הכירו את החלופה השפויה לדונלד טראמפ: שמרן, גזען, ואדם שאיש לא סובל - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הכירו את החלופה השפויה לדונלד טראמפ: שמרן, גזען, ואדם שאיש לא סובל

טד קרוז, המועמד שהרפובליקאים עלולים לחבק בלית ברירה כדי לבלום את דונלד טראמפ, הוא שמרן קיצוני ונוצרי אדוק, שמחזיק בעמדות מבהילות ודואג לחבריו העשירים. אם ייבחר לנשיאות, העובדה שהוא אדם בלתי נסבל תהיה הבעיה הכי קטנה של ארה"ב

14תגובות
דונלד טראמפ וטד קרוז בעימות שהתקיים בלאס וגאס
אי־אף־פי

“אני פשוט לא אוהב אותו".

נשיא ארה"ב לשעבר ג'ורג' בוש הבן, אוקטובר 2015.

--

אם טד קרוז ייבחר במקרה לנשיא ארה"ב, ובמערכת הבחירות המוזרה הזאת זה עוד עשוי לקרות, הוא לא צפוי להיות נשיא אהוב במיוחד. למעשה, כבר כיום הוא כנראה הפוליטיקאי הכי פחות אהוב בוושינגטון - במיוחד בקרב פוליטיקאים, ויותר מכל בקרב פוליטיקאים רפובליקאים.

אבל אם טד קרוז יהיה נשיא, העובדה שהוא אדם גועלי לבריות תהיה הבעיה הכי קטנה של ארה"ב. למזלו של קרוז, המרוץ הרפובליקאי הנוכחי העניק במה חסרת תקדים למועמד חסר תקדים, שהתבטאויותיו המבעיתות מצדיקות פעם אחר פעם את הסיבה שבגללה רבים רואים בו מטורף חסר עכבות. עלייתו של דונלד טראמפ והסיקור הכפייתי שהוא מקבל בתקשורת - מספר האזכורים שלו כפול משל קלינטון ושווי החשיפה החינמית שלו כבר הוערך ב-1.9 מיליארד דולר - העמידו בצל את קרוז, לא בדיוק הפוליטיקאי הכריזמטי או המעניין ביותר בעידן של דמויות ממגנטות כמו אובמה וטראמפ, וגם הפכו אותו למעין בלם של המפלגה הרפובליקאית מפני המיליארדר שמוביל במרוץ. אולם קרוז, שנבחר ב-2012 לסנאט מטעם טקסס, הוא ימני קיצוני שעמדותיו נעות בטווח שבין מבהילות למוזרות, והן רחוקות מאוד מהממסד הרפובליקאי שנאלץ לתמוך בו בשל סלידתו מטראמפ.

וקרוז צובר מומנטום. שתי הידיעות הראשיות של "ניו יורק טיימס" מיום רביעי העידו על התנופה הנוכחית של הסנאטור מטקסס, שנמצא בקו עלייה לאחר שהביס את טראמפ בפריימריס של וויסקונסין בשבוע שעבר. "דונלד טראמפ מאבד גובה ומנסה להאשים את המערכת" היתה הכותרת הראשית. הכותרת שמתחתיה היתה חשובה אפילו יותר לסיכוייו של קרוז להיות המועמד הרפובליקאי לנשיאות: "למרות תחינות המפלגה, פול ריאן פוסל אפשרות לרוץ לנשיאות". ריאן, שמרן מובהק, יו"ר בית הנבחרים מזה חצי שנה ומועמד לתפקיד סגן הנשיא תחת מיט רומני בקמפיין 2012, הוא מועמד הצללים של הממסד הרפובליקאי, שמזה שבועות ארוכים בוחן אפשרויות לחסום את טראמפ בוועידת המפלגה המכרעת ביולי, בהנחה שטראמפ יזכה בפריימריס. אם ריאן, שבהשוואה לטראמפ ולקרוז נתפש כמופת של תבונה, מתינות ושיקול דעת, יעמוד בסירובו ולא יקבל את דין התנועה עד הרגע האחרון, הרפובליקאים ייאלצו כנראה להמליך את קרוז אם יצליחו להקיא מקרבם את טראמפ.

