לירן אבישר בן חורין על הסטודנטים היהודים בחו"ל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לירן אבישר בן-חורין: "הסטודנטים היהודים בחו"ל אומרים לעצמם: 'ישראל - כבר לא מותג להזדהות אתו'"

ראיון עם לירן אבישר בן-חורין, מנכ"לית ארגון מסע, לעידוד שהות של צעירים יהודים בישראל ■ "ישראל לא מספיק רלוונטית עבור יהודים בחו"ל" ■ 80% מצעירי ארה"ב היהודים עונים שלא חשוב להם להיות יהודים"

67תגובות

עו"ד לירן אבישר בן חורין. מנכ"לית ארגון מסע, לעידוד שהות של צעירים יהודים בישראל. היתה העוזרת המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה, נציגת המחלקה לעלייה בסוכנות היהודית בצפון אמריקה וראש המטה של מנכ"ל משרד רה"מ. מתגוררת בת"א, נשואה + 1

לירן אבישר־בן חורין, מתי התחלת לחשוב על שליחות בחו"ל?

בגיל 17, במשלחת של הצופים לטקסס. פתאום גיליתי שיש יהודים מחוץ למגדל העמק שבה נולדתי וגדלתי, ושאכפת לי מהם. זה היה אחד הרגעים שבהם היכתה בי התובנה הזאת, שאהיה שליחת עלייה באיזה שלב בחיי.

אני מבין, טיסות, מלונות.

לא, לא. התפישה בבית — אבא עלה ממרוקו ואמא מטוניסיה — היתה שכל היהודים שגרים בחו"ל בעצם פיספסו ושצריך לשכנע אותם לבוא לישראל.

ומה את חושבת על זה היום?

שזה לא כל כך פשוט. אתה מוכר את המוצר הכי מורכב בעולם. אתה מאמין בו אמונה עמוקה, אבל בכל זאת אתה מציע לאנשים שטוב להם ושיש להם הרבה ביקורת על מדינת ישראל לעלות.

זה לא עובד?

לא פשוט לאסוף את הילדים והחפצים ולעבור לבית אחר במדינה אחרת.

עו"ד לירן אבישר בן חורין
אמיל סלמן

דברים השתנו מאז שהיית בת 17.

המדינה שהיתה סביבה התרגשות גדולה ותמיכה חד־ערכית מקיר לקיר השתנתה, ולא בכל מצב שלה היא אור לגויים. המותג של ישראל כיום לא גורם ליהודים בחו"ל לרצות להזדהות אתנו. ישראל לא מספיק רלוונטית בעיניהם.

כנערה השתתפת בעוד משלחות לחו"ל?

בכיתה י', במסע לפולין, היה לי קרב עם שולמית אלוני שהיתה אז שרת החינוך. היא לא הבינה מה פשר המשפט שאמרנו, שאנחנו גאים ללכת עם דגל ישראל. ריאיינו אותי ב"ערב חדש" על העימות הזה.

בעצם היית סוג של ילדת פלא?

אני לא אגיד על עצמי דבר כזה, אבל התמודדתי בכל החידונים האפשריים, הייתי נציגה בכל הטקסים והמשלחות, כיהנתי במועצת הנוער ובמועצת תלמידים, ולמדתי פיזיקה וכימיה אף על פי שזה לא עניין אותי.

הוא שאמרנו.

זאת חוויית מצוינות. אבא שלי דחף אותי, התרגלתי לזה. אולי זה מנגנון פיצוי של ההורים, שהילדים משלימים את הפערים. במגדל העמק היה קל להתבלט.

קל להתבלט?

קל להיות כוכב. במגדל העמק החזקים היו עוזרים לחלשים. שבטיות וערבות הדדית, אבל כחוויה טבעית ולא פטרונית. באוניברסיטה נבהלתי. פתאום באו משכילים ובנים של. גם בצבא פתאום חשבתי על זה, שלא קל להיות סטאר.

ו..?

