מי יציל את עמוד השדרה של הכלכלה הישראלית - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי יציל את עמוד השדרה של הכלכלה הישראלית

"הפירמידה העסקית בישראל בנויה מפחות מ-1% של עסקים גדולים, ועוד קרוב ל-99% עסקים קטנים ובינוניים - שהעסקים הגדולים והממשלה מחזיקים בגרון" ■ מוטי שפירא, המנכ"ל הפורש של לשכת ארגוני 
העצמאים והעסקים, בראיון פרידה

6תגובות

זמן קצר לאחר שדיוויד פרנקל, השף של מסעדת פרונטו, פירסם בסוף השבוע שעבר באינסטגרם סטטוס שבו התרברב על סילוקו של איש עסקים ש"פעם היה חשוב" מהמסעדה שלו, וכשלכולם כבר היה ברור שמדובר בטייקון הקורס נוחי דנקנר, געשו הרוחות ברשת. "מאיפה יש לו כסף למסעדות?", שאל עצמאי באחת הקבוצות בפייסבוק, ואחר הוסיף: "איך זה שאיש עסקים שחייב כל כך הרבה כסף לבנקים וממשיך בחייו כאילו כלום, ואני על 20 אלף שקל לא ישן בלילה?". התרעומת סביב החיים הטובים של דנקנר העידה על מרירות עמוקה יותר של בעלי עסקים קטנים, שנאלצים להתמודד עם בנקאים קשוחים ולהביט בקנאה ביחס הסלחני שלו זוכים טייקונים גדולים שנופלים וקוברים עמם מיליונים מכספי ציבור.

מוטי שפירא, עד לאחרונה מנכ"ל ארגון להב (לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל), מכיר מקרוב את מצוקתם של בעלי העסקים הקטנים, אלה שכל שרי הכלכלה והאוצר אוהבים לכנות "עמוד השדרה של הכלכלה הישראלית". הוא אמנם מאמין שמצבו של עמוד השדרה הזה טוב ביחס לעבר, אבל מסכים שהוא רחוק מלהיות אידיאלי. "הפירמידה העסקית בישראל בנויה מפחות מ–1% של עסקים גדולים, ועוד קרוב ל–99% עסקים קטנים ובינוניים - שהעסקים הגדולים, יחד עם הממשלה, מחזיקים בגרון", אומר שפירא. "מצד אחד, חייו של העסק הקטן נקבעים על ידי הרשות - אם היא תגדיל את הארנונה ותמרר את חיי הבעלים באמצעות רגולציה ופיקוח, הוא לא יצליח להתקיים לאורך זמן. במקביל עומדים מולו התאגידים הגדולים, שהם גם ספקי העבודה וגם המתחרים של העסקים הקטנים. זאת הסיבה לכך שבכל העולם ממשלות מייצרות מדיניות שתפקידה להגן על עסקים שנופלים קורבן לאחד מהשניים: תאוות הבצע של הגדולים, או עודף הרגולציה של הממשל. בישראל של היום קיימת הפנמה של הערך הכלכלי־חברתי של עסקים קטנים, אך לא כולם התחברו לנושא".

מוטי שפירא
דודו בכר

לרוע מזלו של המגזר שאותו ייצג שפירא, אלה שהתחברו לנושא הם בראש ובראשונה אנשי האופוזיציה. ח"כים כמו שלי יחימוביץ', איתן כבל, אראל מרגלית ומרב מיכאלי מהמחנה הציוני פועלים למען העסקים הקטנים — אבל הם באופוזיציה. נקודת האור מגיעה דווקא ממפלגת כולנו, שם הבינו הח"כים רועי פולקמן ואלי כהן את חשיבות הנושא. "כולנו ויש עתיד היו המפלגות היחידות שהכניסו את הטיפול במצב העסקים הקטנים למצעים שלהן", אומר שפירא. "דווקא הליכוד לא שמה את העסקים הקטנים בראש האג'נדה הכלכלית שלה. אף שבנימין נתניהו, כאיש השוק החופשי, תומך בחיזוק המגזר, קשה למצוא כיום ח"כ מהמפלגה השלטת שעוסק בנושא".

