תושבי מודיעין לא רוצים לסייע לתושבי ערערה - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תושבי מודיעין לא רוצים לסייע לתושבי ערערה

תושבי הרשויות החזקות בישראל יכולים לסמוך על העוצמה שראשי הרשות שלהם יפעילו כדי שלא יילקח קמצוץ של כספי ארנונה מהם לטובת רשויות חלשות יותר ■ בפועל, הם טועים ורק מזיקים לעצמם - כי המחיר שהם משלמים על הפערים החברתיים בישראל הוא גבוה פי כמה

24תגובות

חיים ביבס הוא יו"ר מרכז השלטון המקומי. ביבס הוא גם ראש העיר מודיעין — עיר בורגנית באזור המרכז, שנהנית מדירוג כלכלי־חברתי גבוה, באשכול 8. ביבס הוא ראש עיר מצליח, והוא יודע לקלוע לטעמם של תושבי עירו. לכן ניתן להניח שהעמדות הנחרצות של ביבס נגד תקצוב דיפרנציאלי בין רשויות מקומיות מייצגות כנראה נכונה את עמדתם של תושביו — אין שמץ של סיכוי שתושב מודיעין יסכים לשלם יותר ארנונה כדי לממן את שיפור מערכת החינוך בערערה, היישוב הערבי שממנו יצא הרוצח בדיזנגוף, ואחד היישובים העניים בישראל (דירוג כלכלי־חברתי 2).

זה נשמע מופרך, נכון? מה פתאום שתושב מודיעין יוציא כסף מכיסו כדי לסייע לתושב ערערה, רהט, ירוחם או מודיעין עילית? התפישה הזאת גם מסבירה את הפרק הנעלם בהחלטת הממשלה הדרמטית מהשבוע שעבר, לגבי תוכנית חומש בהיקף של 10–12 מיליארד שקל לסיוע לרשויות הערביות.

ערערה
אייל טואג

מדובר בהחלטה היסטורית, שבאופן תקדימי מודה בקיומה של אפליה תקציבית נגד ערביי ישראל, ובאופן תקדימי גם מנסה לתקן חלק מהאפליות התקציביות האלה. מדובר בהחלטה יוצאת דופן — כי היא סורקת כמעט את כל משרדי הממשלה, ומכניסה בהם תיקון של הקצאת התקציב לטובתם של האזרחים הערבים.

ובכל זאת, אי־אפשר לא לתמוה להיכן נעלמו כמה ממשרדי הממשלה בהחלטה הדרמטית־היסטורית־תקדימית הזאת. הכוונה בעיקר למשרדי הענק חינוך ורווחה, שמקומם נפקד כליל מהתוכנית (ליתר דיוק, משרד החינוך נכנס להחלטה, אבל רק דרך הסעיף הזניח של חינוך בלתי־פורמלי — מתנ"סים וכדומה).

למעשה, גם בחומר הרקע הפנים־ממשלתי שקדם להחלטה, שלה היו שותפים כל גורמי המקצוע כמעט בכל משרדי הממשלה, נפקד מקומם של שני המשרדים הכלכליים־חברתיים החשובים האלה. הכוונה היא למסמך שחיברה חברת הייעוץ האסטרטגי תאסק לבקשת אגף התקציבים באוצר, בשיתוף עם המשרד לשוויון חברתי ומשרד ראש הממשלה, שבחנה ההקצאות של משרדי הממשלה לחברה הערבית.

המסמך הזה, שמשתרע על 100 עמודים, חושף שבכל משרד וכמעט בכל סעיף תקציבי, ההקצאה לערביי ישראל מפלה לרעה — כמעט תמיד הם מקבלים פחות מחלקם באוכלוסייה, ותמיד הם מקבלים פחות מהצרכים שלהם — כלומר אין כמעט הקצאה עודפת, כפי שמתבקש שמדינת רווחה תעשה כאשר היא באה לסייע לשכבות מוחלשות.

מנצלים את הקושי
 של החלשים

הכלל הזה בולט במיוחד כאשר מגיעים לשני התקציבים, שבהם הסיוע לחלשים הוא אמת המידה הבסיסית. גם בתקציבי החינוך, ועוד יותר בתקציבי הרווחה, אין כנראה הקצאה עודפת לרשויות הערביות. הסיבה לכך היא מנגנון המצ'ינג — הדרישה שהרשות המקומית תשלם את חלקה כחלק מהתקציב הממשלתי.

