משה חוגג גייס מהסינים 150 מיליון דולר. אז למה בהיי-טק מתעלמים ממנו? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

משה חוגג גייס מהסינים 150 מיליון דולר. אז למה בהיי-טק מתעלמים ממנו?

בגיל 34, משה חוגג מסתובב ברחבי העולם בין משקיעים, נוסע במרצדס חדישה, מעסיק עוזרת אישית ושני יחצ"נים ועושה הכל כדי לשדר הצלחה

65תגובות

חלק נכבד מבכירי תעשיית ההיי־טק הישראלית התייצבו לכנס שנערך לפני שבועיים במשרדי פירמת עורכי הדין APM (עמית פולק מטלון ושות'). אחד מחתני השמחה היה משה חוגג, מייסד ומנהל קרן ההון־סיכון סינגולריטים (Singulariteam), שהוכתרה כקרן הישראלית הפעילה ביותר ב–2015, עם 12 השקעות בחברות חדשות, כפי שקבע דו"ח של חברת המחקר IVC ושל משרד עורכי הדין.

למרות האווירה המשוחררת, חוגג לא התערבב יותר מדי עם המוזמנים האחרים. "הוא ישב בצד על איזו כורסה בלי להתערות", נזכר בכיר בענף. "במינוחים חברתיים אפשר לומר שבתעשיית ההיי־טק אנשים חוששים או נרתעים ממנו, ואומרים 'בואו נעמוד בצד ונסתכל מה יקרה אתו'. הסיבה לכך שהכל בסימן שאלה היא שמדובר ביזם צעיר מבאר שבע, שהגיע משום מקום, שלא מקושר לכל הסנובים מ–8200, שהקים החברה בארה"ב ויש סימן שאלה גדול אם הוא יודע מה הוא עושה כיזם".

משה חוגג
דודו בכר

בעולם קרנות ההון־סיכון, שבו כל שותף עושה השקעה או שתיים בשנה - 12 השקעות חדשות בשנה הן היקף פעילות חריג, במיוחד עבור קרן חדשה. עם זאת, גם הסגנון של חוגג חריג בתעשייה: הוא ראוותן, לא מבזבז זמן על צניעות, לועג למודלים של קרנות הון־סיכון אחרות, מדבר מהר, בסגנון בוטה ובביטחון, ויודע לשלוף מידע טכנולוגי על כל אחת מהחברות שבהן הוא מושקע.

הוא נוהג במרצדס S שעולה מאות אלפי שקלים, מעסיק עוזרת אישית ושתי חברות יחסי ציבור - אחת עבור השוק הישראלי והשנייה העובדת בארה"ב, ואמנם מקבל את פנינו במכנסיים שחורים משופשפים וחולצת טי לבנה - אבל במבט מקרוב מבחינים כי הם עלו לא מעט.

גם ממשרדי הקרן, ששוכנים במרומי הקומה ה–18 במגדל המוזיאון בתל אביב, קשה להתעלם. בחדר הישיבות ניצב פסל בגובה של יותר מ–2 מטרים של גיבור העל איירון מן, דיוקן של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מעטר את המסדרון, שולחן הקפה עשוי מפסי רכבת. משרדו של חוגג עמוס בפסלים, תמונות ובובות של גיבורי על דוגמת ספיידרמן והענק הירוק ובדגמי מכוניות. כששאלנו אותו אם יש מסר עמוק בדיוקן של פוטין השיב: "לא, זאת בסך הכל בדיחה של אחד המשקיעים שלנו".

ומה עומד מאחורי הפסל של איירון מן?

ליאונרדו דיקפריו אוחז בפסל האוסקר
רויטרס

"אני אוהב גיבורי על, אבל ככל שהתבגרתי התחברתי פחות לכוחות העל־טבעיים ויותר לטכנולוגיה ולמדע. זה איירון מן".

