אחרי רצף משברים, האם ברן תצליח להנדס את דרכה גם מהמשבר הנוכחי? - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אחרי רצף משברים, האם ברן תצליח להנדס את דרכה גם מהמשבר הנוכחי?

לאחר שאיבדה 90% משווייה בשמונה שנים והחליפה שישה מנכ"לים ב-15 שנה, ברן מנסה לשכנע את הבנקים ושוק ההון שהיא מסוגלת לחתוך במהירות את הוצאותיה - להתמודד עם הירידה החדה בהשקעות של כיל וחברות התקשורת

2תגובות

דירקטוריון ברן וועדת הביקורת של החברה אישרו לפני שבועיים את בקשתו של מאיר דור, יו"ר החברה ובעל השליטה, להפחית את שכרו ב–10% לתקופה של שישה חודשים. בעלי שליטה ויושבי ראש אינם מוותרים בדרך כלל בנקל על 10% משכרם, אפילו אם מדובר בתקופה קצרה יחסית. צעד כזה נדרש כאשר מצבה של החברה — התפעולי והפיננסי — בכי רע, והיא נדרשת לנקוט צעדים דרסטיים כדי לשכנע את שוק ההון לתת לה צ'אנס נוסף.

לכן, זה לא ממש הפתיע לגלות כי חמש שעות בלבד אחרי פרסום הידיעה על קיצוץ שכרו של דור, פירסמה ברן טיוטת תשקיף ראשונה להנפקה על בסיס דו"חות הרבעון השלישי של 2015. ברן עדיין לא פירסמה פרטים על הסכום שברצונה לגייס או על מבנה ההנפקה, אבל ברור שהיא זקוקה כמעט נואשות לכסף.

מחלבות טרה נתיבות
אליהו הרשקוביץ

ברן מתממנת באשראי לזמן קצר, בסכום של 63 מיליון שקל, ובקופתה 67 מיליון שקל בלבד, מרביתם מזומנים ונכסים פיננסיים מוגבלים. יתרה מזאת, החברה ערבה לסכום של 43 מיליון שקל, שמתוכם 10 מיליון שקל מובטחים בשעבודים, כשבנוסף היא התחייבה לבנק גרמני בגין חובותיה של החברה הבת הגרמנית. וזה לא הכל: מצבה של ברן עלול להסתבך בשל ערבויות צולבות שקיימות בין חברות הקבוצה בגין חובותיהן לבנקים — כך שנפילת אחת מהן עלולה לגרור אתה חברות נוספות.

אם מצב הנזילות של ברן — המספקת שירותי הנדסה, ניהול פרויקטים, ותשתיות לתקשורת בישראל ובחו"ל — עדיין סביר, הרי שההפסדים המתמשכים והירידה במפלס המזומנים צריכים להטריד את הבנקים המממנים ואת הרוכשים הפוטנציאליים של האג"ח שבכוונת החברה להנפיק. מתחילת 2014 ועד סוף הרבעון השלישי של 2015 ברן שרפה 30 מיליון שקל לצורך מימון פעילותה השוטפת.

נתון זה מעיד על הרווחיות הירודה של פעילותה. ברן היא חברה שמוכרת שירותי ניהול הנדסי — ולכן יש לה צורך במעט הון חוזר לעומת חברות תעשייתיות המממנות חומרי גלם ומלאי.

הסמל נמכר

אולי כצעד מקדים לכישלון אפשרי של ההנפקה מכרה ברן במחצית נובמבר 2015 את בית ברן, בניין המשרדים שלה באזור התעשייה בעומר, תמורת 30 מיליון שקל, וחתמה על הסכם לשכור את המבנה מהרוכש תמורת 180 אלף שקל בחודש. העסקה אמנם התבצעה במחיר טוב, המשקף תשואה נמוכה של 7.2% לרוכש — אלא שבית ברן וברן אפקו הם הבסיס לפעילותה של הקבוצה, שהחלה את דרכה כחברה המתמחה במתן שירותים הנדסיים לחברות הכימיה באזור הדרום, בעיקר לכימיקלים לישראל (כיל), ומשם התרחבה לפעילויות רבות מדי ולמדינות רבות מדי.

המבנה בעומר אינו רק סמל, אלא גם אחד הנכסים האחרונים של קבוצת ברן. באפריל־מאי 2013 החברה מכרה את אחזקתה (50%) בחברת עוגני בר, יבואנית ומשווקת מזון לבעלי חיים, תמורת 60 מיליון שקל, ואת הבעלות המלאה בחברת ברן טכנולוגיות תמורת 24 מיליון שקל, כשקודם לכן מכרה את אחזקתה בחברת תפן (31%) תמורת 8 מיליון שקל, ובנובמבר 2010 מכרה לחברת אמות את הבעלות בחברת הנדל"ן נס־פן תמורת 120 מיליון שקל.

