מאיפה מגיע הכסף שלו? "את לבייב לא יוציאו מהווילה" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מאיפה מגיע הכסף שלו? "את לבייב לא יוציאו מהווילה"

הסדרי החוב עם בעלי האג"ח והבנקים, השותפים שלא מפסיקים לתבוע, הסכסוך עם האח, הילדים שמעורבים בעסק וסימן השאלה הגדול הנוגע להיקף עסקי היהלומים - לב לבייב מצליח להשאיר את כולם באפלה, וממשיך לבנות במרץ אחוזת פאר בסביון

13תגובות
לב לבייב בבית המשפט ב-2009
עופר וקנין

שלשום הגיע איש העסקים לב לבייב לכותרות של "ניו יורק פוסט". היה זה לאחר שהעיתון פירסם ידיעה, שלפיה "מלך היהלומים הישראלי", כפי שהוגדר לבייב בכתבה, שערך ביקור במנהטן, קיבל ליווי משטרתי מיוחד ונסגר עבורו אחד מהנתיבים במנהרת לינקולן שבכניסה לעיר.

חקירה פדרלית המתנהלת בימים אלה בארה"ב בודקת חשד כי הליווי המשטרתי המיוחד הזה ניתן תמורת שוחד שהעניק לשוטרים איש עסקים חרדי בשם ג'רמי רייכנברג. לבייב ורייכנברג פועלים שניהם בענף היהלומים האמריקאי. מי שחשף את המידע על הפרשה, לפי "ניו יורק פוסט", הוא יונה רכניץ, יזם נדל"ן שנחשד גם הוא כי העניק — יחד עם רייכנברג — שוחד לשוטרים, ובעבר עבד באפריקה השקעות שבשליטת לבייב. לפי מסמכי בית המשפט, רכניץ אמר לחוקרים כי הליווי אורגן על ידי רייכנברג, "שהשתמש בקשרים שלו עם רשויות אכיפת החוק המקומיות".

אלמנטס - יוצרים קונספט ויזואלי

מקורבים ללבייב אמרו השבוע כי לבייב אינו מכיר את רייכנברג ולא פגש אותו מעולם. עם זאת, אם המידע הזה נכון, מה שסיבך את רייכנברג הוא הרצון שלו לעשות כבוד חריג לאיש העסקים הישראלי.

כבוד היא מלת המפתח שעליה חזרו גורמים המכירים את לבייב בשיחות שעשינו לקראת הכנת הכתבה. בימים שבהם אפריקה השקעות ולבייב שוב מרכזים את תשומת הלב של שוק ההון הישראלי בעקבות הסדר החוב השני של החברה — הכבוד של לבייב הוא חלק משמעותי מהמשא ומתן. כפי שמעיד מקור שהיה מעורב בהסדרי האג"ח עם לבייב, "אנשים כמו אליעזר פישמן או יוסף גרינפלד יכולים לבוא ולומר: 'יש לי 20 תחומי פעילות, אז נפלו לי הקניונים ברוסיה, הנדל"ן המניב בישראל, או רשת הום סנטר — אבל כל השאר בסדר ואני ממשיך הלאה'. אבל אצל לבייב זה שונה. הוא מגיע מתרבות עסקית שבה סיפור הכבוד מאוד־מאוד דומיננטי. מספר הפעמים שבהן עולה המלה כבוד בדיונים על הסדר החוב מול אפריקה לא מתקרב לאף דיון אחר על הסדר חוב. הנציגים שלו מסבירים שוב ושוב כמה כבוד יש לו ברוסיה, כמה מכבדים אותו ועד כמה פעולות מסוימות שיינקטו נגדו בישראל יכולות לפגוע בכבוד שלו שם ולהחליש אותו".

עניין הכבוד יכול להיות גם אחת הסיבות שבגללן לבייב מתעקש להמשיך להאמין בהשקעות של אפריקה ברוסיה. גם אחרי שהזרים לחברה 800 מיליון שקל במסגרת הסדר החוב הקודם, 800 מיליון שקל נוספים בשנים שלפני כן, והפסיד במצטבר כ–3 מיליארד שקל מההשקעה בחברה — לבייב לא מראה נטייה לסכם את הפסדיו ולוותר על החברה, או לפחות על הנכסים שלה ברוסיה, שהם הגורם למשבר שבו היא נמצאת. נכון להיום, נראה כי לבייב מתכוון להשקיע עוד כמה מאות מיליוני שקלים בחברה, במסגרת הסדר חוב נוסף שייערך בה. ייתכן כי לבייב מאמין באמת ובתמים כי בעוד 10 שנים, רוסיה תהיה מקום נהדר להיות מושקע בו. ואולם גם מקורבים אליו מעידים כי את ההסבר להתעקשות של לבייב להיאחז בהשקעה ברוסיה צריך לחפש במישור הרגשי.