חוגג פעיל בתחום מעט יותר משנתיים, אבל הספיק בתקופה הזאת להקים שלוש קרנות ולגייס לתוכן באופן ישיר מעט יותר מ–150 מיליון דולר. חוגג גם נהנה מתגמול מסוים כתוצאה מכ–70 מיליון דולר המושקעים באופן עקיף דרך co-investment - כשמשקיעים מחליטים להשקיע כסף נוסף שלהם בחברות שבהן הם מושקעים כבר דרך הקרן, אבל באופן פרטי. בסך הכל מושקעות הקרנות של סינגולריטים בכ–30 סטארט־אפים ישראליים, ונמצאות במגעים להשקעה בחמישה נוספים.

חישוב מהיר מעלה שמשמעות הכסף שגייסה סינגולריטים עד היום היא הכנסות של כ–15 מיליון שקל בשנה מדמי ניהול, ולכך יש להוסיף מימוש שביצע כבר מחלק מההשקעות שלו. "אני עובד 15–16 שעות ביום, מסתובב בלי סוף בכל העולם", אומר חוגג. "אני מספיק יותר בגיל צעיר, אני סופר־מקצוען. אני לומד בלי סוף קורסים אונליין וחוקר בלי סוף. ואני מרוויח כסף. מה אני אמור לעשות - ליהנות ממנו בקבר? לחכות שקהילת ההיי־טק תיתן לי אישור לבזבז אותו? אני מרוויח בעמל. משלם מסים והרבה. למה אני לא יכול לקנות איירון מן שאני אוהב? כיף לי לבוא למשרד כשיש לי איירון מן במשרד. אני צריך לחשוש? שמישהו יאמר שגנבתי? הכל השגתי בעבודה קשה. מעבר לכך, עם כל הכבוד לעצמי, כמה עולים הפסלים האלה? 5,000 שקל? אין פה תמונות של לאונרדו דה וינצ'י. ואם היו, הייתי גאה".

"מה שמעניין אנשים זה ג'סטין ביבר עושה סלפי"

אהוד אולמרט

חוגג מעורר הרבה תהיות לא רק בגלל ההופעה החריגה והפרופיל התקשורתי הגבוה, שלא אופייניים לענף קרנות ההון־סיכון הישראלי הנשלט בידי משקיעים סולידיים. סימני השאלה סביבו נובעים בראש וראשונה מכך שהוא עדיין לא הוכיח את עצמו, ולא יכול להציג אף אקזיט. אף שהוא מגלגל כסף גדול וטוען לתשואה מרשימה על הנייר, רק מי שימתין חמש שנים יוכל לדעת אם הקרנות שלו הפסידו כסף או הרוויחו. רק אז אפשר יהיה לדעת אם חוגג הקדים לחגוג על דמי הניהול ששולמו לו כדי להיכנס לאלפיון העליון עוד לפני שהציג קבלות, או שאכן יש לו חוש לזיהוי סטארט־אפים שיצליחו.

"הוא גייס הרבה כסף ועם זה קשה להתווכח", אומר בכיר בתעשייה. "קשה לגייס סכומים כאלה. המשקיעים שאליהם אתה בא מסתכלים על מה שעברת ב–20 השנים האחרונות, עוברים השקעה השקעה ושואלים מה עשית, מה היתה האסטרטגיה שלך, ולמה פיטרת עובדים בחברה הזו והזו. כל מי שגייס עבר תהליך כזה. גם הנוכחות של משקיעים סינים אצלו לא עד כדי כך חריגה. אין קרן בישראל שאין לה משקיעים בסין. אבל בסופו של דבר, כמו שאומר הפתגם, במקרה של סינגולריטים The jury is still out".