זה לא מונע מארגון להב לדחוף עוד ועוד חוקים שיקלו על חיי עמוד השדרה הישראלי בארבעה תחומים עיקריים: מוסר תשלומים, תשלום מע"מ, נגישות לאשראי ונגישות למכרזי ממשלה. "על מוסר תשלומים לא מפסיקים לדבר, ודברים אכן מתקדמים במובנים מסוימים", אומר שפירא. "כך למשל, בזכות הוראת החשבת הכללית, משרדי הממשלה משלמים שוטף פלוס 30 ולא יותר מזה, אבל שירות המדינה הוא החלק הקטן במגזר הציבורי. החלק הגדול הוא הרשויות המקומיות ותאגידים כמו אוניברסיטאות, וכמובן חברות ממשלתיות, שם משלמים מתי שבא להם. כך יוצא שעצמאי קטן נותן מימון בן חודשים ארוכים לארגונים הגדולים שמשלמים בשוטף פלוס 60 או אפילו שוטף פלוס 90".

על פי נתוני דן אנד ברדסטריט, ב–2015 היה האשראי המוסכם 92 יום ועוד 27 יום בממוצע ללא הסכמה בין הצדדים. מדובר בעלייה של שמונה ימי עבודה בהסכמה יחסית לשנה שעברה, וירידה של חמישה ימים באיחור ללא הסכמה. "זאת שערורייה", אומר שפירא. "אני תמיד אומר לשלטון המקומי: לעובדים שלכם אתם משלמים בזמן, אחרת יתבעו אתכם, אז למה לא לספקים? אבל שם טוענים שהם לא מקבלים את התקציב הממשלתי בזמן, לכן צריכים לגלגל את האשראי על הספקים".

אז מה הפתרון?

שפירא: "חוק ברור, שקובע תקרת ימי אשראי במגזר הציבורי. זה לא יקרה כל זמן שבראש השלטון המקומי עומדים אנשי ליכוד, שמגייסים את הח"כים מהמפלגה השלטת. כך נוצר מצב שגנן שעובד עבור רשות מקומית יקבל את התשלום 100 יום אחרי שנתן את השירות".

שר הכלכלה עד לאחרונה, אריה דרעי, דיבר על הצורך בהרחבת חובת תשלום שוטף פלוס 30 גם למגזר הפרטי.

"במצב העניינים הנוכחי זאת הצהרה יפה, אבל לא ריאלית. כל זמן שהתיקון הזה, שחל על משרדי הממשלה, לא חל קודם כל על כלל המגזר הציבורי, הוא בוודאי לא יגיע לפרטי, ומוסר התשלומים ימשיך לפגוע בעסקים הקטנים".

החלטה שעשתה היסטוריה 
- ולא מיושמת

מדינת העסקים הזעירים
מספר העסקים הפעילים במשק: 542 אלף
מספר העסקים שנפתחו: 54 אלף
מספר העסקים שנסגרו: 44,500

נורמת ה"שוטף פלוס" היא רק צלע אחת במשולש כואב הכולל גם את נושא האשראי והמע"מ, שתי סוגיות שבזכותן יקום או ייפול עסק קטן. "מוסר התשלומים הלקוי גורם לעסקים קטנים לפנות לבנקים להרחבת האשראי", אומר שפירא. "בנושא הזה קיים שיפור מסוים, משום שחלה עלייה בסכומים ששלושת הבנקים הגדולים נתנו ב-2014 לעסקים קטנים ביחס ל–2013, אבל כל הנתונים מוכיחים שרוב האשראי בישראל עדיין ניתן לעסקים הגדולים, ורק מיעוטו לקטנים. אתגר גדול במיוחד ניצב מול עסקים חדשים, שמתקשים מאוד לקבל אשראי. כשעסק קטן כבר מצליח לקבל את האשראי שהוא מבקש, הוא ניתן בריבית גבוהה, שיכולה להיות גבוהה ב-9%-15% מריבית הפריים שניתנת לעסקים הגדולים".

הפתרונות לבעיה הזאת כבר קיימים: אחד מהם הוא קרנות הסיוע לעסקים קטנים ובינוניים בערבות מדינה. "8,500 עסקים, 50% מהפונים, קיבלו סיוע ב-2015. זה יפה, אבל מדובר במספר קטן מדי", אומר שפירא. "הקרנות ממשלתיות עובדות נכון בזכות שיתוף הפעולה של החשכ"לית עם משרד הכלכלה, אבל בים הכולל של האשראי - זאת רק טיפה.

