שכר התחלתי של 9,500 שקל, אפשר לעזוב בכל רגע - אז למה לא בטוח שכדאי להיות פרילנסר? - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שכר התחלתי של 9,500 שקל, אפשר לעזוב בכל רגע - אז למה לא בטוח שכדאי להיות פרילנסר?

מאות אלפי עצמאים מועסקים בישראל לצד שכירים באותם מקומות עבודה - אך אינם נהנים מאותן זכויות ומביטחון תעסוקתי ■ צורת ההעסקה הזאת הופכת יותר ויותר נפוצה, והכלכלנים מזהירים: "היעדר חקיקה מוסדרת יפגע בקבוצה ההולכת וגדלה הזאת"

35תגובות

"עבודה כפרילנסרית זאת השלמת הכנסה נוחה, אבל לא מספיקה כהכנסה עיקרית", אומרת דימה דראושה, העוסקת בתרגום ובעריכה מאז 2005 בסטטוס של פרילנסרית, לצד משרה חלקית בעמותה לזכויות אדם.

"להיות פרילנסרית - כלומר, עצמאית שמעסיקה את עצמה בלבד - זה לחיות בסוג של חרדה קיומית. מצד אחד, פרילנסר הוא לא פעם עובד קבוע, שלא נהנה מזכויות שכיר; ומצד שני, הוא עצמאי - על כל מה שכרוך בכך - החל בשיווק עצמי ועד לתשלומי מע"מ ומס הכנסה. לי אישית יש לקוחות קבועים, אבל לפעמים גם להם אין עבודה בשבילי. עם זאת, יש בזה גם משהו מאוורר - זה נותן לי חופש לתמרן, ולא להיות כבולה למקום אחד", מוסיפה דראושה.

פרילנסרים
עופר וקנין

ההבדל בין עצמאי לפרילנסר לא תמיד ברור. בעוד העצמאי עובד עם לקוחות רבים, הפרילנסר הוא פעמים רבות שכיר במסווה של עצמאי. הוא אינו מעסיק עובדים נוספים; הוא נותן שירותי עבודה ללקוח על בסיס זמני, תחת חוזה עבור ביצוע משימה ספציפית, שיכולה לעתים להימשך גם שנים ארוכות; ו–50% מהכנסתו או יותר תלויים במעסיק או בלקוח בודד.

את הפרילנסר הישראלי נמצא לרוב בתחומים כמו הנדסת מחשבים ותכנות, אמנויות (בעיקר בתחומי במה, תיאטרון וטלוויזיה), הנהלת חשבונות, שיווק ופרסום, וכן בתחום הנדל"ן - למשל, מתווכי דירות. זאת, למרות הסטריאוטיפ הרווח, שלפיו רוב הפרילנסרים עוסקים בעיצוב, בתרגום ובכתיבה.

ממחקר שערכו ד"ר רובי נתנזון וחוקרים נוספים ממרכז מאקרו לכלכלה מדינית, עולה כי צורת ההעסקה הזאת נעשית יותר ויותר נפוצה, וכבר ב–2013 היו כ–50% מכלל 450 אלף העצמאים בישראל בסטטוס של עצמאים שאינם מעסיקים - כלומר, פרילנסרים. לשם השוואה, במדינות האיחוד האירופי, נכון ל–2013, שיעור הפרילנסרים מכלל העצמאים היה 71.6%, והתופעה מתרחבת בכל העולם.

דימה דראושה
דודו בכר

הבשורה הטובה: השכר ההתחלתי הממוצע במקצועות המאפיינים את הפרילנסרים בישראל, נכון ל–2013, היה 9,421 שקל בחודש, לעומת שכר ממוצע לשכיר של 8,281 שקל בחודש - כך שפרילנסר בדרך כלל מרוויח יותר משכיר. נוסף על כך, הוא עצמאי לבחור את עבודותיו, ויכול לעזוב בסיומו של פרויקט - מה שקשה יותר לשכיר לעשות.