בדיקה של הסטארט־אפים שבהם השקיעה סינגולריטים מעלה כי בחלק ניכר מהם שותפים לקרנות של חוגג בהשקעה גופים גדולים ומוכרים בתעשייה, שלחלקם הצלחות מוכחות. עם זאת, הקרנות שלו חריגות בנוף הישראלי מבחינת תמהיל המשקיעים שלהן: לא תמצאו בסינגולריטים בנקים אמריקאיים גדולים. במקומם אפשר למצוא שם מיליארדר, קנגס רקישב - בנו של ראש ממשלת קזחסטן - שהוא שותף בניהול הקרן, שלוש חברות גדולות מסין שהשקיעו אצלו את עיקר הכסף (קבוצת האחזקות הסינית Tencent המחזיקה בין היתר ברשת החברתית הגדולה בסין, רשת חברתית סינית בשם Renren וחברת אובאו, הפעילה בתחום חומרי הטעם לתעשיות המזון) ואת אחד האנשים העשירים בעולם - המיליארדר המקסיקני קרלוס סלים. גם איש העסקים רומן אברמוביץ' הוא שותף מרכזי באחת החברות שבהן השקיעה סינגולריטים. בסטארט־אפ הראשון שלו, מובלי, השקיעו ליאונרדו דיקפריו, טובי מגווייר, סרינה ויליאמס ולאנס ארמסטרונג.

"למה בחרתי בסלבריטאים כמשקיעים? כי חשבתי שאקבל גם המון שיווק", מסביר חוגג. "שהם יביא לי אנשים שיישארו. זה לא נכון, כי אי אפשר לזייף תוכן אותנטי. אם דיקפריו היה מעלה למובלי תמונות אותנטיות שלו מצחצח שיניים — זה היה עובד. אבל ברגע שהוא מעלה תמונות של נמרים שצריך להציל ותמונות לקידום הסרט הבא שלו — זה לא מעניין אנשים. מה שמעניין אנשים זה ג'סטין ביבר עושה סלפי. לפני שנתיים לא ידעתי להגיד את זה".

דיקפריו ומגווייר הם לא השמות הבולטים היחידים בקרן. בהנהלת הקרן ישבו בעבר יובל רבין והאלוף במיל' גדי שמני. עדי שלג, המככב כעד מדינה במשפט הרצת המניות של נוחי דנקנר, משמש כמנהל הפיתוח העסקי. מעל כולם נמצא אחד השכירים של סינגולריטים, שכבש את הכותרות באחרונה כשנכנס לכלא מעשיהו. כשאנחנו שואלים את חוגג מדוע אהוד אולמרט נבחר ליו"ר הקרן הראשונה שלו, הוא מסביר: "ה–LP הגדול בקרן הראשונה שלנו (Limited Partner — שותף מוגבל, משקיע בקרן הון־סיכון), המשקיע מקזחסטן, חשב שאולמרט יוכל לפתוח דלתות מסוימות בשווקים מסוימים".

והוא באמת היה טוב?

מוטי מילרוד
קרלוס סלים
בלומברג

"כן".

דיברת עם אולמרט באחרונה?

"לא. דיברנו מזמן. אפילו לשלוח לו הודעה מרגיש מוזר בימים כאלה. יש אלפים שתומכים בו. כל מה שהוביל אותו למאסר התרחש הרבה לפני שהוא נכנס לכלא. בסופו של דבר כראש ממשלה הוא תרם לישראל הרבה מאוד".

הוא עדין בעל תפקיד?

"הוא היה יו"ר שכיר של הקרן הראשונה, שסיימנו את ההשקעות שלה. כמובן שיש בתגמול שלו חלק שתלוי בהצלחה של הקרן".

גם את יובל רבין העסקתם.

"כן. כיועץ. השקענו בחברה שלו וכך הכרנו. המחשבה היתה שעבור חברות בפורטפוליו שלנו שדורשות רגולציה מסוג מסוים החבר'ה האלה יוכלו לפתוח דלתות ולאפשר עבודת עומק במדינות שונות".

