צרות של עשירים: "כזה דבר עוד לא ראינו. זה פרויקט יוקרה?" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
דיירי שרונה בשוק

צרות של עשירים: "כזה דבר עוד לא ראינו. זה פרויקט יוקרה?"

יצאנו להבין למה דיירי מתחם שרונה, ששילמו מיליונים כדי לגור ב"פנינה של תל אביב", מתלוננים על הצפות, ריח של ביוב ומפגעים נוספים שמקורם בשוק האוכל הסמוך - 
ואז נתקענו במעלית. גינדי החזקות: "אנחנו בדיאלוג שוטף עם הדיירים"

219תגובות
שרונה מרקט. בשטח שהיה אמור לשמש מעבר ציבורי הוקמו חנויות ודוכנים
אייל טואג

השעה 22:30, יום שלישי השבוע. ליד בתי הקפה והמסעדות במתחם שרונה מרקט בתל אביב מסתובב שליח פיצה, קסדתו מורמת כלפי מעלה ומכסה מחצית מראשו, בזמן שעיניו מתרוצצות, מחפשות את הכניסה לבניין המגורים שאליו נשלח. במגדלי יוקרה זה אמור להיות קל: יש דלת גדולה שנפתחת ללובי רחב ידיים, ובו שומר שמפנה למעלית המתאימה. אבל השליח מתקשה למצוא. לבסוף, בעזרת עובר אורח, הוא מאתר את בניין C ומבין שדלת הזכוכית הצרה, הסמוכה למסעדת בנדיקט, היא הכניסה שאותה חיפש.

הוא מקיש את הקוד שקיבל מהלקוח ונכנס למסדרון צר שבסופו מעלית. השומר נמצא שתי קומות מעל הכניסה, חסר תעסוקה. אף אחד — הדיירים או אורחיהם — אינו משתמש בלובי, שבו ספות מיותמות וציורים שאף אחד לא רואה. הכניסה שבה משתמשים הדיירים כשהם מגיעים לבניין ברגל, רחוקה מלהיות לובי מפואר או להיות לובי בכלל, ועל הקיר נשענת מראה מלבנית פשוטה. כך זה נראה בכל אחת משלוש הכניסות, הפזורות בין החנויות ובתי הקפה שבפתחו של שרונה מרקט.

בנייני שרונה בתל אביב
אייל טואג

עבור הציירת חנה לוי, המתגוררת בקומה החמישית, זאת רק דוגמה אחת לאכזבה העמוקה שלה מהיחס שקיבלה בשנים האחרונות מיזמי הפרויקט, חברת גינדי החזקות. "כשהראיתי את המראה שבכניסה למנהל העבודה הוא אמר לי: 'כל דבר שאני אשים לכם — לא תהיו מרוצים", אומרת לוי. "זאת תשובה? ככה נותנים שירות? חס וחלילה, המראה הזאת עלולה ליפול לילד על הראש ויקרה אסון גדול. המיקום של הלובי הוא פשוט בדיחה. הזמנתי אורחים לטקס הנחת המזוזה והם לא הצליחו למצוא את הכניסה. יושבים שומרים בקומה השנייה, איפה שאף אחד לא מסתובב. הרחבה מסביב היתה אמורה להיות גן קטן, עם עצים, אבל יש שם רק גגונים של שרונה מרקט. זה פשוט שטח מבוזבז".

לוי יושבת כעוסה בדירתה. לא רק בגלל העניין האישי שלה — היא קנתה את הדירה בגלל הנוף, וקיבלה מרפסת ענקית מוקפת חומה לבנה — היא רותחת בגלל עוד הרבה דברים. בחודשים האחרונים דיירי הפרויקט עברו לא מעט תלאות: ימים שבהם המעליות לא עבדו ודיירים נאלצו לטפס גם לקומות הגבוהות ביותר, הצפות בשטחים הציבורים, ריחות של ביוב וריחות טיגון מהמסעדות שבמתחם.

בנוסף, התגלו ליקויים בדירות עצמן. הסכסוך בין הדיירים לגינדי עלה מדרגה בשבועיים האחרונים, כשהדיירים פנו לעיריית תל אביב בדרישה שתשלול מהם את רישיון העסק. היה זה קמפיין תקשורתי של ממש, שלווה גם בכתבות טלוויזיה. הקמפיין הופסק השבוע, בעקבות כניסה למשא ומתן בין הדיירים לגינדי החזקות.