אמרתי לעצמי "תעבדי קשה ותצליחי". אבא שלי היה מתקשר ללחוץ. אבל באיזשהו שלב אתה מפסיק לחיות עם המבט כל הזמן ימינה ושמאלה, ומבין שיצאת מהפרובינציה למרכז השיח. סיימתי קורס קצינות בהצטיינות ובהמשך הייתי מפקדת קורס קצינות מדריכות שדה. כשסיימתי את לימודי המשפטים אמא אמרה ללכת להרוויח כסף, אבא אמר לשירות המדינה.

הלכת עם הגישה של אבא.

בראיונות עבודה במשרדי עורכי דין גדולים תמיד מתגאים בחוזי המיליונים שלהם. הם בסך הכל מעבירים כסף מכאן לשם, וזה לא נוגע בי. עשיתי התמחות אצל מני מזוז, כשהיה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ושימשתי כעוזרת המשפטית שלו כשמונה ליועץ המשפטי לממשלה. הוא לימד אותי לכתוב ולחשוב.

איך חווית את משרד המשפטים?

החשיפה שלי לשירות המדינה היא מהצדדים היפים. זה משרד חזק בעולם של נפילים. למדתי שם הכל על השירות הציבורי. כשנבחרתי להיות שליחת העלייה הראשונה של התנועה הרפורמית, מני לא חשב שזה נכון בשבילי, אבל אני לא רציתי להיות יועצת.

יועצת?

עיסוק במשפטים הוא דרך מדהימה להבין את העולם, כי אתה לומד לנוע בין האילוצים, אבל עורך דין הוא בסך הכל יועץ, ואני רוצה לעבוד עם אנשים, לייצר מדיניות ולהוביל אותה.

יש גם יועצים משפטיים שמובילים מדיניות.

יועץ משפטי צריך לייעץ, להגיד מה חוקי ומה לא. הגבול הזה מיטשטש בקלות כי לכולם יש אג'נדות. מני היה אומר שאחד הדברים החשובים בתפקיד הוא להחליט במה לא להתערב.

מה דעתך על האמירה של שרת המשפטים איילת שקד, שהיועץ צריך לעזור ליישם את מדיניות הממשלה, ולהיות "מישהו משלנו"?

אני נוטה להסכים שהרחקנו לכת ברמת המשפטיזציה, כל דבר נהפך למשפטי ואג'נדות משפיעות. אבל זה לחלוטין לא נכון להגיד שצריך איש משלנו. צריך משפטן חזק.

ואביחי מנדלבליט, המועמד היחיד לתפקיד, הוא משפטן חזק?

אביחי הוא איש חריף, מיוחד ופתוח. אזרחי ישראל התברכו בו בתפקיד היועץ המשפטי, באומץ לבו ובתבונתו. גילוי נאות: הוא יו"ר ועדת ההיגוי של מסע. הוא מונע ערכית ועשה רבות כדי לקדם את הפרויקט בשנתיים האחרונות.

ספרי מה למדת בעבודה עם יהדות צפון אמריקה.

זאת היתה שליחות עוצמתית מרתקת ומורכבת — איך להציל את יהדות אמריקה. אבל כמו שאמרתי קודם, שיח העלייה לא פשוט ואני חושבת שמה שאני עושה היום במסע הוא ערוץ יותר משמעותי.

תסבירי.

במקום לנסות להעלות אותם, מסע מביאה בכל שנה 12 אלף צעירים לישראל לכמה חודשים. חבויה כאן הנחה עמוקה שזה יביא יותר צעירים יהודיים לרצות לחיות כאן והנחה לא פחות עמוקה שהם יקשרו את גורלם בגורלנו אחרי שיהיו כאן תקופה משמעותית. הכוונה היא למשוך את הצעיר האמריקאי ששט לו מהקולג' לקריירה ורוצה קצת כיף במקום אטרקטיבי. ככל שנגיע למסה קריטית גדולה יותר, נצליח להטות את הכף בצורה משמעותית יותר. התוכנית שלי ל–2018 היא להגיע ל–20 אלף משתתפים בשנה.

למה כיום מסובך יותר מבעבר לשווק את העלייה?

