"ערפו לרגולטורים ראשים כדי לנופף במס. עדיף חשמל זול מעוד כסף לפוליטיקאים" - דינמו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"ערפו לרגולטורים ראשים כדי לנופף במס. עדיף חשמל זול מעוד כסף לפוליטיקאים"

פרופ' חיים לוי, חתן פרס ישראל ומומחה למימון ולניהול, חרד מזהות אינטרסים שנוצרה בין חברות הגז לדרג הפוליטי בישראל: "הממשלה דוחפת למתווה שיאפשר לה לקבל במהירות מזומנים - ויכול להיות שנתחנן לגז בעוד עשר שנים"

9תגובות

"מחקר מקיף שנעשה בארה"ב מצא כי למנהלים לא חשובה רווחיות הפרויקט, אלא ההחזר (payback), כלומר כמה כסף ייכנס בשלוש השנים הראשונות לפרויקט", מספר פרופ' חיים לוי, מבכירי חוקרי המימון ושוק ההון וחתן פרס ישראל ופרס א.מ.ת.

"המנהלים", מסביר לוי, "יעדיפו את הפרויקט שמבטיח תזרים גדול בטווח הקצר, על פני פרויקט מכניס יותר לעשר שנים - מפני שהם מתחלפים אחת לארבע שנים בממוצע. הם רוצים את הבונוסים ואת התזרים הגדול כבר בהתחלה, כי אחר כך יעברו למקום אחר, ואחריהם המבול.

פרופ' חיים לוי
טס שפלן

"זו הסיבה שקיים ניגוד עניינים בין הפוליטיקאים לבין עם ישראל בכל הנוגע לשוק הגז הטבעי. הפוליטיקאים מתנהלים בדיוק כמו מנכ"לים - רק באופן יותר חריף. הם בתפקיד שלוש-ארבע שנים לכל היותר, ורוצים את המזומנים עכשיו. אף אחד לא יודע אם יישאר ראש ממשלה או שר, ולכמה זמן. לכן הממשלה דוחפת למתווה שיאפשר לה לקבל כמה שיותר מזומנים - ויכול להיות שנתחנן לגז בעוד עשר שנים".

יש שטוענים כי זו בסך הכל שאלה של כסף. לטענתם, דווקא מוטב למכור את הגז כיום - ואם ניקלע בעתיד למחסור, תמיד נוכל לרכוש דלק ממקורות חלופיים.

"זו טענה שנשענת על ההנחה שהתנאים יישארו כפי שהם כיום. אבל יכול להיות שמחירי הגז בעתיד יאמירו, או שלא יספקו לנו אותו. הנה, רוסיה נוקטת כיום חרם גז, ועלינו בוודאי שיהיה קל יותר להטיל חרם.

"אם ישראל היתה טקסס, הייתי אומר שהטענה ראויה לבחינה, אם כי גם בטקסס צריכים לשאול אם למכור הכל עכשיו או לשמור לעתיד. אבל המצב שלנו אחר לגמרי, וכולם רואים את השינוי ביחס כלפי ישראל באירופה. לצערי אנחנו מדינה שלא יכולה להרשות לעצמה להתנהל כמו גרמניה או בריטניה. ההולנדים הרי עשו את הטעות שאנחנו עושים עכשיו, ובגלל יצוא גדול מדי לאיטליה ולגרמניה הם מצטערים היום על כך שאזל להם הגז.

"יש פה ניגוד אינטרסים ברור בין היזמות והדרג הפוליטי, שרוצים הרבה מזומנים וכמה שיותר מהר, ולכן דוחפים ליצוא כבר בשנים הקרובות, לבין הציבור הישראלי שהשיקול שלו הוא ביטחון לטווח ארוך ומחירי גז נמוכים. עם ישראל צריך מלאי חירום, ואותו יש לנהל בצורה מושכלת, מכובדת, תוך התעלמות משיקולים פוליטיים ומשיקולים אחרים".

"לקנות את הגז, ולהשאירו באדמה"

דבריו אלה של לוי, מומחה בעל שם בתחום המימון והניהול, ומי שיושב בימים אלה בדירקטוריון בנק לאומי, מעוררים מחשבה משולשת בנוגע לדיון המשפטי הקרב סביב מתווה הפשרה הממשלתי מול מונופול הגז.

