שכר של 9,500 שקל בחודש: המקצועות שבהם חסרים אלפי עובדים - תעשייה ומקרו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שכר של 9,500 שקל בחודש: המקצועות שבהם חסרים אלפי עובדים

המחסור באלפי עובדי ייצור - כמו נגרים, תופרים וחשמלאים - בולם את ענפי התעשייה והיצוא, ומוביל לפגיעה בפריון ■ הממשלה מתמקדת בהיי־טק ובהכשרת מהנדסים והנדסאים, ומחמיצה את חשיבותם של המקצועות המסורתיים לצמיחת המשק ולתעסוקה

294תגובות
עובד במפעל של דקור בקריית גת
אילן אסייג

"אילו יכולתי לגייס את כל העובדים החסרים, הייתי מגדיל את הייצור ואת היצוא בשיעור של עד 40%" — כך אומר יוסי אלקובי, המנכ"ל והבעלים של יצרנית המטבחים דקור. לחברה חסרים כעשרה עובדים, ובהם עוזרי נגרים, מרכיבים ומפעיל מכונות. המחסור הזה מונע מהמפעל המתחדש לממש את פוטנציאל הצמיחה שלו.

לדברי אלקובי, הבעיה באיוש התפקידים אינה שכר נמוך, שכן השכר הממוצע ברוטו למקצועות אלה הוא כ–9,500 שקל בחודש — כ–7,500 שקל נטו. "הממשלה ומשרד הכלכלה לא עושים מספיק כדי להכשיר עובדים לתעשייה", אומר אלקובי. "הממשלה סגרה בתי ספר טכנולוגיים, שסיפקו לבוגריהם מקצוע וגאווה מקצועית. כיום ההכשרות המקצועיות מתבצעות במסגרות אחרות, שבהן לא קיימת גאווה מקצועית. אנשים מגיעים לעבוד ועוזבים אחרי 
זמן קצר.

"הקושי במציאת עובדים מקצועיים הוביל אותנו לכיוון טכנולוגי, אבל עדיין יש צורך גם בעובדים לעבודות פשוטות יותר. כדי לפתור את הבעיה צריך לקחת צעירים אחרי צבא, במיוחד אם אין להם בגרות, לשכנע אותם ללמוד מקצוע — ולתת להם הכשרה כמו שצריך, לא של חודש".

גם תמר שוחט, מנהלת מחלקת כוח אדם בחברת דלתות רשפים, מתקשה למצוא עובדים לתפקידים כמו רתכים, מפעילי מכונות, נהגים ומלגזנים. בנוסף, עובדים שלא הוכשרו למקצוע נוטים לעזוב במהירות. לדברי שוחט, חלק מהבעיה נובע משעות העבודה הארוכות, שכן לא קל לעבוד בתעשייה 11 שעות ביום.

האנגר ענק מלא כלי וחומרי עבודה
אילן אסייג

רשפים מוכרת לשוק המקומי וליצוא, והמחסור בעובדים מקשה על מימוש פוטנציאל הצמיחה שלה, במיוחד מאחר שהמחסור מאלץ את החברה להעביר עובדים בין מחלקות לפי הצרכים היומיים. לדברי שוחט, "אין מספיק הכשרות מקצועיות, ואנשים מחפשים עבודה שתהיה קלה יותר בעיניהם, כמו בתעשיית הסייבר. צריך לפתוח יותר בתי ספר שמלמדים הכשרות מקצועיות כמו רתכות או הפעלת מכונות ייצור. זה חשוב למדינה, כי זה טוב למשק".

קולן של החברות הקטנות אינו נשמע

במשק הישראלי חסרים אלפי עובדים בתחומים כמו נגרות, תפירה, ריתוך, חשמלאות וצביעה. בין הנתונים על מחסור בעובדים שדווחו למשרדי הממשלה בחודשים האחרונים, דווח בין השאר על מחסור של ארבעה מלגזנים וחמישה מכונאי אחזקה בחברת אבן קיסר משדות ים; חמישה עובדי ייצור וחמישה מלגזנים ביצרנית הצמיגים אליאנס מחדרה; שמונה עובדי ייצור בעמיעד שבצפון; למספנות ישראל בחיפה היו חסרים מלגזנים ורתכים; לכתר פלסטיק בכרמיאל — עובדי ייצור וחשמלאי מוסמך; וכן הלאה.