תרומה לעירייה ברוסיה 
בסך 8 מיליון דולר

ספק אם למישהו מכם היתה אי־פעם סיבה להיתקל בשמה של העיר זפורוז'יה. אמנם מדובר בעיר עם כמיליון תושבים בדרום־מזרח אוקראינה, אך היא לא מהווה יעד נחשק במיוחד עבור התייר הישראלי המצוי. למרות זאת, יש סיכוי לא קטן שכספו של האזרח הישראלי המצוי מושקע בעיר שעל גדות נהר הדנייפר, בלי שהוא מודע לכך. הסיבה לכך היא שחברת אפריקה השקעות, שנכון ל–2016 חייבת 3.2 מיליארד שקל לציבור בעלי האג"ח הישראלי, מחזיקה נכסים בעיר.

בימים אלה מתבררת בבית המשפט המחוזי תביעה נגזרת שהוגשה נגד אפריקה בגין השקעתה במגרש בזפורוז'יה. לפי התביעה, ב–2007 רכשה חברת אור אבנר, חברה בת של אפריקה השקעות, מניות של חברה אוקראינית בשם ABG Socidatel, שהיתה בעלת הזכויות בשטח של 46 דונם בעיר. אפריקה שילמה על השטח 22 מיליון דולר, ודיווחה כי היא עומדת להקים במקום פרויקט למגורים, מסחר ומשרדים בהיקף של 150 אלף מ"ר.

הנשיא ראובן ריבלין ולב לבייב
ישראל ברדוגו

ואולם כבר בדו"חות שפורסמו בסוף 2007 גרסה אפריקה כי זכויות הבנייה בפרויקט הם 90 אלף מ"ר בלבד. למרות זאת, בינואר 2009 דיווחה אפריקה כי המניות של ABG בפרויקט נמכרו לה במחיר של 26.2 מיליון דולר לאפי אוקראינה, חברה בת של אפריקה השקעות. שנתיים לאחר מכן, בדו"חות החברה ממארס 2011, אפריקה השקעות כבר הפחיתה את ערך הזכויות שלה במקרקעין לאפס.

התובע הישראלי טוען כי רכישת הקרקע בזפורוז'יה היתה תרמית להוצאת כספים מהחברה, וכי מסמכים שבידיו מעידים כי שנה קודם לכן שילמה ABG לעיריית זפורוז'יה 5.1 מיליון דולר בלבד עבור הזכויות על המגרש. חברת ABG טוענת כי היא דווקא שילמה 12 מיליון דולר עבור המגרש: 3.8 מיליון דולר תמורת הנכס ו–8 מיליון דולר נוספים כתרומה לעירייה המקומית המגובה במסמכים.

"שלושה־ארבעה חודשים אחרי שחברת ABG האוקראינית רכשה את הנכס הזה מעיריית זפורוז'יה ב–1.5 מיליון דולר, החברה הנכדה של אפריקה שילמה על הקרקע הזאת 22 מיליון דולר, ובעסקה שולם כסף לבחור בשם ירמנקו, שהיה אחד העובדים בקבוצת לבייב דאז", אומר רו"ח איציק סלובודיאנסקי, המממן והרוח החיה מאחורי התביעה הנגזרת. "מבדיקותינו, לא קרה דבר באוקראינה שמצדיק עליית ערך מטורפת מ–1.5 מיליון דולר ל–22 מיליון דולר. אפריקה השקעות למעשה קנתה כיכר מרכזית — ובהתחלה תיכננה לבנות עליה מבני מגורים, מסחר ומשרדים, אבל לא ברור איך תוכננו לבנות שם מגורים לאור זה שחלקה הגדול של התב"ע של הקרקע הזאת הוא תת־קרקעי — ובאמת בהמשך החברה הורידה מהתכנון את השימוש למטרות מגורים. אם לא די בכך, באמצע הכיכר יש אנדרטת אש ומתחתיה צינורות גז גדולים לצורך הפעלתה, כך שכדי להשמיש את הקרקע צריך להשקיע המון כסף".

אם גרסת התובע במקרה הזה נכונה, הרי שזינוק של 1,400% בערך הקרקע תוך פחות משנה הוא בהחלט דבר שקשה להסביר. אם גרסת ABG נכונה — גם זינוק של 85% בערך הקרקע תוך שנה הוא דבר שלא רואים בכל יום.