"אני לא משקיע בלי מודל עסקי ברור"

חוגג נולד בבאר שבע, גדל במיתר לאב איש קבע ואם עקרת בית, התגייס ליחידת הכלבנים של צה"ל, ונשאר בקבע ארבע שנים כמ"פ מפקדה. בשורת ההשכלה הוא לא יכול להציג יותר מתעודת בגרות. "מה זאת השכלה?", הוא אומר כשאנחנו מעמתים אותו עם היעדרן של תעודות אקדמאיות בתיק שלו. "אין לי תעודה, אבל השכלה יש לי בלי סוף. המקצוע שלי זה אינטרנט. הוא לא נלמד עדיין בשום מקום, ויש לנו תוכניות לשנות את זה, אבל אני לומד אינטרנט מגיל 15–16. גדלתי בדור הכיפי שבו תפוז היה האתר הכי חשוב בישראל. לא היתה אז אבטחה. היינו מחליפים בלילה את החוט של המודם בחוט של הטלפון ומשחקים בלפרוץ לפורומים ולנהל אותם. הינו שולחים סוס טרויאני למשחק 'דיגר' ומשתלטים לאנשים על המחשב. הייתי מחפש ב–ICQ אנשים שבחרו בכינוי כמו 'היטלר' ושם להם תמונה של דגל ישראל כשומר מסך.

כשהשתחררתי מהצבא הקמתי אתרים אונליין. הסטארט־אפ הראשון שהקמתי היה web2sport כששידרתי משחקים של הפועל קרית שלום באינטרנט ואמרתי לגולשים 'לקבוצה הזאת אין מאמן. אתם קובעים מי ייכנס, מי ייצא ומי יבעט את הפנדל'. היה מרתק. מודל ההכנסות היה של מנויים שישלמו. אבל העיתוי היה רע: ב–2008 פרץ המשבר כלכלי, וגם אם היית בא עם שטיח מעופף לא היית מקבל דולר ממשקיעים. אחר כך עשיתי שיווק ברשת לנייקי ועשיתי אפיליאייט לכל מיני חברות מסחר (שיווק באינטרנט שבו המשווק נהנה מעמלות על תנועה שהוא מזרים לאתרי מכירות חברות מסחר שונות, ח"ע). בסוף 2010 הקמתי את מובלי, עברתי לניו יורק, פתחתי את הקרן וחזרתי לישראל".

מובלי, שפיתח אפליקציה לשיתוף תמונות ומתחרה באינסטגרם, גייס עשרות מליוני דולרים אבל עדיין לא הוכיח את עצמו. במקום להמשיך לעבוד בחברה שהקים, ולהמתין לאקזיט, בחר חוגג לדלג לשלב הבא.

למה לעבור מסטארט־אפ אחד לקרן הון־סיכון?

"הרבה יזמים, אפילו מרביתם, עוסקים גם בהשקעות".

הם משקיעים אחרי שהם עושים אקזיט ומחפשים מה לעשות עם הכסף. אתה לא עשית.

"קודם כל, כן עשיתי אקזיט. אחרי שקרלוס סלים הוביל סבב השקעות של 60 מיליון דולר בחברה, היא היתה בנקודה פנטסטית, הובילה בברזיל והיתה חזקה בדרום אמריקה. החברה קיבלה יותר השקעות ממה שהיא היתה צריכה, כך שהמשקיעים הראשונים והיזמים לקחו הביתה סכום יפה בגיוס הזה. כמה ממשקיעי מובלי ביקשו ממני להשקיע אתם בחברות ישראליות. הם פשוט אמרו לי 'קח סכום כסף קטן'. זה התחיל ב–10 מיליון דולר ונהפך ל–20 מיליון דולר. היתה לי מתודה לגבי הדרך שבה צריך להשקיע בסטארט־אפים מוקדמים. בין שלב 'הסיד' (השלב הראשוני במחזור חייו של סטארט־אפ, שבו עדיין אין לו מוצר, ח"ע) לשלב A — אין שום הבדל. אני בעצם אומר שאם יש צוות טוב, המוצר הוא לא סיכון, כי אני יודע לבנות טכנולוגיה. יש מקרים אחרים: במקרה של סטורדוט, שמפתחת טכנולוגיה להטענה מהירה של טלפונים סלולריים, היה סיכון כי מדובר בטכנולוגיה כימית חדשה. אבל בבנייה של אפליקציות מסחר בפינטק, למשל, מסחר אינטרנטי בשווקים הפיננסיים, אין סיכון טכנולוגי. זה ענין של זמן נטו. רק שקרנות הון־סיכון שלוקחות את עיקר ההשקעות שלהן מקרנות פנסיה, ולא רואות את זה ככה.

