2,800 חברים שמגלגלים 20 מיליארד דולר בשנה: כך פועל המועדון הסגור של הבורסה ליהלומים - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

2,800 חברים שמגלגלים 20 מיליארד דולר בשנה: כך פועל המועדון הסגור של הבורסה ליהלומים

עסקות ענק שנסגרות במזומן ובלחיצת יד, בוררות פנימית ליישוב מחלוקות, תנאי קבלה נוקשים והפחד מנוכלים ■ מבט מבפנים לתוך אחד הענפים החשאיים במשק - סחר ביהלומים

34תגובות

"שבעה חודשים חנן אברמוביץ' רק סיפר לנו סיפורים — יש כסף, אין כסף. כל הזמן אמר 'ישועת השם' והבטיח הבטחות. ספרנו 12 סיפורים שונים. כל התרחישים האלה קרסו. בסוף יהלומנים התייאשו וביקשו להתחיל בתהליך", אומר אלי אבידר, מנכ"ל הבורסה ליהלומים, על התקופה שקדמה למעצרו בשבוע שעבר של אברמוביץ', החשוד בעוקץ של 55 מיליון דולר מחברים בבורסה ליהלומים.

התהליך שעליו מדבר אבידר הוא הגשת תלונה לוועדה המשפטית בבורסה ליהלומים, לשם קיום הליך בוררות פנימי בנוגע לחובות שלו. "לאחר שמוגשת תלונה מזמינים את היהלומן שלא משלם לפגישה מיידית, ומבקשים ממנו להסביר את המצב שלו. עושים את זה כי מרגע שבן אדם נקלע לקשיים זה יכול לפגוע גם בחברים אחרים", מסביר אבידר.

חנן אברמוביץ'
דודו בכר

במקרה של אברמוביץ', בשבוע שעבר נאמר לו להתייצב לבירור בוועדה המשפטית של הבורסה. ברגע שלא עשה זאת, הוחלט לפנות למשטרה. "הרמתי טלפון לניצב צ'יקו אדרי, מפקד מחוז תל אביב", מספר יורם דבש, נשיא הבורסה ליהלומים, שנבחר לתפקיד בדצמבר האחרון. "ביקשתי שיביא את היחידה הכי יעילה שלו, שישים כאן את הכוחות הכי טובים שלו, והבהרתי לו שהוא יקבל ממני את כל הגיבוי שצריך כדי להביא לחקר האמת. אבל גם אם אברמוביץ' היה מתייצב לבירור, המקרה שלו היה מגיע למשטרה".

מבחוץ זאת נראית אמירה טבעית במצבים כאלה, אבל בקודים הפנימיים של הבורסה ליהלומים, עולם קטן של 2,800 חברים שבמשך שנים העדיפו לסגור סכסוכים עסקיים בתוך הבית, בלי מעורבות משטרה ובתי משפט, זאת אמירה משמעותית המסמלת עידן חדש. "לפני ארבעה חודשים התחלפה ההנהלה ומאז יש שינוי פאזה", אומר אבידר. "אופן הטיפול בפרשה הזאת הוא דוגמה לכך. זאת הפעם הראשונה שבה נשיא הבורסה ליהלומים מזמין משטרה למתחם בשביל לחקור סיפור כזה".

מתחם הבורסה ליהלומים ברמת גן הוא אחד המקומות המאובטחים במדינה, המתועד במצלמות פנימיות 24 שעות ביממה, ואדם זר לא יכול להיכנס אליו ללא הזמנה מראש. זה מקום שבו נסגרות עסקות של מאות אלפי דולרים בלחיצת יד ובאמירת "מזל וברכה", ורק פתק מעיד על קיומה של העסקה. עסקות ענק, במאות אלפי דולרים, נעשות ללא עירבונות וביטחונות, כפי שקרה גם במקרה של אברמוביץ'. לדברי דבש ואבידר, מדובר במקרה של קונסיגנציה, פרקטיקה שמוכרת גם בענף הקמעונות והשיווק הרגילים. לפי פרקטיקה זו, הועברה לאברמוביץ' כמות גדולה של יהלומים — והוא היה אמור להחזיר את הסחורה שלא הצליח למכור. לפי החשד, אברמוביץ' לא החזיר את היהלומים שסופקו לו או לא שילם תמורתם למרות הזמן שחלף מאז ניתנו לו.