כך או אחרת, הסיפור של הנכס האוקראיני הוא מיקרוקוסמוס של הסיפור של אפריקה השקעות ברוסיה. בעוד שעיקר הזרקורים שהופנו לפעילות של אפריקה התמקדו בקניונים הענקיים שבנתה במוסקווה, בשטח הסיפור של החברה מורכב מעשרות נכסים קטנים יותר שנרכשו במהירות ב–2006–2007, באזורים ברחבי המדינה שלא מוכרים לנדל"ניסט הישראלי הממוצע. ערכם של המגרשים והתוכניות על הנייר האלה זינק יחד עם בועת הנדל"ן שהתפתחה במדינה במהירות באותן שנים, ושוויים נמחק באותה מהירות בשנים שאחרי המשבר הכלכלי של 2008. הנכס בזפורוז'יה גם מגלם בתוכו את הבעייתיות של הפעילות ברוסיה — מדינה שבה הממשק עם השלטון המקומי כולל מושגים שלא מוכרים בישראל, כגון תרומה שניתנת לעירייה לצורך רכישת נכס בעיר.

לבסוף, באחד הדיונים בתביעה שנערכה בבית המשפט העליון הסביר אלכסנדר חלדאי, שותפו לשעבר של לבייב ברוסיה, כי אפריקה נתנה אישור מסגרת לנציגיה ברוסיה לרכוש קרקעות במיליארד דולר בלי לבדוק את הכדאיות של כל עסקה ועסקה. לפיכך, בית המשפט קבע כי הוא מאשר להמשיך את התביעה, שהוגשה במקור גם נגד הדירקטורים של אפריקה, אך ורק נגד לבייב.

לב לבייב ובנימין נתניהו
מרק ישראל סלם

ההחלטה של בית המשפט העליון משקפת את העובדה, שכאשר מדובר בהשקעות הנדל"ן של אפריקה ברוסיה — רק אדם אחד ישב בצריח הפיקוד של החברה, שהחליט ללכת בכל הכוח על ההשקעות בנדל"ן ברוסיה. כפי שאומר בכיר לשעבר בקבוצה, "אין אצל לבייב משהו עמוק. לבייב הוא Doer — הוא רץ קדימה. אם צריך להסתער על משהו, הוא מסתער. הוא לא יושב ונכנס לעומק הדברים, אלא עובד מתוך גישה של 'אם זה הולך, אז בוא נקנה כמו משוגעים'".

לדברי אותו בכיר, "כך לבייב עשה וכך הוא מינף את עצמו. אין זהירות. כשהיו שואלים את מנהל הכספים של הקבוצה באותה תקופה מה הוא עושה, הוא היה אומר: 'מכבים שריפות, ובזמן שנותר מגייסים כסף לשיגעון הבא של לבייב'. כך אנשים הונחו לעשות, כי 'כשהולך אז הולך'. אבל אפשר לומר שמעבר לקרקעות ברוסיה שהוא דחף להמשיך לקנות — הוא לא היה מעורב מאוד בעסקי הקבוצה".

בפברואר האחרון הודיעה אפריקה השקעות כי היא דוחה את מועד תשלום הריבית לבעלי האג"ח, ובמאי נכנסה למגעים בנוגע להסדר חוב. לחברה יש כיום בקופה 100 מיליון שקל בלבד, שלא יספיקו לתשלום הריבית בספטמבר לבעלי האג"ח מסדרה כ"ח, או לתשלום לסדרות כ"ו וכ"ז בנובמבר.

בשנה האחרונה איבדה מניית אפריקה 64% משוויה, ו–95% משוויה בחמש השנים האחרונות. אג"ח החברה נסחרות בתשואה לפדיון ברוטו של 32%.

גורלה של אפריקה השקעות קשור בגורל שוק הנדל"ן הרוסי, וגורל שוק הנדל"ן הרוסי נקבע על ידי מחיר הנפט, שבשלוש השנים האחרונות צנח ב–55% — וגרר אחריו את הרובל הרוסי כלפי מטה. לפני שנתיים היה דולר אמריקאי אחד שווה 35 רובל; כיום הוא שווה 65 רובל. הנפט אולי זינק ב–65% בחמשת החודשים האחרונים והרובל התחזק גם הוא, אבל כדי שאפריקה תתאושש, צריך הרבה יותר מכך.

המגעים להסדר הנוכחי מגיעים שש שנים אחרי הסדר החוב הגדול בתולדות המשק הישראלי, שבמהלכו הכניס לבייב יד לכיס והזרים לאפריקה 800 מיליון שקל כדי לא לאבד את השליטה בחברה ולהוציא אותה לדרך חדשה. ואולם אפריקה מעולם לא מצאה את הדרך הזאת ותוכנית האב שלה לא חרגה אף פעם הרבה מעבר לציפייה שענף הנדל"ן הרוסי יתאושש.

