"אל תפחדו, זה בזבוז זמן" - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
איפה טעיתי

"אל תפחדו, זה בזבוז זמן"

הקריירה שלי משתנה כל 15 שנה, אומר הדר גולדמן, ומצטער שאת המעבר מפרסום לנדל"ן לא עשה מוקדם יותר

תגובות

הדר גולדמן, בעבר איש פרסום וכיום איש נדל"ן, היה ילד פלא שנולד עם כינור ביד. כשכולם סביבו חשבו שהוא יהיה יאשה חפץ הבא, גולדמן החליט ללכת לכיוונים אחרים. אחרי שנה בתזמורת צה"ל כמוזיקאי מצטיין, החליט לעבור לשרת ביחידת 8200. הוא לא נטש לחלוטין את המוזיקה הקלאסית, והשלים תואר ראשון באקדמיה לאמנויות, שאותו החל כבר בסוף התיכון. עם השחרור מהצבא חיבר את הכינור לחשמל. "מקלאסי עברתי לרוקנרול, ונולדה להקת סיאם", הוא מספר.

הלהקה שהקים עם ג'ף שפירו בלטה בנוף הישראלי השמרני, כשעשתה בשנות ה־80 רוק אלטרנטיבי באנגלית. הם החליטו לנסות לכבוש את לונדון, שם גולדמן גם החל ללמוד ניצוח. "היתה לנו הצלחה נחמדה יחסית בארץ", הוא מספר, "נסענו ללונדון ועשינו כל הזמן מוזיקה. היתה לי חברה מקסימה ולפתע חבקנו תינוקת. היינו נורא צעירים, אני בן 26 ואשתי צעירה ממני. מצאתי את עצמי מחופש לאבא. חזרנו לתל אביב, וכאן כבר נשארנו".

אייל טואג

השנה היתה 1996 והאב הצעיר צריך היה להתפרנס. "פרסום היה תמיד בבק אוף מיי מיינד", הוא אומר, "הייתי ילד כאפות שידע את השמות של כל המותגים. כשחזרנו לארץ הבנתי שאין באמת קריירה כזו, מוזיקאי, בישראל. גם היום אני חושב שזה מקצוע בלתי אפשרי כאן. הרגשתי שמיציתי את חיי הרוקנרול בלונדון, ואין ברירה אלא להתחיל מאפס".

המשפחה שגידלה את ילד הפלא לא היתה מאוכזבת?

"ייתכן שאבא שלי. הוא היה בטוח שאני הולך להיות כינור ראשון בפילהרמונית".

במשרד הפרסום אריאלי שמחו לקלוט אותו. "הכירו אותי כמוזיקאי והעריכו אותי כאיש קריאייטיב. אמרתי יאללה, בוא ננסה, וזה הצליח". אחרי שנתיים באריאלי הוא עבר למשרד תמיר כהן, ושוב הרגיש חסר מנוחה. "הקמתי משרד משלי, שמח ומעצבן, כי רציתי להתפתח. לא הרגשתי בנוח במשרדים של אחרים".

משרד זרמון גולדמן (עם אילון זרמון) הוקם ב־1999, ונחשב במשך לא מעט שנים לאחד מעשרת המשרדים הגדולים. סימן ההיכר שלו היה הפרסומות הפרובוקטיביות. היו גם פרסומים על אווירה מינית מאוד במשרד, אווירה שאפיינה גם משרדים אחרים. אחרי יותר מ־12 שנים משותפות, בפברואר 2012, המשרד התפרק. גולדמן מסביר בלקוניות: "מיציתי". המיצוי נבע בין היתר מהתערערות היחסים בין המייסדים ועזיבתם של לקוחות מרכזיים, אחרי שגולדמן עצמו היה מעורב בפרק זמן קצר יחסית בשתי תקריות אלימות. "נהפכנו ממשרד פרובוקטיבי ושובב למשרד אלים", אמר אחר כך השותף זרמון, שקנה את חלקו של גולדמן, על פי ההערכות ב־10־8 מיליון שקל.

