"בלב תל אביב יש הצפה של עורכי דין, 
אבל בסימטאות האחוריות - שממה" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"בלב תל אביב יש הצפה של עורכי דין, 
אבל בסימטאות האחוריות - שממה"

פרופ' יובל אלבשן, דקאן המשפטים החדש בקריה האקדמית אונו, המוסד ששולח הכי הרבה עורכי דין לשוק, טוען שסטודנטים למשפטים מחונכים למעורבות, אך לא לאחריות חברתית ■ "כשאומרים שהמקצוע מוצף, אני שואל איך לא רואים את זה בביטוח לאומי", הוא אומר - ומוסיף מלים קשות על שופטים שנהפכים לדירקטורים, פרקליטים שעושים לביתם ומשרדים גדולים שנותנים הרבה שעות פרו בונו, אבל לא נוהגים בהגינות

35תגובות

עו"ד פרופ' יובל אלבשן, שנבחר באחרונה לתפקיד הדקאן הבא של הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, לא מבין את המושג "הצפת המקצוע". הוא אומר כי "קיימת תפישה כזאת שלפיה יש יותר מדי עורכי דין, השוק מוצף, ואונו - על ארבעת הקמפוסים שלה ו-4,000 הסטודנטים שלומדים בה בכל רגע נתון - היא החשוד המרכזי".

"אבל כעורך דין קהילתי, כזה שמסתובב במרכזים המסחריים של אשקלון ושדרות ונתניה, במרכזי הזכויות של האוכלוסייה המוחלשת או בשלכות ההוצאה לפועל, אני שואל - איפה כל עורכי הדין? אם חד־הורית שמבקשת ייצוג בלשכת ההוצאה לפועל לא תשלם פחות מ-1,500 שקל עבור דיון אחד. איך ייתכן ש'השוק מוצף', אבל 95% מהחייבים לא מיוצגים? איך אין פה מספיק עורכי דין רעבים, שרוצים לעבוד במקום שבו הרחיקו את המעאכרים והשאירו אוכלוסייה מוחלשת מכדי להתמודד עם המערכת בעצמה? כל פעם שאומרים לי שהמקצוע הזה מוצף, אני שואל איך לא רואים את זה בביטוח הלאומי".

אמיל סלמן

לדברי אלבשן, התשובה פשוטה - ברחובות מסוימים בתל אביב אכן יש הצפה, בעוד בסימטאות האחוריות של החברה הישראלית, קיימת שממה. "כשהייתי בעמותת ידיד עד לפני שלוש שנים, חיפשתי עורכי דין לנהל מרכזי זכויות בפריפריה, וזה היה קשה", הוא אומר. "לא רק שעורכי הדין לא רעבים, רבים מדי מהם גם לא מבינים את היכולת שלהם להשפיע על חייהן של משפחות שחיות בעוני, ושמבחינתן הדיון על החוב הקטן שלהן הוא בעל השפעה הרבה יותר משמעותית מכל הבג"צים בעולם. מדובר בתפישה בעייתית של החינוך המשפטי. סטודנטים למשפטים יכולים לעבור תואר שלם בלי שידברו עמם על החברה בישראל. אף מלה. כלום. מסע ההסתה נגד השמאל בישראל גרם לכך שבאקדמיה בורחים מכל מה שנראה כמו חומר נפץ פוליטי. אז לא מדברים על טבח כפר קאסם, וכשמדברים על הרעיון של 'נפרד אבל שווה' מזכירים דוגמאות מארה"ב על אפליה בין שחורים ללבנים, ולא מדברים על ספרדים ואשכנזים באלעד. זאת טעות. חייבים ללמוד את החברה בישראל ולהכיר אותה כדי לפתח רגישות.

"אם אני צריך לאפיין את אוכלוסיית הסטודנטים למשפטים לפני תקופת המכללות, קל לומר שהיא היתה עשויה מקשה אחת, פחות ערה ורגישה למה שקורה למרבית האוכלוסייה בישראל - ללא ערבים, מזרחים, חרדים ופריפריה גיאוגרפית. במידה רבה, אנשים ממשיכים להיות מחונכים כך, אף שהמכללות איפשרו לאנשים שבעבר היו מגיעים לתא הנאשמים או שולחן הנתבעים להגיע פתאום עם גלימות שחורות למרכז האולם. חשוב שלמקצוע ייכנסו עוד ועוד אוכלוסיות שעד היום תיעבו את המשפט, ויצטרפו לצד לובשי הגלימות, כי אדם שהגיע ממקום קשה - יידע להתייחס אחרת לסובבים אותו".

