למה אנחנו לא באמת יודעים למדוד שגשוג כלכלי? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למה אנחנו לא באמת יודעים למדוד שגשוג כלכלי?

נתוני התמ"ג משמשים קרוב ל-100 שנה השיטה העיקרית למדידת צמיחה, רווחה ושגשוג כלכלי ■ ואולם ככל שהמהפכה הטכנולוגית הדיגיטלית מתקדמת, התמ"ג מעוות יותר את המציאות, מפני שאינו מודד מוצרים חינמיים ושירותי שיתוף, ואינו מתחשב בחדשנות ובגיוון בשירותים ובמוצרים

2תגובות

אחת התובנות הגדולות של אלברט איינשטיין היתה שמהירות האור קבועה בריק. מדידה של מהירות האור, עם זאת, היא עניין אחר: הסיפור יהיה שונה כשמודדים במקומות ובזמנים שונים. באמצע שנות ה–90 בחן ויליאם נורדהאוס, כלכלן באוניברסיטת ייל, את השינוי במחיר האור ב–200 השנה האחרונות: הוא מדד את המחיר של דברים שאנשים קנו כדי לייצר אור, וגילה שמחירו עלה פי 3–5 ב–1800–1992. כל חידוש בטכנולוגיית תאורה, מנרות ועד נורות טונגסטן, היה יעיל יותר מקודמו, כך שאם היינו מודדים את מחירו של האור במונחים של עלות לעוצמת תאורה־זמן, המחיר צנח פי יותר ממאה.

נורדהאוס רצה להדגים עד כמה ניסיונות של כלכלנים למדוד שינויים ברמת החיים הם בעייתיים. מדידה אמיתית של הכנסה ריאלית חייבת להביא בחשבון את השינוי העצום באיכות הדברים שאנחנו צורכים, הוא כתב.

מה הייתם מעדיפים להיות: מלך בימי הביניים או עובד משרד בימינו? למלך היה צבא משרתים. הוא לבש משי ואכל מזון מעודן, אבל כשהיה לו כאב שיניים הוא היה עבד לכאב. כל זיהום קטן יכול היה לחסל אותו. נדרש לו שבוע לנסוע בכרכרה בין ארמונותיו, והוא עייף מהקשבה לאותם ליצני חצר. פתאום להיות עבד לשגרת המשרד במאה ה–21 נשמע מפתה כשחושבים על רפואת שיניים מודרנית, אנטיביוטיקה, טיסות סילון ויוטיוב.

השאלה הזאת אינה רק תרגיל לשיעור חברה. היא מראה עד כמה קשה להשוות רמת חיים בחלוף הזמן. ואולם השוואות כאלה נעשות מדי יום, ומסתמכות על נתון מדידה אחד בלבד: תמ"ג — תוצר מקומי גולמי (GDP באנגלית). מספר אחד זה נהפך לשם הנרדף לרווחה אישית חומרית, אפילו שהוא מדד פגום לשגשוג, ומצבו מידרדר והולך. הוא כנראה מסלף את רמת החרדה בעולם העשיר בנוגע לדברים רבים — מהכנסה ועד פריון עבודה.

חנות נעליים ביפן
רויטרס

כשסטודנט שנה א' לכלכלה נתקל ברעיון של תמ"ג כערך המוסף בכלכלה, מתוקנן אינפלציה, הרעיון נראה פשוט למדי, אמר סר צ'רלס בין, מחבר של סקירה על נתונים כלכליים עבור ממשלת בריטניה. ואולם הפרטים מורכבים למדי, כפי שמראה הסיפור על נורדהאוס.

מדידת תמ"ג דורשת חיבור של הערך של כל מה שמיוצר, בניכוי התשומות, לרוחבם של תחומים עסקיים רבים, ושקלול כל דבר כזה בהתאם לחשיבותו בכלכלה. גם התוצר וגם חומרי הגלם שמשמשים בייצורו מחושבים לפי התאמה אינפלציונית כדי שהנתון יהיה בר השוואה לקודמיו.

