11 דברים שלא ידעתם
 על רפורמת בכר - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

11 דברים שלא ידעתם
 על רפורמת בכר

יש מי שמייחסים לוועדת בכר כל כשל ועוולה בשוק ההון הישראלי, וזו טעות ■ הוועדה אמנם כשלה בנקודות מסוימות - אבל אין לשכוח שרפורמות בכר הצילו את ישראל ממשבר

11תגובות

מאז הניצחון הסוחף שלו בבחירות השנה, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אינו נראה כאדם שהתחרות במגזר העסקי קרובה ללבו, או לחזון שלו לכלכלת ישראל - אם בכלל יש לו כזה. התמיכה של נתניהו במונופול הגז ובמונופול של בזק, לרבות השתלטות על משרדי הממשלה המתאימים, הן שתי ראיות ברורות לכך. אבל נתניהו, בהצהרות ובמעשים, לא תמיד היה כזה.

באפריל 2004, למשל, ביקש נתניהו, שר האוצר דאז, ממנכ"ל משרדו יוסי בכר להקים צוות ש"יבחן וימליץ על הפעולות הדרושות כדי להגביר את התחרות בשוק ההון בישראל". כן: הגברת תחרות ושבירת ריכוזיות - זו היתה הדרישה של נתניהו מבכר ומהצוות הממשלתי שנודע כוועדת בכר - ללא ספק אחת הוועדות החשובות שפעלו בכלכלת ישראל בכלל, ובענף הפיננסים בפרט. הרפורמה שחוללה הוועדה הוציאה את הבנקים המסחריים מפעילות של ניהול השקעות, הקטינה את כוחם, וחיסלה שורה ארוכה של 
ניגודי עניינים וסיכונים במערכת הפיננסית.

כיום, לאחר שעברו עשר שנים מאז שהמלצות הוועדה נהפכו לחוקים, אפשר ללא קושי למדוד את התרומה של הוועדה לשוק ההון ולמשק כולו, ואילו המשבר הפיננסי של 2008 סיפק מקרה בוחן יוצא דופן ליציבות שהוועדה תרמה למערכת. בעוד שבמערב בנקים קרסו וכלכלות שקעו למיתון שעוד לא יצאו ממנו - ישראל עברה את המשבר בשריטות קלות בלבד.

אלא שלמרות ההצלחה המוכחת והמדידה, משהו מוזר קרה לתדמית של ועדת בכר בשיח הציבורי. אם ייעשה סקר עמדות בכל הנוגע אליה, סביר להניח שהתוצאות יהיו מעורבות ובעיקר מבולבלות. רבים, למשל, כלל אינם יודעים מה הוועדה עשתה ומה היא לא עשתה, ומייחסים לה פעולות והשפעות שכלל לא קשורות אליה.

אחרים מייחסים לוועדה תוצאות והשלכות על חייהם שהיו נכונות זמנית, אך כיום כבר אינן כאלה. יש אנשים — חלקם רואים את העולם מפוזיציה אישית שנפגעה מוועדת בכר — המצרפים את הוועדה לסל הגדול של "אקטיביזם רגולטורי" מיותר, שלדעתם פוגע בעסקים. ויש גם קומץ של מנהלים שמייחסים לוועדת בכר כמעט כל כשל ועוולה בשוק ההון, בין שהדבר נכון ובין שלא.

לעתים קרובות האנשים האלה טועים או מתבלבלים. לעתים הם צודקים, מפני שוועדת בכר לא הכניסה תחרות לכל תחומי הפיננסים, ומפני שהיא עשתה רק חלק מהעבודה.

זה לא סוד — הדברים האלה היו ידועים כבר לפני עשור, ומאז עלו כמה רעיונות להקים את "ועדת בכר 2" כדי לנסות להשלים את החסר. גם ועדת שטרום, שפירסמה החודש את המלצות הביניים שלה, היא המשך ישיר של ועדת בכר, וראוי להזכיר שדרור שטרום היה בין החברים בוועדת בכר. כדי להיווכח בכך כל שצריך לעשות הוא לקרוא את השורה הראשונה בכתב המינוי שקיבל שטרום משר האוצר, משה כחלון, ביוני 2015: "הרינו למנות אתכם כחברי הוועדה להגברת התחרות בשירותים בנקאיים ופיננסיים נפוצים". האם זה נשמע מוכר?