בתמונה נראה הסנאטור מניף את ידיו באוויר כמנצח ומחזיק את ידיהם של אשתו ומושל וויסקונסין
אי־אף־פי

הון-שלטון-וושינגטון: לכתבות נוספות בסדרה

>> "הפוליטיקאית המושחתת ביותר בוושינגטון": הכירו את הילרי קלינטון האמיתית

>> המושיע: איך הפך סוציאליסט מזדקן לתקווה היחידה של הדור הכי קפיטליסטי?

>> טראמפ שלא הכרתם: העמדות הכלכליות המפתיעות של בריון הימין האמריקאי

 

אבל לפני כל החישובים, הספקולציות והתרחישים העתידיים, נשאלת השאלה כיצד אדם שאביו טוען כי האל בחר בו כדי להציל את האומה האמריקאית מכופרים נהפך לאופציה השפויה של המפלגה הרפובליקאית, מול מועמד בלתי אפשרי לעיכול כמו טראמפ. כיצד דווקא קרוז, התוצר המובהק ביותר של תנועת מסיבת התה הקיצונית, נותר במרוץ עם סיכוי לא רע לנצח בו, ואילו שורה של מועמדים שלפחות נתפשים כמתונים, כמו מרקו רוביו, כריס כריסטי והיורש המיועד ג'ב בוש, שאמור היה להימשח למלכות המפלגה, ספגו מפלה אחר מפלה ונאלצו לפרוש מההתמודדות בשלב מוקדם.

קרוז (מימין), טראמפ ורוביו, עומדים להמנון הלאומי בעימות במיאמי, הלילה
אי־פי

התשובה הראשונה היא שאת 545 הצירים שאסף עד כה (מול 743 לטראמפ), קרוז ככל הנראה היה מקבל בכל מקרה - מנוצרים אדוקים, אוונגליסטים וימנים קיצונים. הם בסיס התמיכה המרכזי שלו. התשובה השנייה היא שרוביו, כריסטי, בוש ושאר חבריהם במועדון המתונים אידיאולוגית והמחוברים פיננסית נאלצו לשלם את מחיר ההקצנה של מפלגתם בשנים האחרונות, שהשקיעה את רוב מרצה בשני מוקדים - טרפוד כל יוזמה של הנשיא אובמה ללא קשר לתוכנה, וסיפוק המאווים של תורמים שמרנים עשירים ובראשם שלדון אדלסון והאחים התעשיינים קוך - על חשבונם היקר של בוחריה, רובם עניים. אלה נאלצו להתמודד לא רק עם ההשלכות הקשות של המשבר הכלכלי, אלא גם עם ההתנגדות התקיפה של אותם רפובליקאים שנבחרו על ידם לקונגרס לרפורמות שיוכלו להקל משמעותית על חייהם, כמו אובמה־קר והעלאת שכר המינימום.

ובעוד שטראמפ האאוטסיידר שמט את הקרקע מתחת לבית המידות של משפחת השמרנים עם עמדות של חוטא כמו תמיכה נלהבת במערכת בריאות ממלכתית ומדיניות שמבטאת חמלה כלפי עניים, החזון של קרוז לגבי ארה"ב מורכב מהשקפת עולם ניאו־ליברלית קיצונית, או במלים אחרות - תורידו את המסים לעשירים, וכל השאר כבר יסתדר מעצמו.

אביו קובני, אבל קרוז מתנגד לרפורמת ההגירה

במוקד האג'נדה הכלכלית של קרוז ניצבת תוכנית המס שלו, שכוללת הפחתה דרמטית של מס החברות לשיעור של 16% לעומת 39% כיום (בדומה לתוכנית של טראמפ) ופטור משורה ארוכה של מסים, בהם מס על רווחים בחו"ל ומס על כיסוי רפואי במסגרת אובמה־קר. אולם גולת הכותרת של קרוז היא הטלת שיעור מס אחיד של 10% בלבד לכל בעלי ההכנסות, במקום שבע מדרגות המס הקיימות, שמגיעות עד 39% מס לבעלי ההכנסות הגבוהות ביותר. קרוז למעשה אומר לבוחריו - אם אתה עובד ותיק בוולמארט שמשתכר 15 דולר לשעה, אתה תשלם שיעור מס זהה למנכ"ל החברה שהרוויח בשנה שעברה 25 מיליון דולר (המנכ"ל מייקל דיוק הרוויח פי 1,034 מהשכר החציוני בענקית הקמעונות).