עם זאת, רמת המרמור של הדיירים נותרה גבוהה. "אני ובעלי מבינים בבנייה, בנינו כמה בתים בחיים, אבל דבר כזה עוד לא ראינו", אומרת לוי. "כשקניתי שמעתי שדניה סיבוס בונים, הייתי רגועה. יש להם שם טוב. לא כמו של היזם. ידעתי שזה סיכון לקנות מגינדי, אבל בכל זאת הלכתי על זה בגלל המיקום". לוי נזכרת בפגישה שלה, לפני חמש שנים, עם נציגי המכירות. "כשאתה בא לקנות מהם הם באים עם כל הפינוקים: שוקולדים של קוט ד'אור, קפה, עוגיות, כמה שתרצה. מביאים לך תיק־מזוודה מעור, קטלוג כרומו, אתה מקבל תחושה של קלאסה. אבל אחרי שכבר קנינו את הדירה והלכנו לבחור דברים מהספקים, מתוך המפרט, חטפנו את השוק של החיים. מטבח בשווי 3,500 שקל, כלים סניטריים שלא היית שם במעברה. שיש בשווי 700 שקל. פנדור היא חברה רצינית, אבל במפרט של גינדי הם נתנו לנו את הדגם הכי פשוט שיש. אבל זה לא רק המפרט: בבוקר אני שומעת רעש של מעליות בתוך הדירה, ובדירה עצמה יש קירות גבס. יש כמובן את הבעיות עם הריח של הביוב, המסעדות, ההצפות, ומה שקרה עם המעליות. זה פרויקט יוקרה? זאת היתה אמורה להיות הפנינה של תל אביב".

גם עו"ד אבידן רומנוב, המתגורר בקומה 27 במגדל A, מאוכזב. בגובה שבו הוא מתגורר יש יתרונות וחסרונות. הריח מהמסעדות לא מגיע ממש עד לדירה, והוא נתקל בו רק כשהוא נכנס לבניין. מצד שני, כשנתקעו המעליות, הוא נאלץ לרדת ולעלות 27 קומות כדי להגיע כל בוקר לעבודה. "כל כך הרבה בעיות", הוא נאנח. "הדירות נמסרו באיחור רב. מעליות התקלקלו. מערכת המים קרסה. זה לא נגמר. אני אתן דוגמה מהיום בבוקר: אתה בבית שלך, בשקט שלך, פתאום בכל הבניין אזעקת שריפה. זה גם אומר שדלתות האש אוטומטית נסגרות במסדרון ואי־אפשר להגיע למעלית. דבר כזה יכול לקרות גם בשבת בארבע לפנות בוקר — וזאת אזעקה מחרישת אוזניים. כשאני חוזר מהעבודה אני שואל את עצמי מה אני הולך להריח היום: המבורגרים, דגים או משהו אחר. למטה בחניון החום בלתי נסבל, מיד מרגישים שמערכות האוורור לא עובדות כמו שצריך. במשך שנים הייתי אומר ללקוחות וחברים 'בישראל לא קונים דירה על הנייר, לא קונים'. מסתבר שבסוף, כדי להבין באמת, אתה צריך ללמוד את הדברים על בשרך".

דייר אחר אומר: "לפני שקניתי אנשים הזהירו אותי מגינדי. אבל לא יכולתי לעמוד באטרקטיביות של הנוף והמיקום. גינדי יכולים לפתור את הסיפור הזה. מההתחלה ועד הסוף, זה הכל עניין של כסף. הם חסכו על הגב שלנו בכל מקום. קח את המעלית לדוגמה, פרויקט יוקרה, אבל אין צג שאומר באיזה קומה נמצאת המעלית. אחרי זה מסתבר שהמעלית גם לא מוגנת ממים, ולכן המעליות התקלקלו כאשר נשפכו עליהן מים. תיקנו. עכשיו אתה ממתין למעלית, זה לוקח זמן, האור נכבה מהר במסדרון, ואין מיזוג אוויר. למטה בחניון דחוס ומחניק, ממש סאונה. בעיות היו בפרויקט כבר מתחילת הדרך, ובכל פעם היו צריכים להתמקח איתם. התחושה שלי, כלקוח, שאצל גינדי זה הכל שיקולים ציניים של רווח והפסד".