החישוב האמור מסובך דיו עבור כלכלה חקלאית, קווי ייצור ושווקים המוניים — הרקע הכלכלי שבו הוצג לראשונה המושג של תמ"ג. ואולם בכלכלות העשירות של ימינו, שנשלטות על ידי שירותים בהתאמה אישית, ומכווננות לאיכות של חוויה יותר מאשר לייצור של עוד מוצרים, התחכום עולה לרמה גבוהה יותר. אין פלא שנתוני תמ"ג עדיין עוברים תיקונים חוזרים ומשמעותיים.

הבעיה היא לא רק שקשה לערוך את החישובים, אלא שהחישובים מניבים נתון שמשמש ליותר מדי מטרות, ואף שהוא שימושי, הוא לא מתאים באמת לאף אחת מהן. נראה גם שהמצב מחמיר, אמצעי מדידה סטנדרטיים מחמיצים את השיפורים שהחדשנות מביאה עמה.

בעולם שבו בתים יכולים לשמש כבתי מלון ב–Airbnb, מכוניות פרטיות הן מוניות אובר, שדרוגי תוכנה חינמיים משפרים מחשבים ישנים, ופייסבוק ויוטיוב מגישות שעות של בידור יומי למאות מיליוני אנשים בחינם, התמ"ג נהפך לנתון מטעה יותר ויותר.

חדר בהשראת ציור של ואן גוך שמושכר דרך Airbnb
אי־פי

בין שתי מלחמות עולם

המושג המודרני של תמ"ג נוצר בתקופה שבין מלחמות העולם. ב–1932 ביקש הקונגרס מסיימון קוזנץ, כלכלן יליד רוסיה, להעריך את גודל ההכנסה הלאומית בארבע השנים הקודמות. הוא הציג את הנתונים שנה לאחר מכן, ועד אז לא ידע אדם את עוצמתו של השפל הגדול. בבריטניה החל קולין קלרק, פקיד ממשלה בעל יוזמה, לאסוף נתונים על ההכנסה הלאומית מאז שנות ה–20, וב–1940 ביקש ג'ון מיינרד קיינס נתונים מפורטים יותר על כושר ייצור התותחים, הטנקים והמטוסים של בריטניה. קיינס ביסס על כך את ההגדרה של התמ"ג כסכום הצריכה הפרטית, ההשקעה הפרטית וההוצאה הממשלתית, בנוסף למאזן סחר החוץ. קוזנץ התייחס להוצאה הממשלתית כאל עלות של המגזר הפרטי, אך קיינס טען כי אם רכש ממשלתי בזמן מלחמה לא ייחשב לביקוש, התמ"ג ייפול גם כשהכלכלה צומחת.

הנוסחה של קיינס ניצחה בשני צדי האוקיאנוס האטלנטי והתפשטה הלאה. מדינות שרצו לקבל סיוע חוץ לאחר המלחמה תחת תוכנית מרשל נדרשו לספק אומדן של התמ"ג. בשנות ה–50 ריצ'רד סטון, עמיתו של קיינס, התבקש על ידי האו"ם להכין תבנית לשיטת חשבונאות לתמ"ג שכל חברות האו"ם יוכלו להשתמש בה. כדי להיות אומה, הייתם צריכים לדעת מהו התמ"ג שלכם.

בתקופת מלחמה, התמ"ג עסק בניהול ההיצע. בתקופת שלום, השפעת הרעיונות של קיינס נטתה לניהול הביקוש. בכל מקרה, היתה זו אמת מידה של ייצור, ולא של רווחה כלכלית, ובשל כך התמ"ג, שנהיה לכלי בידי פוליטיקאים, נהפך גם יעד לביקורת.

מכיוון שהמדד הזה נוצר בתקופה של איום קיומי, הוא לא הביא בחשבון פחת של נכסים, זיהום הסביבה, או הישגים של בני אנוש. בנאום מפורסם ממארס 1968 אמר רוברט קנדי: "התמ"ג מודד פרסום ובתי כלא, אבל לא מכיל את היופי של השירה, או עוצמתם של נישואים".