ראשית, הם מציתים מחדש את הוויכוח סביב הגדרת "הביטחון הלאומי" בין אלה שסבורים כי הביטחון נעוץ ביצוא גז לטובת המשטרים השכנים, לבין אלה שסבורים כי משמעות הביטחון, קודם כל, היא דאגה לביקושים המקומיים ולהנחת תשתית שאינה תלויה ביצוא.

שנית, הטיעון של לוי סודק עוד יותר את הנימוק הממשלתי שלפיו שיקולי הביטחון ומדיניות החוץ גוברים על השיקול הכלכלי־תחרותי, מכיוון שכלל לא נעשתה בחינה כלכלית של השלכות המתווה.

ושלישית, דברי לוי מחזקים את התמיהה על הסתירה שבין מתווה הגז לבין החלטת הממשלה על יצוא הגז מיולי 2013. המתווה התיר יצוא גז מוקדם ממאגר תמר - לפני חיבור מאגר אחר לחוף - חרף התנגדות הגורמים המקצועיים לכך בעבר.

את הפתרון לטענת היזמים והממשלה, שלפיה יצוא הגז חיוני לצורך מימון הפיתוח היקר של מאגרי הגז, וזאת בהינתן ביקוש מקומי מוגבל, מוצא לוי בהצעה מקורית ונועזת.

"יש לבנק ישראל יתרות מטבע זר של 90–100 מיליארד דולר. התשואה על הכסף הזה מאוד נמוכה, ולא יודעים מה לעשות אתו. כששאלתי מה תכלית יתרות המטבע זר, נאמר לי שאלה אמורות להבטיח את יציבותה של ישראל בתנאי משבר. לכן נראה לי שמתווה הגז זה מקום מצוין לנצל בו את יתרות המטבע.

"נאמר שאנחנו מחויבים ליצא מחצית מהגז. אז לאורך כמה שנים, בהתאם למכסות היצוא השנתיות שנקבעו, אנחנו נהיה אלה שנרכוש את הגז הזה. המחיר יהיה נמוך, מכיוון שהגז יישאר לפי שעה באדמה עד שהמשק יזדקק לו - ובעתיד נוכל לצרוך אותו במחיר נמוך.

"כמו כן, שווייה של נובל אנרג'י כיום הוא בשפל של 13–14 מיליארד דולר, בעוד לישראל יש 100 מיליארד דולר לא מנוצלים. מכאן, במידה שאנחנו כבולים בחוזה בעייתי, אני מציע לקנות מניות של נובל אנרג'י, או לקנות את החברה עצמה דרך הסכם מחוץ לבורסה, כי זה השימוש הכי טוב והכי רווחי שיכול להיעשות ביתרות המטבע, שממילא נועדו למטרות פחותות מזו. כך או כך, צריך לפחות להקים ועדה, שתשקול את כל הדברים האלה - ומהר".

בנק ישראל ייכנס להשקעה ספקולטיבית?

"מה עושה היום בנק ישראל ב-100 מיליארד דולר? קונה מניות בעולם. אמנם עיסוק במניות הוא ספקולטיבי, אבל לטווח הארוך הן מרוויחות 10%–12% לשנה, לעומת רווח ממוצע של 2% באג"ח. אם ניכנס להשקעה של עשר שנים, קיים סיכוי של 99.99% שננצח את ההשקעה באג"ח, שעליה בנק ישראל מפסיד היום, או שמרוויח עד 0.5% בלבד".

אז מדוע בנק ישראל לא הציע עד עתה שימוש ביתרות המטבע?

"יכול להיות שלא חשבו על זה עדיין. קרנית פלוג, הנגידה, עסוקה היום בכל כך הרבה מאבקים, ובהם מערכה מול שר האוצר בנושא שערי הריבית ושוק הנדל"ן, כך שכוחותיה מוגבלים. מה שאני מציע זו חשיבה מחוץ לקופסה".

לא פשוט יותר להלאים את הפרויקט, ולפצות את היזמים?

