עשור לרפורמת בכר: מה נשאר מהמהלך הנועז של בנימין נתניהו ואריאל שרון - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עשור לרפורמת בכר: מה נשאר מהמהלך הנועז של בנימין נתניהו ואריאל שרון

רפורמת בכר הולידה ייעוץ אובייקטיבי, חתכה את דמי הניהול, שיפרה את התשואות לעמיתים ואיפשרה את צליחת המשבר הפיננסי של 2008 ■ מנגד, הרפורמה סייעה להיווצרות מפלצות הביטוח, הובילה לשכר מנופח בענף הפיננסים, והותירה את הבנקים גדולים וחזקים מדי

11תגובות

רפורמת בכר היתה מהלך נועז שהתאפשר הודות לנחישותם של שר האוצר בעת ביצועה, בנימין נתניהו, ושל ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, שהעניק לו גב רחב. השניים הצליחו להוביל את המהלך למרות המלחמה שניהלו נגדם הבנקים וההסתדרות. אלה העלו שתי טענות עיקריות ומופרכות מעיקרן: אלפי עובדים יפוטרו מהבנקים, ונכסי הציבור יופקרו.

ערב הקמתה של ועדת בכר היתה לבנקים שליטה כמעט מוחלטת בניהול כספו של הציבור — 95% מקופות הגמל ויותר מ–90% מקרנות הנאמנות נמצאו אז בבעלות הבנקים. השליטה הזאת מנעה מכספי הלקוחות לזוז למקום אחר — בקרנות ובקופות שניהל כל בנק השקיעו כמעט רק הלקוחות של אותו בנק. התקיימותה של זהות כמעט מוחלטת בין לקוחות הבנקים למחזיקי הקופות והקרנות הדגימה היטב את הבעיה. הסיבה לכך היתה פשוטה: הלקוחות היו שבויים של הבנק וקיבלו ייעוץ פיננסי מוטה ולא אובייקטיבי.

יוסי בכר ובנימין נתניהו
אייל טואג

חמור מכך, לבנקים לא היה שום תמריץ לספק ללקוחות שלהם שירות טוב. התשואות שהם ייצרו בקרנות ובקופות היו נחותות במידה משמעותית לעומת בתי השקעות פרטיים, אך זה לא הפריע להם להמשיך לשווק ללקוחותיהם עוד ועוד מאותה סחורה פגומה. היועצים, למרות חוק הייעוץ, שחייב אותם להתחשב בטובת הלקוח בלבד, פשוט הבינו את רוח המפקד ובאיזה צד מרוחה פרוסת הלחם שלהם. הם הקפידו לרכוש בעבור לקוחותיהם רק את הקרנות והקופות של הבנק שהעסיק אותם.

בשלהי 2005, מיד עם יישום הרפורמה, התחילו הקופות ובעיקר קרנות הנאמנות להימכר לגופים פרטיים. מהר מאוד התברר שהיועצים אינם באמת מאמינים במוצרים שהם עצמם שיווקו עד לפני זמן קצר. אחדות מחברות הקרנות של הבנקים התרוקנו במהירות מכספי הלקוחות, שעברו לחברות קרנות מתחרות.

הרעיון המרכזי של רפורמת בכר היה לשחרר את הלקוחות מלפיתת הבנקים בניהול כספם הפנוי. היא אסרה על הבנקים להיות בו זמנית יצרנים של קרנות נאמנות וקופות גמל, ובמקביל לשמש יועצים "אובייקטיביים" לכאורה ללקוחות בשאלה "מה לעשות עם הכסף". בכך ביקשה הוועדה לתת פתרון לבעיית הריכוזיות הגבוהה בשוק ההון, שהתבטאה בשליטת שני הבנקים הגדולים — הפועלים ולאומי — בחלקים גדולים של הפעילות הפיננסית.

מטרה זו הושגה, אך המערכת הפיננסית הישראלית נותרה מעוותת. ועדת הריכוזיות, שהמלצותיה נחקקו לפני כשנתיים, עשתה צעד נוסף בכיוון הזה, כשביקשה להפריד את הבעלות בין חברות ריאליות לחברות פיננסיות. ואולם גם אחרי שתי הרפורמות האלה, של ועדת בכר ושל ועדת הריכוזיות, פירוק הריכוזיות בענף הפיננסים מחייב עוד הרבה עבודה.