דברים רבי ערך רבים אינם מדידים או סחירים. התמ"ג הוא שריד של תקופה שנשלטה על ידי כלכלת הייצור התעשייתי. בחלוף השנים נעשו ניסיונות ליצור מדד חלופי לתמ"ג, כולל דו"ח שהוביל ג'וזף שטיגליץ והוזמן על ידי נשיא צרפת ניקולא סרקוזי, שקרא להפסיק את הסגידה לתמ"ג לטובת לוח מחוונים של מדדים.

התמ"ג גם מודד כתפוקה רק את מה שנקנה ונמכר, מכיוון שנתונים אלה נגישים, ממוסים ונתונים להשפעה ממשלתית. דברים כמו עבודות בית או טיפול בקרובים קשישים אינם נכללים בתמ"ג, אף שיש להם ערך ניכר. הכלכלן פול סמואלסון כתב בספרו הידוע כי התמ"ג נופל כשגברים מתחתנים עם עוזרת הבית שלהם.

בפועל, דברים רבים שאינם נכללים בכלכלת השוק דווקא נכללים בתמ"ג, כמו שירותים ממשלתיים חינמיים. במגזר הפרטי שירותי דיור נמדדים רק בעקיפין כשמדובר בבעלות על בתים.

פיננסים הוא עוד תחום שנמדד בצורה עמומה. שירותים פיננסיים אינם משולמים בדרך כלל ישירות בעמלות: בנקים עושים חלק גדול מהרווח מגביית ריבית על הלוואות שגבוהה מהריבית שהם משלמים על פיקדונות. הערך המוסף נמדד כ"מרווח" בין ריבית נטולת סיכון לבין ריבית השוק, ומוכפל במלאי ההלוואות. הבעיה בשיטה זו היא שהמרווח הוא מדד לסיכון של הבנקים. מסיבה זאת התוצאות של השימוש בו בתמ"ג הן מעוותות. למשל, כשהמגזר הפיננסי הבריטי עמד על סף קריסה ב–2009, המרווחים גדלו — והערך המוסף עלה ותרם לגידול בנתוני התמ"ג.

כדי להכליל יותר מהפעילות הכלכלית בנתונים, נוספים סעיפים לתמ"ג. ב–2013 הוסיף הסכם של האיחוד האירופי למדידת התמ"ג את ההכנסה ממכירות סמים ועבודות מין בתשלום. בבריטניה, הוסיפו 0.7% לתמ"ג. כמה אמינות יש לנתונים, לא ידוע — מפני שהמדידה נעשית בקירוב גס בלבד.

איך מודדים אינפלציה

בעיה קשה נוספת בחישוב התמ"ג היא האינפלציה. שינוי מחיר של מוצר משפיע גם על מה וכמה אנשים קונים — אם בשר הבקר מתייקר, אנשים יאכלו יותר בשר חזיר או עוף. כתוצאה מכך, מדידת האינפלציה עצמה היא בקירוב בלבד. המחירים אינם משקפים גם את השינוי באיכות. הסמארטפון של השנה אולי יקר יותר, אבל עושה יותר. אם המדידה מתמקדת רק בשינוי במחיר, כמו במקרה של מחיר האור, האינפלציה תיראה גבוהה יותר משהיא באמת ביחס לאיכות הביצועים. ועדה של כלכלנים מובילים בראשות מייקל בוסקין מאוניברסיטת סטנפורד חישבה כי התעלמות ממדידת האיכות והחדשנות מקפיצה את האינפלציה ב–0.6% לשנה לפחות. הוועדה המליצה למדוד איכויות כמו אור בהיר יותר של נורה ומעבד חזק יותר של טלפון, ולהתאים כך את המחירים.