שרונה מרקט: 20 אלף מבקרים ביום, 45 אלף מבקרים בשבתות

הדיירים הראשונים בפרויקט נכנסו באפריל האחרון, וכרגע התפוסה בשלושת הבניינים היא 70%. לטענת דיירים, היו איחורים רבים במסירת הדירות. באמצע יולי נפתח מתחם שרונה מרקט, השוק המקורה הגדול בישראל, שנבנה בסגנון של שווקים אופנתיים בחו"ל. מהרגע הראשון הוא נחשב הצלחה מסחררת. לפי נתונים של גינדי החזקות (המסתמכים על מצלמות במעגל סגור), מדי יום מבקרים במקום 20 אלף איש, ביום שישי המספר עולה ל–30 אלף ובשבת ל–45 אלף. במצב עניינים זה היה מצופה שכל הצדדים יהיו מרוצים, אבל גם לבעלי העסקים במקום יש טענות, והן אפילו די דומות לטענות של בעלי הדירות. עיקר הבעיות נוגעות לענייני תשתית: ריחות של ביוב, מערכות מנדפים לוקות בחסר ומערכות אוורור לא טובות. מביקור במקום אפשר להתרשם שאחרי חצי שעה אפשר להרגיש קצת מחנק במקומות מסוימים. את ריחות הבישול והטיגון אפשר להרגיש לא רק במסעדות.

מתחם שרונה ת"א
אייל טואג

השבוע שלחו עוה"ד אבי גבאי וגיל ורגון מכתב התראה לפני תביעה לגינדי החזקות, בשם 32 בעלי עסקים, שלדבריהם הם מייצגים. במכתב מפורטות שלל בעיות בשוק, כמו דמי ניהול מופרזים — 150 שקל לחודש למ"ר, בעוד שדמי הניהול המקובלים באזור הם 50–100 שקל למ"ר. לדברי אחד מבעלי העסקים, גם כך דמי השכירות גבוהים — כ–1,000 שקל למ"ר. בעלי העסקים מתלוננים גם על הצפיפות: "אין מספיק שטחי ציבור שבהם יכולים הלקוחות לשבת וליהנות מקניית המוצרים בשוק", נכתב במכתב. לטענת גינדי, בשוק יש קרוב ל–100 עסקים, ורבים מהם מרוצים. "המתחם מנוהל למופת", אומרת נטלי מוסרי, הבעלים של רשת אניס, שלה חנות במתחם. "גינדי עושים ככל יכולתם לטפל במתחם, כולל טיפול טוב בשיווק. המתחם נקי, ואני לא רואה בו שום בעיות מיוחדות".

בעיה נוספת היא האיחור בכניסה. בעוד שההערכה של גינדי היתה שהשקת השוק תהיה באוקטובר 2014, בפועל הוא נפתח ביולי 2015. כמו במקרה של הדיירים, גם כאן גינדי דאגו לא לכתוב משהו מחייב בחוזה בנוגע למועד הפתיחה. במכתב נטען כי שש פעמים הודיעו גינדי לבעלי העסקים על הפתיחה הקרבה, מה שלא קרה והסב להם נזק. "העניין הוא לא האיחור, כמו ההודעות שלהם על הפתיחה, שלא היו נכונות", אומר בעל עסק. "כל פעם שהם הודיעו לנו על פתיחה זה אומר שצריך להתחיל להתכונן, לקנות ציוד, לקחת הלוואות. אנשים כבר התחילו להכניס לפה מקררים ודוכנים. על הציוד היתה אחריות לשנה בלבד. זה עוד יותר מורכב מזה: יש כאלה שמתכננים את הקטיף של החסה וירקות אחרים לפי הודעות כאלה. אי־אפשר לטרטר אותנו ככה שש פעמים. בסוף מפסידים מזה כסף", הוא אומר.

"התנהלות רשלנית, חסרת תום־לב, הטעיה, מצגי שווא", כותבים עוה"ד במכתב, שבו הם מאיימים להגיש תביעה בסך כולל של 40 מיליון שקל. אחד מבעלי העסקים החתומים על היוזמה מסביר שהמספר העצום של המבקרים כיום הוא תוצאה של סקרנות, אבל בעתיד, אם המתחם ימשיך להיות מתוחזק באופן כזה, לא בטוח שלקוחות ימשיכו לבוא. "גם המספר הרב של המבקרים מטעה", הוא אומר. "זה שיש הרבה מבקרים לא אומר שכולם קונים. גם זה שאין מקום לשבת משפיע. העניין של הצפיפות מרגיז במיוחד. הם יכלו לשים פחות חנויות במעבר, ושיהיה מקום ללקוחות לזוז קצת, להתרווח. אבל לא, הם רצו להכניס עוד, מתוך תאוות בצע".

