הסכנות הגדולות של מתווה הגז - שכל אזרח חייב להכיר - דינמו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הסכנות הגדולות של מתווה הגז - שכל אזרח חייב להכיר

בלי פוליטיקה, מושחתים, משיחיים, ימין, שמאל, שוד או קונספירציות ■ במקום להחליף מהלומות מיותרות, הנה חמשת הכשלים האסטרטגיים שהכנסת והממשלה חייבות לתקן מהר, לטובת אזרחי ישראל כולם

111תגובות

ככל שהמחאה הציבורית נגד מתווה הפשרה שגיבשה הממשלה עם מונופול הגז גוברת, כך הולכות ומתעמעמות הסיבות שעוררו אותה מלכתחילה.

המתנגדים למתווה מצטיירים כאנרכיסטים פוליטיים או משיחיים, ומצדדיו מתוארים כשודדים וכמושחתים. כך, דווקא כשההסדר השנוי במחלוקת מתקרב לאישורו הסופי, זולג השיח סביבו למחוזות אמוציונליים ופוליטיים — במקום שיעסוק בסכנות המקצועיות הטמונות בו, ובדרכים להסירן.

מציאות כזאת משרתת את מי שמעוניין בהתעלמות מנורות האזהרה. לפיכך, בבוקר פתיחת דיוני ועדת הכלכלה של הכנסת בבקשה להעביר את המתווה חרף התנגדותה של רשות ההגבלים העסקיים, חשוב להעלות שוב את העיסוק בו לפסים ענייניים. זאת, באמצעות חמשת הכשלים האסטרטגיים שפתרונם הוא בראש ובראשונה אינטרס של כלל אזרחי ישראל, מכל צדי המתרס.

1. נמשיך להישען על צינור אחד

הממשלה, חברת החשמל וכל צרכני הגז מתריעים במשך שנים מפני הסכנה שבהישענות המשק הישראלי על צינור גז בודד, שנוחת בנקודת קליטה אחת, בחוף אשדוד. איך אפשר להשעין 60% מייצור החשמל בישראל על תחנת קליטה אחת בטווח הקסאמים? לכן, אין דיון בנושא משק האנרגיה שלא נפתח באזהרה מפני הביטחון האנרגטי המעורער של ישראל, ובצורך להקים באופן מיידי לפחות נקודת קליטה אחת נוספת של גז בחוף — מוטב בצפון הארץ.

מה צריכה אפוא לעשות מדינה חפצת חיים שכל הגורמים המקצועיים בה מתריעים מפני קטסטרופה? להניח עוד צינור.

כלומר, האזרח התמים היה מצפה מקברניטי מדינתו לנצל את סמכותם לפי חוק, ולהורות לחברות הגז להניח באופן מיידי צינור נוסף ממאגר תמר לחוף — גם אם הדבר כרוך בעלויות עודפות שהמדינה צריכה להשתתף בהן. אלא שבאופן מדהים, מתווה הפשרה שיידון היום בכנסת לא רק שלא מורה על כך — הוא אף פוטר את חברות הגז מהחובה להניח צינור נוסף.

רק לפני שנתיים חייבה ממשלת ישראל הקודמת את בעלי תמר להניח צינור גז נוסף לאשקלון עד סוף 2016, אך המתווה המובא כעת לאישור מבקש לבטל את החיוב.

כך, במקום לפעול כבר אתמול לטובת חיזוק ביטחונה של ישראל, דוחה הממשלה בעצמה את הנחת צינור הגז הנוסף למועד בלתי ידוע, ומסכימה להמתין לפיתוחם של מאגרים חדשים, כמו לווייתן או כריש־תנין — שבעליהם יניחו את הצינור. זאת, אף שמועד הפקת הגז ממאגרים אלה אינו מעוגן במתווה ואיש אינו מוכן להתחייב לו.

כך דואגים לביטחונה של מדינה?

2. הגז מלווייתן יישאר בים

אסדת קידוח תמר
אלבטרוס

אמרה חוזרת בלשונם של פוליטיקאים ופרשנים קוראת "להוציא כבר את הגז מהאדמה". אלה מתכוונים בוודאי לפיתוחם המהיר של מאגרי הגז לווייתן, כריש ותנין — היות שהגז מתמר זורם מהאדמה כבר יותר משנתיים. כלומר, הבעיה של ישראל היא לא מחסור בגז, אלא תשתית מצומצמת שאינה מספיקה כדי להזרימו בבטיחות לחוף.