"כעת מתרחשת התפתחות מעניינת בדמות אשראי חוץ־בנקאי הניתן דרך גופים מוסדיים, וגם גיוס המונים שמאפשר הלוואות קטנות (מיקרו פייננס). אלה שחקנים לגיטימיים שמעניקים אשראי, לעתים ללא ריבית, כמו קרן קורת או האתר הבינלאומי קיוה (שאותו מייצגת הקרן בישראל), ומגייס כסף מלווים בעולם עבור עסקים קטנים גם בישראל. מדובר במגמה עולמית של פתיחת שוק האשראי, כי ממשלות הבינו שאי־אפשר לסמוך רק על הבנקים. קרנות בערבות מדינה ואשראי חוץ בנקאי מפוקח, שאינו שוק אפור חלילה, יכולים להוות פתרון נהדר לעסקים קטנים בישראל".

הצלע השלישית היא החובה הוותיקה לשלם את מע"מ הרבה לפני קבלת התשלום עבור השירות או המוצר. העניין הזה טופל באופן נרחב בתקופתו של יאיר לפיד במשרד האוצר, אז עברו תיקונים לחוק המע"מ שקבעו כי בעל עסק יכול להוציא חשבונית עסקה בלבד ולשלם את המע"מ רק לאחר שהוציא את הקבלה. אף שההחלטה הזאת עשתה היסטוריה, שנתיים לאחר מכן מתברר שהיא מיושמת רק באופן חלקי. באין אכיפה, חברות גדולות מתעקשות לקבל את החשבונית, כדי להתחיל את תהליך העברת התשלום בשוטף פלוס 90, מה שמחייב את בעל העסק הקטן לשלם את המע"מ.

"להערכתנו, התיקון הזה מיושם ב-50%-30% מהחברות", אומר שפירא, "בעוד שאחרות לא מיישמות אותו ומכופפת את ידי בעל העסק. מדובר במאבק שצריך להמשיך, הן ציבורית והן דרך רשות המסים. אם התקשורת תכתוב על החברות שמפרות את החוק ודורשות חשבונית, ויותר חברות כאלה ייתבעו על ידי בעלי עסקים קטנים שלא יהיו מוכנים להפרה, ההרתעה תהיה חזקה יותר והעסקים הגדולים יחשבו פעמיים לפני שהם עוברים על החוק".

אתגר ותיק אחר, שפתרונו יכול לסייע מאוד לחיזוק מגזר העסקים הקטנים, הוא שילובו המוגבר ברכש הממשלתי. "אני לא חושב שיש אפליה מכוונת, אבל בשורה התחתונה קיימת תקרת זכוכית, והרכש הממשלתי נשלט לחלוטין בידי החברות הגדולות והבינוניות", אומר שפירא. "זה נובע מקשרי הון־שלטון, מאופטימיזציה של רכש, מנוחות אדמיניסטרטיבית. בארה"ב, הממשל חייב לקנות 25% מהרכש בענפים מסוימים מעסקים קטנים. בישראל לא מייצרים מכסות כאלה, ועסקים קטנים לא מצליחים לזכות במכרזי הממשלה.

תנאי האשראי הממוצעים ועומק הפיגור
בשנת 2006 ניתנו 78 ימי אשראי ועומק הפיגור הגיע ל-10 ימים
בשנת 2015 ניתנו 78 ימי אשראי בממוצע ועומק הפיגור הגיע ל-27

"באחרונה פנה אלי מפעל ביטחוני בינוני, שטוען כי הוא לא מצליח לפרוץ את מכרזי משרד הביטחון לאספקת למוצר אלקטרוני חשוב, מכיוון שמשרד הביטחון משרשר את זה לחברות הממשלתיות שקשורות אליו, כמו אלתא או תעשייה אווירית. כתוצאה מזה הוא נאלץ למכור את הסחורה שלו בחו"ל. נפגשתי עם גורמים במשרד הביטחון, אבל אין לי ספק שהנושא עדיין לא נפתר. זאת לא הדוגמה היחידה. לא מעט פניות ללהב הן בנושא הזה, ובעלי עסקים טוענים שמשרד הביטחון סוגר מכרזים לחברות 'שלו'".

