עוני, מחלות וסכנת ג'נוסייד: בורונדי על סף תהום - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עוני, מחלות וסכנת ג'נוסייד: בורונדי על סף תהום

בורונדי, אחת המדינות העניות בעולם, נתונה במשבר כלכלי ופוליטי המחריף והולך ■ הממשלה רודפת מתנגדי משטר, את כלי התקשורת ואת בני מיעוט הטוטסי, מאות אלפי בני אדם מהגרים מהמדינה והמובטלים הרבים כבר הפסיקו לחפש עבודה - כי הם פשוט לא מאמינים שיש כזו

4תגובות

מועדוני הריקודים הרבים בבורונדי מהווים רכיב מרכזי בחיי הפנאי והבילוי. במקרה של בורונדי, הם גם משמשים מפלט מהמציאות הקשה במדינה בימים אלה. אלא שבימים האחרונים הודיעה הממשלה בבירה בוג'ומבורה כי המועדונים יסגרו את שעריהם כבר ב-20:00, בניסיון למנוע התקהלויות של צעירים.

הודעה אחרת שכוונה לציבור מעוררת פלצות הרבה יותר מסגירת המועדונים: במהלך ששת החודשים האחרונים נהרגו יותר מ-240 אנשים במדינה בעקבות התלקחותו מחדש של סכסוך אתני ותיק. מודעות שהודבקו על קירות ברחבי הבירה רומזות על כוונה של תומכי הממשלה לטבוח באנשי האופוזיציה, מבקשות מהאזרחים להימנע משיטוט לילי ברחובות ומזהירות אותם לבל יצרו קשר עם אזרחים זרים.

בורונדי, אחת המדינות העניות בעולם, ניצבת בפתחו של סכסוך פוליטי ואתני רווי אלימות ודם. "מדי לילה נזרקות גופות ברחובות", הזהירה קבוצה משותפת של עמותות הפועלות במדינה. יועץ האו"ם למניעת רצח עם הזהיר כי הרטוריקה של הממשלה מזכירה את זו שנשמעה ברואנדה לפני רצח העם לפני 20 שנה.

רויטרס

בורונדי היא מדינה קטנה במרכז אפריקה, שקיבלה עצמאות מבלגיה ב-1962. 10 מיליון בני אדם מתגוררים בה כיום, כמעט מחציתם מתחת לגיל 14. על פי נתוני הבנק העולמי, תוחלת החיים הממוצעת במדינה היא 60 שנה. חקלאות מהווה 40% מהתמ"ג, כשהגידול המרכזי הוא פולי קפה. ל-24% מהאוכלוסייה אין גישה למים נקיים, ומספר שנות הלימוד הממוצע עומד על שלוש בלבד. מעבר לכך, 1% מהאוכלוסייה הם נשאים של נגיף ה-HIV.

התוצר הכלכלי לנפש - על פי הערכות בין 800 ל-900 דולר (במונחי שווי כוח קנייה) - הופך את בורונדי לאחת משתי המדינות העניות ביותר בעולם. היא רק מעט פחות ענייה מהרפובליקה המרכז אפריקאית, והיא מדורגת מתחת למדינות כמו מלאווי וקונגו.

המדינה נתונה כבר יותר מחצי שנה במצב של חוסר יציבות פוליטי, שעלול להידרדר בכל רגע לשפיכות דמים בקנה מידה רחב. תחילתו באפריל השנה, אז הודיע הנשיא פייר נקורונזיזה על כוונתו להתמודד לקדנציה שלישית בתפקיד. הודעתו של נקורונזיזה הציתה גל מהומות במדינה, משום שהיא נתפשה כמנוגדת לחוקה, המגבילה את כהונתו של הנשיא לשתי קדנציות בלבד. במאי, כשנקורונזיזה יצא מהבירה, התקיים ניסיון הפיכה צבאי כושל שרק הגביר את הפרנויה בקרב האליטה השלטונית.