"כיזם ראיתי את זה. אתה מגיע לקרן, אתה בא עם מצגת וצוות טוב, ואומרים לך 'אחלה רעיון. כשיהיה מוצר מוכן תחזור אלי — הנה הדלת'. ואז היזמים עוזבים את הקרן. הולכים לגיגי לוי (אחד המשקיעים הפרטיים הבולטים בסצינת הסטארט־אפים הישראלית, ח"ע), לוקחים ממנו 100–200 אלף דולר, שמים על הדלת לוגו, מעצבים חולצות עם הלוגו של החברה, קונים מחשבים של אפל — ומאוד חשוב שזה יהיה אפל, ולא דל או משהו, מביאים שניים־שלושה מתכנתים, פותחים מסופים, מתחילים לכתוב קוד, יוצרים גרסת בטא, מכניסים לתוכה 100–200 איש כמשתמשים כשהיא מוכנה, ואז קוראים לקרן. רק שאז הקרן אומרת פתאום 'עכשיו יש לך משרד, מתכנתים, יש לך מוצר בטא. יש לך מותג', ומשקיעה בך לפי שווי גדול פי שלושה־ארבעה. צריך להבין את ההבדלים. אם LP, משקיע פרטי ששם את הכסף בחברה בשלב המוקדם שלה, משקיע בחברה בשווי של מיליון דולר, קרן הון־סיכון ישראלית תשקיע באותה חברה לפי שווי של 3 מיליון דולר, קרן אמריקאית לפי שווי של 10 מיליון דולר, וקרן סינית כבר לפי שווי של 20 מיליון דולר. השוק הסיני בנפילה עכשיו, אבל לפני שנה היו מגיעים אלי חבר'ה מסין כדי להשקיע בחברה לפי שווי של 80 מיליון דולר, כי השוק שם מטורף כל כך".

אילו נתונים פיננסיים אתה יכול לתת שישקפו את מצב הקרנות?

"אני יכול לדבר על ה–IRR (שיעור תשואה פנימי) רק בקרן הראשונה. הקרן השנייה פעילה פחות משנה, אף שכבר השקענו את רובה, ובשלישית סיימנו את הגיוס ואנחנו בשלב ראשוני של חיפוש השקעות. אבל הקרן הראשונה מסתמנת כספר לימוד. היא פנטסטית. ההשקעה הידועה ביותר שלנו היא בסטורדוט: היא גיייסה כבר כמעט 70 מיליון דולר, סמסונג היא משקיעה גדולה בה, רומן אברמוביץ' מושקע בה ועוד חברות סיניות. יש לה שוק עצום, פטנטים מפה עד מחר, צוות מטורף, משקיעים אסטרטגים והמצאה מדהימה. היא גייסה הון בשווי שמשקף לקרן שלי כולה שווי גבוה פי שניים מהסכום שגייסה. אם בקרן שלי הושקעו 20 מיליון דולר, רק ההשקעות שלה בסטורדוט שוות מעל 40 מיליון דולר. בסטורדוט השקעתי רק מיליון דולר, והלוואי שהייתי משקיע יותר. זה מגלם IRR פנטסטי. קרן טובה עושה 12%, קרן פנומנלית עושה 40%. אני לא מתיימר לעשות את זה, אף על פי שעשינו יותר, אבל רק כי אנחנו קרן קטנה. בסטורדוט אנחנו יכול לממש בכל רגע נתון את חלקנו בחברה ולמכור אותו לסמסונג".