לדברי מקורב לפרשה, רק יהלומן אחד מתוך עשרות הנושים של אברמוביץ' דאג לבטח את הסחורה שהעביר לו — כצעד זהירות, לאחר שב–2008 אברמוביץ' היה בהליך כינוס נכסים מול חברי הבורסה האחרים, אז החזיר 70% מחובותיו. "מאוד יכול להיות שהיהלומן שביטח את הסחורה הוא גם היחיד שיראה את הכסף", אומר אותו גורם.

אולם המסחר בבורסה ליהלומים
קובי פוקס

אברמוביץ' נמצא במעצר מאז התפוצצות הפרשה. השבוע הגיע לתשאול במשטרה בנו תום, ומהר מאוד נהפך לחשוד בפרשה ונעצר אף הוא. ביום שלישי הוארך מעצרו של האב בשישה ימים, והבן נשלח למעצר בית. "קיימת עילת מעצר מסוג מסוכנות", קבע השופט עלאא מסארווה השבוע. "עילה זו נלמדה מהיקף המרמה, מהשיטתיות וכן מהתחכום של ביצוע העבירות". עורכי דינו של אברמוביץ', עדי כרמלי ואביחי ורדי, מכחישים את הטענות וטוענים שלא מדובר בעוקץ, אלא ביהלומן שנקלע לקשיים כלכליים. "אברמוביץ' טוען כי מדובר בקשיים על רקע של הפסדים שחלקם נובע מהפסדי עבר ותשלומי חובות מהעבר", אומר ורדי. "גם בעניין החובות הנטענים צריך לזכור שלגבי גורמים שונים מדובר בפעילות של סכומים גבוהים ביותר ללא ביטחונות. אין מדובר ביחסי מוכר וקונה, אלא ביחסים מורכבים יותר שמשקפים אינטרסים אחרים".

דבש ואבידר מספרים על חשד נוסף לפלילים, המתפרסם כאן לראשונה. לדבריהם, לפני חודש וחצי הגישה הנהלת הבורסה תלונה למשטרה נגד חברת יהלומי בן דור, ובעקבותיה נפתחה חקירה. מדובר באחים אורן ותומר בן דור, דור שלישי למשפחת יהלומנים ידועה, שבאוקטובר האחרון נכנסו להליכי פשיטת רגל. דבש ואבידר מספרים שהם חייבים ליהלומנים אחרים 15 מיליון דולר. "פנינו למשטרה כי הם עשו לכאורה מעשה פלילי", אומר דבש. "הם לקחו סחורות מאנשים בשיטת הקונסיגנציה, אבל לא החזירו את הכסף. גם אברמוביץ' לקח סחורה בקונסיגנציה. נתנו בו אמון, זאת הסיבה שהוא הגיע לסכומים כאלה יוצאי דופן — לא מכרו לו את הסחורה, נתנו לו אותה. פנינו עם הדברים האלה למשטרה, כי אם יהלומן מסתבך מבחינה כלכלית נתמוך בו, אבל מי שעוקץ יהלומנים אחרים — נוקיע אותו".

במקרה של האחים בן דור יש שיגידו שזו נקמנות מצדכם. הם התראיינו לפני חמישה חודשים לערוץ 10 והעלו ביקורת קשה מאוד על הנעשה בבורסה ליהלומים.

דבש: "עזוב אותך מזה. אנחנו אנשי עסקים פרטיים. אני אדם פרקטי ולא אבזבז את הזמן שלי על דברים שנראים לי חסרי סיכוי. מכיוון שאני מאמין שאלו עוקצים, נעשה את המקסימום ונלך אחרי האנשים האלה לכל מקום, כדי להשיג את הכסף שהושג בהונאה מחברי הבורסה האחרים".

אורן בן דור מסר בתגובה כי הוא מוכן לענות לכל שאלה שיישאל במשטרה.