מה עם הפרילנסרים, שנחשבים לתחתית שרשרת המזון של העצמאים ונרמסים לא פעם?

"אנחנו פוגשים כיום יותר ויותר שכירים בתנאים של עצמאים, בעיקר בתחום התקשורת, כשאנשים עובדים שנים באותו מקום אך נותנים חשבונית וכך לא נוצרים יחסי עובד־מעביד. בנקודה הזאת צריך לייצר כללים ברורים: אני רוצה שעצמאי שעובד אצל מעסיק שנים רבות יהיה חייב לקבל התראה של 30 יום אם הוא 'מפטר' אותו, ואחרי כמה שנים הוא יהיה מחויב לתת לו דמי חופשה ומחלה. משרד הכלכלה לא מבין שתופעת העצמאים המזויפים רק תלך ותגבר, וצריך להתחיל לטפל בה".

לא לימי מחלה, כן לדמי אבטלה

אחד הנושאים המעסיקים עצמאים מאז ומעולם הוא התשתית הסוציאלית הניתנת לשכירים אך לא להם, וכוללת, למשל, דמי אבטלה. שפירא חושב שראיית השחורות מיותרת. "בפועל התשתית לא כל כך רעה. למה? כי ביטוח לאומי נותן לעצמאים הכל, למעט דמי אבטלה. עצמאי מקבל זיכוי במס על הפרשות לקופות גמל ופנסיה, ומשלם לקופות חולים, כמו כל שכיר. הבעיה היא שלעצמאי אין מעסיק שממנו הוא יכול לקבל ימי חופשה או מחלה. כשמישהו מת והעצמאי יוצא לשבוע אבל, הוא מסדיר את זה לעצמו, אף אחד לא משלם לו את זה. בלהב לא חושבים שעצמאי צריך להיות שכיר, ולקבל דמי מחלה או ימי חופשה. אנחנו כן מציעים שעצמאי יפריש מהכנסתו עוד 0.25% לביטוח לאומי, ואז יקבל דמי אבטלה במקרה הצורך, כמו שכיר".

וזה לא קורה.

יריד תמיכה בעסקים קטנים מהדרום בתל אביב, בשנה שעברה
אייל טואג

"נכון, כי הביטוח הלאומי והאוצר מתנגדים לזה. הביטוח הלאומי לא ערוך לשינוי כזה ויש חשש שאם עצמאי יקבל דמי אבטלה, הוא ישתמש בהם כדי לנסוע לתאילנד, כי הוא לא חייב להתייצב בלשכה ולחפש עבודה. שר האוצר, משה כחלון, הכניס את הסעיף הזה להסכם הקואליציוני ויש הצעות חוק של כולנו, שימים יגידו לאן יתקדמו.

"פונות אלינו לא מעט עצמאיות שבגלל עיוות רב שנים שיצר חישוב בעייתי, לא רק שלא מקבלות דמי לידה אלא לעתים נדרשות להחזיר אותו. גם בנושא מענק עבודה (מס הכנסה שלילי) לעצמאים אנחנו מקבלים לא מעט פניות, כי בניגוד לשכירים - עצמאים מקבלים אותם רק אחרי חמש שנים. אז יש רצון טוב לתקן את הדברים האלה, ומגישים הצעות חוק, אבל כשזה מגיע לתכל'ס - מעט מדי קורה".

גם הפנסיה לעצמאים קצת תקועה.

"לעצמאים אין חובה להפריש לעצמם, רק לעובדים שלהם. האוצר מבקש להחיל פנסיה חובה על עצמאים, אבל דורש שיופרשו סכומים גבוהים מדי מההכנסות. אנחנו מתנגדים להטיל על עצמאים חלשים חובת הפרשה גבוהה, ולכן הצענו מודל של פנסיה חובה, שלפיו מי שמרוויח פחות משכר ממוצע במשק יפריש הפרשה נמוכה שעצמאי יכול לעמוד בה. בנושא החשוב הזה מתקיימים דיונים, שעוד לא מתכנסים לכלל החלטה".