לדברי מקורבים ללבייב, כיום איש העסקים כבר מביא בחשבון את האפשרות כי אחרי הסיבוב הנוכחי הוא לא יישאר בעליה של אפריקה, אך בעלי האג"ח לא חוששים מתסריט זה. המאבק הנוכחי בין בעלי האג"ח ללבייב גם לא מאופיין באותם יצרים שראינו בסיבוב הקודם של ההסדר ב–2010 — המוסדיים כבר לא מאיימים כי הם "יקחו את החברה". שני הצדדים פחות אמוציונלים וניתן לומר כי מדובר במשא ומתן עסקי קר, שנסוב סביב השאלה כמה כסף יזרים לבייב וכמה מניות של החברה יישארו בידיו.

עד כה לבייב הציע להזרים לחברה כ–300 מיליון שקל בתמורה למחיקת 1.5 מיליארד שקל מהחוב. לפי הצעה זו, הוא יחזיק ב–45% מהחברה ובעלי האג"ח ב–55% הנותרים. בעלי האג"ח סירבו לכך, והציעו לו להזרים 600 מיליון שקל בתמורה למחיקת חוב מצדם של 900 מיליון שקל.

אפשרות נוספת שנמצאת כיום על הפרק היא הסדר שיכלול את הצעת מחזיקי האג"ח שלבייב ירכוש מהם את הפעילות ברוסיה המרוכזת באפי פיתוח, החברה הבת המרכזת את פעילות הנדל"ן של אפריקה השקעות ברוסיה. תסריט אחר הוא הכנסת שותף נוסף לאפי פיתוח — מהלך שמקדמת ככל הנראה קרן כלימרק, אחת מבעלי העניין בהסדר.

"פישמן ודנקנר לא 
הביאו ערבות כזו ביחד"

מי שבולט בהיעדרו מהמגעים הנוכחיים על הסדר החוב הם הבנקים הישראליים. בתחילת אפריל נחשפו הקלטות פרטיות של לבייב, שבהן הוא מפרט בשיחות טלפון את הדרך שבה יעשה את צרכיו על ראשיהם של מנהלי הבנקים הגדולים בישראל. מעבר לעובדה שביטויים דוגמת "אני מחרבן על הבנקים, משתין עליהם, גם על רקפת רוסק עמינח (מנכ"לית בנק לאומי, שלו חייב לבייב כ–180 מיליון שקל; ח"ע)", הזכירו כי כשהוא מרגיש משוחרר, מאחורי איש העסקים הסולידי וחובש הכיפה מסתתר סוחר מחוספס ואגרסיבי.

ייתכן כי לבייב הרשה לעצמו לדבר כך על הבנקים לאור העובדה שחובותיו אליהם נמוכים מבעבר. אם ב–2009 ממורנד, החברה הפרטית של לבייב דרכה הוא שולט באפריקה, נשאה על גבה חובות של יותר מ–3 מיליארד שקל למערכת הבנקאות, כיום החוב נע סביב מיליארד שקל.

למרות החוב הגבוה, הבנקים הישראליים רגועים בכל הנוגע לחובותיו של לבייב. הדבר התבטא בכך שבאחרונה הוא הגיע בשקט יחסי להסדר לפריסת החוב הפרטי שלו לבנקים, ובכך שנראה כי הם מוכנים לקבל מצב שבו הוא יזרים כמה מאות מיליוני שקלים להסדר החוב באפריקה.

השלווה הזאת של הבנקים לגבי לבייב דורשת הסבר. הרי עם כל הכבוד, שעבוד המניות של אפריקה השקעות — שכיום שווייה כבר קרוב ל–200 מיליון שקל — לא יכול להסביר זאת. גם השעבוד שיש לחלק מהבנקים על נכסי החברה ברוסיה הוא לא משהו שאפשר להתנחם בו, והתשובה נמצאת כנראה במקום אחר. כפי שאומר גורם המעורב בהסדר, "לשעבוד של מניות אפריקה אף אחד כבר לא מתייחס כבטוחה. הבנקים לא היו נותנים לו לשלם בהסדר 300 מיליון שקל, כשיש להם רק ערבות אישית שלו. אף בנק לא היה מסכים בחיים לכך שהוא יעביר כסף לנושה אחר — כשיש לו רק ערבות אישית. הם כנראה מכוסים עם נכסים אחרים שלו, עסקים שיש לו באישי — אם זה נדל"ן בפרטי או חברות יהלומים, שכנראה לא נמצאים בישראל או בבנק הפועלים ובבנק לאומי, אחרת לא היו נותנים לו להזרים כסף לאפריקה".

