איך לפרק את הקשר 
בין ההון לשלטון בעולם - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איך לפרק את הקשר 
בין ההון לשלטון בעולם

הון־שלטון בטבעת חנק: עושרם של טייקונים המקורבים לשלטון קטן ב-16% מאז 2014 - אבל במערב הקשר עדיין הדוק ■ אקונומיסט ממליץ לפרק את הקשר כהזדמנות לחיסול המקורביזם

תגובות

לפני שנתיים יצר "אקונומיסט" מדד של קפיטליזם מקורבים (crony capitalism). המדד תוכנן לבדוק אם העולם חווה תקופה חדשה של "ברונים שודדים" — שידור חוזר של העידן המוזהב של אמריקה בשלהי המאה ה–19. למרבה הצער, התרגיל הראה כי מאז התפשטה הגלובליזציה בשנות ה–90, חל זינוק בעושרם של מיליארדרים בתעשיות שבהן מקובלים יחסים חמימים בין הממשלה לתעשייה, כמו הימורים, נפט ובנייה. במהלך שני עשורים, הונם של המקורבים זינק בגודלו ביחס לתמ"ג ובגודלו ביחס להון המיליארדרים הכולל בעולם.

עתה נדמה כי סופו של העידן המוזהב של המקורביזם נראה לעין. בלונדון נאבק ויג'איי מאליה, טייקון הודי בעל חוב בסך 1.3 מיליארד דולר, כדי למנוע את גירושו להודו, בעת שהשלטונות שם משתלטים על האימפריה הקורסת שלו. בשנה שעברה בסאו פאולו נעצרו בכירים באודרברכט, חברת הבנייה הגדולה בברזיל, והוטסו למשפט בקוריטיבה שבדרום ברזיל, שבה נחקרות כעת עסקות נגועות בשחיתות עם פטרובראס, חברת הנפט הממשלתית. השערוריה, שבה מעורבים פוליטיקאים מכמה מפלגות, כולל מפלגת הפועלים שבשלטון, מעיבה אפילו על נשיאת ברזיל, דילמה רוסף, שעומדת בפני ניסיון הדחה בשל דברים שאינם קשורים לעניין.

קרן השקעות מלזית בשם 1MDB שכפופה לראש הממשלה, נג'יב ראזאק, נתונה לחקירת הונאה גלובלית. תומכיו של רודריגו דוטרטה, המועמד המוביל לבחירות לנשיאות בפיליפינים ב–9 במאי, מקווים שהוא יפרק את מערכת השלטון הפיאודלית שאיפשרה למקורביזם לפרוח. המנהלים הסיניים של חברות פרטיות וממשלתיות נחקרים כיום תדירות כחלק מניסיונו של הנשיא שי ג'ינפינג לטהר "נמרים" רמי הדרג ו"זבובים" נמוכי הדרג — טיהור שדילג על בני משפחתו של הנשיא עצמו. בעולם כולו, תרגיליהם הפיננסיים של טייקונים במקלטי מס נחשפו דרך מסמכי פנמה.

האקלים הכלכלי הקשה גם הוא על המקורבים. מחירי הסחורות צנחו, ושוויים של מכרות, מפעלי פלדה וזכיונות לשאיבת נפט צנח עימם. מטבעות של שווקים מתעוררים נפלו. שגשוג הנדל"ן האסיאתי החל לקרטע.

מפגינים במלטה קוראים להתפטרות ראש הממשלה בעקבות הדלפת מסמכי פנמה
רויטרס

התוצאה היא שהמדד המעודכן מראה הצטמקות עקבית של עושרם של מיליארדרים מקורבים ל–1.75 טריליון דולר, נפילה של 16% מאז 2014. בכלכלות העשירות, ההון שהשלטון מאמץ ללבו נשאר קבוע, פחות או יותר, על 1.5% מהתמ"ג. בעולם המתפתח הוא נפל משיא של 7% מהתמ"ג ב–2008, ל–4%. תמהיל העושר עובר בהדרגה מתעשיות מקורבות לכיוון מגזרים נקיים יותר כמו מוצרי צריכה.

שחיתות חוקית

למרות ההאטה הזו, מוקדם מדי לומר שתקופת המקורביזם חלפה — ולא רק בגלל שארה"ב עלולה לבחור כנשיא מיליארדר שעסקיו בבתי הקזינו של אטלנטיק סיטי והנדל"ן של מנהטן זיכו אותו במקום ה–104 ברשימת המקורבים הגדולים בעולם שלנו.