החוויה השתנתה. בצפון אמריקה נוח לחיות כיהודי בעולם החדש, ואתה צריך סיבה טובה כדי להתעסק בשאלות של ישראל ויהדות. בין התוצרים של הפרויקט שלנו עדיין העלייה נראית לי התוצאה האופטימלית, הכי מרגשת, ואני תומכת בה. אבל מסע מניחה את קיומה של תפוצה ואומרת — בואו נשפיע על המשך קיום העם היהודי ועל הקשר בינו לישראל באשר הוא.

מי מממן את מסע ובכמה?

הסוכנות היהודית וממשלת ישראל, בהיקף של כ–67 מיליון דולר בשנה. יש לנו 30 עובדים בישראל ובעולם עוד כ–40, ובנוסף אנחנו נעזרים בפדרציות היהודיות.

בנימין נתניהו עם משתתפי מסע
אי־פי

מה אתם עושים בפועל?

יש לנו כמה תוכניות, למשל, פרויקט של חינוך שבו מתנדבים מלמדים אנגלית ומעבירים חוגים במתנ"סים. יש לנו פרויקט של התמחות רופאים מרוסיה ופרויקט במלונאות ותיירות. יש לנו מתמחים במשרדי האוצר והמשפטים והרבה מאוד שיתופי פעולה של מסע עם המשק. יש לנו גם תוכנית עם ההיי־טק הישראלי, שהוא מוקד משיכה.

המותג "סטארט־אפ ניישן" עובד.

כן, ישראל בולטת במיתוג הזה. המשתתפים במסע יוצאים בכל מקרה לשנת התמחות והתנסות, והשאלה היא איך להציע להם משהו יותר שווה מברלין, פריז ורומא, ואיך להיות מוקד משיכה מספר 2 אחרי עמק הסיליקון. מסע נהפכה לאחד הגורמים שמעשירים את ההיי־טק בישראל. מבחינתם זאת פנייה אסטרטגית.

בניגוד לפנייה ללב היהודי שלהם?

כן, פעם היו פונים לתנועת הנוער מתוך שיח ציוני, היום אומרים להם שזה יקדם את הרזומה שלהם. הם באים לכאן לחצי שנה או שנה ומתמחים בגוגל, בצ'ק פוינט, בווייז וגם בסטארט־אפים.

הם נהנים מכל זה? נתרמים?

מה אתה מדבר, זאת השנה הכי טובה בחיים שלהם.

אז איפה הבעיה?

יהדות התפוצות שולית מבחינת הציבור והממשלה. זה לא מטריד כאן אף אחד. מתי זה מעניין? כשהם תומכים בהסכם עם אירן.

הם תומכים בהסכם עם אירן?

הבעיה היא שאנחנו לא חיים בהבנה עמוקה — לא לברית הגורל שבינינו ולא למשמעות העמוקה שלהם בחיינו. המחקר האחרון שנערך בארה"ב, שהיה גדול ומושקע במיוחד, הראה שיותר מ–80% מצעירי ארה"ב היהודים עונים שלא חשוב להם להיות יהודים ושהעובדה שהם יהודים לא משמעותית בזהות שלהם.

מדהים ועצוב.

מעבר לזה שלישראל יש בעיה גדולה במדיניות החוץ, הסכנה הגדולה היא שאין לך צבא ואין לך לוחמים. כשראש הממשלה בנימין נתניהו עשה את תרגיל השתיקה באו"ם, חשבתי לעצמי שהוא אולי מלין על העולם, אבל אנחנו בעצם נכנסים לעידן שבו צעירי צפון אמריקה היהודים שותפים לשתיקה הזאת.

שתיקה שלטענתך חמורה יותר ממחלוקת?

כן, יש הבדל בין היעדר תמיכה וניכור לבין שתיקה. כעס וחוסר הסכמה זה עוד טוב, כי זה בא ממקום של אכפתיות. אני מוטרדת לא מאירן אלא מהשותקים, הם עושים צ'ק־אאוט מהשיחה אתנו. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איך זה ייראה בעוד 30 שנה. זאת שאלה עמוקה וקיומית לאינטרסים האסטרטגיים שלנו, הסיפור הזה של חיבור צעירי העולם לישראל.

