האם באמת קיימת מדינת תל אביב? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם באמת קיימת מדינת תל אביב?

במה לא האשימו אותה - יותר דמוקרטית, פחות יהודית, יותר פלורליסטית, פחות שמרנית, יותר עשירה, פחות אפורה, מייקרת את עלויות המחיה ■ האם תל אביב מנותקת משאר חלקי ישראל או שהוויכוח הסוער סביבה, שהתעורר כעת מחדש, מנותק מהמציאות?

47תגובות
דודו בכר

לא בטוח שח"כ מיקי זוהר תיאר לעצמו שיצליח לחולל מהומה גדולה כל כך כשאמר לפני שבוע כי תל אביב "מתנהלת כמו מדינה בפני עצמה, אנשים לא מבינים את זה, היא לא חלק ממדינת ישראל - היא משהו נפרד לגמרי". אחרי הכל, זוהר לא היה הראשון וכנראה גם לא האחרון שהתייחס לניתוק של העיר העברית הראשונה מהמדינה שבתוכה היא שוכנת. תמיהה וביקורת על היותה של תל אביב סוג של בועה מלוות את העיר כבר עשרות שנים. מי שרוצה להרחיק אחורה יכול לחזור לטורו של נתן אלתרמן מ–1955, "ערכן של הטרדות", שבו הוא תוהה כיצד היו מגיבים אנשי התקשורת המלומדים בתל אביב אם אותו טפטוף ירי שממנו סובלת הפריפריה היה פוקד את העיר.

עם זאת, בשנה האחרונה תחושת הניתוק הזו שוברת שיאים, ויש לכך סיבות מדיניות, פוליטיות וכלכליות. אינתיפאדת הסכינים, שעיקר גילוייה בירושלים ובשטחי יהודה ושומרון, הותירה את תל אביב כמעט כמקום מפלט אחרון, למרות הפיגועים שהתרחשו בה - וגם הפיגוע ברחוב דיזנגוף שהתרחש לפני שבועיים לא הצליח לסדוק את התחושה הזו לזמן ממושך.

ברמה הפוליטית, אחרי שבע שנים רצופות שבהן הליכוד מחזיק בשלטון, אפשר לומר כי תושבי תל אביב מנותקים יותר מאי־פעם מעמדות הממשלה היושבת בירושלים. אחרי הכל, מדובר בעיר שבה זכה המחנה הציוני בבחירות האחרונות ב-34% מקולות התושבים; יש עתיד קיבלה 13% מהקולות; ומרצ זכתה ב–12% מהקולות - לעומת 18% בלבד שקיבל הליכוד.

ואולם מעל הכל ניצב הניתוק הכלכלי. בימים שבהם האי־שוויון הוא אחת הבעיות הבוערות של החברה הישראלית ו–OECD ממקם את ישראל כמדינה עם שיעורי העוני הגבוהים בארגון - התל־אביבים הממוצעים כמעט לא קשורים למה שקורה בשאר המדינה, כאשר הם מרוויחים יותר וצורכים יותר. כך, ההכנסה הממוצעת ברוטו לשכיר בתל אביב היא 11,855 שקל בחודש (נכון ל–2013) - 2,800 שקל יותר מהממוצע בכלל האוכלוסיה הישראלית. לעומת זאת, ההוצאה החודשית לתצרוכת למשק בית בתל אביב היא 15,710 שקל בחודש - 1,200 שקל יותר מהממוצע הארצי.

כמו כן, ב–2013 שכר הדירה הממוצע של דירות עד 3 חדרים בתל אביב היה 4,500 שקל, לעומת ממוצע ארצי של 3,000 שקל. בדירות גדולות יותר, של עד 5 חדרים, שכר הדירה הממוצע בתל אביב היה 6,500 שקל בחודש - לעומת קצת יותר מ–4,000 שקל ברחבי המדינה. רק 13% מהתל־אביבים פיגרו בתשלומי חשבונות ב–2014 לעומת ממוצע ארצי של 24% מהתושבים; רק 21% מהתל־אביבים ויתרו על טיפולי שיניים וטיפולים רפואיים, לעומת 42% מתוך הנזקקים לטיפול שוויתרו עליו ברחבי הארץ; ורק 27% מהנזקקים לחימום או קירור בתל אביב ויתרו עליו ב–2014 ממניעים כלכליים - לעומת 41% בממוצע ארצי.

