הספר על סטנלי פישר: חלטורה - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הספר על סטנלי פישר: חלטורה

אילו "עולמו של נגיד" היה יוצא לאור על ידי לשכת הפרסום הממשלתית, היה שר האוצר מביא את הספר כמשל ושנינה לבזבוז המשאבים והעבודה המרושלת המאפיינת את המגזר הציבורי. אבל את היצירה חסרת הערך שלפנינו הביאה לעולם דווקא הוצאת ספרים פרטית

תגובות

אילו "עולמו של נגיד" היה יוצא לאור על ידי לשכת הפרסום הממשלתית, היה שר האוצר מביא את הספר כמשל ושנינה לבזבוז המשאבים והעבודה המרושלת המאפיינת את המגזר הציבורי. אבל את היצירה חסרת הערך שלפנינו הביאה לעולם דווקא הוצאת ספרים פרטית. ההסבר היחיד שאני יכול לתת להוצאתו לאור של הספר היא עודף מרץ של מי שמבקש למקסם רווחים, וגם את זה לא בטוח שהוא עושה כל כך טוב.

בדף המציג את הספר אומרת ההוצאה: "סטנלי פישר אינו מוכר לרובנו (...) 'עולמו של נגיד' מפגיש אותנו עם משנתו הכלכלית ותפיסת עולמו הפרטית של הנגיד החדש. זו הזדמנות נדירה לעשות היכרות אמיתית (הדגש במקור) עם האיש ההולך להשפיע בשנים הקרובות על חיינו". אמנם מטרה ראויה. אפילו כמה מהשרים שהצביעו עבור מינוי פישר לתפקיד הרם לא נפגשו איתו קודם לכן ולא ידעו דבר על השקפת עולמו. אז יש עניין ציבורי בכך שלפחות לאחר מעשה נכיר את "האיש ועולמו". אלא מאי, מישהו כנראה חישב שהספר חייב לצאת לאור לפני כניסתו של פישר לתפקיד.

אינני יודע אם פישר עצמו היה שותף למלאכת הכנת הספר (בואו נקווה שלא). תוצר הבהלה הוא קובץ משמים של עשרים הרצאות שנישאו על ידי פישר באירועים כגון "ועידה לרגל מלאת חמש שנים להשקה מחדש של הקרון האסטוני", "כינוס איגוד קרנות הפנסיה באוסטרליה" ו"טקס חלוקת פרסים של המגזין The Banker". ההרצאות באירועים מעונבים אלה הם ההזדמנות הגרועה ביותר לעשות היכרות עם "אדם ועולמו".


מה אפשר ללמוד מהספר על הנגיד מלבד העובדה שבשנים האחרונות הוא פקד הרבה בירות, והתקבל בכל מקום בהדרת מלך? מעט מאוד. הספר אינו יותר מתרגום (רע) של עשרים מסמכים גולמיים שישמשו בבוא העת את חוקר הגלובליזציה כדי להבין את הדרך שבה המערב משתלט על העולם

מה יוכל הקורא ללמוד מהספר? נניח שחפצה נפשו לראות מבחר צילומים מהעולם הרחב (באיכות ירודה במיוחד). אז הוא ימצא בספר תמונות של "הטאג' מהאל", "כפר בדרום אתיופיה", "מסך שערי מניות בניו יורק" ו"כיכר בוורשה". במיוחד "ריתקה" אותי התמונה "פקידים מקרן המטבע נפגשים עם פקידי המס של אפגניסטן". "מטה קרן המטבע בוואשינגטון" מופיע בספר בפוזה של מלון דירות. הקורא הישראלי הסקרן לראות איך נראים שטרות כסף ישראליים ימצא תמונה של חבילות שטרות במרתפי בנק ישראל בעמוד 134. גם זוג הידידים הוותיקים "יעקב פרנקל וסטנלי פישר" מעטר את הספר בצילום מתחת לשורת שעונים המורים את הזמן בבירות הכספים של העולם שאותו הם מנהלים.

ומה אפשר ללמוד מהספר על הנגיד מלבד העובדה שבשנים האחרונות הוא פקד הרבה בירות, והתקבל בכל מקום בהדרת מלך? מעט מאוד. הספר אינו יותר מתרגום (רע) של עשרים מסמכים גולמיים שישמשו בבוא העת את חוקר הגלובליזציה כדי להבין את הדרך שבה המערב משתלט על העולם.

להרצאות של פישר יש מבנה קבוע. הוא מתחיל בדברי נימוס: "זה כבוד ותענוג עבורי"; "זה תענוג מיוחד להימצא כעת ב..."; "זה עונג וכבוד להיות כאן". כשהוא מרצה במוסקבה ב-2004 פותח פישר גם בהבעת צער ואהדה שלו ושל הארגון לטרגדיות שפקדו את "ארצכם ועמכם" ואני בטוח שהמאזינים הזילו דמעה.