"הנפקה? זה לא טבעי לנו"

"יהלומים הם לנצח", גורסת האמירה המפורסמת, אבל מאז המשבר הפיננסי העולמי של 2008, זה כבר פחות בטוח — גם בעולם וגם בישראל. זאת, בעיקר בגלל ירידה גלובלית בביקוש ליהלומים, שהם מוצר מותרות. במקביל, ענף הליטוש בישראל ירד מגדולתו. בשנות ה–60, ה–70 וה–80 נחשבה נתניה לעיר היהלומים, בזכות המלטשות הרבות שפעלו בה. אלא שכיום כמעט לא מייצרים יהלומים בישראל, וחלק נכבד מפעילות המלטשות עבר להודו. יצוא היהלומנים אמנם מהווה, מבחינה רשמית, 20% מהיצוא הישראלי, אבל למעשה זאת פעילות תיווך — מייצאים יהלומים שמיובאים ממדינות אחרות. לכן הענף בישראל מושפע בעיקר מהשינויים הגלובליים.

ובכל זאת, גם לאחר הירידה בייצור, שמרו היהלומנים בישראל, שלהערכת דבש רבע מהם חרדים, על קשרים טובים בזירה הבינלאומית. לדברי דבש, 25% מפעילות הסחר הבינלאומית של יהלומים עוברת ברמת גן. היקפי המסחר עצומים: מחזור של 20 מיליארד דולר בשנה. "בפסח ובראש השנה כל עולם היהלומים מושבת", אומר דבש. "עכשיו חול המועד, אז ברור שאין פעילות באולם המסחר פה. אבל גם אם תיסע למרכזי היהלומים בהונג קונג, בבלגיה או בניו יורק, תראה שכולם שם יצאו לחופש".

אבל המשבר מורגש: תקציבי הפרסום ירדו באופן דרסטי, ובכל שנה מישהו פושט את הרגל. בסוף 2015 חברת יהלומי בן דור וחברת מוסטרוב הגיעו לפשיטת רגל, ובתחילת 2016 נקלע היהלומן הוותיק אורי שוורץ לקשיים. בשבועות האחרונים גם חברה הודית בשם טגרא, שפועלת בבורסה כמו חברות הודיות אחרות, נקלעה לקשיים.

מנכ"ל הבורסה ליהלומים, אלי אבידר
תומר אפלבאום

להערכת יעקב קטן, לשעבר המשנה למנכ"ל בורסת היהלומים, בשנים האחרונים כשליש מהיהלומנים בבורסה ליהלומים השהו או הפסיקו את עבודתם ואפשר לראות בבורסה הרבה משרדים ריקים. דבש לא נוקב במספרים, אבל מאשר באופן כללי שהמצב לא כל כך פשוט. "מאז 2008 מתרחשות מדי שנה בין שתיים לחמש פשיטות רגל והפרנסה קשה", הוא אומר. "אין לי ספק שיש חברים שעזבו, אין שאלה בכלל. זה בעיקר כי הכלכלות באירופה ובמזרח הרחוק עדיין מדשדשות. ובכל זאת, 250 אנשים ממתינים להתקבל לחברות בבורסה. אני מאמין שהמצב ישתפר בזכות פעילות שאנחנו עושים בתחום הייצור והשיווק. יש לנו מלטשה בתוך מתחם הבורסה ואנחנו יוזמים הקמת שתי מלטשות חדשות שיהיו, מבחינת טכנולוגיה, ברמה של היי־טק. חוץ מזה, אנחנו יוזמים הבאת מכרזי יהלומים גדולים מחו"ל לישראל ומגדילים את השיווק באינטרנט, בין היתר, במסחר דרך איביי ובהקמת אתר ייעודי, רק לחברי הבורסה בישראל, שבו ישווקו יהלומים מישראל לעולם. האתר יתחיל לפעול ביוני, אבל כבר עכשיו רשומים בו 100 אלף יהלומים מתועדים".

איך בכלל נעשים חברי בורסה?