מיקום הפוליטיקאים הבכירים בארה"ב על הקשת הפוליטית
טד קרוז בקצה השמרני

בעידן של פערי הכנסות אדירים בארה"ב, אחרי שהעשירים כבר ממילא היטו את חוקי המס לטובתם, זאת תוכנית מס שערורייתית, שרק ממחישה עד כמה רבים מהעניים שתומכים בקרוז לא יודעים, או לא מבינים, או חמור מכל - פשוט אדישים - למדיניות מס שמבטאת עיוורון מוחלט למצבם.

לכלכלנים ומכוני מחקר יש נטייה להתמקד בחובות המקרו האדירים של ארה"ב במקום בחובות המיקרו של העניים, והם כבר הצביעו על הנזק שתסב התוכנית של קרוז לחוב הפדרלי. לפי הערכות של מכוני מדיניות מס בוושינגטון, רפורמת המס האחיד של קרוז תוסיף לתקרת החוב של ארה"ב בין 3 טריליון ל-21 טריליון דולר. במכון המחקר הבלתי מפלגתי CRFB (Committee for a Responsible Federal Budget) סבורים כי התוכנית של קרוז תוסיף בתרחיש הסביר 8.3 טריליון דולר לתקרת החוב תוך עשור, ותקפיץ עד 2026 את שיעור החוב ביחס לתמ"ג מ-86% ל-131%. הנתון הזה עומד בסתירה חדה לתמיכה של קרוז בצו חוקתי שיחייב איזון בתקציב.

"כדי להביא לאיזון תחת תוכנית המס של קרוז, הדבר יחייב קיצוץ של 50% את ההוצאות הממשלתיות, או שהכלכלה תצמח בקצב מהיר פי ארבעה בעשור הקרוב. אף אחד מהם לא יקרה", כתב החודש רקס נאטינג, עורך הכלכלה העולמית של אתר הפיננסים מרקטווץ', שנחשב בעל קו כלכלי שמרני. "וכמובן, קיצוצי המס יחריפו את האי־שוויון שכבר גורם לקיטוב בקרב המעמדות באומה, משום שרוב ההטבות ילכו לאלה שכבר עשירים באופן מופלג. אבל זה לא מונע מקרוז לקדם באופן ציני הבטחה להפסיק להיטיב עם המאיון העליון, כפי שעושים אובמה והדמוקרטים".

קרוז נראה כמו התוצר המושלם ביותר של תנועת מסיבת התה מקצה הימין הפוליטי, שהצליחה בשנים האחרונות ליהפך לנותנת הטון המרכזית בתוך המנגנונים של המפלגה הרפובליקאית. הקו הכלכלי הקיצוני שהוא מכתיב מהווה רק מרכיב אחד שעונה במלואו על סדר היום האידיאולוגי של מסיבת התה. קרוז הוא שמרן מהסוג השמרני ביותר: בסוגיות אזרחיות הוא מתנגד להפלות, לנישואים חד-מיניים שאותם הגדיר "אחד האיומים הגדולים על הדמוקרטיה שלנו" (אתמול הביע תמיכה בחוק של צפון קרוליינה שמפלה לרעה את קהילת הלהט"ב), ללגליזיציה של מריחואנה ולחוקים שיגבילו את הזכות החוקתית לנשיאת נשק. אף שהוא בן לאב קובני שקיבל מקלט מדיני בארה"ב, קרוז מתנגד בתקיפות לרפורמת ההגירה שתוכל להקל על אנשים כמו אביו להגיע לארה"ב ולתרום לכלכלתה, וכמו טראמפ תומך בבניית חומה בגבול עם מקסיקו. בענייני סביבה הוא מתעלם כמעט לחלוטין מסוגיות מכריעות כמו שינויי האקלים, גם בשל קשריו עם חברות אנרגיה.