מאחורי מדד המקורביזם עומד הרעיון שיש תעשיות שמועדות ל"רנטות". זהו מושג שכלכלנים משתמשים כאשר בעלים של תעשיית תשומות — אדמה, מכונות, כוח אדם, הון — גובים יותר רווח משהיו יכולים להשיג בשוק תחרותי. קרטלים, מונופולים ושימוש בשתדלנות (לוביזם) הן דרכים מקובלות לגבות רנטות. תעשיות שלוקות בכך הן תעשיות שיש להן אינטראקציה מרובה עם המדינה, או שהן מקבלות ממנה רשיון: לדוגמה, חברות טלקום, משאבי טבע, נדל"ן, בנייה וביטחון.

גביית רנטות כרוכה לעתים בשחיתות, אולם לעתים קרובות היא חוקית. המדד של "אקונומיסט" מתבסס על מחקר שעשו רוצ'יר שארמה ממורגן סטנלי אינווסטמנט מנג'מנט, ואדיטי גהנדי ומייקל וולטון מהמרכז למחקר מדיניות של דלהי, וחוקרים אחרים. הוא משתמש בנתונים על מיליארדרים מדירוג "פורבס". המיליארדרים מסווגים כמקורבים, או לאו, לפי התעשייה שבה הם פעילים ביותר. אנו משווים את סך העושר הנגזר ממקורביזם ביחס לתמ"ג ב–22 מדינות: חמש הכלכלות העשירות הגדולות ביותר, עשר הכלכלות המתעוררות הגדולות ביותר שיש לנו מידע אמין לגביהן, ומבחר מדינות נוספות שבהם מקורביזם מהווה בעיה (תרשים). המדד אינו מנסה לאמוד כל פיסת שוחד קטנה, כמו שוחד לזירוז טיפול במסמכים או התחמקות מתשלום דו"חות תנועה, שנפוצים במדינות רבות.

בעולם העשיר יש הרבה מיליארדרים אבל פחות מקורבים — רק 14% מעושר המיליאדרים נובע מתעשיות עתירות רנטות. וול סטריט ממשיכה להיות מגזר שנוי במחלוקת בארה"ב, אולם הטייקונים שלה מככבים יותר בנאומי פוליטיקאים פופוליסטיים מאשר בדירוגי מיליארדרים. אנחנו מסווגים את תעשיית הבנקאות המסחרית (פיקדונות והלוואות) כתעשייה שלוקה במקורביזם בגלל שהיא מקבלת ערבויות ממשלתיות לא מפורשות, אולם אם נכניס פנימה את עושרם של מיליארדרים מקרנות גידור ופיננסיירים אחרים, חלקם של המיליארדרים האמריקאים מתעשיות מקורבות יעלה מ–14% ל–28%. ג'ורג' סורוס, האיש העשיר ביותר בענף קרנות הגידור, שווה כמו פיל נייט, אדם יחסית לא ידוע שמוכר נעלי ספורט נייקי. הונו של סורוס הוא רק שליש מהונו של מיליארדר הטכנולוגיה ביל גייטס.

מנכ"ל עליבאבא, ג'ק מא (מימין) ומנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג
רויטרס

כלכלות מתפתחות מהוות רק 43% מהתוצר העולמי, אולם יש בהן 65% מהעושר הנגזר ממקורביזם.

מהכלכלות הגדולות רוסיה היא הגרועה ביותר, ומדורגת במקום שמשקף את השחיתות שלה ותלותה במשאבי טבע. עושר המקורבים שלה והתמ"ג נפלו במונחים דולריים בשנתיים האחרונות בעקבות קריסת הרובל. היחס לא השתנה רבות מאז 2014. אוקראינה ומלזיה ממשיכות לככב במדד. בשני המקרים המקורביזם הוביל לאי יציבות פוליטית. בסינגפור, אם תנסו להגניב שטר לפקיד ממשל, כנראה שתיאסרו. אולם היא מקבלת ציון גרוע בגלל תפקידה כנמל כניסה לשכנותיה הפחות טהורות, ובשל משפחות הנדל"ן והבנקאות שלה.

מעודד לראות כי הודו ממשיכה לנקות את האורוות. ב–2008 הון המקורבים הגיע ל–18% מהתמ"ג, כמו ברוסיה. כיום הוא רק 3%, רמה דומה לשל אוסטרליה. נפילה במחירי הסחורות טרפה את מאזניהם של טייקוני הכרייה שלה. הממשלה החלה לנהוג בתקיפות כלפי שוחד, והבנק המרכזי מונע מהבנקים הממשלתיים מלהעניק הלוואות בתנאים נוחים מדי לטייקונים. רוב עושר המיליארדרים שלה עתה מגיע מתעשיות פתוחות כמו תרופות, מכוניות ומוצרי צריכה. כוכבי הרוק של הקפיטליזם ההודי אינם בנים לשושלות עסקיות, כי אם המייסדים הרעבים של פליפקארט, חברת מסחר מקוון.