רון חולדאי על תל אופן
תומר אפלבאום

רוצים עוד נתונים? ממחקר שנערך בעבר עלה כי התוצר לנפש בתל אביב גבוה פי שלושה מהתוצר הממוצע בכל המדינה; ובעיר מתגוררים רק 5.2% מהאוכלוסיית המדינה - אבל 15.2% מהמועסקים בישראל עובדים בה ו–16.7% מהתוצר הישראלי מגיע ממנה.

"הלוואי שישראל היתה יותר כמו מדינת תל אביב", אומר איתן בר זאב, מנכ"ל חברת ביג הבונה ומפעילה מרכזי קניות ברחבי הארץ, כשאנו שואלים אותו כיצד הוא מסביר את הטענות הישראליות נגד "מדינת תל אביב". בר זאב, המתגורר ברמת אביב הישנה, לא מתייחס בכך רק לפלורליזם ולדמוקרטיה שבאמצעותם הוא מאפיין את תל אביב. "כשמדובר בכוח קנייה אין מה להשוות בין גוש דן לאזורים אחרים. העומס שבגוש דן הוא אטרקטיבי למשכירים ולבעלי החנויות. אם יעשו את מה שח"כ זוהר רוצה בשבת - תמצא בשבת את גוש דן ביישובים הערביים. מדינת תל אביב עובדת בשבתות, ואם תסגור את העסקים בשבת - האנשים ימצאו דרך להוציא את הכסף. במדינה דמוקרטית אי אפשר למנוע מהם את זה. איך אמר מישהו? נמצא את עצמנו עם אוטובוסים מלאים תל־אביבים נוהרים בשבתות ליישובים ערביים. מבחינתי זה נפלא, יש לי כמה מרכזי קניות במגזר, אבל זה לא סותר את העובדה שככה מדינה לא צריכה להתנהל".

דבריו של בר זאב מזכירים כי חלק גדול מהעוצמה הכלכלית של תל אביב נובע מהמבנה הדמוגרפי שלה. השיעור היחסי בקרב תושבי העיר של שתי סוגי האוכלוסיות המוחלשות ששילובן במשק הוא אחד האתגרים הגדולים שניצבים בפני הכלכלה - הערבים והחרדים - נמוך משמעותית מאשר בשאר המדינה.

שלשום אמנם הפתיע ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, כשאמר כי הוא תומך בשמירה על השבת כיום מנוחה גם בעיר ללא הפסקה - למעט כ–200 קיוסקים ומרכולים שיישארו פתוחים, אבל המאבק על היותה של תל אביב "מדינה עם חוקים משלה" חורג מעבר לוויכוח על השבת.

נתונים על תל אביב ביחס לשאר הארץ:
בתל אביב 31% מהאנשים מרגישים בדידות לעיתים קרובות או לפעמים, לעומת 27% במדינת ישראל
שיעור הפסולת הממוחזר: ת"א- 0.4% לעומת מדינת ישראל כולה - 7.5%
בני 20 ומעלה שחשים עניים: 9% בת"א לעומת 15% במדינת ישראל
שיעור המעשנים בקרב בני 21 ומעלה: 30% בת"א לעומת 16.2% במדינת ישראל
שיעור התשובים המתגוררים בעיר בה נולדו: 22% בת"א לכומת 30% במדינת ישראל

הנתונים המייצגים את העוצמה הכלכלית של תל אביב אכן עשויים להסביר את הטענות להתנשאות התל־אביבית על שאר המדינה. מי שבוחן אותם עשוי להסיק שהפתרון לבעיותיה של הכלכלה הישראלית טמון בהפיכת יתר המדינה לדומה לתל אביב בביצועיה הכלכליים. 
הגישה התל־אביבית הרי גורסת כי במשחק הקפיטליסטי אף אחד לא צריך להתלונן כלפי עיר ש"הצליחה לעשות את זה בגדול". אם כבר, הוא צריך ללמוד ולנסות לחקות אותה.

אלא שהדבר אינו פשוט לאור העובדה שמהרבה בחינות, תל אביב שואבת את כוחה מישראל, ואם אנו מתייחסים למשאביה הכלכליים של החברה הישראלית כאל משחק סכום אפס, חיזוק יתר הכלכלה הישראלית כרוך בהסטת כוח כלכלי מתל אביב מחוצה לה.