טד קרוז מחבק את רעייתו ומנשק במצח את הילדה שלו
רויטרס

בסוגיות הון-שלטון, הקשר שלו לברוני וול סטריט מתחיל בבית: אשתו היידי עובדת כמנהלת השקעות בגולדמן סאקס, בנק ההשקעות החזק והמשפיע ביותר, מניו יורק עד גבעת הקפיטול. את הקשר הפיננסי ההדוק לתאגידים הגדולים הוא יצר בעצמו: שלושת התורמים הגדולים ביותר של קרוז הם קרן ההשקעות קוונטום אנרג'י פרטנרס מטקסס, שבשנים האחרונות השקיעה מיליארדי דולרים בקידוחי נפט וגז טבעי ותרמה לסופר פאק של קרוז 10 מיליון דולר, אחרי שבעבר שימש בה דירקטור; ענקית קרנות הגידור רנסנס טכנולוג'יז של רוברט מרסר, מגדולי התורמים לרפובליקאים, שדאג לתרום מכספי החברה 11 מיליון דולר לקרוז; והאחים המיליארדרים מטקסס פאריס ודן ווילקס, מעין גרסה מקבילה אך פחות ידועה ועשירה של האחים התעשיינים צ'רלס ודיוויד קוך. האחים ווילקס, שתרמו לקרוז 15 מיליון דולר מתוך הונם שאת רובו ירשו, מסייעים לו גם בגיוס תמיכה בקרב מנהיגים ותורמים אוונגליסטים.

בדצמבר ערכו השניים כנס תמיכה בקרוז בהשתתפות 300 ראשי הקהילה האוונגליסטית, המונה מיליוני מאמינים בעלי זכות בחירה בארה"ב. הם מאמינים שקרוז כנשיא ייצוק עקרונות נוצריים־תנ"כיים בפוליטיקה האמריקאית, והם מוכנים לשלם הרבה כסף בשביל הסיכוי הזה. לא בטוח שהם יודעים שבשביל כסף לקמפיין, קרוז היה מוכן להגמיש את העקרונות הנוצריים שלו כדי לקבל תרומה נאה מיזם ההיי־טק פיטר תיל, הומו מוצהר. תיל, ממייסדי פייפאל ואחד המשקיעים הראשונים בפייסבוק, תרם לקרוז 25 אלף דולר ב-2009 כשזה התמודד על משרת התובע הכללי של טקסס.

ואכן, נראה שאת העמדות הקיצוניות ביותר מבטא קרוז בתחום הדת. כל הנשיאים האמריקאים עד היום היו נוצרים, אולם קרוז הוא נוצרי רדיקלי. הוא תומך בהחדרת ערכים נוצריים למערכת החוקים האמריקאית, שלמרות החיבור שלה לאלוהים על שטר הדולר מתאפיינת בהפרדת הדת מהמדינה ומעניקה שוויון מלא וחופש פולחן לכל הדתות. הוא מתכוון לאסור על כניסה של מהגרים מוסלמים, ועבור המאמינים באללה שכבר חדרו לשטחי האומה האמריקאית הנוצרית, השריף הטקסני מתכנן להכניס כוחות שיטור לשכונות עם אוכלוסיה מוסלמית כדי לפקח עליהם. אפשר רק לדמיין מה היה קורה לו מועמד אמריקאי לנשיאות היה מכין תוכנית דומה ליהודים.

בקמפיין הנוכחי לקרוז יש סיבה אסטרטגית להחצין את העמדות האלה. הרטוריקה הנוצרית־קיצונית שלו מסלימה ככל שהקמפיין מתקדם, כחלק מהתפישה שגיבש, שלפיה דרכו לבית הלבן, או לפחות למועמדות הרפובליקאית לנשיאות, עוברת דרך "מיליוני מצביעים אוונגליסטים שלא הצביעו בבחירות הקודמות. לכן הוא מפריז באיום לכאורה על נוצרים בארה"ב ומציב עצמו כמגן האמונה הנוצרית", כפי שציין באחרונה פיטר מונטגומרי מהארגון הפרוגרסיבי־ליברלי People for the American Way. אחרי שעל מועמדתו לנשיאות הכריז במוסד האקדמי הנוצרי הגדול ביותר בארה"ב - ליברטי קולג', את 2016 פתח קרוז בנאום שחלקו נשמע כאילו נלקח מלה במלה מתוכנית רדיו של מטיף נוצרי תמהוני: "נוצרים אמריקאים נמצאים כיום תחת איום גדול מצד חילונים לא סובלניים. אנחנו נמצאים כפסע ממצב שבו יסירו צלבים ומגיני דוד ממצבות של חיילינו שנפלו בקרב…אם הילרי קלינטון תיבחר לנשיאה, אנחנו נראה בית משפט עליון רדיקלי שיורה על סגירת אנדרטאות בכל רחבי המדינה הזאת", שאג קרוז באסיפת בחירות באיווה, מדינה שבה הצליח לגבור על טראמפ בפער זעום של 3% והוכיח כי לרטוריקה הנוצרית שלו יש משקל אלקטורלי חיוני.