בגינדי דוחים את הטענות. מבחינתם השוק הוא הצלחה מסחררת. על פי מקורות המקורבים להנהלה, כשליש מהשוכרים משלמים שכר דירה עודף של אחוזים מהמחזור (סכום הגבוה משכר הדירה הקבוע), לאור הפדיונות שלהם — הגדולים בהרבה מהמצופה. "הם מדברים על בעיות? יש לנו 300 עסקים ברשימת המתנה", אומרים אותם גורמים. "אם יש שם בעיות, עסקים כבר היו נסגרים, אבל הקופות אצלם עובדות שעות נוספות. אי־אפשר להתווכח על כך שזה סיפור הצלחה מכל הבחינות".

בגינדי כבר מסתכלים לעבר האקזיט. בשבועות האחרונים מתנהל משא ומתן בינם לבין קבוצת עזריאלי, למכירת שוק שרונה תמורת כ–520 מיליון שקל. לטענת מקורבים לגינדי, זאת הסיבה לכך שכל הטענות, הן של הדיירים והן של בעלי העסקים, יוצאות עכשיו. "זאת סחיטה", מסביר מקורב לגינדי. "בעלי העסקים אומרים 'ניתן לכם שקט רק אם תפצו אותנו בכסף, כדי שלא נדפוק לכם את המכירה לעזריאלי'. זה גם ההיגיון של בעלי הדירות — הם פשוט רוצים עוד כסף מעבר למה שכבר נתנו להם בעבר, ב–2013, אחרי שהתלוננו על השינויים שעשינו בתוכניות. האמת, קשה לי להבין את התלונות שלהם. היו תקלות טכניות נקודתיות, שאותן סידרנו, וחלק אחר אנחנו מסדרים בימים אלה. הערך של הדירה שלהם עלה לפחות פי שניים, אבל הם ממשיכים להתלונן ורוצים עוד כסף".

פתיחה של סתימה בביוב באחד הבניינים במתחם שרונה, בשבוע שעבר
אייל טואג

ואולם, טענה זו, לפחות לגבי בעלי העסקים, קצת בעייתית. איזה בעל עסק ירצה להודות בפני הציבור שיש בעיות של ריח ומטרדים נוספים בסביבת המקום שבו העסק שלו פועל ואליו הוא רוצה למשוך לקוחות? אחד מבעלי העסקים מסביר את עמדתו לגבי המכירה לעזריאלי: "את הבעיות האלה אני רוצה לפתור עכשיו, עם היזם שבנה את הפרויקט. חוץ מזה, אני צריך שדנה עזריאלי (יו"רית קבוצת עזריאלי) תדע מה הולך פה לפני שהיא קונה".

לדברי אחד הדיירים, "אין לנו באמת כלים לעמוד מול הקבלן. מה אפשר לעשות אחרי שקנינו את הדירות ונכנסנו? לכן, כשיש מצוקה אמיתית, הפנייה לעירייה לשלול את רישיון העסק זה אחד הכלים האחרונים שנותרו לנו, חוץ מללכת לבית משפט, ששם זה יכול לקחת שנים. הטענה על סחיטה היא קשקוש: באנו לפה בשביל שקט ואיכות חיים, אין לנו שום צורך במריבות. הטענה על עליית ערך הדירות היא ממש מעליבה. אנחנו לקוחות, לא מגיע לנו שירות?"

"אתה מגלה שנכנסת לסלאמס"

בביקור שערכנו השבוע בבנייני המגורים אפשר היה להבין על מה הדיירים מתלוננים. זה מתחיל בכך שאפשר להיכנס בקלות לשלושת הבניינים. פשוט צריך לחכות שמישהו ייצא ואז להיכנס בלי בעיה — מאחר שאין שומר. אפשרות אחרת היא פשוט לעבור ברגל מהחניון של השוק בקומה מינוס שלוש לחניון המגורים, קומה אחת מתחתיו, ואז להגיע למעליות של המגורים. במסדרונות של הקומות הגבוהות אי־אפשר שלא לחוש בריחות שונים: לפעמים אלה ריחות הבישול והטיגון מהמסעדה, ולפעמים אלה ריחות ביוב — שמורגשים גם במעלית.

"האמת, הייתי המומה מזה", מספרת לנו הדיירת והעיתונאית הוותיקה נעמי לויצקי. "במעלית יש ריח של ביוב, המצב לא טוב". אנחנו פוגשים אותה במקרה, ביום שבו נכנסה לגור בדירה, שאותה היא שוכרת. לויצקי מאמינה שהמצב ישתפר. בקומה אחרת אנחנו פוגשים את חנה, עובדת מדינה ותיקה. "בימים שהמעליות היו תקועות עשיתי הרבה ספורט", היא מחייכת. "מקומה מינוס ארבע בחניה לקומה עשר. המצב השתפר לאחרונה, אבל עדיין יש בעיות. הבעיה המרכזית היא השילוב בין האוכל למגורים. זה פשוט לא בנוי נכון. זה יוצר עומס נוראי על התשתית. אתה משלם המון כסף, חושב שנכנסת לפרויקט ברמה, ואז אתה מגלה שנכנסת לסלאמס. באופן אישי, יש לי דירה מדהימה עם נוף, אבל כל מה שמסביב — זה פשוט לא זה. השוק הוא הבעיה העיקרית, את הבעיה הזאת הם חייבים לפתור".