באוקטובר 2015 סגרה ברן פעילות מפסידה בשווייץ, שנה וחצי לאחר שדיווחה על זכייה בפרויקט של 120 מיליון שקל, ובפברואר 2014 צימצמה מהותית את פעילותה בארה"ב בעקבות האטה בשוק תשתיות התקשורת האמריקאי — אחרי שמחקה יתרת מוניטין של 15 מיליון שקל.

מימוש הנכסים והאחזקות, גם אם נעשה במחירים טובים, רק האט את ההידרדרות בנזילותה של ברן. בעיותיה העיקריות הן שילוב של ירידה חדה בפעילות, הוצאות תקורה גבוהות מדי ושחיקה עקבית בהון האנושי של החברה בעקבות נטישת בכירים.

מאיר דור
אייל טואג אייל טו

הכנסות החברה בישראל ירדו ב–27% בינואר־ספטמבר 2015, לעומת התקופה המקבילה, ל–129 מיליון שקל. הנסיגה הזאת באה בהמשך לירידה של 36% בהכנסות ב–2014, בהשוואה ל–2012. התוצאה: החברה עברה מרווח תפעולי של 31 מיליון שקל ב–2012 להפסד תפעולי של 2.4 מיליון שקל ב–2014 ושל 1.1 מיליון שקל בשלושת הרבעונים הראשונים של 2015.

הנסיגה בפעילותה של ברן היא פועל יוצא של כמה שינויים שחלו בסביבה העסקית שלה. שוק התקשורת בישראל חווה ירידה דרמטית בהשקעות בעקבות הקריסה ברווחיותן של חברות הסלולר. חברות הכימיה, ובעיקר כיל שהיתה מלקוחותיה העיקריים, עצרו את השקעותיהן בישראל בעקבות השילוב של החרגת כיל מהחוק לעידוד השקעות הון, העלאת תמלוגים וחוסר בהירות בנוגע למחיר שבו יירכשו נכסיה עם פקיעת זיכיון הכרייה בים המלח. ברן ספגה מכה נוספת כתוצאה מהאטת ההסבה של מפעלים לשימוש באנרגיית גז, תחילה בשל עיכובים ביורוקרטיים ואחר כך בגלל הקריסה במחיר המזוט שאותו היה הגז אמור להחליף.

ברן גם נחלה כישלונות מביכים בשנים האחרונות, שהסבו לה הפסדים כבדים ואובדן של פרויקטים. אלה היו מסייעים לה לצלוח את תקופת היובש בהשקעות בשני המגזרים העיקריים של פעילותה בישראל: תקשורת ותעשייה תהליכית, ובעיקר כימיה.

ברן, שהקימה את תחנות החלפת הסוללות למיזם הרכב החשמלי של חברת בטר פלייס, פרויקט שהושלם בסוף 2012, הסכימה לתת לבטר פלייס מקבוצת החברה לישראל אשראי ספקים לארבע שנים בגובה 30% מעלותו הכוללת של הפרויקט. הניסיון למלא בו־זמנית את תפקיד חברת ההנדסה והבנקאי של הפרויקט עלה לברן במחיקה של 54 מיליון שקל במארס־מאי 2013.

החלטתה של רכבת ישראל באפריל 2015 לבטל את ההסכם לניהול פרויקט חשמול הרכבת, משום שלהערכתה שלב הביצוע דורש חברת ניהול ופיקוח בינלאומית, היתה לא רק מכה תדמיתית לברן — היא גם גרעה הכנסות של 50 מיליון שקל בתקופה שבה החברה היתה זקוקה לכל פרויקט, כדי לרכך את הירידה בהכנסות ממגזרי התקשורת והכימיה. ואם לא די בכך, משרד הבינוי החליט לבטל באוגוסט 2015 את זכייתה של החברה בפרויקט למתן שירותי ניהול, פיתוח וסיוע בשיווק למשרד לתקופה של שבע שנים בסכום כולל של 38 מיליון שקל.

היציאה לחו"ל רק החמירה את המשבר

הנהלת ברן, שזיהתה את הירידה בהשקעות בישראל, אימצה בשנים האחרונות אסטרטגיה של כניסה לשווקים בינלאומיים בניסיון לאתר פרויקטים גדולים שיאפשרו לחברה לנצל את הניסיון שצברה בישראל ולספוג את הוצאות השכר הגבוהות שלה — אלא שמצבה של ברן אינטרנשיונל לא טוב בהרבה. אחרי שהרוויחה 38 מיליון שקל ב–2011–2012, רשמה ברן אינטרנשיונל הפסדים של 47 מיליון שקל מתחילת 2013 ועד סוף הרבעון השלישי של 2015.

הפרויקט להתקנת אתרי תקשורת סלולריים בתאילנד, שהניב בשנים האחרונות הכנסות ורווחים גבוהים, עומד בפני צמצום מהותי. פעילות החברה בארה"ב צומצמה, אבל עדיין מסבה הפסדים, והתקוות להכנסות גבוהות בשווייץ נמוגו. הפעילות באוזבקיסטאן ובקזחסטאן כבר הסתיימה, ובדרום אפריקה חברת הרכבות הלאומית דוחה את התשלום, ולא בפעם הראשונה. הפעילויות באסיה ובכמה ממדינות דרום אמריקה אמנם הניבו רווחים תפעוליים, אבל אלה קוזזו בהפסדים באירופה, ארה"ב ודרום אפריקה.