אז המחסור בעורכי דין קהילתיים נובע מגזענות מובנית של האליטה האשכנזית שהובילה לימודי משפטים שלא מלמדים רגישות חברתית?

"זה הבסיס, אבל לא הדבר היחיד. החינוך המשפטי שלנו הולך בעקבות ארה"ב, שם מחכנים את עורכי הדין להיות מעורבים חברתית, אבל לא אחראים חברתית. מקבלים קרדיט על התנדבות בקהילה, אבל זה בדיוק מה שעושה הבחנה בין המקצוען לאדם. אתה ספון במשרדך ומותר לך לעשות הכל כדי לייצג את הלקוח שלה, תרבות שאני מכנהbully lawyers - עורכי דין בריוניים. "אחרי שהעו"ד התאבד עבור הלקוח, בשעות הפנאי הוא לוקח תיק פרו בונו או מלמד אזרחות בבית ספר בדרום תל אביב. זו לא אחריות של עורך דין.

פרופ' יובל אלבשן מרגיע תינוק של תלמידה בזמן שיעור

"צריך להבין שהמשפט אינו מקצוע ככל המקצועות. כשאתה במשרדך הפרטי יש לך אחריות מעבר לחובה שלך ללקוח. אתה צריך להיות הוגן עם כולם - גם עם הצד שעומד מולך. באו אלי אנשים בפרויקט פינוי־בינוי, שבו המשרד שייצג את הקבלן היה מהגדולים בתל אביב. הדיירים הוחתמו על חוזה שרמס את זכויותיהם, בזמן שכלל לא הבינו שהעו"ד שמייצג את הקבלן המפנה כלל אינו מייצג אותם.

"המשרד הזה נתן הכי הרבה שעות פרו בונו לקהילה, אבל זאת לא אחריות חברתית. הדרך הנכונה היא לא לנצל חולשה כדי לנצח, אלא להיות הוגן ולהפנות את החלשים לייצוג הנכון להם. לזה צריך לחנך בקורסי חובה שמלמדים על החברה הישראלית, ומציירים מחדש אתוס של אחריות חברתית. אחרי שלומדים קורסים כאלה, הסיכוי שיקום עוד רונאל פישר, שנהפך לדמות נערצת לא רק בתקשורת אלא גם בקהילה - יהיה קטן יותר".

וזה אפשרי?

"בוודאי. אצלנו מלמדים שלושה קורסים כאלה, ואני רואה שינוי גם במוסדות אחרים. תפישת התפקיד צריכה להשתנות".

ניר קידר

תלמידים מעיסוויה ומדרום הר חברון

אלבשן מכיר היטב את הטענות נגד המוסד שבו הוא עומד להיות דקאן של פקולטה מרכזית. בקמפוס באונו מוטחת ביקורת שלפיה הוא פס ייצור — הן של עורכי דין חרדים והן של אחרים. כזה שהלימודים בו קלים יותר, ולכן גם התוצאות, למשל במבחני הלשכה, נמוכות תמיד. אלבשן מתקומם מול הביקורת הזאת: "לכל אלה שאומרים שהמכללות הביאו לשוק אנשים ברמה נמוכה, אני מציע להם לבדוק מה היה קודם", הוא אומר. "את כל התופעות — שחיתות, רשלנות מקצועית, ניצול כוח מול שופטים וכולי — פגשתי גם לפני המכללות. יתרה מזאת, לכל מי שנדמה שעורך דין טוב הוא כזה שקיבל ציון טוב במבחן הלשכה אני אומר: טעות בידך.

"כשאתה לומד בקמפוס רב־תרבותי, שלומדים בו אנשים מדרום הר חברון לצד אנשים מעיסוויה, אתה מייצר מקום שאליו מגיעים אנשים מתרבות שונה מהתרבות ההגמונית השלטת. העובדה שהם באים מתרבות אחרת היא מה שמונע מהם לקבל את הציונים הגבוהים, שנקבעים על ידי אותה תרבות הגמונית במבחני הלשכה. מהסיבה הזאת, הלשכה ואנשי המקצוע צריכים להתאים עצמם לכל האוכלוסיות האחרות שנכנסות בשעריה. כשחרדית באה עם תינוק לשיעור, יהיה לה יותר קשה, וגם הסטודנט המצטיין ביותר יתקשה כשהוא מטפל בחמישה ילדים ודואג לפרנסה - אבל בעוד שניהם יקבלו ציונים נמוכים בלשכה, הם יהיו עורכי דין מצוינים בשטח, כי הם באים עם הכליות הנכונות והרגישות הנכונה ועם ניסיון חיים. הילד בן 24 המבריק ביותר לא יהיה בהכרח משפטן טוב יותר מאדם בן 50 שנכנס עכשיו למקצוע, בדיוק להפך. ואם אותו סטודנט מבוגר גם יחונך לאחריות חברתית ולהוגנות - הוא יהיה טוב עוד יותר".