חוץ מזה, מפריעה לחנה הגישה של בעלי הבית. "אני אספר לך סיפור", היא אומרת. "יש לנו מחסן בקומות החניה. בשוק שמעל היתה נזילה. כדי להגיע למחסן שלי הייתי צריכה לעבור דרך מי ביוב. עד שלא הקמתי צעקות ואיימתי להביא עיתונות וטלוויזיה הם לא סידרו את זה. החפצים ניזוקו, אבל זו אינה הנקודה. עצם העיקרון, שלא מסדרים לך משהו עד שאתה לא צועק, זה מה שמפריע. בחברת הניהול יש רצון טוב, רק לא מצליחים להשתלט על כל הבעיות. אני יודעת שהפקידה שם התפטרה מרוב תלונות של דיירים. יש פה הרבה אנשים עצבניים שעושים מהומות".

עם זאת, "אין לי בעיה עקרונית עם השוק", אומרת חנה. "יש לזה יתרונות, זה כיף וזה נחמד. פשוט צריך לסדר את הבעיות. הם מדברים על הכפלת ערך הדירה? שטויות. אני באתי לפה כדי לגור. חסכתי 40 שנה כדי שתהיה לי דירה לקנות, שבה מבקרים הנכדים. ואחרי כל זה, אני לא מצטערת שקניתי".

מתחם שרונה ת"א
אייל טואג

חנה לוי ושכן נוסף ציינו בפנינו שבבניין נראו גם חולדות, בלובי ובשלוש קומות נוספות. "זה בגלל שוק האוכל, אין ספק", אומר אחד הדיירים.

המשכנו לסייר בבניין, וכשניסינו לרדת מהמעלית בקומה 19, הסתבר לנו שהיא נתקעה. לאחר דקה הודיעו ברמקול שהמעלית לא זזה ושנשמור על קור רוח. לאחר שתי דקות נאמר לנו שמושכים את המעלית למעלה, ויצאנו.

כשרצינו לרדת שוב, נאלצנו לחכות יותר מחמש דקות עד שהגיעה המעלית. "ככה זה פה", אמר לנו בן של אחת הדיירות שהמתין עמנו. "אפשר לפתוח פה דוכן קפה עד שתגיע מעלית. אנשים כבר מיואשים. אני יודע שבכמה מקרים דיירים החליטו שהם מתחילים לתקן דברים בעצמם, על חשבונם, כי הם הבינו שזה עדיף".

שטחי המסחר הורחבו פי שלושה

לבעיות בשרונה יש היסטוריה. הכל התחיל ברחבה הגדולה ובפארק שבין הבתים הטמפלריים. לא מעט פעילים חברתיים ואדריכלים טענו שהפארק נהפך מסחרי מדי — עוד אזור קניות ממוסחר בתל אביב, במסגרת המגמה של עיר המיועדת לעשירים בלבד. כך או כך, פרויקט המגורים ובעיקר הגדלת זכויות הבנייה שבו, נועדו בין היתר לממן את פרויקט השימור היקר שבמסגרתו הוזזו הבתים הטמפלריים מרחוב קפלן פנימה.

פרויקט המגורים נבנה על שטח של שמונה דונמים, בין הפארק עם הבתים הטמפלריים, רחוב הארבעה ומתחם רשות השידור, ורחוב קלמן מגן. ב–2009, במכרז של מינהל מקרקעי ישראל התמודדו על רכישת הקרקע 12 קבוצות רכישה, שהציעו בערך 100 מיליון שקל עבור כל אחד מהבניינים, בנפרד. בדקה ה–90 גינדי החזקות החליטה להתמודד, והגישה הצעה של 345 מיליון שקל עבור המתחם כולו. כבר אז, הערכות בענף דיברו על כך שזה מחיר גבוה מדי, ושזה הימור. גינדי, בכל מקרה, ניצלה את המומנטום והציעה דירות למכירה לרבים מחברי קבוצות הרכישה — שאכן מיהרו להיענות להצעה ולרכוש דירות במתחם.