איפה המנהיגות היהודית?

המנהיגות היהודית הוותיקה מזדקנת, המנהיגות הצעירה מדולדלת ושותקת, זאת תמצית הסיפור. אחד הדברים המרכזיים שאנחנו עושים הוא הכשרת 500 בוגרים בשנה למנהיגות. כיום ישראל כל כך אנדרדוג בקמפוסים, והסטודנטים היהודים לא יודעים את התשובות. אין להם נרטיב מגובש כדי להתמודד עם השיחה.

איזו שיחה? על הכיבוש?

בכלל על כל האנטי־ישראל ועל ה–BDS. הם אומרים לעצמם: ישראל היא כבר לא מותג שבא לי להזדהות אתו, אז אני פשוט אצא מהשיחה. לא הצלחנו לפתח את תחושת השייכות. כל הקרבות של תגלית, מסע ואחרים באים להילחם בזה. האקדמיה היא אחד האזורים הרגישים. זה הסיפור הבא של מסע.

הסיפור הבא מבחינת שיתופי פעולה?

בכל שנה יוצאים מארה"ב 300 אלף סטודנטים לחו"ל, וישראל נמצאת רק במקום 24 בתחום זה. המטרה שלי היא להיכנס לרשימת עשר המדינות הראשונות. תחשוב מה היה קורה אם ישראל היתה נהפכת ליעד טרנדי בולט לסטודנטים. כיום אוניברסיטאות לא רואות מספיק את הערך בזה. גם למדינה יש אינטרס רחב בבינאום האקדמיה.

איך הם רואים את הוויכוח סביב שוברים שתיקה?

זה ויכוח שקיים באזורים ספציפיים של השיח היהודי־אמריקאי ובוודאי בזירה האמריקאית הלא־יהודית. אני באופן אישי מתקוממת נגד הקמפיינרים של שוברים שתיקה. אין בזה יסוד אמיתי או תכלית של תיקון פנימי.

הסכסוך הוא לא הדבר היחיד שמטריד אותם.

חלק גדול מהשבר קשור לפלורליזם היהודי, ליחס שלנו לרפורמים, לכפייה הדתית, למעמד האשה בסוגיות דת — זאת הבטן הרכה. זה כבד יותר מהסכסוך, וזה מטריד מאוד ומקומם את יהדות צפון אמריקה. לכן היחס שלהם לישראל אמביוולנטי. הייתי לא מזמן בבית כנסת בפארק אבניו בניו יורק, הרב הזכיר את ישראל, שמחתי, ואז הוא סיפר להם שבישראל לנשים אסור להדליק חנוכייה בכותל וממליץ להם לחתום על עצומה של יו"ר נשות הכותל ענת הופמן, שמציעה להחרים את טקס הדלקת הנרות הממלכתי. זאת יהדות שלמה מעבר לאוקיינוס שתופסת את יהדותה בדרך אלטרנטיבית ומרגישה שאין לה מקום אצלנו. כמובן שהסכסוך לא תורם, ויש גם קשר בין הדברים, כי יהדות צפון אמריקה היא ליברלית. יש פער תפישתי גדול מאוד.

והמנהיגות הישראלית לא מודעת?

המנהיגות הישראלית מקבלת החלטות לפי מה שחשוב לישראל, ובצדק, כי לאזרחי ישראל יש מניית זהב בניהול ענייניה הפנימיים של מדינת ישראל, אבל היא צריכה לתת יותר מקום בשיקול הדעת לעמדות ולרגשות של יהדות צפון אמריקה. פגשתי יהודים רפורמים שאמרו לי "רגלי לא תדרוך בישראל".

אז מה כבר תעזור חצי שנה בישראל?