מימין: דרור שטרום, משה כחלון וקרנית פלוג
אוליבייה פיטוסי

הסיבות לתדמית הגרועה — והמוטעית — של ועדת בכר בקרב חלקים של הציבור הן מגוונות. ראשית, היא כאמור לא תמיד הצליחה, היא לא עשתה את כל העבודה, וחלק מההשפעות החיובית שלה באו לידי ביטוי רק כמה שנים לאחר שהחוקים נחקקו. שנית, הוועדה והמלצותיה נתקלו בעוינות והתנגדות חריפה מצד שורה של גורמים במשק, שבמקרה או 
במכוון פעלו יחד כדי למתג אותה ככישלון.

הבנקים, למשל, התנגדו לוועדה מהרגע הראשון בשל העובדה הפשוטה שאחד מיעדיה היה להחליש את כוחם — אף שבמישור הכלכלי הוועדה יצרה בעבור הבנקים הזדמנות לגרוף עמלות ולמכור את חברות ניהול ההשקעות שלהם במחירים גבוהים. לא מעט מהבנקאים הבכירים שנלחמו לפני עשר שנים בחירוף נפש נגד הוועדה, ובינתיים פרשו מהענף, 
מסכימים כיום עם דרכה 
ועם המלצותיה.

במקביל, יש עיתונים — ובמיוחד "גלובס" — שניהלו נגד הוועדה והרפורמה שהיא יישמה קמפיין דה־לגיטימציה ארוך וממוקד. מדוע? האם הסיבה לקמפיין נגד ועדת בכר היא קרבתם של ראשי עיתונים לבנקים ולטייקונים? האם אותם עיתונים בחרו לקטול את ועדת בכר מכיוון שהגיעה מבית מדרשו של נתניהו, איש ימין ופעם המנוע שמאחורי שבירת הריכוזיות? האם ייתכן שהמוטיבציה של אותם עיתונים נבעה מתפישת עולם שלפיה TheMarker היה בין תומכי ועדת בכר, ולכן כישלון של רפורמת בכר הוא גם (וכנראה חשוב לא פחות) כישלון של עיתון זה?

על השאלות האלה לא ננסה לענות כאן. אבל לרגל יום ההולדת העשירי לוועדת בכר המקורית, ובעקבות הפרסום של המלצות ועדת שטרום, שהיא המשכה, הנה רשימה של 11 דברים שרבים בציבור אינם יודעים על ועדת בכר.

1. הפנסיה מושקעת בבורסה, אבל אין לכך קשר לוועדת בכר

ועדת בכר לא הכניסה את הפנסיות והחיסכון ארוך הטווח של הציבור לבורסה. רבים בציבור חושבים שהיא זו שגרמה למעבר של השקעות הפנסיה לשוק ההון ולבורסה, על כל התנודתיות והסיכון שכרוכים בכך — וזה פשוט לא נכון. הפנסיות הועברו לשוק ההון כבר 20 שנה קודם לכן, בכמה פעימות שכללו את ביטול רוב האג"ח המיועדות הממשלתיות, שהבטיחו תשואה גבוהה, את הרפורמות בקופות הגמל ואת ההלאמה של קרנות הפנסיה ההסתדרותיות.

כבר לפני הקמת ועדת בכר, כל הכספים של קופות הגמל ורוב הכספים של קרנות הפנסיה וביטוחי המנהלים היו מושקעים בבורסה — והשינוי המהותי היחיד שוועדת בכר יצרה היא "רק" החלפת הבעלות על הגופים המנהלים. ההמלצה המרכזית של בכר היתה לחייב את הבנקים למכור את פעילות הניהול של השקעות הציבור בשוק ההון, לרבות החברות לניהול קופות הגמל וקרנות הנאמנות, וכך קרה. מי שכועס על כך שהפנסיה שלו מושקעת בשוק ההון ומנוהלת על ידי בתי השקעות, במקום על ידי ממשלה שמבטיחה תשואה — אינו יכול להפנות את התסכול שלו כלפי ועדת בכר, מכיוון שאין לה שום קשר לעניין.

2. ועדת בכר היתה גם ועדת הריכוזיות

ועדת בכר הקטינה את הריכוזיות בשוק ההון. בהתאם לכתב המינוי, הוועדה קבעה כי "תאגיד בנקאי לא יחזיק אמצעי שליטה כלשהם בחברה לניהול קופות גמל ובקרן השקעות משותפת בנאמנות" — ובתוך תקופה קצרה הבנקים מכרו את הפעילויות האלה, והן נרכשו על ידי חברות הביטוח ובתי ההשקעות. הוועדה גם הגבילה את הבנקים בתחום החיתום — כלומר, הנפקה של ניירות ערך.