לפישר הערצה עצומה למקצוע הכלכלה. מלות התואר "רבי ערך" ו"נכונים" צמודות קבוע לאמירות הכלכליות. פישר מאמין שלכלכלה יכול להיות מה לומר על כל דבר, אפילו על שאלות תרבותיות

אחר כך פישר מציג בקפדנות שורה של נושאים שהוא עתיד לדון בהם. בקטע זה הוא מרבה לצטט את מארחיו אומרים דברים בנאליים במיוחד. בהודו: "אם לצטט את הנשיא גאלאן, הכלכלה ההודית איננה יכולה להישאר מבודדת מההתפתחויות הבינלאומיות". בגבון: "כפי שהדגיש הנשיא בונגו, הגברת הצמיחה וצמצום העוני ידרשו פתרונות מוצקים וחדשניים רבים". ובאסטוניה: "אלה הם הישגים יוצאים מן הכלל, אשר, כפי שאמרו הנשיא מרי וגם הנגיד קראפט, הפכו את אסטוניה לאחת ממובילות הרפורמה באירופה".

ה"דיון" עצמו עמוק כמו מזכר של רופא. יש שימוש רב במדדים כלכליים בסיסיים: תמ"ג, שיעור צמיחה, אינפלציה (המקבילים לחום, לחץ דם ודופק). פישר מביא נתונים ומפזר "ציונים" והערות לעידוד ה"חולה". לפולנים הוא אומר: "כלכלות האזור רשמו הישגים (...) לא כפי שקיווינו (...) אבל בכל זאת הישגים נאים מאוד". למנהיגי אפריקה: "הצהרותיכם (...) הפגינו את נחישותכם לתקוף את בעיית העוני באפריקה". לחברי התאחדות הסוחרים בשווקים מתפתחים בניו יורק: "אתם כבר מילאתם תפקיד רב ערך בתהליך (...)".

אחרי החנופות למנהיגים המקומיים, פישר מבשר להם שסיימו בהצלחה את הקורס "מבוא לרפורמות" ושהם עולים כיתה לקורס "רפורמות למתקדמים". פישר זהיר ומדוד. הוא יודע שחשוב שתוכניות הבראה ייראו כאילו באו מבחירתו החופשית של החולה: "בקרן המטבע והבנק העולמי, אנו נוהגים לומר שהתוכניות הכלכליות אינן מצליחות אלא אם הן 'בבעלות המדינה'". אבל אינסוף תזכורות לסמכות שבה הוא נושא (קרן המטבע) ורמיזות (אם צריך כאלה) לכוחו של המוסד הזה והקשר שלו עם מעצמת העל, עושות את שלהן.


אני בטוח שלפישר יש הרבה מה לומר על שאלות חשובות. אבל הרצאות מהסוג הכלול בספר אינן אמורות להיות אתגר אינטלקטואלי. אין בספר דיון בשאלות שאין עליהן "פתרון וואשינגטון"

הרבה משפטים טריביאליים משובצים בנאומים: "ייתכן שמנהגים חברתיים לגבי גודל המשפחה ישתנו בעתיד"; "יש לי שתי תחזיות. האחת (...) ושנית, יהיו עוד הפתעות בדרך"; "האבטלה בפולין היא בעיה פוליטית גדולה"; ו"חשוב שיהיו לך אנשים שמבינים את הסביבה שבה הם פועלים".

לפישר הערצה עצומה למקצוע הכלכלה. מלות התואר "רבי ערך" ו"נכונים" צמודות קבוע לאמירות הכלכליות. פישר מאמין שלכלכלה יכול להיות מה לומר על כל דבר, אפילו על שאלות תרבותיות. זה ניכר אפילו כשהוא מסתייג: "לגבי הכבוד כלפי תרבויות לאומיות ומקומיות: זהו נושא שכלכלנים מתקשים לטפל בו (...)". מתקשים, אבל יכולים.

אני בטוח שלפישר יש הרבה מה לומר על שאלות חשובות. אבל הרצאות מהסוג הכלול בספר אינן אמורות להיות אתגר אינטלקטואלי. אין בספר דיון בשאלות שאין עליהן "פתרון וואשינגטון". לדוגמה, פישר אומר: "(...) פוליטיקאים נבחרים פועלים תמיד תחת הרשאה לטווח קצר יותר ומתפתים לנהוג בקוצר ראות (...)". וכאשר הוא מעלה חוויות מימיו בסיטיגרופ, הוא אומר "נדהמתי מן השיעור שבו מקסום מחיר המנייה (...) הוא העיקרון המנחה של פעילות המוסד (סיטיגרופ)". אז מה ההבדל בין הפוליטיקאים והמנכ"לים של סיטיגרופ? מה צריך לעשות כדי שגם אלה וגם אלה יביאו בחשבון את העתיד היותר רחוק? שאלות חשובות שפישר מודע אליהן, אבל למה לקלקל עם דילמות אמיתיות את עונג האירועים שפישר מקשט.


לכל הרוחות, מה מנע מפישר לבוא אלינו לפני שלושים שנה ולהצטרף לידידיו הנערצים דן פטנקין ומיכאל ברונו שבנו כאן את ביתם ומצאו בירושלים בסיס טוב לעבודתם האקדמית?