"התל־אביבים שוכחים שהפריפריה מתחזקת את העיר"

תומר אפלבאום

"המושג 'מדינת תל אביב' תמיד קומם אותי מאוד", אומרת פרופ' כרמלה יעקבי וולק, סגן נשיא לפיתוח בינתחומי במסלול האקדמי המכללה למינהל. "יש בזה משהו ארוגנטי שלא מסתכל על המציאות בעיניים, שכן יש שני דברים חזקים באמירה הזאת: הראשון, 'אנחנו מדינת תל אביב, אנחנו יכולים לקיים את עצמנו, יש לנו כוח כלכלי, תרבותי וחברתי לקיים את האזור בפני עצמו, בלי שהוא יהיה תלוי בסביבה החיצונית'. במקביל זה אומר 'יש פה בתל אביב זהות אחרת לגמרי, זהות פרואקטיבית, חילונית ומקושרת למרכזי כוח - ואנחנו רוצים ליצור חברה שמשמרת את מרכז הכוח הזה, כי אנחנו לא כמו האחרים - הם דתיים ימנים - החיים על חשבוננו''.

"ברמה הרגשית אני מבינה את התחושה הזאת. אני גרה ב'צנטרום', ליד עיריית תל אביב, והעיר מספקת לי הרבה דברים. חלק מהזהות שלי הוא להיות עירונית. זאת זהות שאומרת 'רק במקרה אני פה. הייתי צריכה להיות בניו יורק בכלל, ואין לי מקום אחר בישראל - כי יש פה עיר אחת'. אבל הגישה הזאת שוכחת הרבה דברים. הפריפריה היא שמתחזקת את המקום הזה. אנחנו לא מוציאי הכסף היחידים בעיר הזאת. יש הרבה אנשים שבאים לעבוד פה, לבזבז את הכסף שלהם כאן ולתחזק את התרבות שיש פה. יש אנומליה ביחס אליהם. העיר מושכת אליה את אנשי הפריפריה, ולאנשים בה יש תחושה שהם לא צריכים אותם - אבל הם כן צריכים אותם. יש תחושה שהעיר יכולה להתקיים באופן עצמאי - וזה לא נכון.

"בנוסף, המדינה משקיעה פה משאבים גדולים פה ויש כאן הרבה נציגויות של הממשלה. מה עושה פה משרד הפנים למשל? הוא לא חייב להיות פה. הוא היה יכול להיות ברמלה. יש כאן בתי משפט, בסיסי צבא ומוסדות אקדמיה ותרבות שמקבלים הרבה כסף. התלות הזו חזקה גם מפני שבנוסף למטרופולין של תל אביב אין 'אקו־סביבה' גיאוגרפית טבעית שהעיר יכולה לומר לה 'תביאו את כל המשאבים אלי'".

הנתונים הסטטיסטיים מגבים את דבריה של וולק, ולא רק בגלל הנטייה המסורתית של התל אביבים להתלונן על תושבי הפריפריה הממלאים את המועדונים, הברים והמסעדות בעיר בסופי השבוע. מתוך 407 אלף איש המועסקים בתל אביב־יפו, 63% אינם תושבי העיר. כשמוסיפים להם את אלה שמגיעים לתל אביב כדי לצרוך תרבות או שירותים אחרים, מגלים שכ–700 אלף איש הגרים מחוץ לעיר מגיעים אליה בכל יום.

מצעד הגאווה 2015 ת"א
רויטרס

התוצאה של היקף היוממות העצום הזה אל תוך העיר היא שחלק גדול מהקמעונאים והספקים הגדולים שעמם דיברנו השבוע העידו כי אין הבדל בין תמהיל המוצרים הנצרך בתל אביב לזה הנצרך ביישובים אחרים בישראל, מהסיבה הפשוטה שחלק גדול מאלה שרוכשים בגדים או שתייה בתל אביב הם תושבי עפולה או חולון, שהגיעו לתל אביב כדי לעבוד או לבלות בה.

אם לא די בזאת, תל אביב מאופיינת בשיעור גבוה מהממוצע הארצי של תושבים שאינם ילידי העיר (78% לעומת 70% בשאר חלקי הארץ), כך שחשוב לזכור שהתל־אביבים למעשה כוללים בתוכם את כלל הישראלים - בין אם אלה ילידי הקיבוצים בצפון או עיירות הפיתוח בדרום - שהיגרו אל העיר.