לכן, התוצאה המרכזית של רפורמת בכר היא שבמקום שוק הון שנשלט על ידי שני גופים שמחזיקים גם בפיקדונות וגם בכספי החיסכון של הציבור — בנק הפועלים ובנק לאומי — השליטה בשוק ההון מפוזרת כיום בין כעשרה גופים שונים: שניים־שלושה בנקים, ארבע חברות ביטוח (מגדל, כלל, הראל והפניקס) ושני בתי השקעות (פסגות ומיטב־דש). זהו בהחלט לא מבנה תחרותי מושלם, ונדרשים עוד מהלכים כדי להגביר את התחרות, אבל זהו מצב עדיף פי כמה על פני המציאות לפני ועדת בכר.

3. ייתכן שהוועדה הצילה את קרנות הפנסיה מהבנקים

ועדת בכר עסקה רק בקופות הגמל ובקרנות הנאמנות. היא לא נגעה בביטוחי המנהלים ובקרנות הפנסיה. הבנקים ניהלו ערב ועדת בכר את החיסכון לטווח ארוך של הציבור רק באמצעות קופות גמל. פוליסות ביטוחי המנהלים (פוליסות משתתפות ברווחים) נוהלו על ידי חברות הביטוח, ואילו קרנות הפנסיה נוהלו על ידי חברות עצמאיות, שחלקן נרכשו לאחר מכן על ידי חברות הביטוח. לפיכך, ועדת בכר לא השפיעה על ביטוחי המנהלים, שנשארו בניהולן של חברות הביטוח, וגם לא על קרנות הפנסיה. מי שחושב אחרת, התבלבל.

לעומת זאת, אפשר להניח כי ללא ועדת בכר וללא ההפנמה כי לא ראוי לתת לבנקים להמשיך להתרחב בתחום ניהול ההשקעות, הבנקים היו נכנסים לתחום של ניהול קרנות פנסיה, ובאמצעות כוח השיווק העצום שלהם היו משתלטים גם עליו. בעקבות רפורמת בכר, לא רק שהבנקים הופרדו מניהול כספי החסכונות, אלא גם נמנע התהליך ההפוך, של הגדלת השליטה שלהם על הענף.

החיסכון הפנסיוני בישראל מסתכם כיום ביותר מטריליון שקל. זה כסף עצום. אפשר רק לדמיין כיצד היה נראה שוק ההון לו הבנקים, בהובלת הזוג "פועלומי", שלטו גם ב–80% מהכסף הזה.

4. קופות הגמל דועכות, אבל זה לא נורא

מבין שלושת מכשירי החיסכון הפנסיוני — קופות גמל, קרנות פנסיה ותוכניות ביטוח מנהלים — שניים נמצאים בצמיחה מהירה, ואחד בהתכווצות. המכשיר שמתכווץ הוא קופות הגמל, שאינן מקבלות הפרשות חדשות עקב חוסר כדאיות (ראו תרשים), ולכן הפדיונות — בשל הגעת עמיתים לגיל הפנסיה — מקטינים את סך הענף. לעומת זאת, ביטוחי המנהלים וקרנות הפנסיה נמצאים בצמיחה מהירה מאוד, והיקפם עולה במהירות — כ–20 מיליארד שקל בשנה, בהערכה זהירה — בזכות הפרשות מעסיקים ועובדים, יחד עם התשואה מהשקעות בשוק ההון. התוצאה — הצטמקות קופות הגמל — הופכת את השלכות בכר עליהן לעניין שאינו משפיע על השוק, בעוד העלייה החדה בכמות הכסף שמנוהל על ידי חברות הביטוח היא איום מרכזי עליו.

5. דמי הניהול בקופות הגמל עלו, אבל הבעיה כבר טופלה

דמי הניהול בקופות הגמל אמנם עלו בתחילה — אך מאז הם ירדו לרמות שלפני ועדת בכר. הביקורת המרכזית נגד ועדת בכר היתה סביב עליית דמי הניהול בקופות, לאחר מכירתן מהבנקים לחברות ביטוח ובתי השקעות. וזה היה נכון: חלק מהקונים מיהרו להעלות את דמי הניהול, בניסיון לגבות מהעמיתים כספים שיממנו את ההשקעות וההלוואות שהקונים נטלו לצורך הרכישה.