במקרה של משרד החינוך, מדובר בתקציבי התפעול של מערכת החינוך (שרתים, מזכירות, מעבדות וכדומה), שבהן המדינה משלמת 87% והרשויות צריכות להשלים 13%. במקרה של משרד הרווחה, המצ'ינג שנדרש מהרשות לשם קבלת תקציבים ממשרד הרווחה הוא של 25%.

קיים הבדל בין שני סוגי המצ'ינג. במקרה של משרד החינוך, מדובר בתוספת שהרשות המקומית מתבקשת להשלים, ובמידה שהיא אינה מסוגלת — התקציב המקומי יהיה קטן ב–13%. במקרה של משרד הרווחה, המצ'ינג הוא תנאי להעברת התקציב הממשלתי, ולכן רשות שאינה מסוגלת להשלים את חלקה מאבדת את כל התקציב. במקרה כזה, יתרת תקציב הרווחה עוברת לרשויות חזקות. זהו כמובן האבסורד בהתגלמותו — דווקא התקציב שמיועד לסייע לחלשים מנצל את הקושי של החלשים כדי להעביר תקציב מהם לחזקים.

חיים ביבס
גיל כהן מגן

עד כמה מנגנון המצ'ינג יוצר עיוותים בהקצאה לרשויות הערביות — לא ברור. המסמך של תאסק מציין כי משרד הרווחה מעריך שהרשויות הערביות מצליחות לנצל 95% מתקציבי הרווחה שלהן, וכי רק במיעוט המקרים הן מאבדות את תקציבן בשל חוסר היכולת להביא מצ'ינג. יחד עם זה, אין הערכה במסמך עד כמה דרישת המצ'ינג עצמה גורמת לעיוות בהקצאת המקורות, מאחר שמדובר בהקצאה זהה — ערערה ומודיעין נדרשות שתיהן להשלים את אותם 13% בחינוך ו–25% ברווחה, אף שברור שיכולותיה של ערערה פחותות בהרבה מאלה של מודיעין.

אינתיפאדה פוליטית של החזקים

המסמך של תאסק, כמו החלטת הממשלה, נמנעו מלעסוק בסוגית המצ'ינג, ולא ממורא הצעקות של מירי רגב — גם משרד התרבות לא נכלל בהחלטת הממשלה, לאחר שהשרה הנכבדה החליטה שהקצאה של 5% בלבד מתקציבה לתרבות ערבית זה די והותר — אלא ממורא עוצמתו של חיים ביבס.

הרשויות המקומיות החזקות, זה ידוע, מתנגדות לכל הצעה לבצע הסטה של תקציבים ביניהן, ושינוי במצ'ינג — למשל לדרוש ממודיעין לממן 50% מתקציבי הרווחה שלה, ולוותר לערערה על השתתפות באותו תקציב — נתקל תמיד באינתיפאדה פוליטית של התושבים החזקים ביותר בישראל.

זאת עובדה שכל ניסיון לבצע מצ'ינג בישראל עד כה — קרן ארנונה ממשלתית, שתסיט את כספי הארנונה של הממשלה רק לרשויות חלשות, או ניסיון לממן באופן שונה את תוספת הסייעת השנייה בגני הילדים — נתקל בהתנגדות של הרשויות החזקות. הגיעו דברים לידי כך, שאפילו התחיל להסתמן קרע בתוך מרכז השלטון המקומי בין הרשויות החזקות בראשות ביבס, שרוצות לשמור את כל הכסף שלהן לעצמן ומתנגדות לתקצוב דיפרנציאלי, ובין הרשויות החלשות בראשות ניר ברקת, שרוצות לראות את התקצוב הדיפרנציאלי מתקדם, ואת הפערים בין הרשויות קטנים.

הדברים נכונים במיוחד לגבי הרשויות הערביות — החלשות מכל. "אי־שינוי מנגנון המצ'ינג היא דרישה מרשויות ערביות חלשות להשתתף במימון שירותי רווחה וחינוך בדיוק כמו רשויות חזקות. זה אי־צדק משווע, וזאת מדיניות שהלכה למעשה מחזקת את האפליה בקבלת שירותים שממנה סובלים האזרחים הערבים", אומר על כך בעמותת סיכוי, העוסקת בשוויון אזרחי בין יהודים לערבים.

בעולם מאמצים מנגנוני איזון

הרשויות החזקות מעלות שלל טענות נגד התקצוב המפלה לטובה את החלשים, בעיקר שזה לא צריך לבוא על חשבונן, אלא על חשבון המדינה, וכן שתקצוב כזה יפגע במוטיבציה של הרשויות החזקות להשקיע ולהתפתח. "זה שאנחנו מצליחים, זאת לא סיבה לקנוס אותנו", אומרים ברשויות החזקות. וניתן להניח שכל תושב במודיעין, הרצליה, תל אביב או רעננה יסכים עם הדברים.