במונחים מוחלטים סין (כולל הונג קונג) היא כיום הריכוז הגדול ביותר בעולם של עושר מקורבים, 360 מיליארד דולר. היד הקשה שהפגין הנשיא כלפי הימורים פגעה קשות באילי ההימורים של מקאו. לי הג'ון, איל אנרגיה, איבד את מרבית עושרו. אולם מיליארדרים חדשים בתעשיות עתירות רנטות תפסו את מקומו, לדוגמה, וואנג ג'יאנלין, יו"ר תאגיד דליאן וונדה, שטוען כי הוא עשיר מלי קאשינג, איש העסקים המוביל מהונג קונג. עם זאת, בהשוואה לתמ"ג, סין (כולל הונג קונג) מדורגת במקום ה–11 בדירוג שלנו. הממלכה התיכונה מדגימה את שני החסרונות העיקרים במתודולוגיה שלנו. אנחנו כוללים רק אנשים שמצהירים על עושר של יותר ממיליארד דולר. ישנם הרבה מקורבים עניים יותר ובסין, החכמים פשוט שומרים על פרופיל נמוך. בנוסף, הסיווג שלנו לתעשיות מקורבות או לא הוא פשטני בהגדרתו. חברות הולנדיות שפועלות מול הממשלה הן נקיות, קרוב לוודאי, בעוד שבסין מיליארדרים בכל תעשייה מסתמכים על ברכת המפלגה. אם כל העושר של מיליארדרים בסין היה מסווג כלקיחת רנטות, היא היתה מדורגת במקום 5 במדד.

הטייקון האחרון

הסבר אפשרי לשיפור המתון במדד המקורביזם העולמי הוא שהמקורביזם היה שלב שעבר על הכלכלה הגלובלית. ב–2000–2010 זרם הון עתק בין מדינות, והקפיץ מחירי נכסים, במיוחד נדל"ן. טירוף הבנייה של סין ניפח את מחירי הסחורות. במהלכו של הגל הענקי הזה נכשל הפיקוח של המוסדות הפוליטיים והמשפטיים והתוצאה היתה שאנשים בעלי קשרים השיגו גישה נוחה לתדרי שידור, הלוואות נוחות ואדמות.

דונלד טראמפ
ROB KERR/אי־אף־פי

אך המסיבה הסתיימה. תהליך התיעוש המונומנטלי של סין היה חד פעמי וזרימות ההון הגלובליות נבעו בחלקן מבנקים גדולים מדי מכדי ליפול, שרוסנו מאז. האופטימיסטים יכולים לטעון כי המקורביזם עורר את מעמד הביניים בעולם המתפתח, מברזילאים שמכים על סירים ומחבתות ברחוב ועד אזרחים הודים המצביעים לארווינד קג'ריוואל, לוחם שחיתות מקומי, לראשות העיר דלהי. תנועות ציבוריות אלו הן הד לתגובת הנגד האמריקאית שנולדה כשהעידן המוזהב של שלהי המאה ה–19 פינה מקומו לעידן הפרוגרסיבי של תחילת המאה ה–20, וחוקי ההגבלים העסקיים נחקקו.

אולם יש עדיין סיבה טובה לחשוש ממקורביזם. כמה מדינות, כמו רוסיה, נסוגות. אם הצמיחה הגלובלית תתאושש, מחירי הסחורות יתאוששו — ביחד עם הרנטות שאפשר לגבות עליהן. במדינות שנלחמות במקורביזם, או שבהן הלחץ הציבורי לניקוי אורוות חזק, כמו ברזיל, מקסיקו והודו, קשה לערוך רפורמות. המפלגות תלויות במימון לא כשר; בתי המשפט כורעים תחת עומס; והבנקים הממשלתיים תקועים בעבר. בעולם המתעורר התגובה המקובלת לצמיחה האיטית היא הפרטה. בשנות ה–90 ההפרטות הכושלות היו מפתח לעושרם של מקורבים.

הסיבה האחרונה לזהירות היא טכנולוגיה. ההנחה היא שתעשייה זו פחות חשופה לגוזרי רנטות כי היא נקייה יחסית ממעורבות ממשלתית. הנחה זו עומדת עתה למבחן. אלפבית, החברה האם של גוגל, נהפכה לאחת הלוביסטיות הגדולות בוושינגטון ומנהלת משא ומתן באירופה לגבי חוקי ההגבלים העסקיים והמסים. אובר מנהלת מאבקים רגולטוריים, ומנכ"ל חברת המסחר המקוון עליבאבא, ג'ק מא, מוגן מפני תחרות זרה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#