מתנגד אלים לרפורמת 
הבריאות של אובמה

את השקפת עולמו ינק קרוז מאביו, רפאל קרוז, בעל חברת הנדסה שנולד בקובה והיגר לטקסס ב-1957 לאחר המהפכה הקומוניסטית של קסטרו. אמו נולדה בארה"ב וגדלה בדלאוור. קרוז נולד באלברטה שבקנדה ועבר ליוסטון שבארה"ב בגיל 4, עובדה שהיתה אמורה לטרפד את מועמדותו לנשיאות בשל החוק שמחייב את הנשיא להיות אזרח אמריקאי מלידה. אולם ב–2015 קיבלה מועצת הבחירות של אילינוי את הפרשנות המתירנית של החוק, שלפיה אמריקאי מלידה (למשל, מפני שהוריו אזרחי ארה"ב) יוכל להתמודד גם אם לא נולד בארה"ב, ואישרה לקרוז להתמודד. שאלת החוקיות של קרוז כמועמד לנשיאות לא הפריעה לו להיות חלק ממקהלת הרפובליקאים שניסו לקעקע את הלגיטימיות של אובמה כנשיא בשל ספקולציות שלא הוכחו, שלפיהן לא נולד בארה"ב.

את עמדותיו הפוליטיות גיבש קרוז בגיל צעיר מאוד, וכך גם את שאיפותיו. עד היום הוא הגשים אחד לאחד את מה שנכתב עליו בסיום לימודי התיכון שלו בבית הספר הבפטיסטי ביוסטון: לימודי כלכלה ומדע המדינה באוניברסיטת פרינסטון, תואר שני במשפטים באוניברסיטת הרווארד (שאותו סיים בהצטיינות יתרה), קריירה מצליחה כעורך דין, ואחריה קריירה פוליטית שתוביל לנשיאות. בגיל 45 הוא כבר הגיע לתחנה האחרונה במפת הדרכים שהתווה לעצמו בגיל 17.

הקריירה הפוליטית של קרוז החלה ב-2000, כששימש יועץ בקמפיין הנשיאות של ג'ורג' בוש הבן. במהלך הקמפיין הכיר מקרוב את מי שתיהפך לאשתו, וגם את הפתקים המכריעים ביותר בהיסטוריה של הנשיאות האמריקאית, כשסייע בהליך המשפטי במערכה על ספירת הקולות החוזרת בפלורידה בתום המאבק הצמוד בין בוש לאל גור. לאחר מכן מונה לסגן התובע הכללי בממשל הפדרלי, ובהמשך שימש מנהל המטה לתכנון מדיניות בנציבות הסחר הפדרלית. לקראת סוף הקדנציה הראשונה של בוש חזר קרוז לטקסס כדי לשמש תובע ראשי של המדינה, ובמקביל שימש מרצה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת טקסס. ב-2008 יצא לשוק הפרטי ועבד כשותף בפירמת עורכי הדין הגדולה Morgan, Lewis & Bockius LLP, שמייצגת כמה מהתאגידים הגדולים ביותר בארה"ב, ובהם ענקית התרופות פייזר שאותה ייצג. ב-2012, כשהוא בן 40 בלבד, נבחר לסנאט הפדרלי כנציג טקסס, מהמדינות המשפיעות והחשובות בארה"ב. הוא הגיע לשם בעיקר בזכות תמיכת אנשי תנועת התה של המפלגה, שהעניקה לו ניצחון בפריימריס המוקדמים על סגן המושל המכהן, אף שזה נחשב למועמד הפייבוריטי.

החשיפה הגדולה הראשונה של קרוז בזירה הארצית הגיעה ב-2013, חודשים ספורים לאחר כניסתו לסנאט. בספטמבר אותה שנה ערך קרוז נאום פיליבסטר (מהלך פוליטי שנועד לבלום חקיקה) שנמשך יותר מ-21 שעות, במטרה לעכב את חקיקת רפורמת הבריאות של הנשיא אובמה, שקרוז היה ונותר בין המתנגדים האלימים ביותר שלה. בנאום, הרביעי באורכו בתולדות הסנאט שכבר נהפך לקאלט, הקריא קרוז קטעים מהספר הרביעי בסדרת ספרי ד"ר סוס הפופולארית, "לא רעב ולא אוהב".