ואולם העלייה בדמי הניהול זוהתה על ידי הפיקוח על שוק ההון באוצר, שבתגובה נקט שורה של מהלכים שהביאו לירידתם. הפיקוח קבע תקרה לדמי הניהול בקופות, ובמקביל הוריד את רוב החסמים למעבר עמיתים בין קופות ויצר תחרות בין מנהליהן. התוצאה היא שבשנתיים האחרונות דמי הניהול חזרו לרמתם מלפני ועדת בכר, והשוק של שירותי ניהול לקופות גמל ולקרנות השתלמות נהפך לתחרותי מאוד. הענף של שירותי ניהול לקופות הגמל הוא כיום התחרותי וה"נייד" ביותר בישראל בתחום הפיננסי — וכל חוסך יכול בקלות להעביר את הקופות שלו מבית השקעות אחד לשני ולנהל משא ומתן על דמי הניהול. זו אפשרות שכמעט ולא קיימת, בינתיים, בביטוחי מנהלים — ולכן דמי הניהול שם גבוהים הרבה יותר.

6. בכר פתח לתחרות את שוק האשראי לחברות גדולות

ועדת בכר פתחה לתחרות את שוק האשראי החוץ־בנקאי לחברות גדולות. עד ועדת בכר, מקורו של הרוב הגדול של האשראי העסקי היה במערכת הבנקאות, וליתר דיוק — בבנק הפועלים ובבנק לאומי. שני אנשים, המנכ"לים של "פועלומי", היו מחליטים מי יקבל אשראי ובאיזה מחיר, וגם אם האשראי הזה יינתן באמצעות הלוואה בנקאית או הנפקת אג"ח שיירכשו על ידי קופות הגמל של הבנקים. לאחר ועדת בכר, לעומת זאת, שוק האשראי לחברות גדולות נפתח לחלוטין.

כ–50% מהאשראי העסקי מגיע כיום מהבנקים ו–50% משוק ההון, כלומר חברות הביטוח ובתי ההשקעות שמנהלים את הפנסיה. ריבוי נותני האשראי — גם בנקים וגם גופים מוסדיים — גרם לירידה בעלות האשראי לחברות הגדולות, הנוהגות כיום כבדרך שגרה לבצע "שופינג" בין הבנקים לגופים המוסדיים.

המוסדיים אף למדו בשנים האחרונות להעמיד אשראי ישירות לחברות, פעולה שעד לפני שנים בודדות היתה נחלתם הבלעדית של הבנקים.

אבל צריך לדייק: התחרות על מתן אשראי בין הבנקים למשקיעים בשוק ההון היא נחלתן של חברות גדולות בלבד, בעוד חברות בינוניות וקטנות אינן יכולות לגשת כיום לכספי החוסכים — כי אין בנמצא מנגנון לשם כך. אלה בדיוק היו המנדטים של ועדת שטרום, וימים יגידו אם המלצותיה יתקבלו ואם היא תפתח את התחרות גם בשוק האשראי לחברות קטנות ובינוניות. בשוק האשראי לחברות גדולות, ועדת בכר גרמה למהפכה של ממש.

7. הוועדה לא גילגלה את הפסדי הטייקונים על הציבור

אחד הספינים שמבקריה של ועדת בכר הצליחו להטמיע בקרב חלק מהציבור הוא הטענה שלפיה הוועדה היא האשמה בהפסדים שנגרמו לחוסכים מקריסה ו"תספורות" שעשו טייקונים לאג"ח שהחזיק הציבור. הטענה הזאת פשוט לא נכונה, ומכמה סיבות.

ראשית, הטייקונים הנפיקו אג"ח למוסדיים הרבה לפני ועדת בכר — הרי השם "אג"ח קונצרניות" קיים בישראל זה 50 שנה. גם ללא רפורמת בכר היו נגרמים אותם הפסדים. שנית, ניגודי האינטרסים שאליהם היו נקלעים הבנקים בשל קריסת טייקון, לו החזיקו עדיין בקופות הגמל, היו נהפכים לגיהנום של ממש לחוסכים. דמיינו מנהל בנק שרואה לנגד עיניו טייקון שהסתבך וחייב מיליארד שקל לבנק, ועוד מיליארד שקל לקופת הגמל שבה מנהל הבנק שולט. אם המחיקה תירשם בספרי הבנק, המנהל יידרש לרשום הפסד ולוותר על בונוסים, ואילו אם המחיקה תירשם בקופת הגמל — ציבור העמיתים הוא זה שיספוג את ההפסד, והבונוס של מנהל הבנק יישאר שלם. עכשיו שאלו את עצמכם — מה מנהל הבנק היה עושה?

