"כל כך אצה לנו הדרך, שיישמנו רק חלק מהמודל" - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
איפה טעיתי

"כל כך אצה לנו הדרך, שיישמנו רק חלק מהמודל"

יוסי תמיר עמד בראש הוועדה שדנה ביישום תוכנית ויסקונסין בישראל. אחרי שהתוכנית נכשלה, ובחלוף עשור, הוא מודה, "גיבשנו את ההמלצות הלא נכונות"

תגובות

באמצע העשור הקודם ישב במשרד האוצר השר בנימין נתניהו, שהיה נחוש לצמצם את המגזר הציבורי ("האיש השמן") ולהרחיב את המגזר הפרטי על ידי העלאת שיעור התעסוקה. בדומה לכלכלנים רבים, הוא האמין שכדי להגדיל את הצמיחה צריך לשלב בשוק העבודה אוכלוסיות שהודרו ממנו כמו חרדים, ערבים ומובטלים כרוניים. את התוכנית להגשמת החזון הזה הוא מצא מעבר לים, במדינת ויסקונסין שבארצות הברית, שם הצליחו להוריד את רמת האבטלה בכ־80%, בין היתר באמצעות מרכזים מקומיים שהופעלו על ידי זכיינים פרטיים, וסייעו בהחזרת המובטלים לשוק העבודה.

כנהוג, הוחלט להקים ועדה בינמשרדית שתמליץ כיצד ליישם בישראל את מודל ויסקונסין. לראשות הוועדה מונה פרופ' יוסי תמיר, שהיה אז מנכ"ל תב"ת (תנופה בתעסוקה) של ארגון הג'וינט, היוזמה הגדולה בישראל לפיתוח שוק העבודה. "ישבו בוועדה אנשים ממשרדי הכלכלה (אז תמ"ת), האוצר והרווחה, וגם נציגים מהמוסד לביטוח לאומי, אנשי אקדמיה ואנשי המגזר השלישי", מספר תמיר. "התחלנו בדיונים ב־2003 והגשנו המלצות כעבור כשנתיים. התפישה שרווחה אז בין כלכלני האוצר ובקרב מרבית אנשי המקצוע היתה שצריך פשוט לדחוף אנשים לשוק העבודה. ההנחה הסמויה היתה שברגע שאדם יעבוד, הוא ייצא ממעגל העוני ויתרום לפריון ולצמיחה של המשק הישראלי. העבודה או המשרה היו חזות הכל", מספר תמיר.

אמיל סלמן

ואכן, בוועדה בראשות תמיר כמעט שלא דיברו על שירותים תומכי עבודה כמו הכשרות מקצועיות או השלמת השכלה. "המלצנו על הפעלת מודל שמבוסס על הרווח של הזכיינים עבור כל השמה של מובטל בעבודה, מתוך אותה תפישה שאם יהיה לזכיינים תמריץ – הם ייצאו מגדרם כדי להכניס אנשים לשוק העבודה. אף אחד לא דיבר על השמות איכותיות".

אחרי שהתוכנית יצאה לדרך החלו להישמע טענות שמדובר בציד גולגולות של מובטלים. מבקרי התוכנית טענו כי מפעילי המרכזים רק רצו לסמן ווי על השמה, ולקבל את הבונוס, מבלי לבדוק אם העבודה מתאימה וכמה זמן יתמיד בה העובד. "חשבתי שהכנסת אנשים לשוק העבודה תפתור מעצמה את בעיות העוני והמצוקה", מודה תמיר. "לא חשבתי במונחים של השבחת ההון האנושי. בחלוף עשור, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהיתה לתוכנית הצלחה גדולה בהכנסת אנשים לשוק העבודה, ויותר מזה, בהתמדה שלהם לאורך זמן. הטעות היתה שאותם אנשים נכנסו לשוק העבודה עם השכלה מועטה ובשכר זעום – ועד היום לא הצליחו להתקדם".

למה זה קרה?

"כי אצה לנו הדרך, וכלכלני האוצר ראו לנגד עיניהם בעיקר את טובת הזכיינים, וגם כי היתה תחושה שברגע שאנשים יתחילו לעבוד יהיה בסדר. זו תפישה כל כך ישראלית. טעינו בכך ששמנו פחות דגש על המערך התומך כי חשבנו שלא צריך אותו, ועדיף לחסוך את הכסף. כל כך אצה לנו הדרך, שאימצנו רק חלק מהמודל. ויסקונסין היא המדינה האמריקאית הכי פחות נדיבה לעובדיה ולא מדגישה סעד ורווחה. בכל זאת היא הצליחה להוריד את תשלומי קצבאות הבטחת ההכנסה בכ־80%, כי רוב המובטלים חזרו לשוק העבודה. היא עשתה את זה גם בעזרת מרכזים שמסייעים להשמה, אבל בעיקר מאחר שהשקיעה כסף בהכשרה מקצועית והשלמת השכלה. הסכומים שהופנו לכך היו גבוהים יותר מכל הקצבאות.

"אנחנו, לעומת זאת, הלכנו על קיצוץ קצבאות תוך דחיפת אנשים לקבל כל עבודה, בלי לשים דגש על המעטפת החשובה שעוזרת לעובד להתקדם. אפילו רעיון בסיסי כמו לחייב את הזכיינים להעביר 10% מהכנסותיהם להכשרות מקצועיות לא עלה. אני רואה בזה טעות שלי, מאחר שכיו"ר ועדה לא התעקשתי על הכנסת ממד ההשמות האיכותיות, במקום להתעקש על הגדלת מספר העובדים".

מה היית עושה אחרת?

"אם היינו יוצרים אז מסלולי קריירה וקידום, ההצלחה היתה גדולה יותר. נכון ששיעור ההשתתפות לפני עשור היה 55% וכיום הוא כ־64%, בין השאר בגלל כניסת חרדים וערבים, אבל יצרנו מצב שבו אתה מכניס אנשים לשוק העבודה וגוזר עליהם עוני. הראיה לכישלון היא שהתוכנית נסגרה. כיום בפרויקטים שלנו בג'וינט, יחד עם משרדי הכלכלה והרווחה והמוסד לביטוח לאומי, אנחנו מנסים לתקן את הטעות. מודל החשיבה כיום הפך מ'עבודה תחילה' ל'הכשרה תחילה'".

הדרך להכשרה עוברת דרך תוכניות מובנות, למשל בתחום המנטורינג. "יחד עם משרד הכלכלה אנחנו מוציאים לפועל תוכנית לעובדים שנכנסו לתפקידים במשכורות נמוכות, למשל מאבטחים, אבל יש בפניהם מסלול קידום. התוכניות האלה נותנות להם אופק במקום שיישארו כל שנות עבודתם במקום אחד, באותה משכורת נמוכה. כשאתה מציע להם הכשרות מקצועיות, מנטורינג ומסלולי קריירה חדשים, אתה מסייע להם לעלות גבוה יותר". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#