ב–2010–2011 התחילו הבעיות בין הדיירים לגינדי, בשני מישורים. ראשית, יותר ויותר דיירים גילו את בעיית המפרט. בחוזה דובר על מטבחים אמריקאיים וסטנדרט גבוה. בפועל, את המפרט הספציפי גילו רבים מהדיירים רק כשנה או שנתיים אחרי החתימה על החוזה. "רק שנה אחרי שחתמתי על החוזה קיבלתי את המפרט הספציפי", אומר רומנוב. "תנחש כמה זיכוי קיבלתי על המטבח? 3,500 שקל. כן, בפרויקט יוקרה. בעצם, קיבלתי מהם רק קירות". לדברי רומנוב, הבעיה מתחילה בחוזה. "אחרי שאתה חותם על ההסכם, הם לא רואים אותך ממטר", הוא אומר. "זה חוזה אחיד, שאין בו הרבה מקום לשינוי. הם עושים שיווק אגרסיבי, ובתוך יומיים־שלושה אתה צריך להחליט אם לחתום. אני גם סמכתי על משרד עורכי הדין שלהם (ראב"ד מגריזו), כי אני מכיר אותם. לדעתי, הבעיה העיקרית בחוזה היא אי־הבהירות ביחס למועד המחייב במסירת הדירה. זאת הסיבה שהיו עיכובים ודיירים לא ידעו איך להתמודד עם זה".

הבעיה השנייה, ואולי המהותית יותר לטווח הארוך, היא השינוי התכנוני שנעשה. במקור, הכניסה ללובי היתה אמורה להיות מכיוון רחוב הארבעה, מאזור מגדלי הפלטינום והמילניום, שם היתה אמורה לקום פיאצה שממנה יגיעו דרגנועים ללובי בקומה השנייה. זה אותו הלובי שכיום אף אחד לא משתמש בו, והרחבה שלו היא שטח נטוש ולא מנוצל. גינדי מתכננים למכור באזור הלובי משרדים. בתוכנית המקורית, בין שלושת הבניינים היו אמורים להיות מעברים חופשיים ותחתם חנויות רגילות. "תדמיין את כיכר המדינה, זה מה שהסבירו לי כשקניתי את הדירה", משחזר רומנוב.

מבט מקומה גבוהה במתחם שרונה לכיוון הים
אייל טואג

בשלב מסוים התוכניות השתנו. מסיבות שונות, ייתכן שגם בשל מחלוקת בין היזמים של מגדלי הפלטינום והמילניום לבין גינדי, הוחלט לבטל את תוכנית הדרגנועים ולבצע שינוי כולל בתוכנית. בין היתר הוחלט להגדיל את שטחי המסחר. הוחלט על הקמת שוק אוכל גדול שיוקם מתחת למגדלי המגורים. זה קונספט מקובל בעולם, רק שנדיר למצוא אותו בסמיכות כזו למגדלי מגורים. בתוך כך, גדלו שטחי המסחר מ–2,800 מ"ר לכמעט 9,000 מ"ר. התוכנית החדשה קיבלה את אישור עיריית תל אביב. הדיירים התנגדו לה, וב–2012 הם נכנסו למשא ומתן עם היזמים בכל הנוגע לבעיות המפרט ולשרונה מרקט. בסופו של דבר הם הגיעו להסכם שעליו חתמו כ–300 דיירים.

בין היתר, לטענת הדיירים סוכם ששרונה מרקט לא ייפתח בשבת — אך היזמים מכחישים את הדבר. לדיירים ניתן פיצוי של 40–50 אלף שקל לכל דירה, שכולל גם את הטענות על המפרט ועל השינויים שהדיירים היו צריכים לקבל. בהסכם נפתרו לכאורה הבעיות והדיירים הסכימו להקמת שוק האוכל הגדול מתחת לביתם. ואולם, לא כל הדיירים חתמו. "אני לא הסכמתי לזה", אומר רומנוב. "הייתי אמור לקבל 37 אלף שקל וזה נראה לי נזיד עדשים בהתייחס לוויתור שנעשה. הבעיה העיקרית של ההסכם הוא שהוא נעשה כשהדירות היו עדיין על הנייר. ברור שקשה להעריך דברים עד שאתה לא רואה אותם בעיניים". גם דייר אחר מעיד שלא הסכים לחתום: "לא ראיתי שום תועלת בהסכם הזה, עכשיו אפשר גם להבין למה".

