המלכוד הכפול של הנשים הדרוזיות - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המלכוד הכפול של הנשים הדרוזיות

רק 32% מהנשים הדרוזיות עובדות, ורובן מועסקות בתחום ההוראה ■ למה זה קורה ומה חושבים בחברה הדרוזית על תוכניות הממשלה?

4תגובות
מיסאא אסעד
גיל אליהו

"סיימתי תואר ראשון בחינוך, ועכשיו אני עושה תעודת הוראה במכללה האקדמית הערבית לחינוך, אבל אני מובטלת כבר שלוש שנים" - כך מספרת מיסאא אסעד, בת 25 מהכפר הצפוני בית ג'אן. "רציתי לעבוד כמורה באחד מבתי הספר בכפר, אבל לא התקבלתי - כי יש מספיק מורים. הגשתי מועמדות לבית ספר מחוץ לכפר, אבל אין לי רישיון נהיגה וזמני הנסיעה של האוטובוסים אינם נוחים ולא מתאימים לשעות העבודה, כך יוצא שאני פשוט לא עובדת".

המלכוד שבו נמצאת אסעד אינו חריג בחברה הערבית בכלל, ובחברה הדרוזית בפרט. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רק כ-32% מהנשים הדרוזיות עובדות, שיעור זהה לזה של הנשים הערביות בכלל - אך נמוך באופן משמעותי משיעור התעסוקה בקרב הנשים היהודיות, 80%. רוב הנשים הדרוזיות שכן עובדות עושות זאת בתחומי ההוראה והחינוך, וכמעט שאינן פורצות לתחומי עיסוק אחרים. ההתמקדות בתחומים אלה מנציחה רמת אבטלה גבוהה, וכן משכורות נמוכות.

האוכלוסיה הדרוזית: הנשים עובדות פחות מהגברים - ולומדות יותר

דרוזים בישראל — 1.6%
מהאוכלוסייה בישראל ו 8%-
מהאוכלוסייה הערבית במדינה

68% מהגברים
משתתפים בכוח
העבודה

32.4% מהנשים
משתתפות בכוח
העבודה

64.1% מהסטודנטים
הדרוזים לתואר
ראשון הן נשים

החברה הדרוזית בישראל מרוכזת בצפון הארץ. כ-98% מהדרוזים בישראל חיים ב-19 יישובים קטנים בצפון. כמו באזורים פריפריאליים אחרים, גם שם קיים מחסור במקומות עבודה, לצד מחסור בפתרונות לאמהות עובדות, כמו מעונות יום, והיעדר תחבורה ציבורית הולמת.

נוסף על התשתית החסרה, גם השמרנות של החברה הדרוזית ומאפייניה העדתיים הפנימיים חוסמים בפני נשים את הדרך לשילוב. "זו אוכלוסייה עם מאפיינים תרבותיים ייחודיים", אומר ד"ר אמיר ח'ניפס, מנכ"ל העמותה הדרוזית למדעים ומנהיגות. "רוב ההורים מעדיפים שבנותיהם יעבדו באזורים קרובים לכפר, ללא נסיעות ארוכות או לינה מחוץ לבית. יש לכבד את השמרנות הזאת במקום להילחם בה. לכן הפתרון לבעיית האבטלה בקרב הדרוזיות הוא השקעה בפיתוח אזורי תעשייה מקומיים שיכולים לקלוט יותר עובדות. יש לחתור להתאמה בין החיים התרבותיים של הקהילה לבין שוק העבודה, וניתן לשלב בין בין שימור המאפיינים של האוכלוסייה למציאת עבודה".

דוקטור אמיר ח'ניפס
מג'די חניפס

העדפת מקומות עבודה ולימודים קרובים לבית באה לידי ביטוי בנתוני הלמ"ס באשר לפיזור הסטודנטים הדרוזים במוסדות הלימוד. לפי נתוני 2015, חלקם היחסי הגבוה ביותר של הסטודנטים הדרוזים היה במכללה האקדמית גליל מערבי (13.3%), במכללה האקדמית צפת (14.4%), במכללה האקדמית להנדסה על שם אורט בראודה (7.6%), באוניברסיטת חיפה (5.7%) ובטכניון (1.9%). השיעור הנמוך ביותר היה באוניברסיטת בן־גוריון (0.2%). כשהם פונים ללמידה אקדמית, רוב הסטודנטים הדרוזים נשארים באזורים הקרובים למקום מגוריהם.

מחפשות עבודה 
קרוב לבית

אימאן טרביה־אלקאסם
ח'ליל ח'ידר

הבשורה הטובה היא שיש כבר יש לא מעט פתרונות תעסוקה לנשים הדרוזיות, אם כי הם עדיין לא מותאמים מספיק לאוכלוסייה זו כדי לייצר שינוי מהותי.

"יש מפעלים קרובים ליישובים, שעל פניו נשים יכולות לעבוד בהם, אבל במפעלים דרושות משמרות ערב ולילה בשעות מאוחרות שלא מתאימות לנשים הדרוזיות. אנחנו עוסקים בשיתוף פעולה עם מקומות העבודה, שיתאימו את עצמם לדרוזיות שמגיעות לעבוד אצלם", אומר עזאת חלבי, מנהל תוכנית נעורים, תוכנית לאומית המופעלת על ידי מרכז מעשה של קרן רש"י והג'וינט. התוכנית, שקיימת מזה חמש שנים, פועלת ב-17 יישובים דרוזיים, פונה לבני ובנות נוער ומספקת פעילויות חינוך בלתי־פורמליות על ידי מתנדבות בנות 18, שבאפשרותן להמשיך להתנדב שם בזמן הלימודים האקדמיים תמורת מלגה, בנוסף למתן הכשרות, סדנאות כתיבת קורות חיים, וביקורים באוניברסיטאות ובמוסדות לימוד. כיום יש לתוכנית כ-350 בוגרות, ומשתתפות בה 90 מתנדבות כל שנה.