ואולם הניסיון הוכיח שעד כה, כשלבייב צריך להביא את הכסף — הוא מביא אותו. כפי שאומר אותו גורם, "גם בהסדר החוב הקודם אף אחד לא האמין שהוא יעביר את הכסף שממורנד חייבת לבנקים. עורכי הדין של הבנקים צחקו עליו והיו סקפטים לגבי היכולת שלו — והוא העביר את הכסף. כעת הם מעריכים שביום הדין, הוא יביא את הכסף שצריך להביא מהבית. אותו לא יוציאו מהווילה".

לבייב אכן רחוק מלהיות אליעזר פישמן או נוחי דנקנר, ולו משום שהוא לא מחזיק רק וילה אחת בהרצליה פיתוח כמו האחרון. בין מגוון הכתובות שהוא יכול למסור למי שרוצה לשלוח לו מכתב, נמצאים האחוזה בשדרות קומפטון 10 בלונדון, שאותה רכש תמורת 65 מיליון דולר בתחילת 2008 ובה הוא מתגורר מרבית מהזמן, בתי יוקרה שהוא מחזיק במוסקווה ובניו יורק, הבית בבני ברק שבו הוא מבלה את זמנו כשהוא בישראל, והחידוש האחרון: אחוזת פאר בגודל של 2,700 מ"ר בנוי שהוא בונה בימים אלה ברחוב החורש בסביון בעלות מוערכת של 60-40 מיליון שקל. שטח האחוזה הוא 15 דונם, שאותם רכש ב–2006 תמורת 60 מיליון שקל.

האחוזה של לב לבייב בסביון
שירן גרנות

לבייב הוא דמות מתעתעת עבור מי שמנסה להעריך את היקף הרזרבות הפיננסיות שלו. הקשיחות שלו במגעים עם הבנקים ובעלי האג"ח עומדת בסתירה למהלכים שהוא מבצע מדי פעם ומרמזת על כיסים עמוקים. כך, בתקופה שלפני חג השבועות האחרון, לחץ לבייב על בעלי האג"ח לסגור אתו הסדר חוב. הוא הסביר להם כי אם לא יגיעו להסדר לפני ערב החג, הבנק הרוסי שמימן את ההשקעה של החברה בקניון אפימול שבמוסקווה — קניון הדגל של החברה — ייקח לידיו את הנכס. אובדן הקניון, הרשום בספרי החשבונות של אפריקה לפי שווי של 666 מיליון דולר, היה יכול להיות מכה אנושה.

ואולם המשקיעים המוסדיים סירבו להיכנע ללחץ, וחלקם אף תהו לגבי ההצעה. כפי שאומר אחד המשקיעים, "הסדר האג"ח הקודם נשען על ההבנה של 'אתם לא יודעים איך זה עובד ברוסיה', ללבייב יש קשרים עם ולדימיר פוטין והוא יודע להרים טלפונים לאנשים הנכונים. בהסדר הנוכחי אנחנו אומרים: 'אם זה כך, אז מה פתאום בנק ברוסיה מגיע ומודיע שהוא לוקח לו נכסים?'"

 קניון אפימול במוסקבה
בלומברג

בערב חג השבועות, שנפל השנה על ראשון, הודיעה אפריקה כי הבנק הרוסי דחה את הדד־ליין ליום רביעי השבוע. השבוע כבר התברר כי לבייב מציע להעניק לבנק הרוסי ערבות אישית של 191 מיליון דולר — כשליש מסך החוב של אפי פיתוח לבנק. המהלך הזה יכול לשקף אינטרסים נסתרים שיש ללבייב במדינה. כפי שאומר גורם המעורב בהסדר, "אני לא חושב שאנחנו באמת יודעים מה מערך השיקולים שלו לגבי הפעילות ברוסיה. זה יכול להיות מקרה שבו שווה לו להקריב צריח בשביל להגן על המלכה, כשהצריח הוא אפי פיתוח והמלכה היא עסקים פרטיים שיש לו ברוסיה".

ההצעה להעניק ערבות אישית לבנק הרוסי יכולה להעיד עד כמה לבייב מאמין ברוסיה, ויותר מכך, היא משקפת את יכולותיו הפיננסיות. גורם המעורב בהסדר מספר כי "פישמן ודנקנר לא הביאו ערבות כזו ביחד, ואם לבייב מתחיל את המשא ומתן בהצעה להזרים 300 מיליון שקל לאפריקה, הוא בטח יודע שזה ייגמר בכך שהוא יזרים יותר".

