הצד
 המפחיד 
של החיים - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הצד
 המפחיד 
של החיים

אחד מכל ארבעה אזרחים בגיל הפנסיה זקוק לטיפול סיעודי, אבל המדינה וחברות הביטוח לא ממהרות לשאת בנטל - ובני המשפחות נאלצים לממן טיפולים בעלות של אלפי שקלים בחודש ■ האם הפתרון יגיע מרפורמה בסיעוד, שתכניס את התחום כולו לסל הבריאות?

4תגובות
.האחריות לטיפול הסיעודי מפוצלת בין אינספור גופים: משרד הבריאות, משרד הרווחה, המוסד לביטוח לאומי, קופות החולים, מחלקות רווחה ברשויו, ומאות עמותות. כך, אין גוף אחד מתכלל שהאחריות המלאה מוטלת עליו

· כ–4 מיליון ישראלים מבוטחים בביטוח סיעודי, 80% מהם בביטוח סיעודי קבוצתי דרך קופות החולים, ו–20% בפוליסות פרטיות

אנחנו לא אוהבים לעסוק בצדדים המפחידים של החיים, אך בכל הקשור לתחום הסיעוד בישראל, המציאות טופחת על פניהן של עשרות אלפי משפחות, ועם הזדקנות האוכלוסייה המסחררת - עתידה לטפוח במוקדם או במאוחר על פני כולנו, פחות או יותר.

אנחנו מדברים במושגים של "משפחות" ולא של יחידים, משום שסיעוד הוא עניין משפחתי ביותר. למעשה, אפילו המדינה הופכת אותו באופן רשמי לעניין משפחתי: כדי לקבל מימון ממשלתי לאשפוז סיעודי, המדינה נכנסת לארנקים ולחשבונות הבנק של ילדי הקשיש או הקשישה, כדי לבדוק מה שמכונה בשפה המשפטית "מבחני הכנסה".

.

לפיכך, אם בתו או בנו של הקשיש מרוויחים מספיק - הם יידרשו לממן חלק מהאשפוז הסיעודי של ההורה. מה יגידו על כך בני זוגם, מה הם יאמרו לילדיהם שזקוקים גם הם לסיוע כלכלי קריטי - כל זה אינו מעניינה של המדינה, שמבקשת לחלוק את העלות הכבדה של האשפוז הסיעודי עם משפחת הקשיש. התוצאה הקשה היא סכסוכים בין אחים ובין בני זוג, דילמות קורעות בין סיוע לילדים לבין סיוע להורים, ואולי בראש ובראשונה - פגיעה קשה בכבוד האדם המבוגר, שמוצא עצמו תלוי בכספם של ילדיו לצורך קבלת טיפול סיעודי בסיסי.

אבל זהו רק מיעוט מהמקרים. הרוב המכריע של הקשישים הסיעודיים, 95% מהם, מטופלים בקהילה - בביתם או בבית קרובי משפחתם. הם זכאים לשעות של סיוע מהביטוח הלאומי, אך לרוב מדובר בשעות מועטות בלבד: בין עשר שעות שבועיות (מחצית מהזכאים) ל–22 שעות במקרים הקשים ביותר.

 ב–2014 50% מהזכאים לגמלת סיעוד קיבלו את הגמלה הנמוכה ביותר, המעניקה רק 9.75 שעות סיעוד בשבוע. 25% מהזכאים קיבלו את הרמה הבינונית — 16 שעות בשבוע, ורק 25% את הרמה הגבוהה — 18–22 שעות בשבוע

כדאי להתעכב לרגע על המספר הזה: 22 שעות לאדם במצב הסיעודי החמור ביותר. מה עושים ביתר השעות? למעשה, המשפחה והקשיש עומדים מול ברירה אכזרית ביותר: הזנחה ופגיעה בכבודו ובריאותו של ההורה, או מציאת פתרונות חלופיים: טיפול סביב השעון של בן משפחה, מה שהופך את המטפל למועמד כמעט ודאי ללקות בדיכאון (מדובר בנתון מוכח), או העסקת עובדת זרה במימון עצמי של כ–7,000 שקל בחודש.

אם זהו המצב, כיצד ייתכן שאנחנו לא שומעים זעקה ציבורית אדירה סביב בעיית הסיעוד? ייתכן שהסיבה לכך היא שמדובר בבעיה שניתן להגדיר באופן גס כ"בעיה נשית": החל בקשישים הסיעודיים עצמם, שרובם קשישות, דרך המטפלות העיקריות שהן פעמים רבות הבנות ולא הבנים, וכלה בעובדי הסיעוד - שוב, לרוב עובדות ישראליות וזרות, פעמים רבות קשות יום ונטולות ביטחון תעסוקתי.