אז למה אתה לא עושה את זה?

"אנחנו מאמינים שהיא תמשיך לעלות".

לא עדיף למכור ולהיות רגוע?

"בקרן הראשונה יש מספר קטן של משקיעים, והם קיבלו את ההחלטה לא לממש. הם המשיכו להשקיע בסטורדוט ברמה האישית ואמרו שזה מגוחך שהם יממשו במקביל דרך הקרן. זה לא אומר שלא נמכור את חלקנו בעוד שנה, לפני שהחברה תונפק או תימכר.

"יש לנו עוד כמה השקעות פנטסטיות בקרן. חברת אינפינטי, שעוסקת במציאות רבודה ומפתחת טכנולוגיה שיודעת למפות צילומים באופן תלת־ממדי באמצעות מצלמת סטריאו. בעוד חודש־חודשיים תשמעו חדשות מרגשות מאוד לגביהם. המייסדים הם שני חבר'ה מרפא"ל. אנחנו משקיעים בחברת אפקטיב ספייס, שיכולה להיות גדולה אפילו יותר מסטורדוט. היא בונה מיקרו־לוויין. כיום לכל הלוויינים יש אורך חיים של 7–10 שנים, ויקר מאוד לפנות אותם לאחר סיום חייהם. המיקרו־לוויין הוא כמו גרר, שנדבק ללוויין ומפנה אותו. הוא יכול לעשות שישה פינויים כאלה בשנה, כלומר 120–160 מיליון דולר בשנה. הפילוסופיה שלי היא שאני משקיע בשלב מוקדם בחברה אם הצוות פנטסטי, ואני כמעט לא משקיע באנשים מוכשרים אלא רק באנשים מוכשרים עם ניסיון. זה מוביל לכך שהגיל הממוצע של המנכ"לים שלנו הוא 37 בתעשייה שבה הגיל הממוצע של מנכ"ל הוא 25. אני גם לא משקיע בלי מודל עסקי ברור, בניגוד למה שאנשים חושבים בגלל ההצלחה עם YO".

"בארה"ב כולם עפים על עצמם"

YO היתה כנראה המהלך העסקי המפורסם ביותר של חוגג. היא פיתחה אפליקציה באותו שם, ששווקה ב–2014, שאיפשרה למשתמש בה לבצע פעולה אחת בלבד: לשלוח את המסר "YO" למשתמש שהוריד גם הוא את האפליקציה. "YO המצחיקה מחזיקה עד היום בשיא המהירות שבה היא הגיעה למיליון יוזרים באפסטור", אומר חוגג. "אם בארבעה ימים הבאנו אפליקציה מאפס משתמשים למיליון, כנראה שאנחנו יודעים מוצר ומבינים אינטרנט. בסיטואציה אחרת גם מובלי היתה יכולה להיות היום אינסטגרם, רק שבסוף פייסבוק קנתה את אינסטגרם אחרי שסלים השקיע בנו, ואז פייסבוק תירגמה את אינסטגרם לשפות שונות, והכניסה אפשרות להעלות סרטונים. העובדה שלמובלי יש כיום עשרות מיליוני משתמשים מוכיחה שאנחנו יודעים לבנות אינטרנט ומוצרים".

איך אתה משכנע אנשים כמו קרלוס סלים להשקיע אצלך?