כשמנסים להבין כמה שווה לבייב מגיעים לסימן השאלה המרכזי המרחף מעליו כבר שנים ארוכות בכל הנוגע להיקף ההון הפרטי שלו: פעילות היהלומים שלו, שגם בימים אלה — אחרי שנים ארוכות של משבר בענף — מהווה את מקור הונו.

"היהלומים זה הסיפור הגדול 
— לא אפריקה השקעות"

"מעורבותי בענף היהלומים החלה לפני יותר מ–40 שנה כשהייתי בן 15, לאחר שעליתי לישראל מבריה"מ (אוזבקיסטן) והתחלתי לעבוד כשולייה בתחום ליטוש היהלומים. שנים לאחר מכן זכיתי בפרסום לאחר שקראתי תיגר על ענף היהלומים הבינלאומי ושיניתי אותו עד לבלי הכר, כאשר הצלחתי, נגד כל התחזיות, לשבור את המונופול של התאגיד הענק דה בירס. ברבות השנים אף זכיתי בכינוי 'יצרן היהלומים הגדול בעולם'". את התיאור הזה, של הדרך שבה נהפך לאחד הגורמים המרכזיים בענף היהלומים הבינלאומי, נתן לבייב ב–2012 בתצהיר שהעניק במסגרת תביעה שהגיש נגדו איש העסקים ארקדי גאידמק.

ענף היהלומים מתאפיין בחשדנות מרובה, ולבייב מעולם לא העניק מידע רב בנוגע לעסקיו. לכן, דווקא התביעות שהוגשו נגדו בשנים האחרונות שופכות מעט אור על הדרך שבה מעריכים יריביו את עסקיו. בתצהיר התביעה של גאידמק ממשיך לבייב ומפרט כיצד אחרי שהשתחרר משירות ברבנות הצבאית, פתח עסק לליטוש יהלומים עם שותף, ותוך זמן קצר העסיק בו 20 עובדים. לבייב גם מספר באותו תצהיר כיצד ב–1979 ניצל את המשבר בענף כדי לרכוש מלאי יהלומים גדול ולגייס מאות עובדים בזול, מהלך שהביא לכך שב–1986 הוא כבר היה אחד המעסיקים הגדולים בענף, זכה בתואר יצואן מצטיין וקיבל מדה בירס מעמד של מנהל אתר לשיווק יהלומים מטעם החברה (Sight Holder).

ואולם ענף היהלומים הישראלי אינו החלק המשמעותי בפעילות לבייב. כפי שאומר חבר בבורסת היהלומים ברמת גן, "בישראל, מבחינה חיצונית הוא סוחר רגיל, כזה שמופיע פה ושם כמוכר באתרי האינטרנט שבהם מתנהל המסחר. הוא צנוע ודיסקרטי. החברה שלו לא מוכרת כחברה ששולטת על השוק. יש לו קליקה סגורה סביבו שקונה את הסחורה מעסקי הכרייה שלו ומייצרת ממנה יהלומים. מצד שני, נתוני משרד התעשייה והמסחר מעידים שכיצואן ויבואן הוא בעשירייה הפותחת, כך שמדובר בפאזל שיש בו חור גדול. יכול להיות שהיהלומים שלו מגיעים לרמת גן בצורה דיסקרטית מאוד".

לפיכך, את העושר של לבייב מיהלומים יש לחפש במקומות אחרים — רוסיה ואפריקה. לפי לבייב, ב–1989 פנו אליו מוועדה ממשלתית בבריה"מ בבקשה שיפתח במדינה מפעל ליטוש יהלומים — וב–1992 כבר הגיע המפעל למחזור של מאות מיליוני דולרים. עם התפרקות בריה"מ הוא רכש לדבריו את חלקה של הממשלה במפעל והגיע למחזור של 500 מיליון דולר. ההתחזקות שלו ברוסיה הביאה את לבייב לעימות עם דה בירס, שהתרגלה לכך שהיא שולטת ביצוא היהלומים במדינה, וב–2000 הפסיק לבייב לעבוד עם החברה. לבייב הקפיד לעבוד לאורך כל שרשרת הערך של ענף היהלומים, והוא מחזיק במכרות, במפעלים, במלטשות ובחנויות תכשיטים בכל רחבי העולם.