דבש: "הבורסה היא מועדון סלקטיבי מאוד. כדי להיות חבר צריך לעבוד כשכיר או כעצמאי במשך שבע שנים. אחרי זה צריך חמישה ממליצים, וחמישה נוספים שיחתמו ערבות כספית בסדר גודל של 200 אלף דולר. צריך גם לעבור בדיקת פוליגרף ולקנות מניה, שעולה בערך 100 אלף שקל. אם עוברים ועדת קבלה, מתקבלים לחברות באופן זמני, במשך חמש שנים, ואחרי זה נהפכים לחברי קבע. באחרונה, כדי לעודד את הייצור בענף, הנחיתי שיצרנים יוכלו לקבל הנחה של 40% בקניית המניה".

ידוע שענף היהלומים התנהל במשך השנים במזומן. לדוגמה, בעבר שילמו לפועלים במלטשות בנתניה במזומן. בשנים האחרונות רשויות האכיפה בעולם הכבידו את ידיהם בכל הקשור להלבנת הון. האם גם זה תרם למשבר בענף?

"אין קשר בין האכיפה בתחום הלבנת הון לבין הירידה בעסקות היהלומים. בכלל, בענף הזה אין מזוודות או מעטפות, הדברים האלה חלפו מזמן מהעולם. עסקה במזומן, חשוב להדגיש, היא חוקית ברגע שאתה מפקיד את הכסף בבנק. בשנים האחרונות המזומן יצא מהאופנה. לא רק בארץ, בעולם בכלל. אנחנו נמצאים בקשר עם הרשות להלבנת הון ועומדים בכל הכללים".

אבל עד לא מזמן הרבה מאוד מזומן התגלגל במסדרונות הבורסה ליהלומים. ב–2012 התפוצצה פרשת הבנק המחתרתי וזיעזעה את הענף. חקירת המשטרה חשפה שבתוך בניין הבורסה התנהל בנק לא חוקי, שבו יהלומנים המירו פתקים המעידים על עסקות בכסף מזומן — דולרים, המטבע שבו מתנהל המסחר ביהלומים. הבנק הזה עסק גם בהמרת מטבע ובניכיון צ'קים — ליתר דיוק, ניכיון פתקים שהעידו על עסקות יהלומים. ליבת הפעילות, בהיקף של יותר ממיליארד שקל, היתה עסקות פיקטיביות שנעשו — לכאורה קניית יהלומים מחו"ל, אך בפועל רק הוחלפו פתקים המעידים על קניית יהלומים והוצאו חשבוניות מזויפות במטרה להעלים מס ולהלבין הון.

נמצאה גם מחברת אדומה שבה נכתבו שמות של יהלומנים. בתוכנית "המקור" בערוץ 10 נחשפו כמה מהשמות הבכירים שהיו קשורים לאותם יהלומנים — נשיא הבורסה לשעבר שמואל שניצר, וחברות של לב לבייב ובני שטיינמץ. כולם הכחישו כל קשר לפעילות הבנק הלא חוקי. למרות עבודה מרשימה שנעשתה, המשטרה והפרקליטות העדיפו לא לחקור את מעורבותם של בכירי הבורסה, אף שברשותם היתה עדותו של מנחם מגן, הפעיל המרכזי בבנק, ששיתף פעולה עם החוקרים וטען שבכירי הבורסה ידעו על קיומו.

נשיא הבורסה ליהלומים, יורם דבש
שחף הדר

בפסק הדין שבו הורשע היהלומן מאיר אוחנה נמתחה ביקורת על עדותו של שניצר ושל יהלומן בכיר אחר — עמירם גרטלר, דודו של הטייקון דן גרטלר. גרטלר ושניצר היו רשומים בספר, והגיעו כעדי הגנה לאוחנה. השופט דוד רוזן קבע שעדותם של השניים לא חיזקה את עמדת ההגנה. עד כה הורשעו בפרשה אוחנה, שעליו נגזרו עשר שנות מאסר; ומגן, שקיבל ארבע שנות מאסר במסגרת הסדר טיעון. משפטים עדיין מתנהלים בעניינם של מעורבים אחרים בפרשה. בערוץ 10 התראיינו יהלומנים שסיפרו שבנקים כאלה ממשיכים לפעול בתוך מתחום הבורסה.