ואולם זוהי מטלה עתירת עבודה, מפני שחייבים לעדכן לעיתים קרובות את המחיר. בטווח הארוך, השינויים האיכותיים הקטנים נהפכים לשינויים כמותיים גדולים — טלוויזיה מודרנית בעלת מסך שטוח היא חיה שונה בתכלית מהקוביות השמנמנות הקטנות של שנות ה–80.

בייג'ין
בלומברג

בענף השירותים קשה עוד יותר לעשות התאמות כאלה. ערכה של ארוחה תלוי במרכיבים ובבישול, אבל גם במהירות השירות, ברעש הרקע, בצפיפות השולחנות ועוד. ערכם של שירותים ציבוריים קשה לאמידה — השפעותיהם על בריאות ותוחלת החיים אינן ניכרות במשך שנים או עשורים.

מוצרים חדשים הם כאב ראש מיוחד. בתיאוריה ערכם לצרכנים הוא הפער בין המחיר שהצרכנים מוכנים לשלם לבין המחיר בפועל. במציאות, הם נכנסים למדד המחירים לצרכן בלי התאמות שכאלה. היצע מגוון של מוצרים, כמו נוגדי כאב ללא מרשם או ערוצי טלוויזיה חדשים, תורם תיאורטית לאיכות החיים — אולם הוא שקוף במדידת התמ"ג. מבחינת התמ"ג, התוצר של מיליון נעליים באותה מידה, צבע וסגנון זהה לזה של מיליון נעלים בכל גודל וצבע.

היתרונות של מוצרים חדשים רבים אינם נמדדים כלל. העלות הקבועה של שירותים כמו פייסבוק או טוויטר היא גבוהה, אך העלות השולית קרובה לאפס, ובדרך כלל אנחנו לא משלמים כלום כדי לקבל אותם. באותו אופן לא נמדדים בתמ"ג שירותים התנדבותיים כמו ויקיפדיה ותוכנת קוד פתוח. בחיפושים בגוגל הצרכנים משלמים מחיר במתן מידע ותשומת לב למפרסמים, ואולם חישוב הכנסות הפרסום בגוגל נמוך בהרבה מהתועלת של הצרכנים.

עבור שירותים דיגיטליים הציעה ועדה בראשותו של סר בין להעריך את הזמן שמבלים אנשים באינטרנט. הלשכה לניתוח כלכלי בארה"ב השתמשה בשכר המקובל בשוק כדי להעריך את עבודות הבית, כמו בישול, ניקיון וגיהוץ. באופן דומה העריכו אריק בריניולפסון וג'ו הי או, שניהם מ–MIT, כי התועלת של מוצרי אינטרנט חינמיים הוסיפה 0.74% בשנה לתמ"ג של ארה"ב ב–2007–2011. גישות אחרות נסמכות על מדידת תעבורת האינטרנט כאומדן מקורב. היא גדלה ב–35% בשנה בין 2006 ל–2014. אם התוצר של שירותי טכנולוגיית מידע היה גדל בקצב דומה, נתוני התמ"ג הרשמיים בבריטניה היו גבוהים ב–0.7% מדי שנה.

לא רק שיש שירותים חדשים רבים שניתנים בחינם; יש גם כאלה שנהפכו דיגיטליים וקשה לאמוד אותם, כמו שיחות חוץ בטלפון או מוזיקה. אנשים מאזינים למוזיקה יותר מתמיד, אך הכנסות חברות התקליטים הצטמקו בשליש משיאן. אנשים קנו פעם עיתונים ומפות ושילמו למתווכים להזמנת חופשות. עתה הם עושים זאת בעצמם, והמאמץ אינו נרשם בתמ"ג. פחות כסף יוצא בחנויות ויותר באינטרנט — שוב, פחות תמ"ג. כמו שבניית עיר לאחר רעידת אדמה אינה באמת מעשירה אנשים, הגם שהיא מגדילה את התמ"ג, בניית פחות חנויות אינה הופכת אותם לעניים יותר.

מוות לתמ"ג?