"ברמת הכסף האישי שלו, היהלומים זה הסיפור הגדול — לא אפריקה", אומר בכיר לשעבר בקבוצת אפריקה. "את מה שהוא עושה ביהלומים אף אחד בעולם לא עושה. לא רבים יודעים לעבוד כמוהו בתחום הזה. מי שקרוב אליו יודע כי ההבנה שלו ביהלומים והיכולת שלו לייצר וליזום בתחום הזה הן גבוהות מאוד. לא סתם הוא הגיע למה שהגיע, והוא הגיע רחוק. לקבל זיכיון לשיווק של כמעט כל היהלומים ברוסיה זה לא משהו שלומדים בפקולטה למדעים באוניברסיטת בר אילן. צריך הרבה כוח וקשרים כדי לקבל זיכיון כזה ולהשאיר אותו אצלך לאורך כל תקופת השלטון של פוטין. מי שמבין איך עובדים ברוסיה, יודע כמה הדברים לא פשוטים. כשהוא מגיע לשם, למשל, הוא לא תמיד טס באל על ויורד מהמטוס בביקורת דרכונים. הוא מכוסה באנשי ביטחון כשהוא נמצא שם. הכללים שם לא דומים לכללים פה".

על הפעילות של לבייב ביבשת שהניבה לו את עושרו בענף היהלומים, אפריקה, אפשר ללמוד מהתביעה של גאידמק נגדו. גאידמק הוא סדין אדום עבור משפחת לבייב. למרות היותו יהודי, בני המשפחה מכנים אותו "הגוי". התביעה אמנם נדחתה בבית המשפט הגבוה לצדק בלונדון ב–2014, אבל גאידמק לא אמר נואש ובימים אלה מנהל באמצעות משרד עורכי הדין ישראל שלו ושות' תביעה נוספת נגד לבייב בגובה של 750 מיליון שקל, הנידונה בתל אביב. מקורבים ללבייב הגדירו השבוע את התביעה כתביעה ממוחזרת.

ארקדי גאידמק
מוטי קמחי

הן גאידמק והן לבייב מסכימים על כך שגאידמק הוא האיש שיצר את הקשר בין לבייב לבין נשיא אנגולה ב–2001, קשר שמהווה את הבסיס לפעילות היהלומים הענפה של לבייב במדינה כיום. עם זאת, בעוד שלבייב אומר כי גאידמק לא הביע רצון להשתלב בעסקי היהלומים שהוא השיק באנגולה בשום שלב והביא את לבייב למדינה כדי לקבל כבוד ויוקרה מול המקומיים, גאידמק טוען כי הוא הביא את לבייב לאנגולה רק משום שהסתבך בפרשת אנגולה גייט (הכוללת מכירת נשק לא חוקי לממשלת אנגולה בתקופת מלחמת האזרחים במדינה; ח"ע) והיה זקוק לאדם שיאפשר לו להישאר מאחורי הקלעים. התביעה מציגה את מערכת היחסים ההדוקה שניהלו גאידמק ולבייב במהלך הסכסוך ביניהם עם פוליטיקאים וגנרלים באנגולה.

לטענת גאידמק, הוא ולבייב חתמו ב–2001 על הסכם סודי לפעילות משותפת באנגולה ובזאיר, והוא השקיע רבע מתוך 50 מיליון הדולרים שהושקעו באותה תקופה בהקמת הפעילות, רק שלבייב הפסיק במהרה להעביר את התשלומים שהגיעו לו. גאידמק מעריך בתביעה את נזקיו מהזכויות ברווחים שלא הועברו לו מהפעילות המשותפת עם ממשלת אנגולה במיליארד דולר וטוען כי ב–2011 סיכם עם לבייב בעל פה על פיצוי של 500 מיליון דולר שיינתן לו.

גאידמק טוען כי הרשת של לבייב כוללת מכרות יהלומים באנגולה, מפעלי ליטוש יהלומים שמקורם באנגולה ורשת מסחר ביהלומים הכוללת את שיווקם והפצתם. בתביעה מעריך גאידמק כי היקף יצוא היהלומים הבלתי מלוטשים מאנגולה ב–2005–2013 היה כ–4 מיליארד דולר, וכי מאחר שהרווח מיצוא יהלומים כחומר גלם הוא 30%, הרי שלבייב הרוויח מפעילות זו בלבד 1.2 מיליארד דולר. לפי התביעה, הפעילות של מכרה היהלומים Katoka, שאת מניותיו החזיק לבייב, נמכרה בשנים האחרונות תמורת 400 מיליון דולר.