ועדת בכר סללה את הדרך והניחה את התשתיות לשינויים מופלגים בשוק ההון הישראלי, שרובם חיוביים. הנה כמה מהבולטים בהם.

דמי הניהול

שוק האשראי לחברות התרחב 
שווי השוק המצרפי של האג"ח הקונצרניות בבורסה של תל אביב.
צמח מכמעט 0 ב-1995, לכ-280 מיליארד שקל ב-2015

אחת ההאשמות הגדולות שהועלו נגד ועדת בכר היתה כי דמי הניהול יעלו, אולם זו היתה האשמת סרק. ניתן לומר באופן חד־משמעי — דמי הניהול בשוק ההון נמוכים היום ביותר מחצי מדמי הניהול שהיו לפני יישום המלצות הוועדה.

בקרנות הנאמנות ובתיקי ההשקעות דמי הניהול התחילו לרדת מיד, בשל התחרות הגדולה שנפתחה בשוק. הם ירדו אף שיצרני הקרנות נאלצו לשלם עמלות הפצה גבוהות יחסית לבנקים.

בניגוד לשוק הקרנות והתיקים, הדינמיקה בקופות הגמל היתה קצת שונה. למעשה, זהו שוק שנותר מעוות עד היום (ראו בהמשך). ההתחלה היתה גרועה במיוחד ללקוחות: בחלק מהקופות שנרכשו מהבנקים הזניקו את דמי הניהול — העלאה שהקפיצה את הרווח של הגופים שרכ­שו את הקופות, אבל לא לאורך זמן. דמי הניהול בקופות ירדו בהמשך בעקבות לחץ ציבורי ושינויים רגולטוריים שהנהיג משרד האוצר, ובהם תקרת דמי ניהול נמוכה יותר. בסך הכל, דמי הניהול בשלושת המוצרים (קרנות, קופות ותיקים) ירדו דרמטית — מכ–1.6% בשנה בממוצע, לפחות מחצי מכך כיום.

ניהול ההשקעות

ניהול ההשקעות שסיפקו הבנקים ללקוחותיהם היה נחות, ולאחר מכירת הקרנות והקופות, הוא נהפך למקצועי הרבה יותר. עם זאת, גם כיום הרמה המקצועית בחלק מבתי ההשקעות ובחברות הביטוח אינה גבוהה דיה. הציבור הרחב אינו מעניק פרמיית ניהול למרבית מנהלי ההשקעות.

איכות ניהול ההשקעות אינה נחשבת גורם משיכה, וההחלטות מתקבלות במידה רבה בהת­אם לעלות — גובה דמי הניהול, או גודלו של בית ההשקעות, המשמש פרמטר לאמינות ואחריות. רוב המועסקים בשוק ההון עובדים בשיווק ובמכירות, מצב שמנפח את העלויות ואינו תורם הרבה ללקוחות.

דודו בכר

את הפרמיה על ניהול השקעות מקצועי גורפים בעיקר שני המנצחים הגדולים של השנים האחרונות: בתי ההשקעות ילין לפידות ואלטשולר שחם. שניהם הציגו ניהול מקצועי ויכולת לייצר מותג ותשואות עודפות. ביצועיהם הזרימו עשרות מיליארדי שקלים לקרנות ולקופות שהם מנהלים. בשנים שלפני ועדת בכר יכולת מקצועית כזו לא היתה יכולה כמעט להיות מתורגמת לאמון מצד המשקיעים, מכיוון שהבנקים שלטו לגמרי בערוצי ההפצה.

במקביל, נולדו הקרנות הכספיות, שהעניקו פתרון מצוין לציבור שחיפש השקעות סולידיות והתאכזב מהתשואה של הפיקדונות בבנקים. הקמתן היתה הברקה של רשות ניירות ערך, שהורידה בחקיקה — לאחר יישום המלצות ועדת בכר — את עמלת ההפצה שמשלמות הקרנות לבנקים. הקרנות הכספיות עוררו תחרות בין בתי ההשקעות, וגם כיום, כשהריבית אפסית והקרנות הכספיות כבר אינן בשיאן, הן מנהלות עשרות מיליארדי שקלים.