התוצאה הכוללת היא שברן אינטרנשיונל ספגה הפסד תפעולי של 2.9 מיליון שקל במחזור של 204 מיליון שקל בינואר־ספטמבר 2015 — לעומת הפסד תפעולי של 5.2 מיליון שקל במחזור של 178 מיליון שקל בתקופה המקבילה ב–2014. פעילותה הבינלאומית של ברן הסבה ב–2013–2014 הפסד של 44 מיליון שקל.

ברן מנסה להתייעל, אבל כמו כל חברה כבדה התקשתה להתאים את הוצאות המכירה, הנהלה וכלליות שלה לקצב המהיר של הירידה בהכנסותיה בישראל. היא אמנם קיצצה בהוצאות, אבל הקיטון בהכנסותיה — הן נותרו ברמה של 21.5% מהמחזור, שיעור גבוה מהותית מהמקובל בחברות הנדסה — הסב לחברה הפסד תפעולי של 20 מיליון שקל בינואר־ספטמבר 2015, וגרר אותה לגירעון של 14 מיליון שקל בתזרים המזומנים ואת הגירעון התזרימי בקבוצת ברן ל-34 מיליון שקל.

נראה כי חלק מבעיית ההוצאות נפתרה "מעצמה" — בחודשים האחרונים פרשו מברן מנהלים בכירים ומנהלים בדרגי ביניים. מדובר, בין היתר, במנהלי חברות בנות בחו"ל וביועצת המשפטית מרים ארטל־מיליקובסקי, שהתפטרה באוקטובר 2015 — שישה חודשים בלבד לאחר שמונתה לתפקידה.

דור לא למד את הלקח בקשר לממשל תאגידי

הקריסה בשווי ברן — מ–719 מיליון שקל בשיאה של הפעילות המקומית בשוק התקשורת ב–2007, ל–78 מיליון שקל כיום — היא קודם כל כישלון של היו"ר דור, שהקים את החברה ב–1990. נראה כי דור איבד עניין בברן ובניהולה השוטף לאחר שזכה בשכר של 12.5 מיליון שקל בין 2005 ל–2014, משך דיווידנדים בסכום מצטבר של 23 מיליון שקל, וגילה את החיים היפים במגרשי הגולף.

חלומו למכור את מניותיו ולהפליג מהמציאות המתישה של חברת פרויקטים, שצריכה לזכות בפרויקטים חדשים כדי לממן את כוח האדם שהיא מעסיקה, כמעט התגשם ביוני 2012 כאשר שותפיו, אלכסנדר נסיס הרוסי ויוסי ריגר, פירסמו הצעת רכש מלאה למניות ברן. דור היה אמור למכור את כל מניותיו תמורת 37 מיליון שקל — אלא שהצעת הרכש לא התקבלה, והוא נשאר עם 19% מאחזקה דלת־סחירות בחברה דועכת.

תחת ניהולו של דור החליפה ברן ב–15 השנים האחרונות לא פחות משישה מנכ"לים, כולל דור עצמו שפרש מתפקיד המנכ"ל וחזר אליו לסירוגין. דור הסתבך בעבר באישום של שימוש במידע פנים, כשמכר מניות של החברה הבת תפן ערב פרסום דו"חות שהצביעו על הרעה בתוצאותיה הכספיות. הוא זוכה, מחמת הספק, באוקטובר 2011 — אבל נראה שלא ממש למד את הלקח עד הסוף בכל הקשור לממשל תאגידי.

דו"ח ביקורת של רשות ניירות ערך מאוגוסט 2015 גילה כי חברת ICM, שבבעלותן השווה של ברן וחברה פרטית של נסיס, ביצעה עשרות עסקות עם חברות שלנסיס עניין אישי בהן — בלי שוועדת הביקורת דאגה לבסס את הטענה שהעסקות בוצעו במחירי שוק. יתרה מזאת, הרשות מצאה שברן גבתה מחברות שלנסיס עניין אישי בהן סכומים נמוכים מאלה שלהן היתה זכאית, בלי שדיווחה על כך למשקיעים — כך בשתי עסקות הקשורות לפרויקט הקמה של תחנות כוח קיבלו ברן ו–ICM סכומים שנמוכים ב–8.3 מיליון דולר מסכום העסקה.

שעת המבחן מתקרבת

בגיל 68 עם רקורד בעייתי של ממשל תאגידי, קופה מידלדלת, דלת מסתובבת של מנכ"לים, פרויקטים כושלים ונטישה מואצת של בכירים ודרגי ביניים — דור נאלץ לחזור ולרכוש את אמונו של שוק ההון.

או לפחות להגיע להבנות עם הבנקים המממנים את החברה. אחרת, חברת ההנדסה הגדולה בישראל עלולה להתקשות לעמוד בהתחייבויותיה ולגלות כי את התקלה הזאת כבר אי אפשר לתקן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#