ואמנם, בעוד המתווה פוטר את בעלי תמר מהנחת צינור גז נוסף — ומעדיף להמתין לצינור שיניחו בעתיד בעלי המאגרים הנוספים — אין מנוס מפיתוחם המהיר של מאגרים אלה.

לפני שנתיים אישרה הממשלה לבעלי לווייתן לייצא גז בטענה שרק כך יהיה אפשר לממן את פיתוחו היקר ב–2017. אשתקד נדחה מועד הפיתוח ל–2018, בטיוטת המתווה הוא נדחה לאוגוסט 2019, בנוסחו הסופי הוא נדחה למארס 2020 — ולפי הערכות, הוא לא יושלם לפני 2021.

כלומר, במקום "להוציא את הגז מהאדמה" ולהורות לבעלי לווייתן לפתח אותו בהתאם לתנאי הזיכיון שקיבלו (בתוך ארבע שנים) — אחרת הרישיון יופקע מידיהן — הממשלה היא שדוחה שוב ושוב את פיתוח המאגר, ולא אף אחד אחר.

מתווה הגז נועד למעשה למנוע ממונופול הגז את איבוד מאגר לווייתן, היות שאפסו סיכוייו לפתחו במועד. במקום להפקיד את המאגר בידי גורם עסקי שיהיה לו עניין בפיתוח מהיר של מתחרה לתמר, הממשלה מותירה אותו בידי מונופול דלק־נובל אנרג'י, שחושש מתחרות כזאת.

אם לא די בכך, המתווה שגיבשה רק מפריע לפיתוחו המהיר של לווייתן, במקום לסייע לו. הרי המימון לפיתוח המאגר מותנה בחוזים משמעותיים לרכש הגז ממנו — ולאחר שהבנקים הזרים הודיעו שהם מעדיפים לקוחות ישראליים על פני חוזי יצוא מסוכנים למשטרים לא יציבים, היינו מצפים מהממשלה להעמיד לטובת בעלי המאגר ביקושים מקומיים לגז.

אמיל סלמן

במקום זאת, המתווה שמובא היום לאישור כובל 75% מהביקושים לגז במשק הישראלי בחוזים ארוכי טווח דווקא למאגר תמר, מנציח את המונופול שלו — ובכך סוגר את הדלת בפני פיתוחו המהיר של לווייתן.

3. הממשלה ויתרה, הגז יישאר יקר

אם עד לפני שנה עוד אפשר היה לנהל ויכוח בסוגיית תמחור הגז בישראל בהשוואה לעולם, הרי שלנוכח צלילת מחיר הנפט העולמי הוויכוח הזה למעשה התייתר. בנטרול עלויות שינוע וטיפול, הצרכן הישראלי מחויב כיום, בעבור גז המופק 90 ק"מ מביתו, בתעריף מהגבוהים בעולם.

הסיבה לכך נעוצה בעובדה שחוזי הגז בעולם מוצמדים לנפט — ואילו בישראל רוב הגז מוצמד למדד האמריקאי בתוספת 1%. כלומר, בכל תרחיש, מחיר הגז בישראל יוסיף להאמיר בשנים הבאות באופן אוטומטי, ויהיה מהגבוהים בעולם, גם אם מחיר הנפט יחזור לעלות.

מנגנון ההצמדה הזה נכפה על ישראל ב–2011, תחת האיום שמאגר תמר לא יפותח וישראל תישאר ללא גז. הרגולטורים נאלצו אז להשלים עם המנגנון בידיעה שלאחר שהגז יזרום והמשק יתייצב, יוכלו להטיל פיקוח על מחיר הגז. ואמנם, גם המונופול המוכרז של תמר נערך לכך.

מה רבה אפוא היתה ההפתעה כשהתברר כי במתווה הפשרה שגובש ויתרה הממשלה על הטלת פיקוח, העניקה חסינות לחוזים החתומים והיקרים במשק — ובאשר לחוזים העתידיים הסתפקה בקביעת תקרה זמנית שממילא נגזרת ממחיר הגז כיום בשוק. כך, הגז הטבעי שנמכר ב–2010 בישראל ב–2.75 דולרים ליחידת חום, נמכר ולחברת החשמל ב–5.6 דולרים — ועד סוף העשור יימכר גם ב–6 דולרים.