גל המחאה והמתח ברחובות חצו את בורונדי לשניים: מצד אחד בני ההוטו, שקורונזיזה הוא אחד מהם, שהם כ-85% מהאוכלוסייה; ומן העבר השני - בני הטוטסי, שהם כ-14% מהאוכלוסייה, לצד אנשי אופוזיציה רבים בני הוטו שאינם סרים למרותו של הנשיא.

רויטרס

קייטי, פעילה פוליטית מבורונדי, אמרה בראיון ל-VICE כי "כל מי שמחזיק בעמדה שונה מהנשיא קורונזיזה צריך להימלט מהמדינה או להסתתר. אנשים שאין להם קשר למחאה, שרק רצו לברוח לרואנדה מחשש לביטחונם האישי, נעצרו ועונו רק משום שמצאו במכשירי הטלפון שלהם סרטונים המתעדים את ההפגנות בבוג'ומבורה. יש כאן דוגמה מצוינת לדמוקרטיה שהופכת לדיקטטורה לנגד עיניו של כל העולם".

ביולי האחרון ניצח קורונזיזה את הבחירות, לאחר שקיבל לטענת ועדת הבחירות המרכזית במדינה 69.41% מקולות הבוחרים. יום הבחירות עצמו לווה בעימותים אלימים ברחובות ובחילופי אש בין המשטרה למתנגדי הממשלה. ניצחונו של קורונזיזה, שלא הוכר על ידי הקהילה הבינלאומית, העמיק את השסע האתני והפוליטי בבורונדי ואת ההגירה ממנה.

"לעשות את העבודה"

ב-2005 הסתיימה בבורונדי מלחמת אזרחים בת 12 שנים, שבה איבדו את חייהם 300 אלף אנשים משני צדי המתרס האתני. בהתאם לאמנה שנחתמה ב–2000, נקבע מבנה דמוקרטי שבו לשתי הקבוצות האתניות ניתנו זכויות והזדמנות להשתתפות פוליטית. ואולם כבר ב-2010 הואשמה מפלגת השלטון, CNDD־FDD, בזיוף הבחירות. מאותו רגע, שיטת השלטון דה פקטו נהפכה לשלטון של מפלגה אחת, ללא דיאלוג בינה לבין האופוזיציה - כך לפי משקיפים זרים. בנוסף, פעולות דיכוי של מחאה ושל מתנגדי שלטון נהפכו למחזה נפוץ.

נשיא הסנאט של בורונדי אמר החודש כי "השוטרים יורים לרגליים, אבל כשיבוא היום שנאמר להם 'לעשות את העבודה' אל תבכו לנו". הביטוי "לעשות את העבודה" היה זה ששימש את בני שבט ההוטו כדי לתאר את חיסול בני שבט הטוטסי במלחמת האזרחים ברואנדה.

האלימות במדינה וחוסר הביטחון האישי ברחובות הביאו להגירה של כ–200 אלף אזרחים אל מחוץ לבורונדי, בעיקר לרואנדה, השכנה מצפון, שם הם מתגוררים במחנות פליטים. רבים מהם מסרבים לדבר עם כלי תקשורת זרים. אלה שבכל זאת מוכנים לעשות זאת, מבהירים כי יסרבו לשוב לבורונדי גם אם הממשלה תבטיח את שלומם והסדר ישוב על כנו.

רואנדה עצמה, שהרכבה הדמוגרפי דומה לזה של בורונדי, מלקקת עדיין את פצעי רצח העם שהתרחש בה לפני 20 שנה, שבמסגרתו נרצחו באכזריות כחצי מיליון בני טוטסי. בשונה מהמלחמה ברואנדה, אומרים פרשנים, הפעם המחלוקת היא פוליטית ולאו דווקא אתנית, שכן יש בני הוטו שמתנגדים לממשלה.

תנועת נוער אלימה ודיכוי התקשורת

 פייר נקורונזיזה
רויטרס

את מירב הפעולות האלימות נגד מתנגדי המשטר מבצעת ה"אימבונרקיור", תנועת נוער אלימה שפועלת בחסות הממשלה ובתמיכה של המשטרה. חברי ה"אימבונרקיור" מוציאים להורג אנשי אופוזיציה ובני טוטסי, ומתפקדים למעשה כמיליציה חמושה. כלי הנשק המרכזי של אנשיה הוא מצ'טה - סכין ארוכה המשמשת בימים כתיקונם לעבודה חקלאית.