3.1% מכלל העובדים בתעשייה מועסקים כיום בחברות ייצור קטנות. בסך הכל, המחסור בקרב חברות אלה הוא של כ–2,800 עובדי ייצור. בחברות גדולות יותר (חברות התאחדות התעשיינים) קיים מחסור של 
כ–3,500 עובדים.

פועל עם פלטת מתכת
אילן אסייג

המחסור בכוח אדם מעכב את צמיחת החברות, מקבע אותן בגודלן הנוכחי ובולם את צמיחת הבסיס הרחב של התעשייה הקטנה־יצרנית בישראל. לתעשיינים אין ספק כי חלק מהסיבות להיעדר צמיחה והתרחבות מפעלים חדשים, ולפריון הנמוך, הוא אותו מחסור בכוח אדם מקצועי. לדבריהם, ההכשרות המקצועיות הקיימות אינן מספקות כוח אדם איכותי, ואינן מעניקות הילה של מקצוענות לתעשייה, שיכולה היתה לסייע למשוך 
עובדים לענף.

במשרדי הממשלה התחילו אמנם לעסוק לא רק במחסור במהנדסים — להיי־טק, בעיקר — אלא גם במחסור בהנדסאים שיפעילו קווי ייצור ממוכנים בתעשיות הגדולות יחסית; אבל כמעט ולא עוסקים במקצועות הפחות זוהרים, שגם מחסור בהם מהווה חסם 
צמיחה משמעותי.

תופרת, נגר וחשמלאי נתפשים כמקצועות נחותים תדמיתית, אבל המחסור באנשי מקצוע בתחומים אלה מעכב את צמיחת המשק לא פחות מהמחסור במהנדסים והנדסאים. חסרונם משפיע בעיקר על מאות ואלפי חברות תעשייה זעירות וקטנות, שאם היו להן יותר עובדים מקצועיים — היו ככל הנראה יכולות בחלקן להפוך לחברות בינוניות ואפילו גדולות.

חברות אלה מיוצגות על ידי התאחדות המלאכה והתעשייה, שפחות או יותר הודרה מהדיונים על הצמיחה במשק. התאחדות התעשיינים — שלה מקום בולט בדיונים, בעיקר סביב השולחן העגול שחודש באחרונה בין הממשלה, ההסתדרות והמעסיקים — מייצגת חברות תעשיות גדולות בהרבה, וקולן של הקטנות לא נשמע.

"מחסור אקוטי בעובדים מקצועיים"

אילן אסייג
אילן אסייג

תופרים מקצועיים הם זן נעלם במשק — וזאת למרות חברות האופנה הרבות שפועלות בישראל, שחלקן אף מייצאות לחו"ל. אם היו לחלק מהן יותר תופרים, הן היו יכולות להגדיל ואף להכפיל את היקף היצוא שלהן. אולם כיום, חלק ניכר מהתופרים והתופרות הם עולים מבוגרים מאוד מרוסיה, שבקרוב ייפלטו משוק העבודה מפאת גילם.

"הכשל ידוע. יישום תיאוריות חינוכיות שונות במערכת החינוך הישראלית בעשורים האחרונים הביא לשינוי מבני מהותי, שעיקרו ירידה דרמטית במספר בוגרי מערכת החינוך המקצועי־תיכוני, ולירידה דרמטית במספר בתי הספר המקצועיים", אומר יוסי שניר, כלכלן בהתאחדות המלאכה והתעשייה. "התוצאה הבלתי־נמנעת היא מחסור אקוטי ומתמשך בעובדים מקצועיים במפעלים הקטנים, בעיקר בתחום התעשייה המסורתית".

סקר שנערך באחרונה בהתאחדות המלאכה והתעשייה, בקרב מדגם של 100 חברות מרחבי ישראל, העלה כי 29% מהן סובלות ממחסור בכוח אדם מקצועי ומיומן, ו–21% מהן מוכנות לקלוט עוד כוח אדם מקצועי באופן מיידי.

עסקים אלה מתקשים למצוא עובדים נוכח ההיצע המצומצם של כוח אדם בעל הכשרה מקצועית מתאימה. אילוץ זה גורם, בין השאר, לאי־ניצול מלא של המכונות — מה שפוגע בפריון ובפוטנציאל הצמיחה של העסקים. תופעה זו בולטת במיוחד בהיקפה בענף המתכת, ומאפיינת גם את ענפי הרהיטים והדפוס.