שר האנרגיה בהווה, ושר האוצר בעבר, יובל שטייניץ, מתגאה בכך שבמסגרת ועדת ששינסקי הוא "נלחם בטייקונים" והגדיל את המיסוי על חברות הגז מ–25% ל–60% — אך אין לו תשובה לשאלה כיצד מחיר הגז הוכפל בעקבות המאבק "המוצלח" שניהל.

התשובה שלא נוחה לשטייניץ היא שהטייקונים לא ניזוקו כלל ממס ששינסקי, מאחר שאת המס המוגדל הם גילגלו לכיסו של הצרכן, ופשוט הכפילו את מחיר הגז שימוסה. כפועל יוצא, כשראש הממשלה, בנימין נתניהו, מתגאה כי הגז יתרום למדינה "מאות מיליארדים", הוא שוכח כי מקור הכסף יהיה בעיקר במיסוי העקיף שהציבור ישלם בחשבונות החשמל.

4. בלי מגבלות יצוא, לא יישאר גז

לפני שנתיים עתרו כמה מבעלי תמר לבג"ץ בטענה כי הממשלה מפלה אותם לרעה בכך שקבעה למאגר מגבלות חמורות על יצוא גז, בהשוואה למאגרים אחרים. בתשובתה לבג"ץ, הסבירה הממשלה לשופטים כי תמר הוא מאגר אסטרטגי, היחיד המחובר כיום לחוף, ולכן לא תתיר יצוא ממנו עד לחיבור מאגרים נוספים.

לא חלפו שנתיים, והנה מתברר כי הממשלה מפקירה את ביטחון ישראל — או שהטעתה את בג"ץ. אחרת לא ניתן להסביר מדוע היא מקדמת מתווה שמבטל את המגבלות שעליהן הגנה בעצמה בבג"ץ, וכעת מתירה לייצא רבע מהגז שבתמר לכיוון מצרים — גם אם לחופי ישראל לא יחובר בעתיד שום מאגר נוסף לחוף.

אם לא די בכך, המתווה מעניק לבעלי תמר הטבות מס כדי שיצוא הגז ישתלם בעבורם, ולא כולל שום מנגנון בקרה על כדאיות היצוא בעידן הגז הזול. זאת בסתירה לחוק ששינסקי (2011), בסתירה להמלצות ועדת צמח על יצוא הגז (2013), ותוך שהממשלה מוותרת על הקלף היחיד שבו החזיקה עדיין מול מונופול הגז כדי לחייבו לפתח מאגרים נוספים בזמן.

מדוע רשות הגז הטבעי והמטה לביטחון לאומי שותקים לנוכח ריקונו של המאגר האסטרטגי של ישראל? הציבור לא זכה עד כה לתשובה.

5. המונופול רק יתעצם

לפני שנה הזהיר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, כי ישראל מפתחת תלות מסוכנת ב"מונופול אימתני" על משאב קיומי. הוא התריע מפני ערעור יסודותיה הדמוקרטיים של ישראל ומפני פגיעה בעצמאות קבלת ההחלטות במוסדות השלטון שלה.

מה קרה מאז? הממשלה נסוגה מכוונתה לפרק את המונופול והעניקה לו חסינות רגולטורית תקדימית מפני ניסיונות לפרקו ב–15 השנים הבאות. ובאשר לליכט, שמתמודד כיום על משרת היועץ המשפטי לממשלה, הוא כבר לא חזר לפצות את פיו, אך צפה כיצד נבואתו מתגשמת עוד לפני שהמתווה אושר.

כך, שלושה שרים בממשלה נבצרו מלטפל במתווה הגז (משה כחלון, יואב גלנט וחיים כץ), שר אחר נאלץ לפנות את מקומו כדי לקדמו (אריה דרעי) ואילו שני רגולטורים בכירים "התפוטרו" (דיויד גילה ואורית פרקש־הכהן). זאת, כשהמתווה מאושר לבסוף בהחלטת ראש הממשלה נתניהו, מנומק בידי שר החוץ נתניהו ונחתם בידי שר הכלכלה נתניהו — חרף התראות שומרי הסף.

כשמצעד מגלגלי עיניים מעיד כי "זה לא מתווה מושלם, אך הוא הטוב ביותר שניתן היה להשיג כיום" — האם הם סבורים באמת שממשלה ישראלית תדע להתמודד טוב יותר עם דלק ונובל אנרג'י בעתיד, ללא מנופי לחץ, ולאחר שאלה כבר חלבו את המשק באמצעות תמחור גז מונופוליסטי?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#