הבשורה הרעה: מכיוון שהוא עצמאי, הפרילנסר נדרש לשלם את כלל מסי המעסיק בעצמו. בנוסף, קל לנצל את הפרילנסרים, בשל התחרות הרבה ביניהם והפגיעות שלהם, הן בתנאי התשלום (שוטף פלוס פלוס) והן בגובה התשלום. הבעיה הגדולה טמונה בכך שהפרילנסר יכול לעבוד כתף אל כתף עם שכיר, ולקבל שכר מעט גבוה יותר - אבל לא להיות זכאי לביטחון התעסוקתי או לזכויות הסוציאליות של מי שעובד לצדו.

"פרילנסרים אינם עצמאים מן השורה"

"אוכלוסיית המועסקים נחלקת לשתי קבוצות עיקריות - שכירים ועצמאים. בין שתיהן נפער תחום אפור - הפרילנסרים - שהם עוסקים עצמאיים עם מאפיינים של מועסקים כשכירים, בשל תלותם בלקוחות שלהם", אומר נתנזון.

"בשנים האחרונות, בישראל ובעולם חלו שינויים ותמורות במבנה שוק העבודה, שיצרו תלות בין העובדים באופן עצמאי לבין המעסיקים (הלקוחות) שעבורם מתבצעת השירות. בשונה מקבוצת העצמאים והשכירים, קבוצת הפרילנסרים אינה מוכרת מכוח החוק תחת הגדרה רשמית, אלא רק כחלק מקבוצת העצמאים. בשל כך, אין מדיניות ברורה בנוגע לאופן העסקתם והזכויות המגיעות להם".

ענפים מרובי פרילנס - נדל"ן, אמנות בידור ופנאי, שירותים מקצועיים, מדעיים וטכניים, הנהלת חשבונות, שיווק ופרסום

הסיבות לעלייה במספר הפרילנסרים, לדברי נתנזון, הן בעיקר כלכליות. "מאז שנות ה–80, שוק העבודה שואף להגמשת תנאי ההעסקה, ומבקש לשחרר את המעסיקים מהתחייבויות כמו תנאים סוציאליים. זה התחיל עם חוזים אישיים, המשיך בהעסקת עובדי קבלן, ועכשיו בא לידי ביטוי בהעסקת פרילנסרים. במובנים רבים, הפרילנסרים הם עובדי הקבלן החדשים, כשעובדי הקבלן כיום כבר נהנים מזכויות סוציאליות. כדאי לשים לב למגזר הזה, ולעגן את זכויותיו. לא מדובר בעצמאים מן השורה".

נתנזון צודק. קבוצת הפרילנסרים אינה מוכרת מכוח החוק בישראל, ולכן אין מדיניות ברורה בנוגע לאופן העסקתם והזכויות המגיעות להם. בהצעת חוק "המשתתף החופשי", שקודמה בכנסת ב–2009, הוגדר פרילנסר ("משתתף חופשי", בעברית) כך: "בעל מקצוע או בעל ידע מיוחד, שהתקשר בחוזה עם מזמין לשם ביצוע עבודה אישית שלא על בסיס קבוע, ושלפחות 75% מהכנסתו מיגיעה אישית לפקודת מס הכנסה".

החוק ביקש להשוות את זכויות הפרילנסרים לזכויות השכירים, אבל בסופו של דבר הוא לא נחקק - ופרילנסרים כיום אינם זכאים לזכויות סוציאליות כמו ימי חופשה ומחלה או דמי אבטלה.

"כעצמאי, התמורה שמקבל פרילנסר אמורה לכסות עבורו גם צרכים שמובטחים לשכיר במסגרת הסדר ביטוח כלשהו, או במסגרת זכויות המובטחות לו בחוק, כמו ימי מחלה, ימי חופשה, דמי אבטלה ופנסיה", אומר נתנזון. "אבל פעמים רבות נוצר מצב שבו פרילנסר אינו יכול להרשות לעצמו לוותר על עבודה בזמן מחלה או לקחת חופשה, ואין לו כל רשת ביטחון במקרה של פיטורים - שפירושם, במקרה זה, הפסקת ההתקשרות עם המעסיק העיקרי. מצד שני, לפרילנסר רמת מחויבות ותלות במעסיק הדומה לזו של שכיר, ותשלומיו לביטוח הלאומי בדרך כלל גדולים מאלה של שכיר - מה שיוצר מצב שבו הוא משלם יותר, אך מקבל פחות".