"כוח הקנייה בתל אביב תמיד גדול יותר מאשר בפריפריה, אומר סמנכ"ל השיווק ברשת קסטרו, עדי דייכובסקי. "הרי לעיר הזו נכנסים מיליון איש ביום והם אלה שקונים בה. מבחינתי כל הסיפור הזה של 'מדינת תל אביב' הוא יותר בראש של אנשים מאשר במציאות. מבחינת תושב פריפריה אמיתי, הרי גם פתח תקוה זו תל אביב. המקום שבו נמצא ההבדל האמיתי הוא בלילה - אז אתה מבין את ההבדל בין תל אביב לפריפריה".

מוטי מילרוד
אי־אף־פי

עיר אחת, כמה עיירות

דווקא ההבדלים בתוך תל אביב, בין השכונות השונות שלה, גדולים לעתים יותר מאשר ההבדלים בין תל אביב לאזורים אחרים בישראל. במובן הזה, אם היינו מתייחסים לתל אביב כאל מדינה, היינו מוצאים בה שורה ארוכה של חבלי ארץ שאין ביניהם יותר מדי קשר. אין דין שכונת נאות אפקה או צהלה בצפון כדין שכונת שפירא או קרית שלום בדרום; אין הרבה קשר בין המרכז הישן של תל אביב לשכונת יד אליהו; ואין דין יפו כדין תל אביב — לא במבנה של משקי הבית, לא בשכר, לא בהרגלי הצריכה ולא בהשכלה. מהבחינות האלה, האי־שוויון הישראלי נמצא גם בתל אביב.

"את מדינת תל אביב אפשר לפרק לעיירות. כקמעונאי הייתי מחלק את תל אביב לשלושה", אומר אבי כץ, מייסד ובעלי רשת קופיקס. "יש לה את הדרום העמוק. שם אפילו קפה של קופיקס ב–5 שקלים זה יקר, כי אם אפשר לשתות בבית קפה שחור בשקל — לא יוציאו שם את הכסף בחוץ. יש את 'הדרום התל־אביבי' — אזור פלורנטין לכיוון המרכז — שבו בפועל התושבים הם לא תל־אביבים, כולם הגיעו מהפריפריה ועכשיו 'משחקים אותה תל־אביבים'. ויש את התל־אביבים המקוריים — אלה שמתגוררים בצפון העמוק — שיכון ל', רמת אביב הישנה, רחוב גורדון וצפונה, אבן גבירול ובשדרות השונות בעיר. שם הלקוחות החזקים של קופיקס. הם אלה שרוצים לקנות בזול".

דווקא שם? במקומות שנחשבים אמידים?

כץ: "כן. אם אנשים שקונים בשכונת התקווה פשוט שמים את העודף שהם מקבלים בכיס בלי להסתכל עליו, אשה בצפון תל אביב סופרת את העודף שהיא מקבלת כשהיא עושה קניות. שם, מה שאתה מוכר צריך להיות במבצע. למעט הוצאות על מסעדות ופאבים — משמע כסף שאנשים מוציאים על עצמם — באזור הזה, אם אתה רוצה למכור בגד וסיר ולא עשית מבצע, הצרכן לא יקנה אותם. בין היתר, כי אם הוא כבר קנה אותם — הוא יגלה שהבית שלו מלא ואין לו איפה לשים אותם".

דניאל בר און

"יש הבדל בין תל אביב לבין הפריפריה", מוסיפה חגית כץ, סמנכ"לית הרכש של קופיקס. "כשמדובר על מוצר כמו סושי, בתל אביב כולם יודעים ומכירים אותו — ואתה רואה את ההבדל במכירות. בסניפים בתל אביב, בימים הראשונים המנות של הסושי בקופיקס נגמרו תוך שעתיים. גם כשמדובר בדים סאם — בפריפריה לא יודעים מה זה. קראנו לזה 'כופתאות'. גם תחום חטיפי הבריאות מדבר בתל אביב להרבה יותר אנשים".

"צפון תל אביב הוא גם אזור שבו כרטיס האשראי של האשה נמצא תמיד אצלה בכיס, והיא מרגישה רגועה", אומר כץ. "בערים כמו בת ים, תאריכי קבלת הקצבאות והמשכורות משמעותיים מאוד מבחינתנו כקמעונאים. תלך לקניון בבת ים ב–28 בחודש, ותראה שהקופות בו מרשרשות. אנשים שמקבלים קצבאות נהיים עשירון עליון למשך יומיים. אם בבת ים השיא הוא הימים של ביטוח לאומי, בראשון לציון, פתח תקווה ונתניה רואים את התופעות האלה בימים של קבלת המשכורת.