אני רוצה שהם יבינו את המורכבות של הדברים, שלגיטימי להיות ביקורתי אבל שהמרקם של החברה הישראלית עדין ושהפתרונות לא קלים. לכן אני מנהלת את הארגון הזה תחת הנחת עבודה ששנה או חצי שנה שבה הם חיים אתנו, לא כמו תיירים, אלא קמים בבוקר הולכים לעבוד, רצים לממ"ד כשיש טילים, חווים את אותן חוויות, רואים את הטוב הרע והלא נורא — עושה את ההבדל. אני תמיד אומרת להם, בואו תהיו חלק מהסיפור, תסייעו בפתרון, אני מזמינה אותם להשתתף במיזם הכי גדול של העם היהודי. לא משנה לי מה יהיו הדעות שלהם וממה יהיה להם אכפת — בדואים בנגב, פערים חברתיים, מאבק נשות הכותל או כל דבר אחר, העיקר שיהיה להם אכפת ממשהו.

אנחנו הולכים אחורה או קדימה?

אנחנו לא דוהרים קדימה.

מה קורה בשאר המדינות שבהן יש יהודים?

בארה"ב התמונה מורכבת, אבל יש לנו 110 אלף בוגרים בעולם, 50% מהם מחבר המדינות לשעבר, ושם הכפלנו את ההשתתפות. אנחנו צומחים בצרפת. דרום אפריקה הוא אזור מרתק שבו יש היפוך יוצרות, כשהאדם הלבן והיהודי שואל את עצמו "לאן פניי". רוב הסיכויים שהם יעברו לאוסטרליה, אבל זה מחייב אותנו להיות עירניים ולנצל הזדמנויות.

טרור ואנטישימיות טובים לביזנס שלכם.

המצב הגיאופוליטי משפיע. אם אתה רוצה לצאת מכלכלה נחשלת, אתה נזכר שאתה יהודי. גם בדרום אמריקה פתאום מסתכלים החוצה. יש כוח לזה שכל יהודי בעולם מחזיק אזרחות יהודית, ולבוא לשנה זה בכלל נוח.

כששר החינוך והתפוצות נפתלי בנט חזר באחרונה מביקור בבית ספר קונסרבטיבי בארה"ב, הוא חטף ביקורת חריפה, בין היתר מהרב הראשי, שאמר שאסור היה לו לבקר שם. בכירים ברבנות אמרו שזה מסכן את העם היהודי ורבנים אחרים דיברו על שואה רוחנית.

רק כ–10% מאוכלוסייתה היהודית של צפון אמריקה הם אורתודוקסים. אם מישהו מציע לשר התפוצות להיות שר של אותם 10% בלבד, הרי שהוא חוטא לערך של המשך הקיום היהודי. זה כמו להציע לשר החינוך שיהיה שר החינוך רק של הממלכתי־דתי.

מנגד, בנט אמר בתשובה לביקורת: "אנו נמצאים היום במצב חירום ליהודי התפוצות, כאשר תופעת ההתבוללות מגיעה למיליוני יהודים".

בנט פונה לאחים בתל אביב, ואין לי ספק שעליו לפנות לאחים הקונסרבטיבים והרפורמים בכל מקום בעולם. אני נמנית עם אלה שרואים ערך, מהות ומשמעות קיומית בהמשך קיומו של העם היהודי ואני ערה לאתגרים הניצבים בפניו, אבל כשפונים לאלה שלא חשים כמוני, שיח ההצלה והחירום אינו שיח מקרב, אלא פטרוני. יהדות העולם שלא רואה ביהדותה מרכיב משמעותי בזהותה לא חשה שהיא זקוקה להצלה. רק התקרבות פנימית ואמיתית לרכיבי הזהות והלאומיות העברית־יהודית־ישראלית יכולים למשימה הזאת.

המתח בין בנימין נתניהו לנשיא ארה"ב ברק אובמה ודאי לא מסייע למשימת ההתקרבות הזאת.

יהדות צפון אמריקה מאופיינת בפטריוטיות אמריקאית, ולכן המתח הזה מייצר חוסר נוחות. יש לנו נטייה להגיד "אתם לא גרים כאן, אל תנהלו אותנו", אבל נתניהו הוא גם ראש הממשלה שלהם, והם רוצים מנהיג שהם יכולים להזדהות אתו. מנגד, אובמה הוא הנשיא שלהם. עם זאת, דווקא נתניהו מבין בשיח תפוצות ויודע מה חשיבותו האסטרטגית קיומית לישראל. הוא רואה ערך בפרויקטים שלנו.