רובי נתנזון
עופר וקנין

אז איך ניתן לתקן את המצב?

נתנזון: "היעדר חקיקה מוסדרת יפגע בקבוצה הגדלה הזאת, ולכן יש לתת סעדים להגדרת מעמד הפרילנסרים בחוק: מתן ביטחון סוציאלי וזכויות עובדים; יצירת מנגנון למתן כיסוי ביטוחי או מתן קצבה במקרה של מחלה; יצירת מנגנון פנסיוני עבור אוכלוסיית הפרילנסרים, המחייב את המעסיק להפריש לקרן בדומה לעובד רגיל, בהתבסס על תקופת העסקה המסוכמת בחוזה; זכאות לימי חופשה על חשבון המעסיק; זכאות לקבלת דמי אבטלה, והגנה מפני פיטורים או ביטול חוזה ללא הודעה מוקדמת.

"נוסף על כך, כדי למנוע עבודה של שכיר בסטטוס של פרילנסר, יש לפעול לכך שהיחסים המתקיימים בין פרילנסר למעסיקו העיקרי יוכרו כיחסי עובד־מעביד, וכן למנוע קיפוח בתנאי השכר עבור עובדים פרילנסרים הנותנים שירות עבור ביצוע עבודה, בדומה לשכיר המועסק על ידי אותו מעסיק".

האם עבודה גמישה, שאינה תלויה במעסיק אחד ונותנת לעובד חופש יצירה, היא משהו שמאפיין את דור ה–Y?

"זאת אשליה. אמנם דור ה–Y אוהב ליהנות מהחופש, אבל מחקרים רבים מראים כי צעירים בעולם מחפשים עבודה קבועה, שתעניק להם ביטחון תעסוקתי".

בגרמניה: ימי חופשה על חשבון המעסיק

להבדיל מישראל, ניתן להבחין בכמה מדינות הנוקטות מדיניות ברורה ביחס לעובדים פרילנסרים. בחוק הגרמני, למשל, קיימות הוראות מגינות עבור פרילנסרים: הם זכאים ל–24 ימי חופשה בתשלום, תנאי עבודתם יכולים להיות מעוגנים בהסכמים קיבוציים, והם מוגנים מפני אפליה על רקע גזעי, אתני, מיני, דתי או על רקע מוגבלות, גיל ונטייה מינית.

דודו בכר

בספרד ניתנות הגנות חוזיות שבמסגרתן זכאים העובדים הפרילנסרים לימי חופשה בתשלום, לפיצויים כשהם מפוטרים בהתאם למסוכם בחוזה, לקבלת כיסוי ביטוחי נגד תאונות עבודה, מחלות מקצוע והפסקת עבודה. באיטליה התבצעה רפורמה של מערכת הפנסיה, שכללה חוק ליצירת קרן ביטוח לאומי נפרדת לכמה קבוצות עובדים, הכוללות, בין השאר, עובדים המועסקים כפרילנסרים.

רויטל סלומון, לשעבר עורכת ב–TheMarker, העוסקת בשמונה השנים האחרונות בפיתוח אתרים ותוכן כפרילנסרית, אומרת כי היא תשמח אם התחום יוסדר בחוק.

"כדאי שזכויות סוציאליות יובאו בחשבון", היא אומרת. "אנחנו משלמים סכומים גדולים לביטוח הלאומי כעצמאים, אבל זה חור שחור. נדרש גם חינוך פיננסי כדי לא לקבל כפשוטו כל מה שאומרים לך בבנק. כך או כך, עבודה כפרילנסר לא מתאימה לכל אחד - נדרשים בה עצבים חזקים".

הילה הוטמאכר, סטודנטית באקדמיה למוזיקה בירושלים, העוסקת בשירה ובנגינה בקונטרבס, מסכימה עם סלומון: "להיות פרילנסרית זה לא כיף", היא אומרת. "אני לא עושה את זה מתוך בחירה, אלא כי אין לי דרך אחרת לעסוק בתחום המוזיקה. הייתי מעדיפה לעבוד במתכונת שאחוש בה יותר איזון".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#