שנית, גם אילו החובות של הטייקונים היו נשארים בספרי הבנק, ההפסד היה מגיע לכיסי עמיתים וחוסכים — כי הם אלה שמחזיקים את מניות הבנקים. כל מניות הבנקים לאומי ודיסקונט, כמו גם יותר מ–70% ממניות בנק הפועלים, נמצאות בפנסיות ובחיסכון של הציבור.

רביעית, דווקא המוסדיים הם אלה שניהלו משא ומתן קשוח יותר — גם אם לא תמיד קשוח מספיק — עם הטייקונים שהסתבכו. כדי לראות את זה, כל מה שצריך לעשות הוא לבחון את היחס המיוחד שקיבלו ועדיין מקבלים נוחי דנקנר ואליעזר פישמן, שני טייקונים ששרפו מיליארדי שקלים, ממערכת הבנקאות. ללא ועדת בכר וההתפתחות בשוק האשראי החוץ־בנקאי שהיא יצרה, ייתכן מאוד ששני הטייקונים האלה עדיין היו שולטים בפירמידות שלהם למרות הכישלונות וההפסדים, בחסות הבנקים שהיו מסתירים את המידע ומגלגלים את החוב — עד שהיה מתפוצץ ברעש ונזק גדולים עוד יותר.

ולבסוף, הנתונים מראים ששיעור המחיקות והתספורות הכולל בקרב הפנסיות, בגין קריסות של טייקונים, הוא די נמוך ואינו שונה ממה שהיה לפני ועדת בכר. הוא גם לא שונה מאוד משיעור החובות האבודים של הבנקים. זהו ממצא חשוב, המוכיח לבדו שהטענה שלפיה ועדת בכר גרמה לציבור לספוג את המחיקות של הטייקונים — לא נכונה.

8. הוועדה מנעה מהבנקים להשתלט על המגזר העסקי

בארה"ב פעלה עד שנות ה–80 של המאה הקודמת מערכת בנקאות על פי כללי ועדת בכר: הפרדה מוחלטת בין בנקאות מסחרית לבין פעילות בשוק ההון. את ההפרדה הזאת יצר הקונגרס האמריקאי אחרי המשבר הפיננסי וקריסת הבורסה של 1929, בחוק שזכה לשם גלאס־סטיגל (Glass—Steagall), על שם שני המחוקקים שיזמו אותו.

ואולם בתקופת שלטונו של הנשיא ביל קלינטון הצליחו הבנקים להביא לביטול החוק, וחלק מהבנקים הגדולים נהפכו לסופרמרקטים ענקיים שעסקו בכל פעילות פיננסית אפשרית. עד אז הבנקים אמנם היו חזקים, אך הם איזנו זה את זה בכך שחלק מהבנקים לחץ לקבלת הטבות ממשלתיות בתחום שוק ההון, ואילו חלק אחר 
הפעיל לחץ על מחוקקים בתחום הבנקאות המסורתית.

בורסת שיקגו ב-2008
AP

לעומת זאת לאחר ביטול חוק גלאס־סטיגל, הבנקים התמזגו וגדלו ללא הרף, והפסיקו לאזן זה את זה — מפני שלכל אחד היה מותר לעסוק בכל דבר. התוצאה ידועה: הבנקים האמריקאים נהפכו ל"גדולים מכדי ליפול", "גדולים מכדי שניתן יהיה לפקח עליהם", "גדולים מכדי להבין ולנהל" וגם "גדולים מכדי להיתבע או ללכת לכלא". את כל זה ראה העולם במשבר הפיננסי האחרון, כשקומץ בנקים הפיל עמו את המערכת הפיננסית העולמית — ואילו תגובת השלטונות היתה הזרמה של כספי מסים לאותם בנקים ממש, ובלי שאף בנקאי ייכנס לכלא.