דבש, שגם שמו הופיע במחברת האדומה, טוען בתוקף שאין כיום שום בנק מחתרתי. לגבי הופעת שמו במחברת הוא אומר: "זה קרה מפני שלפעמים התגלגלו לשם פתקים גם של אנשים הגונים, שעשו עסקות אמיתיות. הפתק שלי התגלגל לשם מעסקה אחרת. אני אף פעם לא עשיתי עסקים עם הבנק המחתרתי. צריך גם לזכור שמגן ואוחנה עבדו בהיקפים קטנים, זה פסיק לעומת המחזורים הענקיים בבורסה. הפרשה עשתה כותרות, אבל זה נגמר לפני חמש שנים".

אולי הלקח הוא לבטל את שיטת הפתקים, שעלולה ליצור פתח להקמת בנק מחתרתי חדש.

דבש: "אחרי שהפרשה התפוצצה יצאה תקנה חדשה, שלפיה החשבונית תצא רק מהאדם שקיבל את הפתק. זה היה כשל במערכת וסגרו את זה. נכון, היו כאן מקרים שלא היו צריכים לקרות, אבל אי אפשר להפוך את זה לנורמה, כאילו כך מתנהל ענף היהלומים. מי שהיה שותף בבנק המחתרתי יושב בכלא. קרה מה שקרה עם גלגול הפתקים, עשינו רי־סטארט, המשכנו הלאה".

אולי פרשת אברמוביץ' מעידה שצריך לשנות את שיטת העבודה? הפתקים, לחיצות היד, עסקות שנסגרות בעל פה, אולי כל זה כבר לא עובד?

"אני לא חושב. השיטה הזו עובדת גם בארץ וגם בעולם. עדיין כולנו עושים עסקות בלחיצת יד. הפתק הקטן, הצטלה, זו המסורת שלנו, אבל כעבור יומיים־שלושה יוצאת חשבונית כמו בכל מדינת ישראל. בחיים למדתי שגם אם חתמת אצל עורך דין והכל מגובה במסמכים, אם הבן אדם הוא נוכל — בסוף הוא לא ישלם, ולא יעזור כלום. הדבר החשוב שמי שעשה דבר כזה ייענש. הענף הזה מבוסס על אמון. גם אם אני עושה עסקה עם מישהו במלזיה, אנחנו אומרים מזל וברכה, הוא שולח את הכסף, אני שולח את הסחורה. לפעמים, גם בסכומים ניכרים, אין שום ערבויות, כמו במקרה של אברמוביץ'. לצערנו, יש כאלה שמנצלים את זה לרעה, אבל כיום פועל בבורסה דור יותר צעיר, מודרני ושקוף, שבא לעשות ניקיון. אנחנו רוצים לאותת באופן חד־משמעי שנפעיל יד קשה כלפי מי שינצל את הקודים האתיים שלנו".

ועדיין, יש תחושה שהענף הזה לא שקוף. לדוגמה, אין אף חברת יהלומים שמונפקת בבורסה בתל אביב.

"זה ענף שלא טבעי לו להנפיק, אבל זה לא בגלל חוסר שקיפות. לפני עשר שנים התעניינתי בהנפקה. חשבתי שזה יכול להיות מנוף צמיחה אדיר, אבל אז הבנתי שזאת בעיה. אין פה חוזים. אין לי מה לראות למשקיעים. בניגוד לענף הנדל"ן, לדוגמה, אני לא יכול להראות חוזה עם חברת יהלומים בארה"ב לעשר שנים. אין לי כאלה דברים, שעל בסיסם ישקיעו בחברה שלי. זאת הסיבה שלא הנפקתי. אין אקלים כלכלי כזה".

יהלומים מלוטשים
בלומברג

ובכל זאת, גם הבנקים לא ששים לעבוד עם התחום. בנק לאומי החליט להפסיק לעבוד עם הענף, ואתם עובדים בעיקר עם בנק אגוד.