"לעומת זאת, בתל אביב אין השפעה לתאריכים האלה, מה שמאפשר קמעונות חכמה - תל אביב יכולה לעבוד רצוף ולא קשורה ל'פיקים' חודשיים. תל אביב היא עיר סולידית. אם עשית בה מחזור מסוים במשך שלושה חודשים, אתה יכול לעשות תוכנית שנתית. כל השאר קשור לתנועה ולמיקום של הסניף. ירושלים, לדוגמה, חזקה אצלנו מסחרית פי כמה וכמה מתל אביב — וכך גם נתניה".

העובדים שאתם מעסיקים שונים בתל אביב לעומת אזורים אחרים?

"בפריפריה יש יותר יציבות ברמה הזו. כשלאדם יש עבודה, הוא שומר עליה — לא מהלך בגדולות. בתל אביב העובד עושה אצלי תחנה — וממשיך הלאה".

מה עם הפנייה לצרכנים? משווקים לתל אביבים את הסחורה בצורה אחרת?

שד' רוטשילד
עופר וקנין

"כאן יש הבדל. ברוב הערים השיווק נעשה באמצעות מקומונים. לכפר סבא יש את 'קול הכפר', לרעננה את 'קול רענן' ובירושלים יש שישה־שבעה מקומונים. באמצעות המקומונים האלה יש לך דרך לשוחח, למכור ולהתנהל מול הלקוחות. בערים האלה מקומון הוא לא אמצעי לקריאת חדשות, אלא כלי עזר לניהול משק הבית. תושב רעננה שרוצה, למשל, לקנות מזרונים — מתחיל במקומון. בתל אביב אין כמעט מקומונים. מה שיש זה 'ידיעות תל אביב', שמחיר מודעה בו הוא 12–18 אלף שקל לעמוד. עבור חנות בעיר זו הוצאה של יותר מהשכירות החודשית, וכך יוצא שלמדינת תל אביב אתה מדבר בעיתונות הארצית. התוצאה היא שהרבה חנויות מקצועיות שמדברות דרך מקומונים נסגרות, אלא אם הן ותיקות מאוד. אם אתה חנות רהיטים בכפר סבא ואתה לא מצליח — אתה מפרסם מודעה גדולה במקומון ב–2,500 שקל עם הרבה מבצעים ומניע שינוי. בתל אביב זו לא אפשרות".

"כלכלית, הכוח של תל אביב רק ילך ויגדל בשנים הבאות"

"יש כמה תל אביב", אומר ברנרד רסקין, מנכ"ל רשת התיווך רימקס בישראל. "יש את תל אביב מאיילון עד הים, אותו אזור שרוב האנשים חושבים עליו כשהם אומרים 'מדינת תל אביב'. יש את אזור דרום־מזרח העיר — שכולל את שכונת יד אליהו ונכנס עמוק לתוך רמת גן וגבעתיים. שם אתה מרגיש יותר כמו בחולון מאשר בתל אביב, אף שאלה שכונות במרחק סביר ממרכז העיר. ויש את רמת אביב ושיכון ל' - שם יש הרבה משפחות, מה שחסר ביתר תל אביב.

"תל אביב היא עיר שלא דומה לשום דבר אחר, עם ריכוז גדול של צעירים עד שלב המשפחות, והמון פנסיונרים או אנשים לקראת פנסיה. עיר עם שיעור גבוה של משכירים, ואחוז גבוה של אנשים שקונים בה דירות להשקעה. מי שמגיע אל העיר מבחוץ — בהלם מרמת המחירים הגבוהה. זה דומה לאירופה".

כשרסקין אומר "כמו באירופה" הוא מסמן נקודה חשובה. תל אביב כבר לא משווה את עצמה ולא מתחרה באחיותיה בתוך גבולות המדינה, כמו חיפה או באר שבע. תושביה וקברנטיה כבר רואים את עירם כחלק ממועדון של ערים גלובליות, דוגמת ברלין ואמסטרדם — והן אלה המהוות את קנה המידה להשוואה מבחינת רמת החיים, התשתיות, התרבות וחיי הלילה.