71% מהעסקים היצרניים הקטנים שהשיבו על הסקר ציינו שאינם סובלים ממחסור בכוח אדם מקצועי ומיומן — אך עם זאת, עסקים אלה מעסיקים עובדים ותיקים שגילם הממוצע גבוה מ–50, בעיקר בענפי המתכת, הפלסטיק והדפוס — במקצועות כגון רתכים, חרטים, מבלטנים, נגרים ודפסים. העובדים האלה נהנים ממעמד ומתנאי שכר טובים, וחשים נאמנות כלפי מקום העבודה, כך ששיעור הניידות בקרבם 
נמוך יחסית.

תקציב ההכשרות המקצועיות קוצץ

סקר שביצעה התאחדות התעשיינים בפברואר הצביע גם הוא על מחסור באלפי עובדים מקצועיים בתעשייה — בעיקר מפעילי מכונות, מסגרים, רתכים, חשמלאים ומבקרי איכות. בהתאחדות מייחסים את המחסור לקיצוץ מסיבי בתקציבי ההכשרות המקצועיות למבוגרים, ובהיקף הנמוך של הכשרות עבור התעשייה. במהלך השנים ירד התקציב של ההכשרות המקצועיות למבוגרים בצורה דרסטית — וכתוצאה מכך הן צומצמו.

מפעל דקור
אילן אסייג

הכשרות מקצועיות לתלמידים קיימות אמנם — אך גם היקפן מצטמצם. ב–2015 פעלו הכשרות לכ–5,000 תלמידים בלבד, לעומת כ–35 אלף ב–2002. מתוכן, היקף ההכשרות עבור התעשייה היה קטן ביותר, ומרביתן היו בתחום המחשבים והמטפלות. ב–2013 שירות התעסוקה חילק שוברים לכ–1,500 הכשרות מקצועיות, אך רק 3% מהשוברים נועדו להכשרות 
עבור התעשייה.

סיבה נוספת למחסור בעובדים מקצועיים היא היעדר סדנאות מקצועיות להכשרות בתחום התעשייה — לדוגמה בתחומי הפלסטיקה, העץ, האנרגיה והאחזקה. לעתים, גם כשנמצא תקציב להכשרות, אין גישה למרכזי הכשרה שמתאימים לכך. לדוגמה, בענף הפלסטיק קיימת סדנה במכללת שנקר ברמת גן, שמכשירה מהנדסי פלסטיקה, אך מרבית המפעלים בתחום נמצאים בצפון או בדרום. כמו כן, בחלק ניכר מהמקצועות חסרים מורים מקצועיים להכשרה, ותוכניות הלימוד בחלק ניכר ממקצועות התעשייה אינן מעודכנות.

מסלול הכשרה נוסף הוא הכשרה פנים־מפעלית, שבו העובדים עוברים חניכה על רצפת הייצור במפעל — תוכנית שמיושמת בהשתתפות התעשיינים. עם זאת, תוכנית ההכשרה הפנים־מפעלית נתקלת בקשיים, שנובעים ממנגנונים 
מסורבלים וביורוקרטיים.

"כוח אדם צעיר
 פשוט לא מגיע"

נשיא התאחדות המלאכה והתעשייה, יוסי אלקובי (אין קשר למנכ"ל יצרנית המטבחים באותו שם), אומר בתגובה לנתונים כי מצב כוח האדם המקצועי במפעלי התעשייה הקטנים מחריף והולך. לדבריו, "הגיל הממוצע של העובדים שלנו הוא יותר מ–50, ואפשר לראות כיום ליד המכונות פנסיונרים, שאנחנו מתחננים שיישארו לעבוד, כי פשוט אין מי שיחליף אותם. מפעלי מתכת, פלסטיק ועץ נאלצים לבטל משמרות, ולהשבית מכונות ופסי ייצור בגלל מחסור בעובדים מיומנים. אין הכשרות ובתי ספר, וכוח אדם צעיר פשוט לא 
מגיע אלינו".