מה היה קורה בישראל בלי ועדת בכר, שהיתה לכל דבר ועניין גלאס־סטיגל הישראלי? על סמך הניסיון בארה"ב ואירופה, אפשר להעריך ששני הבנקים הישראליים הגדולים היו גם הם נהפכים לגדולים פי כמה משהם כיום, וגדולים מכדי שמנהליהם יבינו את הסיכונים שהם לוקחים. כמו בארה"ב, אפשר גם להעריך שהכוח הפוליטי של שני הבנקים היה מונע אפשרות לרגולציה ופיקוח ציבורי יעילים, ושהשליטה שלהם בתאגידים במגזר העסקי — באמצעות שליטתם הבלעדית בברזי האשראי — היתה מוחלטת.

9. הוועדה יצרה מפלצות חדשות: חברות הביטוח

כבר בפתח הדברים הבהרנו: ועדת בכר עשתה רק "חצי עבודה" ביצירת תחרות ושבירת הריכוזיות בשוק ההון. מול החלשת כוחם של הבנקים, נוצרה ריכוזיות חדשה בדמותן של חמש חברות ביטוח (מגדל, כלל, הראל, הפניקס ומנורה) ושלושה בתי השקעות (פסגות, מיטב־דש ואקסלנס) — קבוצת חברות שכל אחת מהן מנהלות יותר מ–100 מיליארד שקל, והן גדלות במהירות. כיום כבר ברור שהקווים האדומים שקבעה ועדת בכר אינם יוצרים תחרות מספיקה, ונדרש מקצה שיפורים שיגביל את השחקנים הגדולים לנתח של עד 10% ואפילו 5% מהשוק.

10. ועדת בכר לא טיפלה בגרעיני השליטה

עוד בימי ועדת בכר התקיימה בישראל התלבטות בשאלת מבנה השליטה הרצוי בגופים פיננסיים שמנהלים כספי ציבור. מול ניגודי האינטרסים המוכרים אצל בעל שליטה שמנהל כספים של אחרים, עמדה הערכה שלפיה בעל שליטה ידאג לעסק "שלו", יקפיד על "ניהול תקין", וגם יביא כסף "מהבית" בעת מצוקת הון.

המשבר הפיננסי הבהיר שכל אלה היו חלומות. גרעין שליטה אינו ערובה לניהול תקין, כפי שהתברר בפרשת דני דנקנר בבנק הפועלים. אף בעל שליטה לא יביא כסף נוסף מהבית ביום סגריר, אם בכלל יש לו כסף כזה.

אליעזר פישמן ונוחי דנקנר
קמחי מוטי

לכן, ועדת בכר היתה צריכה לטפל גם במבנה השליטה של הבנקים, להיפטר ממודל גרעיני השליטה, ולדחוף את המערכת למבנה של שליטה ציבורית בגופים פיננסיים באמצעות שוק ההון, למשל, על פי המודל של בנק לאומי — תוך סיום תפקידן של "משפחות ההון", ששולטות על מאות מיליארדי שקלים מכספם של אחרים. רק דברים גרועים נוצרו מהשליטה של נוחי דנקנר ב–200 מיליארד השקלים של כספי החוסכים בחברת כלל ביטוח ו–200 מיליארד השקלים של כספי המפקידים בבנק הפועלים (באמצעות בן דודו דני דנקנר); רק משפחת אליהו, השולטת בכספים של מבוטחי חברת מגדל, תוכל לסייע לחברה במקרה של משבר; ושום דבר טוב לא ייצא מהשליטה של גופים סיניים עלומים בכספי החוסכים בחברות הפניקס או כלל. מה שנותר לקוות הוא שהוועדה הבאה, זו שתפרק את גרעיני השליטה במערכת הפיננסית, לא תקבל את כתב המינוי שלה רק בעוד עשר שנים נוספות.

11. ועדת בכר לא הצליחה לייצר תחרות בענף ייעוץ ההשקעות

הייעוץ בתחום ההשקעות והפנסיה — בעולם שבו לרוב המוחלט של הציבור אין את ההשכלה וההבנה בפיננסים הנדרשות כדי לקבל החלטות מושכלות — הוא שיקול מרכזי בכל ניסיון ליצור תחרות בעולם הפיננסי, וחברי ועדת בכר היו מודעים לכך. אלא שלמרות ההכרה הזאת, ולמרות עיסוק רב בסוגיות הייעוץ — רפורמת בכר לא הצליחה ליצור תחרות או מנגנון ייעוץ פיננסי יעיל לאזרחים. בפועל, היועצים היחידים המגיעים לכל אזרח הם פקידי ההשקעות בבנקים, הנתונים בניגודי אינטרסים ונדרשים על ידי מנהליהם לדחוק את הציבור לסחור ולהחליף ניירות ערך כדי ליצור עמלות.

