תתמוך בחיוב הלוביסטים לפרסם באינטרנט את המסמכים שהם שולחים לח"כים?

"הרעיון נשמע מעניין ואני צריך לבדוק אותו. באופן עקרוני אני לא נפגש עם לוביסטים. אבל אם גוף מסוים, למשל מנכ"ל הבורסה ליהלומים, ירצה להיפגש איתי ויפנה אלי דרך לוביסט, ייתכן שאשב אתו".

החוק בקידומך, שקורא לאסור עתירות לבג"ץ על ידי ח"כים, שנוי במחלוקת ומעורר ביקורת חריפה בקרב חברי הכנסת.

"אני רוצה להגן על כבוד הכנסת ומעמדה. ח"כ שמגיש עתירה לבג"ץ נגד הליך שהתקבל בכנסת פוגע במוסד, וגורם לזילות של הכנסת. אפילו נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אשר גרוניס, אמר זאת. הכנסת היא נציגתו של העם, והעם הוא הריבון. הכנסת היא לא תת־ועדה של בג"ץ. קיימים מספיק ארגונים ועמותות שיכולים לעתור לבג"ץ. חבר כנסת צריך להיאבק בכל הכלים הפרלמנטריים שעומדים לרשותו. אם לאחר שהכנסת הכריעה הוא רץ לבג"ץ - זה מטריד ופוגע בריבונות של הכנסת. בג"ץ אינו טוב יותר מהכנסת".

חוק אחר שלך, בשיתוף השרה גילה גמליאל, לביטול חזקת הגיל הרך, מעורר סערה בכנסת. יש לך עניין אישי בחוק?

"אני אמנם גרוש טרי, אבל שלושת ילדי כבר עברו את גיל החזקה, כך שאין לי עניין אישי. לפני שנבחרתי לכנסת פגשתי קבוצה של אבות שהובילו את המאבק הציבורי לביטול חזקת הגיל הרך, ושמעתי סיפורים קשים. נפגשתי גם עם ארגוני נשים. אני מציע להשאיר את קביעת הנושא בידי בתי המשפט לפי טובת הילד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#