הישראלי שהרוויח 20 מיליון שקל במשחקי פוקר - וכמה קיבלה רשות המסים? - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הישראלי שהרוויח 20 מיליון שקל במשחקי פוקר - וכמה קיבלה רשות המסים?

רשות המסים דרשה משחקן הפוקר רפי אמית מס בהיקף של 2.5 מיליון שקל על זכיותיו ■ השופט הרי קירש קבע כי אמית נחשב תושב לצרכי מס למרות שהיה רק 30 יום בישראל בשנה הרלוונטית וכי מדובר בהכנסת עבודה - אבל תשלום המס "קוצץ" ל-320 אלף שקל

52תגובות
רפי אמית
יוטיוב

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, הרי קירש, פירסם לאחרונה פסק דין מעניין אשר עוסק במקרה יוצא דופן של ישראלי שהרוויח לאורך השנים 20 מיליון שקל במשחקי פוקר ונדרש לשלם על חלק מרווחיו מס בישראל כהכנסת עבודה.

ההכרעה של קירש, שלפיה מדובר בתושב ישראל לצרכי מס, מעניינת במיוחד מכיוון שבשנה הרלוונטית הוא הגיע לישראל רק לשלושים יום וגם בחיבור של השנתיים הקודמות לכך, הוא לא עמד במבחן הימים. השופט ציין בהקשר הזה כי אדם עשוי להעדר מישראל בכל ימות השנה ועדיין להישאר תושב בה.

בחלק השני של ההחלטה בית המשפט קבע כי משחק הפוקר ייחשב הכנסת עבודה ולכן תשלום המס יהיה כמס שולי, כלומר 50%. אבל למרות דרישה של רשות המסים לתשלום מס של כ-2.5 מיליון שקל, בסופו של דבר נקבע כי התשלום יהיה "רק" כ-320 אלף שקל.

העביר את הרווחים לישראל 

פסק הדין עוסק ברפי אמית, בן 37, אשר כבר בגיל התיכון נחשף לעולם ההימורים. לאחר שחרורו מצה"ל, הוא עבד בעבודות מזדמנות אך לא השתלב. בגיל 23 הוא החל לשהות פרקי זמן ממושכים בחו"ל, שם שיחק פוקר בבתי קזינו באמצעות אתרי אינטרנט ובטורנירים מאורגנים. הוריו מתגוררים בחולון ובמהלך השנים הוא העביר לישראל סכום של כ-5 מיליון דולר.

הוויכוח עם רשות המסים היה רק לגבי שנת 2007 מכיוון שהשנים הקודמות וגם 2008 התיישנו אחרי שלא הוציאו לגביהן שומות. פקיד השומה טען כי הוא נותר תושב ישראל למרות היעדרויותיו המרובות וכי ההשתתפות במשחקי הפוקר הייתה בבחינת עסק או משלח יד, כך שההכנסה ממנו חייבת בשיעורי המס הרגילים. מבחינת רשות המסים ההכנסה הרלוונטית הייתה כ-4.2 מיליון שקל ועל המס יש להוסיף קנס של 10% מכיוון שאמית לא ניהל פנקסי חשבונות, כך שהדרישה הייתה לתשלום מס של כ-2.5 מיליון שקל.

אמית עירער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי וטען כי קשרי התושבות שלו נותקו כבר ב-2002 עם נסיעתו הארוכה הראשונה לחו"ל ומאז מרכז החיים שלו עבר לחו"ל וגם אם ייקבע אחרת, הוא טען כי פוקר הוא משחק מזל ולכן שיעור המס צריך להיות מוגבל ל-25% כפי שחל על הכנסה מהימורים, מהגרלות ומפרסים.

ראשית, בחן קירש את השאלה האם מדובר בתושב ישראל לצרכי מס. לפי פקודת מס הכנסה, אדם ייחשב כתושב ישראל אם מרכז חייו הוא במדינה לפי מבחן כמותי ומבחן מהותי.

אלוף העולם לשעבר בפוקר, ג'ו ברטולדי
רויטרס

המבחן הכמותי הוא חזקה הניתנת לסתירה, הבודקת את משך זמן שהותו של הנישום בישראל בשני אופנים חלופיים. הראשון - אם שהה בישראל בשנת המס (הנבחנת) 183 ימים או יותר; והשני - אם שהה בישראל בשנת המס 30 ימים או יותר, וסך כל תקופת שהייתו בישראל בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה (כלומר במשך שלוש שנים מצטברות) הוא 425 ימים או יותר.

במקרה של אמית, חזקת הימים לא מתקיימת. ב-2007 הוא היה פעמיים בישראל, כשבועיים כל פעם - ובשאר השנה הוא היה באנגליה, באוסטרליה ובעיקר בארה"ב. בשלוש השנים יחדיו (2005-2007) הוא היה בישראל 290 ימים.

המבחן המהותי בוחן את מרכז חייו של הנישום על פי מכלול הנסיבות המשפחתיות, הכלכליות והחברתיות. לאמית היה חשבון בנק בלאס וגאס וכרטיס אשראי כמו גם חשבון בנק בישראל. בנוסף, היו לו השקעות נדל"ן בישראל ודירת מגורים בטורונטו שנרכשה ב-2007. לא הייתה לו מכונית לא בישראל ולא בחו"ל, הוא היה מנוי במועדון כושר בוגאס ולא היה חבר בארגונים, איגודים או עמותות בישראל או בחו"ל. בנוסף, הוא לא שילם דמי ביטוח לאומי בישראל.