אחד הדברים שהכי מטרידים את הדיירים, בכל הנוגע לזכויותיהם, הוא סוגיית המעברים הציבוריים. כיום, השטח שבתוכניות המקוריות אמור היה להיות מעבר ציבורי, נמצא בתוך שרונה מרקט, אבל רובו לא משמש למעבר: גינדי הקימה בו עוד חנויות ודוכנים, וכך נוצרה הצפיפות שנגדה יוצאים גם בעלי העסקים. לטענת מקור המצוי בעניין, ב–2012 עיריית תל אביב הבטיחה שהמעברים הציבוריים יישארו כאלה גם בשוק האוכל המקורה. כלומר, יישאר מעבר פתוח לציבור.

"המגרש שמתחת לשלושת הבניינים כלל מעברים ציבוריים בתוכנית המקורית", מספר אחד הדיירים. "כל מעבר היה אמור להיות ברוחב תשעה מטרים, ובצדיו היו אמורים להיות שטחים מסחריים. בפועל מה שקרה זה ששמו שוק גדול וצפוף בהרבה, כשבמקום מעברים יש עוד מסעדות. ממה שאני זוכר, ההתנהלות של גינדי היתה איומה. בעלי הבית עצמם בכלל לא רצו לדבר אתנו. מתי הם כן דיברו? רק אחרי שהופיעה הכתבה הראשונה בעיתון. סוף־סוף התייצבו מולנו הבעלים. יש שם תחלופה של מנהלים. אנשים שהבטיחו דברים לפני ארבע־חמש שנים לא נמצאים שם יותר. לכן, חייבים לדבר עם בעל הבית".

לעובדה שלא כל הדיירים חתמו על ההסכם ב–2013 עשויות להיות השלכות גם כעת, לפני המכירה לעזריאלי. מבחינת הדיירים שלא חתמו — נלקחו מהם שטחים ציבוריים של הפרויקט, ללא הסכמתם. לכן, הם יכולים לתבוע את גינדי להשבת שטחים אלה, שהם כיום חלק בלתי נפרד מהשטחים של השוק, שאותו, כאמור, בעזריאלי מבקשים לקנות. לא ברור אם הדיירים שחתמו על ההסכם רואים את עצמם מחויבים אליו, בעיקר בגלל המחלוקת בעניין הפתיחה בשבתות.

"ההסכם הסדיר את הכל"

מקורות בגינדי דוחים את הטענות. "ההסכם ב–2013 הסדיר את הכל", הם אומרים. "גם את עניין המפרט וגם את התכנון מחדש, כולל שרונה מרקט. עניין הלובי, שכיום מדברים עליו כעל 'פיל לבן', זה לא משהו מכוון. הנסיבות הטבעיות של החיים הובילו לכך שבגלל ההצלחה הגדולה של המרקט, הדיירים מעדיפים לעבור דרך המתחם, שבו הם קונים די הרבה — ובלובי לא משתמשים. אין מה לבוא בטענות אלינו בעניין הזה". אלא שמה שמקורבים לגינדי קוראים "הנסיבות הטבעיות של החיים", אפשר היה לחזות בתכנון אדריכלי נכון. בהקשר זה, יש דיירים הבאים בטענות למתכננת הפרויקט, האדריכלית קיקה ברא"ז, שחתומה על הרעיון של שוק האוכל מתחת למגדלים. "איפה היא בכל הסיפור הזה?" שואל אחד הדיירים.

חנה לוי - דיירת במתחם
אייל טואג

עניין אחר נוגע ליחסים בין דניה סיבוס, החברה המבצעת, לבין גינדי. בשיחה עם אחד הדיירים הוא מפנה את תשומת לבנו למחיר הנמוך יחסית שבו דניה סיבוס הסכימה לבצע את הפרויקט עבור גינדי — 326 מיליון שקל. לפי אחת הגרסאות, דניה סיבוס הסכימה לקבל את העבודה מכמה סיבות: ראשית, כדי לצאת מהמשבר שבו היתה שרויה קבוצת אפריקה ישראל, החברה האם של דניה, ב–2008–2009. שנית, בגלל חוב שהיה לגינדי כלפיה, ושפרויקט זה היה האופן לסגור אותו. דיירים מעלים היבט נוסף בקשר שבין דניה לגינדי: לטענתם, עד למועד מסירת המפתח הדיירים היו למעשה לקוחות שבויים של דניה סיבוס בכל הקשור לשיפוצים והשלמות. גם אלה שהתכוונו לעשות את ההשלמות והשיפוצים רק אחרי קבלת המפתח, כלומר, לא באמצעות דניה סיבוס, גילו שזה לא כל כך פשוט.