חלומו האמיתי של שפירא, ומה שבעיניו ייתן את הדחיפה האמיתית למגזר המוכה, מתמצה בחוק העסקים הקטנים המקביל לחוקים דומים במדינות אחרות, שהחל להתגבש ב–2011, כשבנימין בן אליעזר היה שר הכלכלה. "מאז לא מצליחים להעביר אותו", אומר שפירא. "הממשלה פוחדת ממחויבות שיכולה להתבטא בכסף, וכך התחילו לצמצם את החוק ונשאר חוק קטן שמדבר על פעילות הרשות לעסקים קטנים ולא על המגזר כולו. הח"כ לשעבר אבישי ברוורמן בזמנו וח"כ איתן כבל היום, ראשי ועדת הכלכלה, לא רוצים להעביר אותו, כי לטעמם הוא מצומצם מדי. הם רוצים את החוק המקורי, אבל התוצאה היא שהחוק תקוע. צריך יהיה עוד לעבוד בכיוון הזה".

פרויקט הרכבת הקלה בתל אביב העלה הרבה טענות מצד עסקים קטנים.

"ביקרתי בשבוע שעבר עסקים קטנים באזור שסובלים מהעבודות. ניסו לשפר את מצבם, אבל ברור שאין מענה ממשי לירידה המשמעותית בהכנסות. נכון שבמשרד הכלכלה אמרו שינסו לבנות איזו קרן לפיצוי העסקים, ונכון שראש העירייה רון חולדאי אמר שיקים קרן כזו, בדומה לקרן שמוקמת עכשיו בירושלים לטובת סיוע לעסקים קטנים שנפגעים בגל הטרור, אבל בין אמירה לעשייה המרחק גדול, ובינתיים העסקים סובלים".

מה הדבר הכי חשוב שקרה פה בשנים האחרונות ומסייע לעסקים קטנים?

"הקמת הרשות לעסקים קטנים ובינוניים ופעילותה. אחרי שבמשך שנים, בעיקר בתקופתו של אהוד אולמרט כשר התמ"ת, במחצית שנות ה-2000, עברה הרשות הזאת תהליך של פוליטיזציה קשה, ועסקה בעיקר במינויים פוליטיים, כפי שדווח בדו"ח מבקר המדינה קשה במיוחד ב-2006, הוחלט לפרק את המודל הישן ולהקים רשות אחרת, נקייה.

"לטעמי, הרשות הנוכחית עדיין בתת־תקצוב וסובלת מתת־מעמד - בארה"ב היא חלק מהבית הלבן, פה היא אגף במשרד הכלכלה - אבל היא עובדת יפה, ונותנת לא מעט מנופים לעסקים הקטנים. במעופים, שהחליפו את המט"ים (מרכזי טיפוח היזמות) המיושנים, עובדים אנשים צעירים, יעילים ומקצועיים, וראש הרשות, רן קיוויתי, עושה עבודה טובה. אם משרד הכלכלה לא יחזק אותו, זאת תהיה החמצה, כי מדובר בנקודת אור חשובה בתחום היזמות וחיזוק העסקים הקטנים בישראל".

וכעת, אחרי 15 שנה בתפקיד, אתה עוזב את להב.

"נכון, אבל לא את תחום העסקים הקטנים, הקרוב ללבי. יובל רכלבסקי, לשעבר הממונה על השכר, ואני פיתחנו מודל לקידום ללימודי עסקים קטנים במסגרת המכללות והאוניברסיטאות, כלימודי חוץ, בדומה ללימודים שמתקיימים בעולם. במקביל נפתח את מודל עיר תומכת עסקים קטנים - דווקא בערים קטנות, כמו שהוא מתקיים ביום במדינות אחרות, דוגמת בריטניה וקנדה".

איך היית מסכם את השנים בתפקיד?

"יש לא מעט כיוונים חיוביים: ממשלה וכנסת אקטיביות יותר, בנקים שזזים לכיוון הנכון, חוקים שנכנסו לספר החוקים, להב כשחקן מרכזי, ופעילות של ארגונים נוספים כמו עצמאים עושים שינוי. לתקשורת יש תפקיד גדול בהעלאת המודעות, שהיא לא תמיד לוקחת. אני מקווה שהמערכת הפוליטית, בעיקר אגף תקציבים, יבינו שמדובר בהשקעה חברתית וכלכלית חשובה מאין כמוה, עבור כלכלה ישראלית בריאה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#