"אני אומר שאני חושב שאני יודע לבנות אינטרנט, שאני חובב פסיכולוגיה ומתמטיקה, שיש לי כמה עשרות מיליוני משתמשים שיעידו שאני יודע לבנות מוצרים. מעט מאוד יזמים יודעים להגיע למספרים האלה. הרי במה אנשים משקיעים? הם זקוקים לרמת אמון מסוימת, למקצוענות ולאיזושהי תוכנית שתוביל לתשואה. אני יושב עם אנשים ואומר 'תקשיבו, ישראל קרקע פורייה להשקעות בשלבים מוקדמים, טובה יותר להשקעות מאשר עמק הסיליקון כי הערכות השווי בה סבירות יותר מבארה"ב'. אחרי הכל, בארה"ב כולם עפים על עצמם וכל אחד שיצא מפייסבוק מבקש הערכת שווי של 20 מיליון דולר לסטארט־אפ שלו. כאילו, מה קרה? הרי התחלת לפעול רק אתמול. פה אנשים הרבה יותר צנועים.

"אני לא בנקאי. כמו שאתה רואה אותי עכשיו, ככה אני בא לפגישה אתם. אני בונה חברות. אני יודע להגיד 'זה היזם שאנחנו צריכים', יודע איך מבנה החברה צריך להיות, יודע מתי צריך לעשות שינוי כיוון לחברה. יודע לשים ידיים על הצוות הנכון שיבנה אותו. גם מי שלא אוהד אותי אומר שאני יודע לשווק. לדעת לשווק ולמכור זה קריטי לחברות. כשהן ירצו לגייס כסף ולצאת מישראל, הן יראו שלנו יש קשרים גלובליים ענפים. אמנם אני צעיר, אבל עם קשרים חזקים בדרום אמריקה, בארה"ב, ברוסיה. בסין. יש תעלומות גדולות הרבה יותר מאתנו. תעלומה זה כשקרן פנסיה נותנת למנכ"ל לשעבר של חברת ביטוח לנהל 200 מיליון דולר בסטארט־אפים בישראל. אנחנו לא תעלומה, אלא מקצוענים שעובדים קשה".

בכל זאת, נראה שהגעת מאפס למאה תוך 10 שניות. זה לא מהר מדי?

"אסור? מה שאסור זה לעבור את המאה".

למה אין אצלך משקיעים רגילים של התעשייה, כמו בנקים אמריקאיים?

"אין ואני לא רוצה. לא לקחתי כסף ממעוטי יכולת או מאנשים ברחוב. במקום בנקים אמריקאיים מושקעות אצלי שלוש ענקיות מסין, שכל אחת מהן שווה מיליארדים. אנחנו הקרן הכי פעילה בישראל, אנחנו עוסקים רק במוצרים ראויים ולא נוגעים בפורנו אונליין או בקזינו. הביקוש להשקיע אצלנו הוא מעל ומעבר. בקרן הראשונה ניסיתי להשקיע 20 מיליון דולר בחברות בשלבים מוקדמים. לקרן השלישית אמרתי — תנו לי 30 מיליון דולר להשקעות בשלבים מאוחרים. נראה אם יצליח. מה קרה, אנחנו מתים מחר? אנחנו צעירים. הכל בסדר.

"היתה חברה שלחצתי למכור, והיו"ר שלה שאל אותי למה. הבנתי אז שגם אם האינטרס האישי שלי הוא למכור כדי שיגידו 'הוא עשה אקזיט', אני לא צריך לערבב אינטרס אישי ולתת ללחץ תקשורתי להשפיע עלי. אני שלם עם כל מה שאני עושה. האקזיט יבוא עוד חצי שנה־שנה. ההצלחות יגיעו. ההצלחה הכי גדולה היא שתהיה חברה קיימת ורווחית, שנותנת לנו דיווידנד קבוע. החלום שלי הוא שאינבסט.קום, לדוגמה, לא תימכר בחיים. זאת חברה שמנהלת פורטפוליו של תיק השקעות באמצעות אלגוריתם אוטומטי".

יש הרבה חברות כאלה.

"בארה"ב יש שתי חברות שעושות את זה וכל אחת שווה 1.5–2 מיליארד דולר. זה שוק עצום. ראית פעם משהו שרק חברה אחת עושה? אם כן — זה עצוב. כנראה שאין שם שוק".