במבט לאחור, גולדמן חושב שכאן הוא טעה, ושהכל היה שונה לו רק הקשיב לתחושות הבטן שלו. "תמיד היה לי ג'וק שלא מימשתי: לצאת לזירה הבינלאומית", הוא אומר. "לימים הבנתי שאני יצור בוטיקי, לא משנה מה אני עושה: נדל"ן, מוזיקה או פרסום, אני מעדיף בוטיק ולא תאגיד. גדילה אורגנית נכונה היא לא הגדלת התאגיד, אלא הרחבת מספר הבוטיקים. במקום להיות ישרוטל במדינה אחת, אתה יכול להקים מלונות בוטיק בכמה מדינות".

מה היית צריך לעשות, בעצם?

"הייתי צריך אז לצאת ולהביא את היכולות וההעדפות שלי, ולפרוץ את גבולות הארץ כדי להקים רשת של משרדי פרסום מיוחדים בכמה מדינות. לא הלכתי אחרי האינסטינקטים שלי – והרגשתי בזמן אמת שזו טעות".

מה עצר אותך?

"תלאות היומיום, חוסר ביטחון. יכול להיות שהלכתי על הבטוח, שהבית הפולני שגדלתי בו החדיר בי פחדים וטחו עיני. כיום ברור לי שזו היתה טעות. אנשי הפרסום החזקים בעולם יודעים שאין סיבה להיות כלוא בגטו גיאוגרפי, ששפה היא בסך הכל כלי, ולכן זה בולשיט להגיד שאתה כלוא בשפה. סבלתי מסוג של פרובינציאליות שלא אפשרה לי לצאת החוצה. מכרתי את המשרד לפני ארבע שנים אבל הייתי צריך לפרוש כנפיים לפני עשר".

סיומו של פרק הפרסום בחייו של גולדמן השאיר אותו בלי משרד, אבל עם כמה מיליוני שקלים בבנק. כיוון שכבר במהלך העבודה במשרד החל לעשות עסקות נדל"ן בתל אביב, החליט להמשיך בכיוון, אבל בחו"ל. כיום הוא בעליה של חברת C2 ומעסיק 140 עובדים בשיקגו, יוסטון ואוסטין. "בניגוד לדימוי שלי, התברר שאני די שונא סיכונים. בארצות הברית חדרתי לשוק דרך הזדמנות כלכלית, כשרכשתי את בניין הבנק הפדרלי הראשון בטקסס שנבנה ב־1887. קניתי אותו תוך כדי המשבר, אבל מאחר שזהו בניין שכולם הכירו, מהר מאוד הכירו גם את השם שלי".

אחר כך נכנס לתחום של מתחמי דירות המיועדות להשכרה, או כפי שהוא מגדיר זאת, "הרכבת קהילות". לדבריו, גם כיום הוא ממשיך להיות איש שיווק. בין היתר השיק לאחרונה פלטפורמה דיגיטלית לדיירים שמאפשרת לשוכרים להיות בקשר עם שוכרים אחרים, להעביר הודעות וגם לרכוש מוצרים במועדון צרכנות פנימי. שבועיים בחודש הוא מבלה בארצות הברית. בישראל יש לו מעט השקעות נדל"ן, כמו בניין דירות סמוך לגן החשמל. "יש לי כמה בוטיקים, בדיוק כמו שרציתי".

בוטיקים של 200 דירות.

"זה פחות נוצץ ממה שזה נשמע. זה יותר לעלות על טנדר ולעבוד כל היום".

וזו הקריירה האחרונה שלך?

"לא יודע. מחזור הקריירה שלי משתנה כל 15 שנה. אז יש לי עוד עשר בתחום".

ומה למדת מהטעות ההיא?

"אל תפחדו. זה בזבוז זמן לפחד".

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#