השירות ללקוח

בעבר השירות היה ידני ואטי, וניתן כמעט רק בסניף הבנק. במסגרת מהפכת שירות כללית בעולם הפיננסים, הוקמו בבתי ההשקעות ובחברות הביטוח מרכזי שירות טלפוניים, ונפתחו מחלקות לשימור לקוחות. במקביל, רבים עוקבים אחרי החשבונות שלהם באינטרנט. כל אלה יוצרים קשר צמוד יותר בין הלקוח ליצרן. קשר כזה תורם לעתים להפחתת דמי הניהול.

שוק האשראי הקונצרני

בעשור האחרון חל גידול עצום בגיוס ההון של חברות במשק. הן זיהו את הביקוש העצום של שוק ההון לאג"ח וגייסו מאות מיליארדי שקלים. הנתח של הבנקים בעוגת האשראי במשק הצטמק לפיכך, וחלקו של האשראי החוץ בנקאי גדל.

מי מנהל אשראי מוצלח יותר, ומי מוחק פחות הלוואות — הבנקים או הגופים בשוק ההון? על כך אין עדיין תשובה חד־משמעית. הבנקים, העוסקים בניהול אשראי מאז היווסדם, התגלו לא פעם כספקי הלוואות גרועים, בעיקר כשהעניקו מיליארדים לטייקונים כמו נוחי דנקנר, אליעזר פישמן ומוטי זיסר — אך גם בשוק ההון היו כמה קריסות כואבות והפסדי אשראי שלא היו צריכים להתרחש.

העמידות בפני 
משבר פיננסי גדול

המשבר הפיננסי והכלכלי של 2008–2009 הכה בשוק ההון זמן קצר בלבד לאחר רפורמת בכר. גם מי שחשב שיקרה משבר לא היה מוכן לעוצמה שלו. לא הבנקים, לא בתי ההשקעות ולא חברות הביטוח.

המשבר חשף כשלים בשוק הישראלי בכלל, וברפורמת בכר הצעירה בפרט. הוא הדגים לציבור מהי המשמעות של חשיפה גדלה והולכת לנכסים בעלי סיכון — מניות ובעיקר אג"ח קונצרניות. אמנם גם הבנקים (בעיקר בנק הפועלים) הפסידו כסף גדול (באג"ח מגובות במשכנתאות), אך הגופים בשוק ההון סבלו מהפסדי עתק. אחת התוצאות הקשות היתה שורה של הסדרי חוב (תספורות) בסך מיליארדי שקלים.

עם זאת, בדיעבד התברר כי לרפורמת בכר היתה דווקא השפעה חיובית על תוצאות המשבר הפיננסי בישראל; ועובדה היא שהוא חלף באופן כמעט מינורי. אף בנק ישראלי לא קרס ולא נקלע למשבר של ממש. לא בטוח שכך היה קורה אילו בזמן המשבר הבנקים היו עדיין הבעלים של קופות הגמל וקרנות הנאמנות.

האם הדבר היה מוביל לניגודי עניינים אצלם בגלל תפקידם, כמנהלי כספים של הציבור וגם כחתמים־מנפיקים וספקי אשראי של חברות עסקיות? כיצד, למשל, היו הבנקים מצביעים באסיפות בעלי החוב של החברות שנקלעו לקשיים? האם היו חובשים את כובעם כבנקים הנושים או את כובעם כמנהלי כספי הציבור בקרנות הנאמנות וקופות הגמל? מה היו מייעצים ללקוחות שבאים להתלונן על הפסדי הון גדולים במהלך המשבר?

היועצים נהפכו לאובייקטיביים, וגם הבנקים הרוויחו

לאחר חקיקת הרפורמה, הבנקים הצליחו למכור את הקרנות והקופות שלהם במחירים גבוהים, שלא חזרו מאז. זה היה מהלך חכם מבחינתם. לו היו מחכים, היו מקבלים על אותם נכסים אולי חצי מחיר. אם הקרנות והקופות היו נשארות ברשותם, ההכנסות מהן היו צונחות בוודאות.

הפרידה מנכסי הקופות והקרנות גם שידרגה את מעמדם של היועצים בסניפים וגאוותם המקצועית גברה. כעת הם יכולים להמליץ על מוצר בלי שיש להם בו ניגוד עניינים כמעט.