כששופט עושה לביתו - מתחילה הידרדרות

למרות האופטימיות של אלבשן באשר לשינוי שנדרש בתפישת המקצוע על ידי אנשים חדשים שנכנסים בשעריו, יש לו בעיה קשה עם האושיות, למשל שופטים. "בעבר אמרו 'פעם שופט, תמיד שופט'. כיום אנו נחשפים לשופטים שהקריירה השיפוטית שלהם היא סוג של שירות מילואים, ובגיל 70 הם חוזרים לעשות לביתם. אנחנו עדים לשופטים שממונים כדירקטורים בחברות מסחריות אחרי שפרשו, כמו ורדה אלשיך באחרונה, ולרבים שמקבלים שתי דקות אחרי פרישתם תיקי בוררות או גישור מבתי המשפט שהם עמדו בראשם. אני מוצא פה חוסר אחריות לא רק כלפי החברה, אלא גם כלפי המקצוע.

"גם לשופט יש תת מודע שיכול להיות מושפע מהאפשרות העתידית להתמנות על ידי תאגיד כלשהו לדירקטור או בורר או מגשר - דברים שהאדם הקטן לא יכול להציע. כשכל אחד עושה לביתו, מתחילה הידרדרות. הם שומרי השער, אז מה פתאום יש להם בית אחר? השופטים לא רעבים ללחם. פרשתם? תעשו דברים לטובת החברה, לא לביתכם.

"אותו דבר לגבי פרקליטים בכירים, שיוצרים מהפרקליטות וכותבים ספרים על התיקים שבהם היו שותפים, או מצטרפים מיד למשרדים פרטיים. אתה לא יכול רגע אחד לחרוץ גורלות - ורגע אחרי לנצל את הקשרים שלך בחוץ. אישית, אני בז לביטוי 'אני בא לשירות מילואים', שיוצר השחתה של המערכת. כשאני רואה פרופסורים למשפטים כותבים חוות דעת בסכסוכים משפטיים, וסותרים את עצמם בחוות הדעת הבאה, כל למען כסף, אני מתבייש בשבילם".

ומה הפתרון לדעתך?

"להסדיר את הנושא בצורה ברורה וחד־משמעית. להגדיר מה מותר ומה אסור, וגם לשלם עבור זה אם צריך במשכורות או בתקופות צינון ארוכות. בסוף מדובר בבני אדם והפתרון הוא חינוך, אבל גם החינוך המשפטי הטוב ביותר לא יכול לתקן חברה מקולקלת".

קיבלת באחרונה תואר פרופסור בדרך פחות מקובלת.

"לפני שבועיים נבחרתי לדקאן הפקולטה למשפטים, תפקיד שאליו אכנס ביוני - ואני הראשון אי־פעם שאינו פרופסור מהמסלול המקובל. אני גאה בעובדה שקיבלתי את התואר במסלול מיוחד למומחים בעלי מוניטין ושם, שהניסיון שלהם אקוויוילנטי לתואר אקדמי. אני באקדמיה כבר עשרים שנה, ועל פי החלטת המל"ג, מספר המאמרים והספרים שכתבתי גבוה מרוב אנשי האקדמיה, אחרת לא הייתי מקבל את התואר. אבל אני גאה במיוחד בגלל המסר, שאומר: האקדמיה צריכה לדבר ישראלית. המסלול הזה נועד לאנשים כמוני, שמדברים ישראלית, חיים את החברה ואת החצרות האקדמיות שלה כמו את החצרות האחוריות.

"מדובר בסוג של הוקרה על עבודה אקדמית רבת שנים, מקבילה לזאת שנעשתה במקומות הכי מודרים מהעין המשפטית הסטנדרטית. אני מקווה שזה מסמל סוג של דרך חדשה עבור עורכי דין כמוני, שמקדישים את חייהם לתיקון החברה הישראלית וחושבים על אקדמיה. אם בעבר היו צריכים לבחור בין השניים - תיקון החברה או כתיבת מאמרים - עכשיו יש פחות התלבטות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#