אף אחד לא אוהב את קרוז

אולם נראה שכישורי הנאום של קרוז הרבה יותר טובים מכישוריו הבין-אישיים. לאורך הקריירה הפוליטית שלו הצליח קרוז להשניא עצמו על פוליטיקאים רבים, רובם ממפלגתו שלו, ולהיתפש כאדם שאנשים פשוט לא סובלים. שאילתת החיפוש באנגלית "מדוע אנשים שונאים את טד קרוז" בגוגל מספקת 41 מיליון תוצאות, ושלל כתבות שעוסקות באישיותו הבעייתית בלשון המעטה, שכוללת מאפיינים כמו ביטחון גמור בצדקתו, חוסר יכולת להתפשר והתעמרות בכפופים לו. אחת הבולטות שבהן פורסמה באחרונה במגזין "ניו ריפבליק" תחת הכותרת "כולם שונאים את טד" (על משקל שמו של הסיטקום "כולם אוהבים את ריימונד), והיא כוללת עשרות ציטוטים קשים עד נבזיים כלפי קרוז, לא רק מצד אנשי תקשורת בולטים כמו הקומיקאי ביל מאהר ופרשן "ניו יורק טיימס" דיוויד ברוקס, אלא בעיקר מצד שורה של בכירים במפלגה הרפובליקאית.

"אם מישהו יהרוג את טד קרוז על רצפת הסנאט, והמשפט ייערך בסנאט, איש לא יורשע", אמר עליו הסנאטור הרפובליקאי לינדסי גראהם. "תפסיק, אתה טועה, אתה מטורף", אמר לו המועמד לנשיאות לשעבר ג'ון מקיין. "אני לא יודע איך הוא הולך להתמודד בקונגרס. אף אחד לא אוהב אותו", אמר עליו מועמד לשעבר אחר לנשיאות מטעם הרפובליקאים, בוב דול. "קרוז הוא לא בחור טוב, והוא יהיה בלתי אפשרי כנשיא. אנשים פשוט לא בוטחים בו", טען חבר הקונגרס הרפובליקאי פיטר קינג. "כל מי שזוכה להכיר אותו בסנאט שונא אותו. ואני חושב שאני לא מגזים במלה שנאה", סיכם הפרשן הפוליטי צ'רלס קראוטהאמר. קרוז הצליח לבודד עצמו בסנאט בצורה כה חמורה, שבערב חג המולד של 2014 הוא נאלץ להתנצל באופן רשמי בפני חבריו למפלגה על התנהלותו הלעומתית מולם וניסיונותיו הכושלים להנדס השבתת ממשל נוספת שלא צלחה.

למרבה המבוכה, אפילו בתו ביטאה את מה שחושבים עליו עמיתיו במפלגה. לפני כמה חודשים, בסרטון ששודר מחוף לחוף וכבר נהפך ויראלי, כשקרוז ניסה לחבק את בתו לעיני צלמים כדי להפגין אחדות משפחתית, היא הפגינה מחוות גוף ששידרו הכול מלבד חיבה לאביה.

הסלידה האישית מקרוז בשורות המפלגה מקבלת ביטוי גם בתמיכה הפומבית בו: עד כה רק חמישה מושלים בלבד מתוך 34 הביעו בו תמיכה במרוץ לנשיאות, ורק שניים מתוך 53 סנאטורים. גם הסקרים הכלל־ארציים לא מצליחים להחמיא לו. בכל אחד מסקרים הגדולים שפורסמו מאז דצמבר, קרוז מפסיד לקלינטון בפער של 5%–6% מצד שני, טראמפ לא זוכה לתוצאות טובות יותר.

במצב שנוצר, קרוז בונה על שני תרחישים שיציבו אותו ראש בראש מול המועמד של הדמוקרטים: או שאהבת המצביעים תהיה חזקה משנאת הקולגות ותעניק לו ניצחון מדהים על טראמפ בישורת האחרונה של המרוץ, או שהאיבה לטראמפ במפלגה תהיה כה עזה עד שהרפובליקאים ייאלצו לתמוך בו ולהצטייד בשקיות הקאה, כשהם מבינים שנגזר עליהם לבחור בין נבלה לבין טרפה.

טד קרוז, הלילה בטקסס
אי־אף־פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#