בסוף כל הרצאה יש הבעת תקווה. עשיתם דרך ארוכה, קצת סבלנות ועוד משברים בדרך, ויהיה יותר טוב. אני ה"רופא" עם הרצפטים הנכונים, היודע תמיד להפיק לקחים, ולהיות צודק גם אם טעיתי בעבר.

הרישול בהפקת הספר זועק במלאכת התרגום העילג. משפט אופייני: "זיכרוני מתוגבר בהערות שרשמתי בשעתו". והנה חידה לכלכלנים שבקוראים. למה התכוון פישר כש"אמר": "נראה מאוד בלתי סביר שהמשבר באסיה היה תוצאה של סיכון מוסרי"? אל דאגה, פישר אינו מודאג מהמתרחש בחוצות בנגקוק. הוא השתמש בביטוי הטכני המקובל Moral Hazard והמתרגם תירגמו באופן מילולי מגוחך. ודוגמה רגישה: בראיון הפתיחה "אומר" פישר: "תמיד שמרנו על קשר הדוק, ולקחתי כמה שבתונים בישראל. אבל אחרי שהחלטנו להתגורר בארה"ב, בערך ב-1975, לא חשבנו על ישראל, לפחות לא יותר מאשר פעם בשבועיים". נשמע תמוה? עיון בראיון המקורי מבהיר שהמתרגם החמיץ את האירוניה: "After we made up our mind to live in the States, around 1975 or so, we didn't look back. At least not more than every two weeks or so..." (שלוש הנקודות הן במקור).

במקרה, "עולמו של נגיד" נחת על שולחני בסמוך לספרון "הרפורמות בכלכלת ישראל", פרי עטו של בנימין נתניהו, חיבור העתיד להיות תחילתו של ספר המשנה הכלכלית "עולמו של שר אוצר". "עולמו של נגיד" נושא דיוקן של סטנלי פישר הדומה להפליא לדיוקן נתניהו בקונטרסו. שניהם בחליפה כהה, עניבה מוקפדת, שיער כסוף משוך לימין, שביל מצד שמאל ודגל ישראל מתנפנף מאחור. פישר נראה מבודח ובטוח בעצמו יותר...

בגב הספר דברי שבח של נתניהו לפישר ולספרו. הפטריוט נתניהו מתרגש: "לפני עשרות שנים הוא (פישר) חשב לקשור את גורלו בגורלנו, וכעת מתגשמת שאיפתו". לכל הרוחות, מה מנע מפישר לבוא אלינו לפני שלושים שנה ולהצטרף לידידיו הנערצים דן פטנקין ומיכאל ברונו שבנו כאן את ביתם ומצאו בירושלים בסיס טוב לעבודתם האקדמית? ומה פשר הביטוי "לקשור גורלו בגורלנו"? פישר תמיד ימצא מקום בטיסה 001 שתחזיר אותו לביתו בארה"ב, מה שאי אפשר לומר על מרבית אזרחי ישראל שגורלם נקשר בגורלו.

ובכלל, לא רציני הנתניהו הזה: "בספר שלפניכם, פורש סטנלי פישר בלשונו הרהוטה והסדורה את משנתו הכלכלית והחברתית". אדוננו, שר האוצר. אתה יודע, פישר מרבה לדבר על ערך האמינות. אתה קראת את הספר כמו שאני קראתי את ספרך "מקום תחת השמש". אבל אם אני טועה ודווקא כן קראת את הספר, אז איפה ערך החברות? לא יכולת להרים טלפון לסטן ולייעץ לו (בשפה החביבה עליך) לגנוז את הספר או לפחות לדרוש מהוצאת הספרים שתגייס איזה עורך לשוני?

ועצה אחת לסטנלי פישר. נכון שמוחאים לך כפיים ומתחנפים אליך, אבל זה לא בזכות תבונת נאומיך בספר אלא בגלל שהיית ואתה עדיין בעמדת כוח אדירה. לאנשים כמוך אין זמן וגם אתה אינך כל יכול. ה"חפוז" הזה לא היה מופת לשיקול דעת. כולם יודעים שהיו לך מיליון טרדות בחודשים הספורים שבין מינוייך ובין התחלת עבודתך כנגיד ואיש לא ציפה לקבל ממך כל כך מהר ספר חדש עם הקדשה. אישית אני מאמין שכשתגיע לעשות החלטות רציניות תפעיל שיקול דעת ורגישות. אבל אתה יודע, החבר'ה פה לא ממש מכירים אותך עדיין, ו"כמו שלמדת בכלכלה", ההתחלה חשובה לביסוס המוניטין שלך. זה לא היה רעיון טוב להראות לאלה שיבקשו ממך בעתיד כל מיני בקשות שאתה לא יודע להגיד "לא", אפילו להוצאת "ידיעות אחרונות".


פרופ’ אריאל רובינשטיין מלמד בחוג לכלכלה באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#