 1 מכל 4 מבוגרים בגיל הפנסיה זקוקים לסיוע בתפקוד היומיומי. 53% מבני ה–85 ויותר הם סיעודיים (זכאים לגמלת סיעוד)

·95% מהקשישים הסיעודיים מתגוררים בבתיהם, ורק 5% במוסדות סיעודיים

ואולי הציבור רגוע כי ל-5.1 מיליון ישראלים יש ביטוח סיעודי? גם זאת לא סיבה לצפירת הרגעה: ראשית, הביטוח הסיעודי הוא סוג של מס רגרסיבי: המחיר שלו אחיד לכולם ועולה עם הגיל. שנית, הוא מוגבל בכיסוי שלו. למשל, לרוב הכיסוי מגיע עם מגבלת זמן: חולה סיעודי שיחיה יותר מהזמן המוקצה לו בביטוח - יאבד את הכיסוי. בנוסף, לא כל כך פשוט לממש את הביטוח הסיעודי: לפי הנתונים של האגודה לזכויות האזרח, ב-2015 נענו רק 59% מתביעות הסיעוד הפרטיות ו-75% מהתביעות בביטוח הקבוצתי. במלים אחרות: אדם יכול לשלם הון עתק כל חייו לביטוח הסיעודי, אך ברגע האמת יטורטר ולא יקבל את הגמלה החודשית שאמורה להבטיח לו חיים בכבוד.

ליצמן נגד האוצר

 בעיית הסיעוד היא בעיה נשית: 70% מהזכאים לגמלת סיעוד הן נשים, רוב המטפלים המרכזיים מהמשפחה הן בנות המשפחה — בת הזוג או הבת של ההורה הסיעודי, ורוב המטפלות בענף הסיעוד — ישראליות ועובדות זרות — הן נשים.
אבל גם כשכבר יש פוליסה סיעודית — פעמים רבות לא ניתן לממש אותה: ב–2015 רק 59% מתביעות הסיעוד הפרטיות ו–75% מהתביעות בביטוח הקבוצתי נענו

בעיית הסיעוד, אם כן, היא בעיה קלאסית של מעמד הביניים: העשירים ביותר יכולים לממן כל סוג של עזרה סיעודית שירצו, העניים יקבלו מימון ממשלתי מלא לאשפוז סיעודי (בלי הסתמכות על ילדי הקשיש), ומעמד הביניים? יידרש לשאת בנטל.

אחרי שמדברים על כך כבר שנים רבות, כנראה שבימים אלה של בניית תקציב דו־שנתי ל-2017–2018 נפתח חלון הזדמנויות נדיר וקריטי לרפורמה בסיעוד, שתכניס את התחום כולו לסל הבריאות - ותהפוך את הזכות לסיעוד לזכות מוקנית, שאינה תלויה במבחני הכנסה לילדים, שכוללת הרבה יותר שעות סיוע בבית ובקהילה, ושמעלה באופן כללי את הרמה של הטיפול הסיעודי שמקבלים הקשישים בישראל. זאת, כנגד העלאת מס הבריאות ב-0.5%–1% נוסף.

.הזכאות לסיעוד קהילה (שעות ביטוח לאומי) היא ל–10 עד 18 שעות שבועיות, ולכל היותר 22 שעות

· ב–2014 50% מהזכאים לגמלת סיעוד קיבלו את הגמלה הנמוכה ביותר, המעניקה רק 9.75 שעות סיעוד בשבוע. 25% מהזכאים קיבלו את הרמה הבינונית — 16 שעות בשבוע, ורק 25% את הרמה הגבוהה — 18–22 שעות בשבוע

· בכל מקרה, זה ממש לא מספיק: מכיוון שבשבוע יש 168 שעות, בכל שאר הזמן — הטיפול בקשיש "נופל" על בני משפחתו

· פתרון נפוץ: מימון עצמי של שעות סיעוד נוספות או העסקת עובד סיעוד — תמורת אלפי שקלים בחודש. העלות כבדה מאוד ומשפחות שלא יכולות לממן זאת — ייאלצו להעביר את הזקן למוסד סיעודי

· עלות העסקה ממוצעת של עובדת סיעוד זרה היא כ–7,500 שקל בחודש. מי שזכאי לשעות סיעוד — יכול להמירן לכסף. ברמת הנזקקות הגבוהה ביותר — 22 שעות — ניתן לקבל 3,201 שקל. כלומר: הפער בין עלות העסקה לבין גובה הגמלה הוא של אלפי שקלים

התוכנית הזאת היא ה"בייבי" של שר הבריאות יעקב ליצמן, והיא אף כלולה כסעיף בהסכם הקואליציוני של מפלגתו, יהדות התורה. באגודה לזכויות האזרח, יחד עם הארגונים כן לזקן, המשפט בשירות הזקנה וארגונים נוספים, יוצאים בימים אלה במאבק שמטרתו לסייע לליצמן להעביר את הרפורמה שלו.

המכשול הגדול יהיה החלק השני במשוואה: העלאת מס - דבר שגורם לגירודים עזים הן בלשכת שר האוצר והן בלשכת ראש הממשלה. אבל האם 5 מיליון ישראלים שמשלמים פרמיות של מאות שקלים ויותר למשפחה בשנה לחברות הביטוח עבור שירות שלא בטוח יינתן להם ביום הדין - אינם למעשה משלמים כבר כיום מס, ועוד מס כל כך רגרסיבי?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#