הכישלון בהבאת גופים זרים והתנפחותן של מפלצות הביטוח

האכזבה הגדולה מרפורמת בכר היא העובדה שכמעט לא נולדו גופי ניהול כספים חדשים. לשוק הישראלי גם לא נכנסו גופים פיננסיים זרים גדולים, שהיו יכולים לעודד כאן תחרות. זאת, מבלי להביא בחשבון את שתי הקרנות — יורק ואיפקס — שרכשו בזו אחר זו את פסגות. מה שקרה הוא שכמה בתי השקעות כמו מיטב־דש, פסגות, אקסלנס ואחרים צמחו מאוד, וכיום הם מנהלים נכסים במאות מיליארדי שקלים — אך הציפייה לכניסה של גופי ניהול השקעות מחו"ל נכזבה.

ניסיון אחד להקים בית השקעות חדש על בסיס נכסים שנרכשו מהבנקים דווקא נכשל. הכישלון הזה נרשם על שמה של קרן ההשקעות מרקסטון. היא הקימה בית השקעות בשם פריזמה, שנפל בגלל ניהול כושל ועודף יהירות.

כל זה מתגמד נוכח הפיכת חברות הביטוח למפלצות פיננסיות של ממש. החברות נהנו לא רק מהתוצאות של ועדת בכר, אלא גם ממכירת קרנות הפנסיה ההסתדרותיות, שהתרחשה שנתיים לפני עבודת הוועדה, וכן מחוק פנסיית חובה, שנחקק לאחר מכן. חברות הביטוח, שבסך הכל נכשלו בניהול כספי הציבור בבתי ההשקעות שהקימו, נהפכו לגדולות מדי — וכמעט החליפו את הבנקים בעוצמה וביכולת שלהן לגייס לקוחות גם כשהן מספקות שירות רע.

לכך יש להוסיף מוצר יקר ובעייתי שחברות הביטוח משווקות זה שנים — ביטוח מנהלים. במוצר הזה כמעט לא נגעו מאז, ורק עתה האוצר מנסה לטפל בו ולייצר מולו תחרות.

שכר המנהלים זינק

עם ההשפעות השליליות של רפורמת בכר אפשר למנות את התגמול המוגזם בשוק ההון. הגידול העצום בשווי התיקים המנוהלים בבתי ההשקעות ובחברות הביטוח, ההיסטריה השיווקית סביב קופות הגמל, ובכלל הצמיחה המטאורית של שוק ההון והפיכתו לשוק "בסגנון אמריקאי" העשירו מאות מנהלים בשוק ההון, שקיבלו ועדיין מקבלים שכר גבוה מדי.

מדובר בתופעה מטרידה מוסרית, שגם פוגעת בניהול ההשקעות. עלויות שכר גבוהות מתורגמות לדמי ניהול גבוהים, ובהמשך לניגוד עניינים. למנהלי השקעות קשה במצב כזה להצביע נגד תנאי שכר חריגים בחברות הבורסאיות שבהן הם משקיעים. עוד יותר מכך, קשה להם להתנגד לשכרם של מנהלים בגופים פיננסיים אחרים בשוק ההון, כמו חברות ביטוח ובנקים.

ענף הגמל עדיין מעוות

החיסכון הפנסיוני בישראל נשלט ברובו על ידי סוכני הביטוח, שהצ­לי­חו בעזרת לובי חזק להכניע את הכנסת בעת חקיקת הרפורמה. למענם נוצר אז עיוות בחוק, שלפיו הבנקים אמורים להעניק ייעוץ פנסיוני ללקוחות שלהם — אבל בתנאי שהם מייעצים רק לגבי מכשיר פנסיוני אחד מתוך השלושה הקיימים.

הכנסת אסרה דה פקטו על הבנקים לייעץ בתחום הביטוח, והשאירה את השטח ריק מתחרות לטובתם של סוכני הביטוח. בכך הקריבה הכנסת את האינטרס של הציבור לקבל ייעוץ הוגן על מזבח האינטרס של סוכני הביטוח. הפיקוח על שוק ההון במשרד האוצר הכניס פה ושם שינויים (בעיקר תקרה סבירה לדמי הניהול), אך השוק הזה עדיין בעייתי, והמשולש יצרן־סוכן־לקוח פועל באמצעות תמריצים מעוותים שפוגעים בלקוחות.