כל הבעיות האלה לא מבטלות את תקפותו של השימוש בתמ"ג. ואולם, בהתחשב בכיוון השינוי הטכנולוגי בעולם דיגיטלי הבעיות יחמירו כנראה, והפתרונות המוצעים להן הם קשים ולא מושלמים. מדידת התועלת הנוספת לצרכנים ממוצרים חדשים או חינמיים מתבססת על הנחות אמיצות; ההערכות משתנות בפראות. כדי להיות עקביים על פני הזמן תידרש מדידה מבוססת היטב בסל מוצרי הצריכה.

גודל המשימה ניתן להבנה מהתבוננות לאחור בשינויים כמו המהפכה התעשייתית. כמה היסטוריונים כלכלניים דאז ניסו ליישם את המדידה של תמ"ג לעבר. הם הסיקו שהיתה נסיקה בצמיחה הכלכלית לאחר 1750; מחקר שלאחר מלחמת העולם אמד את הגידול בתמ"ג לעובד ב–1.4% לשנה, קצב גידול חסר תקדים במחצית הראשונה של המאה ה–19.

איך מודדים מהפכה

בשנות ה–80, מחקר של ניקולס קרפטס מאוניברסיטת וורוויק גילה כי יישומן של ההמצאות ששינו את פני התעשייה במאה ה–18 היה מוגבל, והצמיחה המטורפת נראתה רק בכמה חלקים של הכלכלה. הוא העריך את צמיחת פריון העבודה ב–0.5% בשנה. בשנים הבאות שונתה ההערכה, ועד היום קשה לדעת מה היתה עוצמת הטלטלה, כולל למשל השפעתה של מסילת הרכבת על הצרכנים.

"זו טעות גדולה לחשוב שמספר אחד משרת את כל המטרות", אמר סר בין. הבנק המרכזי של בריטניה החל לחשוד כל כך בנתוני התמ"ג — שהוא מפרסם טווח של מספרים, גם עבור התחזיות לצמיחה וגם עבור הנתונים ההיסטוריים. התחזיות האחרונות שלו צופות צמיחה של 0%–4%. ספקנות־על שכזו נראית אולי מטופשת, אולם היא לא אבסורדית יותר מאשר טענה כי צמיחת התמ"ג בסין נפלה מ–6.8% ל–6.7% בשנה שהסתיימה במארס, כשכמעט בטוח שהיא לא נפלה.

אם השוואות של תמ"ג בין רבעונים הן מפוקפקות, אלו שבין עשורים הן מסוכנות ממש. מרשם האוכלוסין האמריקאי חישב ומצא כי הכנסה חציונית למשק בית במונחים ריאליים היתה זהה ב–2014 לזאת של 25 שנים קודם לכן. רמת החיים הנמדדת עבור אמריקאי טיפוסי דרכה במקום במשך רבע מאה, במלים אחרות. ממצא זה משקף ללא ספק משהו אמיתי. ואולם האם אמריקאי טיפוסי לא יבדיל בין טיפול רפואי ב–1989 במחירי 1989 לבין השירותים שיקבל כיום במחירים הנוכחיים, שואל קן רוגוף מהרווארד. אם נתוני התמ"ג באמת מודדים את מה שהם מנסים למדוד, זאת תהיה עמדה רציונלית.

האתגר, אמר נורדהאוס במאמרו על האור, הוא לייצר שיטות מדידה "שמביאות בחשבון את השינויים הגדולים באיכות ובמגוון המוצרים והשירותים שאנחנו צורכים". ואולם זה אומר שצריך למצוא דרכים להשוות, בקלות רבה יותר, אי־מייל בסמארטפון למכונת פקס, מכונית אוטונומית לטרנטה, תקליטי ויניל לשירותי סטרימינג, ופרוטזות בהתאמה אישית לקביים בהשאלה מבית חולים. אולי איינשטיין יכול לעשות זאת. רוב הסיכויים שהוא היה מעדיף להישאר בתחום הפשוט של הפיזיקה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#