"עובדים אתנו חמישה בנקים, בהם בנק אוף אינדיה ובנק דיסקונט. נכון, לאומי הפסיק לעבוד אתנו, אבל את זה צריך לשאול אותו. לא סוד שהבנק הזה קיבל קנסות גבוהים מאוד בארה"ב. זאת היתה החלטה אומללה, הבנק קיפל את הזנב, אבל יש לו את הבעיות שלו. כנשיא חדש, היו לי פגישות עם כל היו"רים והמנכ"לים של הבנקים שעובדים אתנו וקיבלתי מהם הרבה מחמאות. אגוד, בינלאומי, מזרחי — אנחנו עובדים עם הסניפים הכי גדולים שלהם מבחינת פעילות. בבנק מזרחי יש לנו מסגרת של 200 מיליון דולר, שלא מנוצלת".

"אנחנו לא דנים בעניינים 
לא חוקיים"

אחד הדברים שנותרים כתעלומה בנוגע להתנהלות בבורסה ליהלומים היא אותה מערכת בוררות פנימית. הלכה למעשה מדובר בבית משפט שפועל בתוך מתחם הבורסה. מי שמנהל את הבוררות הם לא שופטים בדימוס, אלא יהלומנים בעבר או בהווה. בכל יום נתון יש שני אנשים המוגדרים תורנים, שתפקידם לטפל בבעיות המתנהלות במסחר השוטף בבורסה. כשיהלומן נקלע לקשיים ולחובות, הוא לא פונה בבקשה להליך כינוס נכסים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, כמו כל עסק אחר שפועל בישראל, אלא פונה לוועדה המשפטית בתוך הבורסה ליהלומים, שתברר את העניין ותנהל את ההליך של כינוס נכסים מול הנושים שלו. כמו בכל הליכי בוררות, אפשר לערער עליהם לבתי המשפט, אבל בדרך כלל בתי המשפט לא נוטים לבטל פסקי בוררות, גם כאלה שמחוץ לענף היהלומים.

"המערכת המשפטית אוהבת את זה", מסביר מקור בבורסה. "נוח לה שכל הסכסוכים העסקיים יסתיימו כאן. ההליכים האלה הרבה יותר מהירים מאשר בתי המשפט, ולעתים סכסוך עסקי יכול להסתיים תוך יום־יומיים. פרשות מסובכות יותר של חובות נמתחות על פני שבועות, אולי גם כמה חודשים, אבל לא זמן ממושך כמו במערכת המשפט".

בתחקיר "המקור" הוצגו עדויות של יהלומנים שטענו שבתוך מוסד הבוררות דנים גם בסוגיות של כסף שחור, כלומר פעילות לא חוקית לכאורה, שלא היתה נידונה בבתי המשפט. באסיפה הכללית של הבורסה ליהלומים שהתקיימה באוקטובר 2014, אושר סעיף שלפיו הבוררים לא צריכים לתעד את כל מה שנאמר בדיון בפרוטוקול. בתוכנית הובאה הקלטה של קובי קורן, נשיא התאחדות היהלומנים, הגוף המאגד את היצרנים בענף. בתשובה לחבר אסיפה שתמך בתיעוד מלא של דיונים, בטענה כי הדבר מגן על המתדיינים בבוררות, השיב לו קורן: "אחד העקרונות החשובים ביותר של בורסת היהלומים זה שבבוררות יוכלו לדבר פתוח, לפתוח כל מה שרוצים ויש מקרים שלא רצוי שיהיו בפרוטוקול. זה ברור לכולם? אל תהיו יותר מדי חכמים ותהרסו את כל מוסד הבוררות". לטענת דבש, בניגוד לנטען, במוסד הבוררות לא דנים בפעילות לא לגיטימית. "חד־משמעית, לא דנים שם בעניינים שהם לא חוקים, אנחנו פוסלים את זה על הסף", הוא אומר. "עניין התיעוד בפרוטוקול הוא החלטה פנימית של הבורסה, בהתאם לייעוץ המשפטי שלנו".

למה בכלל מתקיים מוסד הבוררות הפנימית? למה לא ללכת מראש לבתי המשפט, כמו בעולם העסקים הרגיל?