אם הוא מבין כל כך טוב, איך הוא הולך כל כך חזק נגד הממשל האמריקאי?

כי הוא חושב שהם טועים ושמה שהוא עושה בישראל הוא טוב. זה לא אומר שהוא לא מביא אותם בחשבון. הסיפור של העולם היהודי מעסיק אותו.

ואיך הוא נכנע לחרדים בנושאים דתיים?

לפחות הוא יודע שזה נמצא בלבה של המחלוקת. פוליטיקאים אחרים לא מתעניינים בזה.

את נתניהו את מכירה די טוב.

כן, כשחזרתי מהשליחות בניו יורק שימשתי עוזרת של אייל גבאי, שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ובהמשך הייתי ראש המטה של הראל לוקר שהחליף את אייל. זה בית הספר הכי טוב לניהול מדיניות.

מה למדת אצל נתניהו ולוקר?

שהאתגר הכי גדול הוא הניווט בין המשולש של צורכי הציבור, האילוצים הפוליטיים והאילוצים התקשורתיים. המערכת הזאת, שבכל המדינות המערביות מתמודדים אתה, היא כאוטית ולא פתירה.

אז מה עושים?

החוכמה היא להתנהל בצורה האופטימלית: שיהיו אנשי מקצוע חזקים, שיהיו אנשי תקשורת טובים ולא מזיק שיהיו גם כמה אנשים שמבינים פוליטיקה. להגיד לך שלא נכשלנו במהלכים, כשראש הממשלה החליט לוותר? זה קורה. אבל כל הזמן צריך לחתור למטרות ובסוף סופרים הצלחות. היו מהלכים גדולים שעבדנו עליהם, ואז אתה רואה אותם טובעים מול העיניים.

למשל?

החלטת הממשלה בנושא הבדואים בנגב, או רפורמת המרפסות. דברים שאחרי שאתה עובד עליהם שנים אתה פתאום נכנס בקיר של הפוליטיקה. מצד שני, יש המון דברים גדולים שהצלחנו להעביר. מעבר צה"ל לנגב הוא קרב ענק שניצחנו בו. או מהפכת הסייבר בנגב. יש פירות. הרפורמה בנתיבי ישראל היא דבר ענק.

אבל בסוף התהליך מתברר שהשחיתות לא נעלמה.

כבישי ישראל עברו מהפכה בעשור האחרון. זה אחד הדברים שאני מרגישה שמה שרואים מכאן לא רואים משם. ההסתבכות ברכבת הקלה בתל אביב מראה שיש דברים שלא יודעים לעשות ויש דברים שעושים מעולה. יש קרבות שמצליחים ויש קרבות שנכשלים. אני שייכת לפקידי ציבור שלא מתייאשים, אלא שחושבים שאסור שידיהם של שליחי הציבור יירפו, כי זה הכי חשוב גם אם לא מצליחים. אני יכולה להתאכזב ולהצטער, אבל אין מקום לייאוש.

התחושה היא שבמגזר הציבורי שולטים הזנחה וקיפאון.

אני לא חווה את ישראל כמוך. בהשוואה למדינות אחרות בעולם, הישראלים מאושרים — אבל יש להם נטייה להסתכל בביקורתיות. אני בוגרת של פרויקט מעוז, ארגון שמאתר ומכשיר מנהיגים לשירות הציבורי.

הפרויקט המדהים הזה הוא דווקא הוכחה לכך שהמערכת מאובנת ושרק באמצעות התערבות חיצונית אפשר לקדם דברים.

זה פרויקט מנצח ומה שחשוב שבסוף הוא שיש עתודות לשלטון המקומי ולמשרדי ממשלה. ברור שנדרשת רפורמה במערכת הציבורית הישראלית. זה קריטי. איך להזין כל הזמן את המערכת באנשים סופר־איכותיים. זה מאבק מספר אחת בשחיתות ובבטלנות. פיתוח אנשים זה תחום שהמדינה חלשה בו.