אלקובי מדגיש כי בשנים האחרונות נפתחו עשרות מכללות אקדמיות, בעוד בתי הספר המקצועיים נסגרו כמעט כולם. הדימוי של התעשייה בעיני העובדים בישראל ירוד, והם אינם רוצים להיות מועסקים במפעלים. "דרוש קמפיין ממשלתי בקנה מידה ארצי כדי להחזיר עטרה ליושנה ואת התעשייה למקומה הראוי — כעבודה מאתגרת ומכניסה שמכבדת את בעליה", הוא מציין.

"חזרתי לא מזמן מביקור מקצועי בגרמניה אצל בעלי תפקידים מקבילים לשלי — ראשי התאחדות המלאכה והתעשייה בשטוטגרט ובון", אומר אלקובי. "לבי נחמץ מקנאה מול העושר הטכנולוגי והמקצועי, ומול גאוות היחידה שיש שם למקצועות הטכנולוגיים. 328 מקצועות טכנולוגיים נלמדים בבתי הספר להכשרה מקצועית בגרמניה. עבורי, כבעל מפעל וכנשיא ההתאחדות, זהו חלום שצריך להתגשם גם בישראל — בתי ספר שוקקי חיים שיכשירו אלפי תלמידים למקצועות נדרשים בתעשייה. התלמידים ייצאו מהם עם מקצוע, גאווה, חדוות יצירה ומשכורת גבוהה מהממוצע במשק".

"על ישראל, בדומה למדינות האיחוד האירופי, להתייחס לחינוך המקצועי כנושא אסטרטגי, ולראות בו מרכיב מהותי במדיניות שחותרת לצמיחת המשק, הגדלת הפריון, הרחבת היקף התעסוקה והגדלת היצוא. המצב הנוכחי, שבו החינוך המקצועי מהווה כלי משחק פוליטי בין משרדי החינוך והכלכלה, אינו יוצר השקעה מספקת בפיתוח ההון האנושי הדרוש למשק בדורות הבאים. כיום קיים חשש מהותי בקרב בעלי עסקים יצרניים קטנים שלא יהיה דור המשך שיקים מפעלים בעתיד. לפיכך, על המדינה להשקיע בהון אנושי לתעשייה", הוא מסכם.

בהתאחדות התעשיינים אומרים כי "המחסור החמור בכוח אדם גורם לפגיעה משמעותית בפריון של התעשייה הישראלית וביכולת הייצור שלה; מוביל לאי־שימוש אופטימלי בקווי ייצור לאורך שעות היממה; פוגע בפריון ובכושר התחרות של התעשייה הישראלית; ומוביל להעברת קווי ייצור לחו"ל, למדינות שבהן קיים כוח אדם 
מקצועי מתאים".

לתיקון המצב מציעים בהתאחדות להגדיל את היקף ההכשרות המקצועיות עבור התעשייה, לצד שיפור של האיכות והרלוונטיות של אותן הכשרות. בהתאחדות מציעים גם תקציב דו־שנתי בסך 45 מיליון שקל לשנה, שבו ייעשה שימוש לצורך הגדלת שיעור התלמידים בחינוך הטכנולוגי־מקצועי ל–48%, איחוד מערכות החינוך הטכנולוגי־מקצועי למערכת אחת; והשקעה מסיבית בסדנאות מתקדמות להתנסות מעשית ולרכישת מקצוע. עוד מציעה ההתאחדות ליישם מערכת הסמכות ואקרדיטציות אחידה ורציפה, בשיתוף המעסיקים, עוד משלב החינוך התיכוני, ולפעול לשינוי התדמית של התעשייה ושל החינוך הטכנולוגי־מקצועי.

מיכל צוק, המשנה למנכ״ל משרד הכלכלה והממונה על התעסוקה, מסרה בתגובה: "המשרד מוביל בשנתיים האחרונות את שינוי המדיניות המתחייב בתחום ההכשרות הנדרשות למשק, והצליח יחד עם המעסיקים להביא לכך כי 2016 היא השנה הראשונה, לאחר עשור, בה רואים גידול בתקציבי ההכשרה המקצועית — ובאופן משמעותי. לצד זה מחדש המשרד את כלי ההכשרה. אנו מאמינים כי פירות מדיניות זו, יבשילו וייראו כבר בחודשים הקרובים - וייתנו מענה לצורכי התעשייה". עוד נמסר כי תקציב ההכשרה המקצועית עלה מכ–50 מליון שקל ב–2014–2015 ל–115 מליון שקל ב–2016.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#