"אצלנו אין חוזים ואין חתימות, ולכן חייב להיות איזשהו גוף שיתחזק את המנגנון הזה. זה גם הליך מהיר וזול יותר. האגרה שמשלמים המתדיינים היא כמה מאות שקלים ואין צורך בעורכי דין. הבוררים הם אנשי מקצוע שמבינים את המטריה, ולא אנשים מחוץ לענף. יש לנו 80 בוררים שעושים את זה בהתנדבות. המערכת הזו יעילה, גם ברמה הבינלאומית. ברגע שפוסקים נגד יהלומן שהוא חדל פירעון, זה מיד מופץ בכל הבורסות בעולם ויודעים לא לעשות אתו עסקים. פעם יהלומן סיפר לי שבעת ביקור עסקי בהודו יצאה הודעה בישראל שהוא מורחק מהבורסה. עוד באותו יום הידיעה עברה בעשרות משרדים. כולם אמרו לו שהם מצטערים, אבל הם לא עושים אתו עסקות וגם ביטלו עסקות שעשו אתו יומיים־שלושה קודם לכן".

שמואל שניצר
תצלום : אייל טואג

לדברי דבש, מוסד הבוררות הפנימי פועל גם בנוגע לנורמות אתיות של התנהגויות. "אתן לך דוגמה: חבר בורסה, דור שני בתחום שמנהל עסק לא קטן, איבד פעם שליטה בוועדה המשפטית, צעק על הפקידות שם והתנהג בצורה לא הולמת. עוד באותו יום התורנים השיתו עליו קנס של 5,000 דולר, והוא כתב מכתב התנצלות שנתלה באולם המסחר".

דבר נוסף שמייחד את ענף היהלומים לעומת כלל המשק הישראלי הוא סוגיית המיסוי: יהלומנים לא משלמים מס חברות של 25%, אלא מס של 1.3% בלבד ממחזור הפעילות שלהם. הסיבה לכך, מסביר בכיר לשעבר ברשות המסים, היא נוחות — בענף היהלומים קשה מאוד לחשב מלאים מסיבות טכניות. גרגיר יהלום, לדוגמה, יכול להיות שווה הרבה מאוד כסף. אם במקרה באותו יום הוא לא במלאי, זה משפיע באופן דרמטי על הערכת השווי של הנכסים. בנוסף לכך, מומחים שונים יעריכו את הגרגיר באופן שונה.

בשנים האחרונות יהלומנים טוענים שהם מעדיפים את מסלול המס הרגיל. לטענתם, תשלום מס המחזור פוגע בהם בשל הירידה בהכנסות. בארבע וחצי השנים האחרונות מתנהל משא ומתן בנושא בין רשות המסים לראשי ענף היהלומים. לדברי מקור ברשות המסים, "אם אחרי כל הזמן הזה עדיין לא הגיעו לתוצאות, כנראה שברשות המסים לא מרוצים מהצעות של היהלומנים".

אם קשה להעריך מלאי של יהלומים, איך אמור להיראות ההסדר החדש מול רשות המסים?

דבש: "מס המחזור אכן נוצר מכיוון שקשה להעריך מלאי. תיכנס ל–20 משרדים עם אותה אבן, כל יהלומן רואה אותה אחרת. אבל בשנים האחרונות דברים השתנו. ראשית, אנחנו עובדים עם אבנים גדולות יותר. חוץ מזה, אפשר לתמחר אותן באופן מדויק יותר בזכות טכנולוגיות חדשות של תיעוד, בכל הנוגע לניקיון וצבע של האבן. לכן אפשר להעריך באופן מדויק יותר את המלאי ולהתחיל לעבוד לפי ספרים, כמו שכל המשק עובד. אנחנו נמצאים בתהליך מול רשות המסים וכרגע דנים על גובה המיסוי ב–2012–2015. החל ב–2017 נשמח לעבוד לפי שיטת הספרים ושיגבו מאתנו מס חברות בדיוק באותה שיעור שנגבה אצל שאר החברות במשק. בשיטה הזאת גם נחסוך לעצמו הרבה כסף".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#