גם הסוג השני של היועצים הפיננסיים, סוכני הביטוח, סובלים מניגוד אינטרסים מובנה, מפני שהם מתוגמלים על ידי חברות הביטוח ובתי ההשקעות, ולא על ידי ה"לקוח". התוצאה היא שסוכני הביטוח מקבלים כסף כדי להעביר את כספי הציבור מבית השקעות אחד לאחר, ולא כדי להשיא את רווחי ההשקעה. ההשתלטות של חברות הביטוח על סוכנויות ההסדרים, גופים שמסייעים לחברות עסקיות לטפל בפנסיות של העובדים, היא תופעה גרועה, וחברי ועדת בכר אף התנגדו לכך, אך דעתם בעניין לא התקבלה.

ועדת בכר כשלה בניסיונה להפוך את יועצי ההשקעות בבנקים ל"סוכן הוגן" של הציבור, והנחמה היחידה על כך היא שבינתיים נכנסה למשרד האוצר ממונה חדשה ואקטיביסטית על אגף שוק ההון — והיא מנסה להקטין לפחות חלק מניגודי האינטרסים האלה. המשימה קשה: אין בנמצא מודל, גם במדינות מעבר לים, שיודע להעניק לציבור הסובל מהיעדר חינוך פיננסי ייעוץ הוגן, חסר פניות וניגודי אינטרסים. יוסי בכר לא הצליח בזה, והדורות הבאים של הרגולטורים והרפורמטורים יידרשו גם הם להתמודד עם הסוגיה הזאת.

עשור לוועדת בכר

יוסי בכר ובנימין נתניהו

עשור לרפורמת בכר: מה נשאר מהמהלך הנועז של בנימין נתניהו ואריאל שרון

רפורמת בכר הולידה ייעוץ אובייקטיבי, חתכה את דמי הניהול, שיפרה את התשואות לעמיתים ואיפשרה את צליחת המשבר הפיננסי של 2008 ■ מנגד, הרפורמה סייעה להיווצרות מפלצות הביטוח, הובילה לשכר מנופח בענף הפיננסים, והותירה את הבנקים גדולים וחזקים מדי

חדר המסחר בבית ההשקעות מיטב דש

ההצלחה של בכר: שוק בנקאי חדש, שוק אשראי חדש, שוק פנסיה חדש ושוק הון חדש

הרושם שנוצר לגבי ועדת בכר עושה עמה עוול היסטורי: זו היתה אחת הוועדות המצליחות בתולדות המשק ■ ההחמצה העיקרית שלה היתה בריכוזיות שנוצרה בחברות הביטוח ■ כדי לטפל בה, ראוי להקים ועדת בכר ב'

כספת מפתח מפתחות איורים

עשר שנים לחילופי המשמרות: ענף הפיננסים יצא מימי הביניים - אבל נשאר ריכוזי

ב-2005 נראה שוק ההון הישראלי אחרת לגמרי מכפי שהוא כיום: יועצי ההשקעות בכל בנק ניתבו את חסכונות הציבור לקרנות הנאמנות וקופות הגמל של אותו בנק, והציבור שילם על כך בדמי ניהול גבוהים ותשואות ירודות

"בלי הנחישות של נתניהו ושרון - ההצלחה המסחררת של רפורמת בכר לא היתה מתרחשת"

אייל בן שלוש, שהיה המפקח על הביטוח ואחד מאדריכלי ועדת בכר, מגן בלהט על מסקנותיה: "מטרתנו היתה להכניס תחרות באשראי העסקי, וזה הצליח מעל המשוער" ■ "עכשיו צריך להשלים את המשימה עם הכנסת תחרות לאשראי הצרכני - באמצעות הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים"

בניין איקאה בנתניה

עידן חדש: כך התחיל המגזר העסקי 
לגייס הון מהחוסכים - במקום מהבנקים

ועדת בכר גרמה לזינוק מטאורי באשראי החוץ בנקאי - והאשראי הישיר שנותנים גופי חיסכון לחברות צמח פי ארבעה בעשור, ל-240 מיליארד שקל ■ בשוק משוכנעים שמרבית הלקחים הופקו, אך מתריעים מהעברת הריכוזיות לחברות הביטוח ובתי ההשקעות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#