די מהר אחרי שהגעת למשרד ראש הממשלה החלה המחאה החברתית. פתאום היה לחץ בלשכה.

אייל גבאי חבש כובע ויחד יצאנו להסתובב ברוטשילד, לשמוע מה הם אומרים, מה כואב להם. רצינו לעזור, להביא פתרון. זאת היתה תקופה מרתקת בתולדות החברה הישראלית, שבה המטוטלת עברה מהשיח הביטחוני, מהסכסוך וההישרדות — לשיח על איזה חיים יהיו לנו פה. זה מרגש ומדהים וסימן לנורמליזציה.

ונתניהו הקים ועדה ומיסמס את המחאה.

ועדה זה מנגנון שפותר כל משבר. אבל זה לא תמיד רע. לפעמים הוועדה מקצועית והיא מביאה המלצות טובות וזה עובד.

זה עבד ונתניהו ניצח בשתי מערכות בחירות מאז.

בסופו של דבר הבחירות מוכרעות לפי דמות המנהיג, שלו יש כוח להתמודד עם אתגרי הביטחון. אנחנו לא מצליחים לצלוח את השלב הזה ולכן קשה להשאיר את השיח החברתי־כלכלי באוויר כל הזמן. אם האסלאם הקיצוני יתבלט יותר בעולם, כמו שזה נראה כעת, גם את הבחירות הבאות יכריע השיח הביטחוני.

לכולם פתרונות די דומים.

יש הבדל בפיגורה. זה לגמרי שיח על אישיות. אנשים רוצים מישהו שגורם להם ביטחון.

ונתניהו בורח לשם.

זה אזור שמעניין אותו, וזה לגיטימי שהוא יברח לאן שנוח לו. אין לו מתחרים באזור הזה. לכן צריך מנכ"ל משרד ראש ממשלה חזק עם אג'נדות, שדוחף את השיח החברתי־כלכלי, שומר אותו בתודעה ומביא אותו לקדמת הבמה.

הפוליטיקה והביורוקרטיה דוחפות אותנו למקומות לא טובים.

המפתח הוא לשים אנשים טובים שבאים לעשות את הטוב. ככל שיהיו יותר אנשים כאלה יהיה יותר טוב. אי־אפשר לחסל את הביורוקרטיה וגם לא צריך. זה שומר סף. צריך מנגנון נכון וצריך איזונים ובלמים. ברור שהמערכות שבויות, אבל אני רואה גם פוליטיקאים מוכשרים.

תני שמות.

בנט הוא איש מוכשר. יאיר לפיד מוכשר. הם באו לעשות דברים טובים וניסו להביא אנשים טובים. אני שייכת לאנשים שחושבים שגם נתניהו רוצה טוב. הוא אידיאולוג שרוצה את טובת המדינה.

זאת לא השאלה. כולם רוצים טוב.

יש פוליטיקאים אידיאליסטים ויש שטחיים ופחות מוכשרים, שמה שמניע אותם זה רק הרצון לכוח. יש פוליטיקאים מביכים ובינוניים.

את רואה את עצמך בפוליטיקה?

אני ארצה להשפיע על המרחב הציבורי, דרך פוליטיקה או דרך פקידות מקצועית בכירה. לפעמים מנכ"ל של משרד ממשלתי בולט משפיע יותר מח"כ.

תני הצעה אחת לשיפור המגזר הציבורי.

כמה שיותר נשים בעמדות מפתח. ישבתי בדיונים רבים עם האנשים הכי מרכזיים, הרבה פעמים הייתי האשה היחידה בחדר. זה קריטי בטיוב המערכת הציבורית, הן מביאות משהו קונסטרוקטיבי, הן מנהלות טובות, המערכת חסרה בניהול.

אז למה עזבת את משרד ראש הממשלה?

רציתי לנהל משהו בעצמי והרגשתי שזה נכון לי. במשרד ראש הממשלה אתה כל הזמן מלווה את המציאות, רציתי משהו גדול ומשמעותי ולקחת אותו קדימה, משהו שאפשר לזוז אתו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#