יונתן בלום

פרופ' אורן יפתחאל, מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת בן גוריון, רואה את היתרונות והסכנות שבמדינת תל אביב מהזווית הגלובלית הזו. "הביטוי 'מדינת תל אביב' הוא יותר תרבותי. ביטוי שמנסה לשקף לפעמים שיח מזלזל. הוא מגיע מכוחות ציוניים גדולים שרואים מאז שנות ה–40 סכנה בריכוז האוכלוסיה הגבוה בתל אביב, סכנה של תרבות שמתפתחת בערים גלובליות. הציונות בבסיסה היא אנטי־עירונית. הרבה מדינות של מהגרים־מתיישבים, כמו אוסטרליה, הן כאלה. מלכתחילה הביטוי 'מדינת תל אביב' הוא ביטוי גנאי. ב–20 השנים האחרונות תל אביב התחזקה ונהפכה לכוח כלכלי עצום, וביטויים אלה התחזקו".

לדבריו, "יש פה צביעות, כי תל אביב היא ההישג הגדול של הציונות. היא מגשימת החזון של הפיכת היהודים לעם נורמלי. זו עיר עם מאפיינים דומים לאלה של ערים אחרות השוכנות על הים התיכון, כמו רומא ואיסטנבול. זו חלק ממגמה עולמית שבה העולם מתעייר יותר ויותר ונכנס לערים הגדולות. כחלק מהמגמה הזו, מה שהיה ביטוי גנאי עד היום נהפך לביטוי חיובי, ומכאן נובע המאבק התרבותי.

"כלכלית, הכוח של תל אביב רק ילך ויגדל בשנים הבאות. הכלכלה הגלובלית הולכת ומתחזקת ונקודת הממשק שלה היא הערים הגדולות כמו תל אביב. בישראל המגמה הזאת חזקה במיוחד, שכן היא אחת המדינות הכי גלובליות שיש. אלא שבמקביל לזה שברמה התרבותית תל אביב היא דוגמה להתנהגות פלורליסטית וטולרנטית, ועיר שמובילה תנועה דמוקרטית־חברתית, תל אביב היא גם לב הקפיטליזם הישראלי, והיא גם המנוע של הפערים החברתיים בישראל. ההון הגדול שמתאסף בתל אביב פועל כדי להגביר בה את הפערים האלה, והשאלה היא איך מנהלים את מערכת המיסוי והדיור כדי להתמודד עם המגמה הזו".

אתה מאשים את ת"א בעליית מחירי הנדל"ן בישראל?

יפתחאל: "תל אביב היא זו שדוחפת את שוק הנדל"ן הישראלי. משקיעים מכל העולם מגיעים אליה — והיא מושכת אחריה את השוק למעלה. יש בה ריכוז לא אחראי של נדל"ן ופעילות כלכלית — בלי ניסיון לטפל בזה. נוצר מצב שבו תל אביב, כסמל של הקפיטליזם שהמדינה נמנעת מלנהל אותו, יוצרת בעיות".

מתחם שרונה
אייל טואג

מה זאת אומרת "לטפל בזה"?

"צריך לנסות ליצור עוד מטרופולין בישראל — לייצר גם את מדינת מטרופולין חיפה, למשל. זו האחריות הכלכלית שהמדינה בוגדת בה. חלק מהתוצאה של זה הוא המחסור המלאכותי בנדל"ן. את המחיר משלם הדור שצריך 13–14 שנה של משכורות כדי לרכוש דירה. המדינה מתנערת מאחריות בתחום הזה ויוצרת עושר בלתי נתפש במרכז — ולא נותנת לזה מנגנונים מאזנים. אפשר היה לבנות מטרופולינים בבאר שבע, בנצרת ובכרמיאל. יש מודלים לזה בעולם.

"מצד אחד, יש לך את הדגם של צרפת ובריטניה, של עיר אחת חזקה ואדירה. מצד שני, יש מדינות כמו דנמרק, שוודיה, ספרד ואוסטרליה — שיש בהן כמה מטרופולינים. אנחנו צריכים להיזהר שלא נהיה כמו בריטניה ולונדון — עם עיר שהיא החזקה בעולם. זה מודל שאיננו רוצים לחקות. לא במקרה בריטניה דומה לישראל מבחינת הפערים החברתיים בה. במקום זה צריך לאמץ מודל כמו זה של גרמניה — שבו המדינה דואגת כל הזמן לכוח המשיכה של מטרופולונים אחרים. את זה צריך להשיג על ידי בנייה מסיבית במרכזים עירוניים אחרים ושיפור התחבורה".