"המערער לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח ניתוק התושבות, וזאת חרף תחושתו הסובייקטיבית כי הוא עזב את ישראל וחדל להיות תושב. המקרה אמנם אינו מובהק לכאן או לכאן אך לא שוכנעתי כי מכלול הנסיבות המיוחדות מצביע על הפסקת התושבות", קבע קירש.

ההחלטה התבססה על שלושה שיקולים עיקריים: הראשונה היא הנוכחות הממושכת יחסית של אמית בישראל בכל פעם שבו הוא הגיע במהלך השנים שהם "הרבה מעבר לאדם שבא לכאן לביקורי מולדת קצרים".

השיקול השני הוא העובדה שאמית התגורר בשורה ארוכה של דירות, בתים ובתי מלון ברחבי העולם מבלי שניתן להצביע על מדה ניכרת של קביעות או רציפות, כך שלא היכה שורשים של ממש בשום מקום אחר בעולם ("במקרים נדירים ולא בקלות ישעה בית המשפט לטענה כי אדם גם איננו תושב ישראל וגם איננו תושב של כל מדינה אחרת בעולם").

השיקול השלישי הוא העובדה שאמית נהג להעביר לישראל באופן מתמיד ופעמים רבות את חסכונותיו מהזכיות במשחקי הפוקר - סכומים שהצטברו לכ-20 מיליון שקל ועובדה זו יצרה "אינטרס כלכלי פעיל ומהותי בישראל". השופט קבע בהקשר זה כי "אין לצפות כי אדם שניתק את קשרי התושבות עם ישראל, פתח דף חדש בחו"ל ואיננו רואה עוד את ביתו בישראל, יתמיד בהפקדת חסכונותיו דווקא כאן".

השופט הוסיף כי "בנסיבות הנתונות, העברת הכספים לישראל - בהיקף כל גדול ובהזדמנויות שונות רבות - איננה עולה בקנה אחד עם קו הטיעון הכללי שלו בעניין ניתק הזיקות". זאת, הוא קבע, במיוחד לאור העובדה שאין קושי להחזיק חסכונות בארה"ב (להבדיל ממקום שבו אין יציבות פיננסית).

השופט הרי קירש
אתר בתי המשפט

הפך תחביב למשלח יד

רשות המסים ניסתה לייחס לאמית הכנסה של 4.2 מיליון שקל אך אמית הצליח להראות כי רוב הסכום הופק בשנים קודמות ו"סגורות" אותן פיספסה רשות המסים, כך שרק יתרה של 1.4 מיליון שקל יוחסה על ידי השופט ל-2007.

השאלה הבאה שעלתה היא מהו שיעור המס שיחול על הכנסה זו - מס שולי שבמקרה זה מגיע לכ-50% (שכן מדובר בהכנסת עבודה) או מס של 25% כפי שנגבה על הימורים. השופט הכריע כי כל הנסיבות מביאות למסקנה כי אמית היה "שחקן פוקר" במקצועו ולכן חייב במס כהכנסת עבודה.

אמית טען כי פוקר הוא משחק מזל. השופט קבע כי "נכון הדבר שאדם מסוים עלול לשחק פוקר הרבה, להפסיד הרבה ולא להשתפר עם הזמן. במקרה כזה נתקשה לכנות את מעשיו 'משלח יד'. אולי נראה כי לא כך היו פני הדברים לגבי המערער שצבר מיליוני דולרים של זכיות ושמו נפוץ עד למרחוק כשחקן מוכשר ומוצלח ונכתבו עליו כתבות".

השופט הוסיף כי "לא מן הנמנע כי אדם יחליט להתמקצע בפעילות שהשפעת הגורל בה רבה אך לא בלעדית והוא ישתדל לרכוש יתרון על מתחריו באמצעות לימוד, תכנון ואימון וחרף קיום גורם המזל. לדעתי כך עשה המערער והוא הפך תחביב למשלח יד על ידי רכישת ידע ונסיון אשר יכלו להשפיע על תוצאות המשחקים, השתתפות תדירה בתחרויות במקומות שונים בעולם, והשקעה כספית בסכומים מהותיים כדמי השתתפות בתחרויות ועמידה בהוצאות נסיעה ולינה".

עוד נקבע בהקשר הזה כי אמית לא עבד בעבודה אחרת ב-2007 וחייו סבבו סביב המשחק, כך שלא ניתן לטעון כי מדובר בעיסוק צדדי לעבודה אחרת. גם קיומו הכלכלי היה תלוי בזכיות שלו. אמית ניסה לתרץ את ההתמדה שלו במשחק הפוקר כהתמכרות אך השופט קבע כי גם אם זה נכון זה לא משנה את התוצאה שכן המניע לעצם העיסוק אינו מכריע.

לבסוף, לא קיבל השופט את הטענה של רשות המסים בדבר חיוב בקנס של 10% בשל אי ניהול פנקסים. בנוסף, הוא קבע כי יש לקזז מהתשלום מס אמריקאי שנוכה לו במקור בשל זכיות בהיקף 230 אלף דולר (מס של 68 אלף דולר) - בתנאי שאמית יביא אישור שהסכום הועבר לשלטונות המס האמריקאים. בסופו של דבר, לאחר הקיזוז, מדובר במס של כ-320 אלף שקל.  

לעניין פסיקת ההוצאות, קבע השופט כי "נדחתה אמנם טענתו הראשית של המערער לפיה הוא היה תושב חוץ בשנת 2007, אך בסיכומו של דבר התוצאה השומתית איננה 'כצעקתה' ולכן פסק בנסיבות הוצאות במתינות בהיקף של 12.5 אלף שקל.

את אמית ייצגו עורכי הדין בנימין טובי ועמרי דהן ממשרד שקל ושות'.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#