התפלגות הסטודנטים הדרוזים לפי תחומי לימוד, ב-2015
8.9% - הנדסת תעבורה ותעבורה
9.6% - תרבות ואמנות
9.7% - שפה וספרות ערבית
16% - הוראת מדעי הרוח והחברה
השאר מתפלגים בין מקצועות לימוד אחרים

לדברי חלבי, התוכנית אינה מנסה לשנות את תמונת המצב, אלא להשפיע על החברה בצורה יעילה ועדינה שתבטיח את יציאת הנשים הדרוזיות ממעגל האבטלה. "אנחנו לא שופטים את הנשים הדרוזיות, וגם לא את הסביבה שממנה הן מגיעות. אנחנו באים לקראתן ומתאימים להן את התכנים ואת שעות הפעילות", הוא מסביר. "אנחנו משתפים פעולה עם המועצות המקומיות, העמותות הפנימיות ומרכזי ההשמה". לדבריו, הנשים שמגיעות לתוכנית מגיעות אליה על מנת לרכוש כלים מקצועיים שיסייעו בשילוב בשוק העבודה.

"אחרי סיום התיכון לא רציתי להתחיל ללמוד מיד וחשבתי שהתנדבות תהיה לי חוויה מעצימה", אומרת מונא דע'ש, בת 24, בוגרת המרכז ובוגרת תואר ראשון בסטטיסטיקה, "ההתנדבות כללה הכשרות שלא הייתי יכולה לקבל במקום אחר: הכשרות חברתיות שהעשירו אותי והניסיון לעמוד מול מתבגרים, שם למדתי שאני רוצה להיות מורה, וההורים שלי עודדו אותי".

מונא דע'ש
גיל אליהו

ואולם למרות ניסיונות העידוד לשילוב מקסימלי של נשים דרוזיות בשוק העבודה, רובן עדיין פונות לתחום החינוך. על פי נתוני הלמ"ס, שיעורם של הסטודנטים הדרוזים במקצועות כמו הוראת מדעי הרוח והחברה (16%), ושפה וספרות ערבית (9.7%) - גבוהים בהשוואה לשיעורם בכלל האוכלוסייה.

"היה לי ברור שאני הולכת ללמוד הוראה אבל התלבטתי בין ספורט לבין ערבית, כי זה מקצוע שמתאים לתרבות הדרוזית", אומרת אסעד. הבחירה בהוראה והמודעות למוגבלויות אינה פוסחת על הדור החדש. "אני רוצה ללמוד אנגלית, עוד לא יודעת אם ללכת לתרגום או להוראה", אומרת ג'נאן עוידה, בת 20, מכפר סמיע, מתנדבת שנה שנייה בנעורים, "אני רוצה להיות מורה. ההורים שלי דתיים, כך שמקום העבודה צריך להיות קרוב לבית".

התפלגות הסטודנטים הדרוזים לפי מוסדות לימוד, ב-2015
אוניברסיטת בן גוריון - 0.2%
האוניברסיטה הפתוחה - 1.4%
אוניברסיטת חיפה - 5.7%
המכללה האקדמית להנדסה על שם אורט בראודה - 7.6%
הטכניון - 1.9%
המכללה האקדמית גליל מערבי - 13.3%
המכללה הקדמית צפת - 14.4%

מגמת עלייה בנתוני התעסוקה וההשכלה

לדברי אימאן טרביה־אלקאסם, מרכזת תעסוקה ופיתוח הון אנושי במשרד הכלכלה והתעשייה, "נתוני התעסוקה וההשכלה בקרב בני העדה הדרוזית בכלל ובקרב הנשים הדרוזיות בפרט במגמת עלייה, מה שמעיד כי העדה הדרוזית נמצאת במגמת שינוי, תוך שמירה על המאפיינים התרבותיים והמסורתיים. זה משתנה בין הכפרים, וכיום ישנן נשים שלומדות רפואה, הנדסה ומשפטים ועובדות מחוץ לכפרים ומשתלבות בשוק העבודה הישראלי. העדה מתפתחת וזה ניכר".

עיזאת עאזת חלבי
גיל אליהו

עוד טוענת טרביה־אלקאסם, כי בניגוד למה שנאמר, לממשלה יש תוכניות למען החברה הערבית בכלל והדרוזית בפרט. אולם הצלחת התוכניות מצריכה שיתוף פעולה מצד בני העדה. "האחריות של החברה הדרוזית, היא שבניה ובנותיה יגוונו את תחומי הלימוד, ובמיוחד למקצועות נדרשים בשוק העבודה".

לדבריה,"התוכנית הממשלתית היא לעלות משיעור תעסוקה של 32% ב-2015, ל-41% תעסוקה בקרב נשים ערביות ודרוזיות עד 2020. מדובר בצירוף של 52 אלף נשים ערביות ודרוזיות לשוק העבודה. הממשלה פועלת גם להרחבת היצע העבודות המצומצם בחברה הדרוזית אשר מתגוררת בפריפריה הגיאוגרפית ולטיפול בכישורים המקצועיים של האוכלוסייה.

"משרד הכלכלה פתח 21 מרכזי 'ריאן', אשר רק ב-2015 שירתו כ-8,000 פונים מקרב אוכלוסייה זו ברחבי הארץ והשימו בעבודה יותר מ-60%. המרכזים מאתרים נשים שלא משולבות בתעסוקה, מספקים להן שירותי הכוונה תעסוקתית והכשרה מקצועית, ומעבירים להן סדנאות הכנה לעולם העבודה והעצמה אישית, כישורי מחשב, עברית, אנגלית ועוד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#