רק שזאת תפישה מעוותת, נצלנית ושגויה. במסמך שלה בחנה חברת תאסק מה עושות מדינות אחרות בעולם בבואן לטפל בפערים החברתיים בתוכן. התברר שאחד הכלים הנפוצים ביותר לצמצום פערים, וגם המצליחים ביותר, הוא דווקא זה של תקצוב דיפרנציאלי בין רשויות — כלומר שהרשויות החזקות מוותרות על הכנסות למען רשויות חלשות מהן.

נורווגיה, למשל, היא אחת המדינות שבישראל נוהגים להתייחס אליה כאל מדינת מופת. מדינת המופת הזאת מבצעת את מרבית צמצום הפערים שלה בין אזרחיה באמצעות תקציבי הרשויות המקומיות — 60% מתקציבי האיזון הניתנים לרשויות נורווגיות חלשות מגיעים אליהן מרשויות חזקות.

מנגנון האיזון בוחן גם הבדלים מבניים בהוצאות לתושב — כאשר רשויות שיש להן מעט הוצאות לתושב מקבלות על כך פיצוי; וגם הבדלים בהכנסות — כאשר רשויות שמכניסות פחות מהממוצע מקבלות על כך פיצוי מרשויות שמכניסות יותר מהממוצע.

מה שעובד באופן טבעי לחלוטין בנורווגיה, מבלי שתושב אוסלו יחשוב שהוא "פראייר" על כך שחלק מכספי המסים העירוניים שלו זורמים לתושבים בערים אחרות, עובד כך גם במדינות מצליחות אחרות. בשווייץ, למשל, מתקיים מנגנון איזון בין הקנטונים השונים, כאשר המטרה היא שלא יהיה אף קנטון שהכנסתו נמוכה מ–85% מההכנסה הממוצעת של הקנטונים במדינה. כך, כל רשות מקומית בשווייץ נמדדת לפי ההכנסות שלה, ומי שההכנסות שלה עולות על רף מסוים משלמת "מס איזון" לרשויות שההכנסות שלהן נמוכות.

אפילו בארה"ב הקפיטליסטית והניאו־ליברלית מתקיימים מנגנוני איזון. כך, במדינת ניו ג'רזי נקבעה מפת אזורי התעסוקה באופן מדינתי, אבל ההכנסות מאזורי התעסוקה מחולקים בין הרשויות לא על בסיס קרבה גיאוגרפית, אלא על בסיס צרכים.

למעשה, התקציב הפדרלי האמריקאי הוא בבסיסו תקציב דיפרנציאלי — הסיוע הפדרלי בתחומי הבריאות והחינוך למדינות השונות נעשה בהתאם לרמתה הכלכלית של כל מדינה. כך, בתוכנית הסיוע בתחומי הבריאות מדיקייד יש מנגנון מצ'ינג, שנע בין 18% ל–50% — לפי חוסנה של המדינה.

המחקרים שתאסק מצטטת מלמדים כי מדינות שבהן יש איזון הכנסות בין רשויות חזקות וחלשות, מצליחות לצמצם פערים בין רשויות בשיעור של 70%, לעומת צמצום פערים של 50% בלבד במדינות שבהן כל הסיוע לרשויות חלשות מסתמך על כספי מדינה, והרשויות החזקות אינן תורמות את חלקן.

אז כן, תושבו מודיעין יכולים להמשיך להסתמך על הווטו של ראש עירם חיים ביבס, ועל העוצמה שיפעילו הרשויות החזקות בישראל כדי שלא יילקח קמצוץ של כספי ארנונה מהן לטובת רשויות חלשות מהן. תושבי מודיעין גם יכולים לחוש עצמם נשכרים על כך. בפועל, הם טועים והם רק מזיקים לעצמם — כי המחיר שהם משלמים על הפערים החברתיים בישראל הוא גבוה פי כמה.

ממרכז השלטון המקומי נמסר בתגובה כי "מעולם לא דובר במסגרת הכנת תוכנית למגזר הערבי על מצ'ינג לרשויות. עמדתנו, שהוצגה בפני כל גורם ממשלתי ואחר, היא כי רשויות מקומיות בדירוג סוציו אקונומי 1–5, בהן גם רשויות המגזר הערבי, יהיו פטורות לחלוטין ממצ'ינג או לחילופין יחויבו רק עד 5%".

מחר: היהודים דופקים את הערבים — ובפועל דופקים 
את עצמם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#