בעולם האינטרנט רואים בדרך כלל חברה אחת שנהפכת לדומיננטית, כמו פייסבוק, גוגל, אינסטגרם.

"מי גדולה יותר — קוקה קולה או פפסי? יש לך ספק אם הבעלים של פפסי עשיר? גם מספר שתיים ושלוש בשוק עושים הרבה כסף. אני לא מחפש מדליה. קיבלתי שקל מהמשקיעים ואני רוצה להחזיר להם 2–3 שקלים".

אתם משקיעים בחברה נוספת שמציעה זירת מסחר אלטרנטיבית.

"נכון, גט סטוק, שמאפשרת לקנות מניות בכל בורסה בעולם. אתה יכול לראות דרכה מה משתמשים אחרים עושים, אתה יכול להיות משקיע שעשה תשואה יפה ואומר למשתמשים האחרים 'תנו לי כסף ואתן לכם לראות איך השקעתי'".

לומר "אני מבין שוק, אני יודע אינטרנט" כל אחד יכול.

"לא כל אחד יכול. אתה יכול להגיד את זה? אם תגיד, אני אתחיל לחטט ותראה איך אתה נופל בקטנות. לשקר אין רגליים. אני מקצוען. אגב, אני לא אומר דברים שאני לא יודע. אני אומר בפנים 'אני לא יודע'. אחת הטעויות הגדולות של יזמים שבאים אלי כמשקיע היא שהם באים עם תשובות להכל, אף על פי שאין להם תשובה לכל ואני רואה שהם מאלתרים, ממציאים ומקשקשים. אני לא מתבייש בזה שאני לא יודע. זו לא נקודת חולשה. אני יודע הרבה ואני מקצוען".

מה עוד יש לך שמעניק לך יתרון?

"אנחנו הקרן היחידה בישראל ומהבודדות בעולם שמעסיקה במשרה מלאה דוקטור לפסיכולוגיה התנהגותית ממכון ויצמן, אדוארדו שילמן, שמוביל את כל המוצרים ומנהלי המוצר בחברות השונות. יש טונה של פסיכולוגיה במוצרים הטכנולוגיים. כשהבאתי את שילמן לכאן הוא התמחה בהתמכרויות ואמר 'אני לא יודע טכנולוגיה'. אמרתי לו 'אתה יודע אנשים'. הוא כבר שנתיים אתנו, העבודה וההשפעה שלו על תזרימים של חברות היא אדירה. זה בא לידי ביטוי בדברים קטנים. בזמנים, גופנים, שפה, במנגנוני חיזוק שצריך לתת כל הזמן. אנחנו עובדים עם לירז לסרי, דוקטור למיתוג ושיווק, שעושה עבודה פנטסטית בכל החברות שלנו. מה יש לקרנות הון־סיכון סטנדרטיות? יש להן עורכי דין, רואי חשבון ואנליסטים. הייחוד שלי הוא שאני נכנס לעבודה עם ה'אקס טים'. אנחנו יושבים על החברה ומחדדים אותה איפה שצריך, עוזרים במוצר, באסטרטגיה שיווקית — וממציאים אותה מחדש".

היזמים לא מתרעמים על כך שמתערבים להם ככה?

"הם מתים על זה. בגלל זה הם באים לפה".

הם באים לפה בגלל הכסף שלך שאתה משקיע בהם.

"כסף יש לכל הקרנות האחרות, והן גם נותנים הערכת שווי יותר טובה משלי. אני אגרסיבי, כי אני נכנס בשלבים מוקדמים יותר. קרנות לוקחות בדרך כלל 10%–20% ממניות החברה, אני לוקח מינימום 25%. יש מקרי קצה שבהם לקחתי פחות, אבל הידע שלי הוא 25%–40%. כסף יש לכולם. מי שבא אלי יודע שיש פה שיפור של המוצר והשירות, יכולת לגיוס המשך. כמה חברות בישראל יודעות לגייס 50–60 מיליון דולר?"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#