במלים אחרות, לטענת לא מעט דיירים, ההבנה השקטה בין דניה סיבוס לגינדי היתה שאולי המחיר על הביצוע היה נמוך, אבל לאחר מכן דניה יכלה לקבל כסף מהדיירים עצמם — תשלומים על ההשלמות הנדרשות. "אני רציתי לעשות את המינימום האפשרי עד לקבלת המפתח", אומר רומנוב. "אבל המינימום הזה עלה לי 100 אלף שקל. כל ההוספות האחרות שלא קשורות לבנייה עלו לי 200 אלף שקל. בסך הכל הייתי צריך להוסיף 300 אלף שקל למחיר הדירה המקורית". בדניה סיבוס סירבו להגיב לדברים.

השבוע, על אף המהומה, השתדלו שני הצדדים — ועד הדיירים ואנשי גינדי — לשמור את הדברים על אש קטנה. בין הצדדים התקיימו פגישות, ושניהם הביעו אופטימיות. מטעם גינדי אף נמסר שביום רביעי הגיעו שני הצדדים להסכמות. עם זאת, דובר הוועד טען אתמול שעדיין לא הושגו הסכמות. כך או כך, יש דיירים שחושבים שאחרי כל הרעש התקשורתי, אם בגינדי לא יהיו מוכנים להכניס את היד לכיס כדי לפתור את הבעיות — במתחם המגורים ובמתחם ההסעדה — הן עלולות לחזור ולצוץ. "הדיירים פה לא פראיירים", אומרת לוי. "כדאי לגינדי להפסיק לברבר ולהתחיל לעבוד על תיקון הליקויים". 

גינדי החזקות: "יש דיאלוג עם הדיירים על הנושאים שזקוקים לטיפול"

מגינדי החזקות נמסר בתגובה: "החברה נמצאת בדיאלוג אינטנסיבי, שקוף וברוח טובה עם נציגות דיירי המגדלים, כדי להגיע להסכמות לגבי הנושאים שזקוקים לטיפול".

מהנהלת שרונה מרקט נמסר: "המתחם, שנפתח לפני כארבעה חודשים, זוכה להצלחה חסרת תקדים, מעבר לתחזיות, הן במספר המבקרים והן בפדיונות — כפי שיעידו הקופות הרושמות של בעלי החנויות החולקים בהצלחה. המתחם פועל על פי החוק ובהתאם לכל ההתחייבות המעוגנות בהסכמים מול כל אחד מהשוכרים. צר לנו על הספין המופרך מצד כמה שוכרים שמעלים טענות ודרישות דמיוניות, בניסיון לרכוב על גל הסחטנות שאנו עדים לו בימים האחרונים מאז פורסם קיומו של משא ומתן למכירת השוק. דלתנו פתוחה לכל שוכר ושותף לשוק, ואנו מזמינים אותם לדבר ישירות אתנו, במקום לנהל את הדיאלוג באמצעי התקשורת".

האדריכלית קיקה ברא"ז אמרה בתגובה: "הפרויקט נבנה בהתאם להנחיות התב"ע ותוכנית הבינוי. יש הפרדה מלאה בין השימושים למגורים ולמסחר החל מהכניסות לחניון וכולל הכניסות ללובי. חשוב להדגיש שהלובי של הדיירים נמצא בקומת הכיכר העליונה כפי שהוא בתוכנית הבינוי של התב"ע, ואילו בקומת הפארק מדובר ביציאה אינטימית בלבד לנוחיות הדיירים, בכוונה תחילה של התב"ע לעשות הפרדה בין השימושים ככל שניתן. לא ידוע לי על עומס במעברי המרקט. הפרויקט יצא יפה מאוד וחבל שמנסים לפגוע ביצירה שכל כך טובה לכל".

מעיריית תל אביב־יפו נמסר בתגובה: "פניית הדיירים התקבלה בעירייה ותתבצע בדיקה מקיפה של הנושא לבחינת טענותיהם. יצוין כי תמהיל המסחר והמגורים בפרויקט שרונה היה ידוע ומעוגן בתוכניות ובהיתר הרישוי למקום.

הכניסה לשוק שרונה
אייל טואג

"במידה שנעשו חריגות בנייה לאחר מתן טופס 4 ואישור האכלוס, הן נעשו ללא ידיעת העירייה. אם תוגש תלונה קונקרטית המפרטת את מיקומי החריגות כנטען, היא תיבדק לעומקה. רוב העסקים בשרונה מרקט הם בתי אוכל, שפתיחתם בשבת מותרת. עם זאת, העירייה מבצעת בחינה ומיפוי של כלל העסקים ותטפל בכל עסק בהתאם לדין החל עליו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#