"בימים האחרונים האלימות בבורונדי גואה", אומר אוריאל לוי, בלוגר ופעיל בוועד למאבק ברצח עם, ארגון ישראלי המנסה להיאבק במקרי ג'נוסייד. "עשרות ואולי מאות אזרחים בני טוטסי נרצחו ברחובות. יש תחושה שהמדינה שינתה את יחסה למיעוט הטוטסי".

אחת הבעיות המרכזיות בסיקור המדינה היא היעדר מידע. ב-2013 יזם נקורונזיזה חוק שפוגע באופן בוטה בחופש הביטוי. החוק אוסר פרסום כתבות ש"חותרות תחת הביטחון הלאומי, או פוגעות בסדר הציבורי ובכלכלה". מאז שהחוק נכנס לתוקפו נמלטו מבורונדי מרבית העיתונאים שפעלו בה, והמבנים שבהם שכנו כלי התקשורת נהרסו או נאטמו בידי המשטרה. על הכוונת של המשטרה היו בעיקר תחנות הרדיו - המדיום הפופולרי ביותר במדינה, בשל שיעור הבערות הגבוה בה. רובם המוחלט של העיתונאים שבכל זאת נשארו בבורונדי אימצו את כללי הצנזורה שכפתה עליהם הממשלה ומסקרים אותה באהדה.

כלי התקשורת החופשי היחיד שעדיין פועל במדינה הוא Iwacu, שפועל ממשרדים קטנים בבירה בוג'ומבורה. הוא מוציא לאור עיתון, מפעיל אתר אינטרנט בצרפתית, ורק באחרונה סגר את אתר האינטרנט שלו באנגלית עקב היעדר תקציב. "בורונדי היא כרגע כמו צפון קוריאה", מדגיש עורך Iwacu, אנטוני קבוראה, בשיחה עם TheMarker. "אני גאה מאוד בכתבים שהחליטו להישאר, אנחנו החלון היחיד של בורונדי שנשאר פתוח". לדבריו, "במבט היסטורי - אנשים יגידו עלינו: 'הייתם לוחמים. לוחמים למען המידע החופשי ולמען החופש".

יממה אחת בלבד לאחר ששוחח עם TheMarker זומן קבוראה לחקירה בחשד למעורבות בניסיון הפיכה צבאית שאירע במדינה במאי השנה. על פי ניסיון ממקרים קודמים, הוא עלול להישלח לעונש מאסר ממושך. ההערכה היא כי המהלך נועד להרחיקו ממרכז העשייה, ולגרום ל-Iwacu להפסיק אט־אט 
את פעילותו.

חיים מהיום למחר

"מדובר באחת המדינות העניות בעולם, זה לא עוני שמוכר לישראלים", אומרת גל ויניקוב, המתגוררת בבורונדי ומנהלת פרויקט פיתוח קהילתי בארגון תבל בצדק. "שיעור האבטלה גבוה מאוד, ואנשים כבר לא מחפשים עבודה כי פשוט אין - לא בערים ולא בכפרים. מעריכים שכמחצית מההכנסות של המדינה מגיעות מסיוע של מדינות מערביות, ומדינות רבות מושכות את כספי הסיוע שלהן בגלל החמרת המצב.

"כשלממשלה אין יכולת לתמוך בעצמה כלכלית, בסופו של דבר ייגמר הכסף. איך ישלמו לשוטרים? לחיילים? אחד החששות הוא שללא כספי הסיוע ייווצר מצב של המון שוטרים וחיילים חמושים ומתוסכלים ברחובות. יש דבר 
מסוכן יותר מזה?"