"הלאמה זו פגיעה במוניטין".

"כשיש ריכוזיות חייבת להיות רגולציה"

לוי, יש להדגיש, מזהיר שלא לחרוג מגבולות הדיון הענייני. "לעתים נשמע כאילו קרה לנו משהו לא טוב", הוא אומר. "צריך פרספקטיבה. איתרנו אוצר גדול. הוויכוח הוא רק איך לחלק אותו. פנו אלי פרופסורים ודוקטורים בשאלה אם להפגין נגד המתווה. גם הקהל מבולבל בשאלה אם המתווה טוב או לא טוב, וזה הגיוני כי יש בו פלוסים וגם מינוסים".

מה הפלוסים?

"חוזים צריך לכבד, והוא מקיים את העיקרון הזה. אם נפר חוזים, הדבר עלול לפגוע בנו עד כדי הורדת דירוג חוב. לכן אפשר לנצל חורים שבטוח קיימים בחוזים שנחתמו, אבל לכבד אותם".

מה המינוסים?

"צריך היה לפקח על מחיר הגז, כי יש פה מונופול, ומכירה של שדות גז קטנים לא תיצור תחרות. לכן ראוי היה שייקבע פיקוח לפי תשואה סבירה".

מה זו תשואה סבירה?

"צריך ליצור הפרדה בין חיפושי הגז לבין הנחת התשתית: להבטיח ליזמים תשואה ענקית של 100% ואפילו 200% על הוצאות החיפושים - כי זו השקעה מסוכנת - אבל על השלב השני, של הנחת התשתית והשיווק, להעניק תשואה של 10%-12% ולא יותר, כי זו השקעה בטוחה".

הטלת פיקוח לא תפגע במוניטין שלנו?

"מדינה לא צריכה להתערב בשווקים עסקיים, ככל האפשר. אפשר להתערב כשיש חוסר שכלול ונוצרים מונופולים. חייבת להיות רגולציה בכל תחום שיש בו ריכוזיות, כדי להבטיח את האינטרס הציבורי".

בינתיים ראשי רגולטורים רק נערפים.

"מי ערף אותם? הפוליטיקאים. מכיוון שהחלום שלהם הוא להכניס מיליארדי שקלים במסים, ואז יוכלו לנופף בהם בפני הציבור ולומר: 'הנה, תראו כמה מיליארדים הבאתי לכם'. לכן הם לא רוצים רגולציה - אלא ראשים.

"בנימין נתניהו הוא איש שיווק מצוין. כשהוא מודיע לכל עם ישראל שנקבל מאות מיליונים בזכות מיסוי הגז, הוא צודק. אבל כאזרח ישראלי, מה עדיף לי - הרבה כסף במס הכנסה או שיורידו לי את תעריף החשמל - חד-משמעית שיוזילו את החשמל. מס הכנסה זה כסף לפוליטיקאים, שנועד לצרכים פוליטיים. אני מעדיף שהכסף יהיה בידיים של הציבור".

במשרדי ראש הממשלה והאוצר טענו שפיקוח מחירים נכשל בעולם, ולא יאפשר את מימון הפרויקטים הבאים.

"אני לא רואה שום סיבה שתשובה לא יוכל לממן את חלקו בפיתוח מאגר לווייתן. אתה יודע כמה כסף יש למוסדיים? הוא יקבל אותו בלי בעיה, כי הממשלה עוד לא קבעה שאסור להלוות כסף למי שעשה תספורת.

"גם אצל נובל לא יהיו בעיות, כי הפרויקטים שלהם בישראל הם הכי רווחיים עבורם. יכול להיות שיחכו שנה, אבל בסופו של דבר, לא תהיה בעיה לממן באמצעות נטילת הלוואות נוספות.

"ואם יגידו שלא כדאי לפתח את הפרויקטים בתנאי השוק כיום, אז שהמדינה תמתין או שתקנה אותם החוצה. בייחוד כשמחירי הגז כל כך נמוכים".

ואם החברות יבקשו ערבויות מדינה?

"גם שניקח עלינו סיכון וגם שנשים כסף? בשום אופן לא".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#