גאידמק תובע גם את ברל לאזאר, רבה הראשי של רוסיה מאז 2000, שלטענתו הוא האיש שהיה אמור לוודא כי ההסכם שנחתם בינו לבין לבייב אכן ימומש. לאזאר הוא דמות המקורבת מאוד ללבייב. לבייב עומד כבר שנים ארוכות בראש איגוד הקהילות היהודיות בחבר מדינות בריה"מ לשעבר ובראשות הקונגרס העולמי של יהודי בוכרה. התפקיד הזה מאפשר לו להיראות באירועים של הקהילה היהודית ברוסיה לצד פוטין 
ופוליטיקאים רוסים אחרים, כמו גם לשמור על קשר עם אוליגרכים יהודים נוספים. בכירים לשעבר באפריקה מעידים כי כשלבייב מדבר על עסקים, הוא לא חושש מלהזכיר את כוח הקנייה של "אלף הקהילות שאני תומך בהן ברוסיה", כפי שהוא מגדיר זאת.

מפגן כוח פוליטי של המשפחה

התביעה של גאידמק אינה היחידה שהעסיקה את לבייב. רצף התביעות שעמן הוא מתמודד בשנים האחרונות יכול להעיד על אחד מהשניים: או שלבייב אינו יודע לבחור היטב את שותפיו — או ששותפיו שוגים כשהם שמים את מבטחם ביהלומן מבני ברק. באפריל 2012 דחה בית המשפט המחוזי את טענותיו של ברטי סינבטי, שותפו של לבייב בחברה לכריית זהב בקירגיזסטן, שהצהיר כי לבייב רוקן את החברה המשותפת שלהם מנכסיה במרמה כדי להעביר את פעילותה לחברות אחרות שבשליטתו. בית המשפט אף חייב את סינבטי בהוצאות משפט. בימים אלה מתקיים מאבק משפטי נוסף בין לבייב לשותפים אחרים שלו לשעבר — משפחת יהלומנים יהודית אמריקאית העונה לשם קליין.

השותפות העסקית בין שני הצדדים בעסקי השיווק והמכירה של יהלומים בארה"ב נוצרה בשנות ה–2000, כללה שלוש חברות משותפות והתפרקה בסוף 2012. לפי מקורבים ללבייב, הפרידה ממשפחת קליין נבעה מחוסר אמון של לבייב בשותפיו. לפי מקורבים למשפחת קליין, כניסת ילדיו של לבייב לעסקיו הביאה לכך שהצדדים לא הצליחו עוד לתפקד כשותפים.

לבייב תבע בעבר את משפחת קליין על כך שנישלה אותו מזכויותיו בעסק המשותף. משפחת קליין בתורה האשימה את לבייב בעבירות הלבנת הון, הונאת בנקים, סחיטה והימנעות מתשלום מסים. שני הצדדים נמצאים כיום בהליך בוררות.

בסכסוך הזה נאלץ לבייב להתמודד עם העובדה שגם אחיו, משה לבייב, חבר למשפחת קליין במאבקה המשפטי נגדו. גם אם משה לבייב אינו קשור לתביעה באופן רשמי — הרי שהאח הצעיר, שפעל במשך שנים רבות במסגרת עסקי המשפחה, הרגיש בשנים האחרונות מקופח ומנושל על ידי לבייב, ובין שני הצדדים שורר כיום נתק.

משה לבייב אינו בן המשפחה היחיד שהיה מעורב בעסקיה. כמה מתשעת הילדים שיש ללבייב עם אשתו אולגה לוקחים חלק בעסקי המשפחה: בתו הבכורה, צביה לבייב, שוהה כבר מספר שנים ברוסיה כשהיא מפקחת מקרוב על עסקי החברה במדינה ומשמשת מנהלת השיווק והפיתוח והנכסים של אפי פיתוח; הבת חגית סופייב לבייב מכהנת כמנכ"לית אפי ארה"ב; ורותי לבייב הובילה בעבר את חטיבת הקניונים של החברה; והבן שלום לבייב עסק בעבר בסחר במטבעות. בכירים לשעבר בקבוצה מעידים כי היו תקופות שבהן התנהלו מאבקי כוח בין הצאצאים על משרות בכירות בחברה. על פי אחת הטענות, לבייב היגר ללונדון ב–2008 בשל סכסוכים במשפחה.

הקשרים הפוליטיים של לבייב עמוקים והחתונות של בני המשפחה בשנים האחרונות נהפכו להיות מפגן כוח פוליטי של המשפחה. לחתונת הבן שמעיה לבייב ב–2011 התייצבה שרה נתניהו כנציגת ראש הממשלה, יחד עם רצף ארוך של שרים וח"כים מש"ס, ישראל ביתנו ומפלגת העבודה. לחתונת איילת לבייב ב–2014 התייצבו בין היתר גדעון סער ושמעון פרס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#