אחת הבעיות המרכזיות במדינה היא היעדר ביטחון תזונתי. "אנשים חיים מהיום למחר, וזה נפוץ לשמוע משפט כמו 'אין לי אוכל לילדים שלי'", מספרת ויניקוב. "הדוגמה הכי טובה לכך היא מתחום החקלאות. המזון הבסיסי בבורונדי הוא תפוחי אדמה ושעועית, כשהחלק מהצמח שאוכלים הוא בעצם גם זה שמשמש לזרעים עבור העונה הבאה. בעת הקציר, אנשים ממש מתקשים לשמור זרעים לעונה הבאה כי זה בהכרח אומר שהם ייאלצו לאכול פחות עכשיו, וזה יוצר קונפליקטים של ממש", הוסיפה.

לדבריה, "שירותי הבריאות במדינה נגישים, אבל ברמה ירודה מאוד. הרבה פעמים חסרים אמצעי טיפול בסיסיים, כך שגם אם יש בכפר מרפאה מאוישת, לא בהכרח שיש לצוות הרפואי איך לעזור".

ההסלמה של הימים האחרונים מעוררת ביקורת בקהילה הבינלאומית, בין השאר בשל החשש שהמצב יביא להגברת ההגירה למערב, המתמודד בימים אלה עם גלי הגירה עצומים ממדינות אפריקה והמזרח התיכון. לפני כמה ימים, לאחר שבנו של פעיל אופוזיציה מרכזי נמצא מת בבוג'ומבורה, התייחס מזכ"ל האו"ם באן קי־מון למצב בבורונדי. "ההרג והאלימות חייבים להיפסק", אמר, "מדובר כבר באירועים שגרתיים". קי־מון גם קרא לאופוזיציה ולממשלה לקיים דיאלוג, וגינה "הצהרות המלבות אלימות".

נציב זכויות האדם של האו"ם, זייד ראאד אל־חוסיין, הוסיף כי "ההתנקשות הזו מחזקת את החשש שיש בבורונדי מדיניות שיטתית ששמה על הכוונת אנשי אופוזיציה, עיתונאים, מגני זכויות אדם ואזרחים מן השורה שמתנגדים לממשלה". עוד לפני הפיגועים הקשים בפאריס, גם בצרפת התייחסו למצב ששורר בבורונדי. "אנו קוראים לממשלה ולאופוזיציה להפגין איפוק וליצור דיאלוג פוליטי — שהוא הדרך היחידה להתגבר על המשבר", נמסר ממשרד החוץ הצרפתי.

נשיא אוגנדה, יווארי מוסבני, מנסה לקדם מהלך תיווך בין הצדדים. לקהילה הבינלאומית אין הרבה כלים להפעלת לחץ על הממשלה, שכן המדינה נמצאת במצב כלכלי מחריד כל כך, שהסנקציות שהוטלו עליה לא הניעו את נקורונזיזה הפרנואיד מעמדתו.

"זו מדינה שלא מעניינת אף אחד", אומר לוי. "אין בה כרגע עיתונאים. התקשורת הבינלאומית כמעט ולא מסקרת אותה. היא קטנה וענייה ואין לה חשיבות גיאו־אסטרטגית עבור שכנותיה". ייתכן כי בקהילה הבינלאומית לא ממהרים להתערב גם בשל האכזבה מהמעורבות הבינלאומית במדינות אחרות ביבשת, ובהן דרום סודן, שלאחר הקמתה הידרדרה למלחמת אזרחים עקובה מדם.

"הרחובות עמוסים בימים האלה בכוחות חמושים - משטרה וצבא", מוסיפה ויניקוב. "בדרכים יש המון מחסומים שבודקים כל רכב. מעטים מאוד האנשים שיוצאים מבתיהם בלילות, ויש המלצות שלא לעשות את זה. אנשים בבורונדי גם מפחדים מאוד להיות מזוהים עם האופוזיציה, ולכן הם לא מרבים להביע את דעתם". לדבריה, בעקבות ההגירה המסיבית מבורונדי ישנן שמועות על שכונות בערים סמוכות שננטשו לחלוטין. "חרושת השמועות פה היא בהיקף גדול מאוד", היא אומרת, "בהיעדר תקשורת חופשית, בהרבה מהמקרים אנשים מתקשים לדעת מה אמת ומה שמועה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#