שרשרת של ועדות

ועדת בכר היתה רק חלק משרשרת רפורמות, שהתחילו שנים לפניה. ועדת בייסקי, שהוקמה לאחר משבר מניות הבנקים ב–1983, המליצה למנוע מבנקים להיות בעת ובעונה אחת מלווים, לווים, בעלים של חברות, חתמים, ברוקרים וגם בעלים של קופות גמל וקרנות נאמנות שמשקיעות בחברות שבבעלות הבנקים. ועדת בייסקי היתה הבסיס האידאולוגי לוועדות המקצועיות שבאו אחריה, שהמלצותיהן יושמו בחלקן.

באמצע שנות ה–90, המליצה ועדת ברודט למנוע מהבנקים לשלוט בתאגידים ריאליים. כעשור לאחר מכן פעלה ועדת בכר, וב–2010 הוקמה ועדת הריכוזיות, שניסתה לטפל, לא בהצלחה מלאה, בקשרים המעוותים בין מנהלי הבנקים לבעלי החברות הריאליות — תופעה שבין היתר איפשרה לאנשי עסקים מובילים ומקושרים ("טייקונים") לקבל אשראי של מיליארדים מהבנקים ומגופים בשוק ההון, פעמים רבות ללא שקיפות ומתן דין וחשבון. חלק מהאשראי הזה לא חזר.

גם אחרי ועדת בכר, הבנקים נותרו חזקים וגדולים מדי. הם שולטים, כמובן, במתן אשראי לציבור ולמגזר העסקי; הם הבעלים של חברות כרטיסי האשראי; ויש להם אחזקות משמעותיות בתחום החיתום ובתחום הברוקראז' (מסחר בניירות ערך). העובדה שהם מנהלים את החשבונות של בתי ההשקעות עצמם, ומעניקים ייעוץ ללקוחות, משאירה בידיהם יותר מדי מנופי כוח מול מנהלי ההשקעות המנהלים את כספי הציבור.

עשור לוועדת בכר

חדר המסחר בבית ההשקעות מיטב דש

ההצלחה של בכר: שוק בנקאי חדש, שוק אשראי חדש, שוק פנסיה חדש ושוק הון חדש

הרושם שנוצר לגבי ועדת בכר עושה עמה עוול היסטורי: זו היתה אחת הוועדות המצליחות בתולדות המשק ■ ההחמצה העיקרית שלה היתה בריכוזיות שנוצרה בחברות הביטוח ■ כדי לטפל בה, ראוי להקים ועדת בכר ב'

כספת מפתח מפתחות איורים

עשר שנים לחילופי המשמרות: ענף הפיננסים יצא מימי הביניים - אבל נשאר ריכוזי

ב-2005 נראה שוק ההון הישראלי אחרת לגמרי מכפי שהוא כיום: יועצי ההשקעות בכל בנק ניתבו את חסכונות הציבור לקרנות הנאמנות וקופות הגמל של אותו בנק, והציבור שילם על כך בדמי ניהול גבוהים ותשואות ירודות

"בלי הנחישות של נתניהו ושרון - ההצלחה המסחררת של רפורמת בכר לא היתה מתרחשת"

אייל בן שלוש, שהיה המפקח על הביטוח ואחד מאדריכלי ועדת בכר, מגן בלהט על מסקנותיה: "מטרתנו היתה להכניס תחרות באשראי העסקי, וזה הצליח מעל המשוער" ■ "עכשיו צריך להשלים את המשימה עם הכנסת תחרות לאשראי הצרכני - באמצעות הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים"

בניין איקאה בנתניה

עידן חדש: כך התחיל המגזר העסקי 
לגייס הון מהחוסכים - במקום מהבנקים

ועדת בכר גרמה לזינוק מטאורי באשראי החוץ בנקאי - והאשראי הישיר שנותנים גופי חיסכון לחברות צמח פי ארבעה בעשור, ל-240 מיליארד שקל ■ בשוק משוכנעים שמרבית הלקחים הופקו, אך מתריעים מהעברת הריכוזיות לחברות הביטוח ובתי ההשקעות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#