Trickle Down Theory - תיאוריית החלחול - MarketMoney - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הצפת ערך

Trickle Down Theory - תיאוריית החלחול

תיאוריה זו מיוחסת בעיקר למדיניותו של נשיא ארה"ב לשעבר, רונלד רייגן, שהקטין את המס השולי על עשירי ארה"ב ואת שיעור מס החברות

תגובות

תיאוריית החלחול.

תיאוריה כלכלית עממית (כלומר, לא אקדמית) שמיוחסת למפלגות הימין הליברלי, שעל פיה ניתן לחולל צמיחה באמצעות הקלות במס לעשירים ולחברות עסקיות והקטנת חלקה של הממשלה במשק. בשלב הראשון העשירים ובעלי החברות נהנים מההקלות יותר מאחרים, אבל העודפים שמהם הם נהנים "מחלחלים" גם למעמד הביניים ולשאר המעמדות בחברה, שמגבירים צריכה ועוזרים לייצר צמיחה. כתוצאה מהצמיחה, המדינה מקבלת בחזרה את ההכנסות ממסים שעליהן ויתרה בהקלות שנתנה.

תיאוריה זו מיוחסת בעיקר למדיניותו של נשיא ארה"ב לשעבר, רונלד רייגן, שהקטין את המס השולי על עשירי ארה"ב ואת שיעור מס החברות. רייגן נכנס לתפקיד הנשיא בתחילת 1981, לאחר עשור שבו סבלה ארה"ב ממשבר כלכלי עקב משבר הנפט ואינפלציה גבוהה, שהגיעה בסוף שנות ה–70 לכ–15%. האינפלציה הגבוהה לוותה בהאטה כלכלית (דפלציה) ועלייה בשיעורי האבטלה.

במהלך רוב שנות הנשיאות של רייגן (1981–1989) כלכלת ארה"ב פרחה. תומכיו נטו לייחס זאת למדיניות המס המקלה שלו, ומדיניותו הכלכלית אף זכתה מאוחר ליותר לשם "רייגניזם". התומכים של רייגן טענו כי מדיניות המס המקלה עודדה יזמים וחברות להגביר את ההשקעות, להקים מפעלים, לפתח שווקים חדשים ולשכור יותר עובדים. הביקוש לידיים עובדות הקטין את שיעורי האבטלה, העלה את שכר העובדים וייצר צמיחה כלכלית.

איור אילוסטרציה, תאוריית החלחול - אדם משקה ימץ ומחתיו אנשים מחזיקים פחיות ומקכים לטיפות מים
דובי קייך

התומכים של רייגן התעלמו או הקטינו גורמים אחרים שתמכו בצמיחת הכלכלה האמריקאית באותה תקופה — כגון לידתה של תעשיית הטכנולוגיה והמחשבים, ירידת מחירי האנרגיה, סיומה של המלחמה הקרה והגיאות הכלכלית הטבעית שמגיעה לאחר תקופת קיפאון ארוכה.

התיאוריה של תומכי רייגן שבתה את חסידי הימין הכלכלי, שתומכים בדרך כלל בהקטנת חלקה של הממשלה במשק והקטנת שיעורי המיסוי. הם ראו בהצלחה של מדיניות רייגן הוכחה לנכונות עמדותיהם לגבי הכלכלה. דעות אלה זכו לחיזוק גם מבריטניה של מרגרט תאצ'ר, שניהלה מדיניות כלכלית דומה ("תאצ'ריזם").

תיאוריית החלחול אומצה בחלקה גם בישראל, בתקופת כהונתו של בנימין נתניהו במשרד האוצר (2003–2005). נתניהו הפחית אז שורה של מסים, בהם מס חברות ומע"מ. המשק הישראלי נהנה באותן שנים מצמיחה גבוהה יחסית וירידה בשיעורי האבטלה והאינפלציה — מה שסייע לבסוף להגדלת תקבולי המס וירידה בשיעורי החוב של ישראל. חשוב לציין שהצמיחה בישראל נתמכה באותן שנים בגיאות כלכלית עולמית, ולא רק במדיניות הממשלתית.

תיאוריית החלחול נראית ונשמעת יפה על הנייר, אבל יש לה, בעיקר בשנים האחרונות, מתנגדים רבים. ההתנגדות מגיעה בעיקר מכיוון ארגונים חברתיים וכלכלנים מהצד השמאלי של המפה. לטענתם של המתנגדים, הקלות המס על עשירים וחברות מאפשרות להם לצבור הון — אבל הדבר אינו מופנה בהכרח להשקעות שמייצרות צמיחה שממנה נהנים כולם. לטענתם, הדבר רק מעמיק את הפערים בחברה בין עשירים למעמד הביניים. בתור דוגמה לכישלון תיאוריית החלחול, משתמשים המתנגדים בעשור האחרון — שבו שיעורי הצמיחה בכלכלות העולם המערבי נמוכים מאוד; מדיניות רבות, בעיקר באירופה, סובלות מאבטלה גבוהה; השכר הריאלי כמעט ואינו עולה; ורמת ההשקעה בהקמת עסקים ומפעלים חדשים נמוכה, למרות שיעורי הריבית האפסיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#