בת ים נותרה מעבר להרי החושך

בעוד יפתחאל רואה את הריכוזיות של "מדינת תל אביב" כסיבה לעליות מחירי הנדל"ן שמהן סובלים כל אזרחי ישראל המבקשים לרכוש דירות בגוש דן, פרופ' וולק דווקא מאשימה את העיר בכך שהיא לא מושכת את כל הערים שסביבה מעלה באותה מידה. "אחד המאפיינים של ערי מטרופולין הוא שיש להן כמה מעגלי השפעה - ולתל אביב אין את זה. במקומות אחרים בעולם, אם ערך הנדל"ן בתוך העיר צומח - הערים שליד מושפעות מזה", היא אומרת. "כמה בת ים הושפעה מעליות המחירים בתל אביב? לא יותר מדי. בת ים הרי מתחננת להיות חלק מתל אביב, ולא נותנים לה.

ניר קידר
מוטי מילרוד
תומר אפלבאום

זו דוגמה טובה, כי בת ים היא עיר שלא מצליחה לפרנס את עצמה, ולמרות זאת לא טרחו לשים בה את משרד הפנים או איזה מרכז תרבותי גדול. כך, בתודעה התל־אביבית היא נשארה מעבר להרי החושך. התהליכים האלה לא קורים, בין היתר, כי יש קשר הדוק בין הממשלה לעיר - במטרה לשמר את כל הכוח בתוך העיר. תל אביב היתה צריכה להקרין ערך החוצה, לא לשמור לעצמה את כל המשאבים. אין סיבה, למשל, לאור עליית מחירי הנדל"ן בתל אביב - שמוסדות התקשורת יהיו בה".

יש דרך לשכפל את החוזק התל־אביבי במקומות אחרים?

וולק: "כן. אם נדאג לתמיכת הריבון בערים אחרות ולניהול תקין של ערים ומוסדותיהן - זה יקרה. אנשים יתגייסו כדי שזה יקרה. האוכלוסיה בבת ים מעולה. אין סיבה שזו תהיה עיר לא מתפתחת ולא יצרנית. אין סיבה שזוגות צעירים לא יגורו בבת ים. אבל אין תמיכה של גורמים ממשלתיים ברעיון הזה".

התופעה של תל אביב היא הרי מגמה גלובלית של ערים גדולות ודומיננטיות, אז במה שונה תל אביב ממטרופולינים אחרים בעולם?

"ההבדל הוא התחושה שיש בארץ, שגבולות המדינה לוחצים פנימה. בצרפת למשל, יש את פריז — שהיא מטרופולין שמשפיע על כל הסביבה, אבל יש נזילות של אנשים לאזורים אחרים. לדרום צרפת לדוגמה, אנשים מגיעים בשביל איכות חיים ויוקר מחיה נמוך יותר. בישראל הפריפריה היא פריפריה מדינית — פריפריה של גבול וחוסר ביטחון פיסי שדוחפת אנשים למרכז, וזו חלק מהבעיה. לכן יש פה תחושה שלגור בפריפריה זה הקרבה, וזה מקצין כל הזמן. כיום, כשאתה גר בירושלים אתה מרגיש שאתה לא בטוח. דווקא בגלל זה צריך לחזק מקומות מוזנחים במרכז כמו רמלה, לוד או בת ים".

אז האם "מדינת תל אביב" אשמה בכך שמחירי הנדל"ן בישראל בשמים? או שמא היא אשמה בכך שבת ים נותרה מאחור? האם היא מהווה את הדרך היחידה שבה ישראל יכולה להמשיך להיות מחוברת לעולם הגלובלי, שבו ערים גדולות כמוה משחקות תפקיד מפתח, או שצריך לשאוף לפזר את הכוח שלה מסביב? כל זמן שכל כך הרבה עוצמה כלכלית מרוכזת בישראל בכרך אחד, כנראה שאי אפשר להימנע מכך שבמדינה שמסביב יתהו מדוע כל כך הרבה הון מרוכז במקום אחד. ואולי התשובה בסופו של דבר היא מה שאמר לנו השבוע אחד מתושבי העיר: "בפריפריה פשוט מקנאים בנו, התל־אביבים. כי הכל קורה פה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#