בלי משרד, עובדים או טלפון, ועם 500 מיליארד יורו: כך נוהל המשבר באירופה - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ראיון

בלי משרד, עובדים או טלפון, ועם 500 מיליארד יורו: כך נוהל המשבר באירופה

ראש קרן החילוץ האירופית (ESM), הכלכלן הגרמני קלאוס רגלינג, מגן בתוקף על המדיניות הכלכלית שהובילה גרמניה, מכנה את מדיניות הצנע "התאמות", מאשים את שר האוצר לשעבר וארופאקיס בגרימת נזק הרסני ליוון, וממעיט בהשפעת סיריזה על פוליטיקת המחאה באירופה

תגובות

"כשמוניתי לתפקידי על ידי הנהגת גוש היורו לא היה כלום: לא צוות, לא משרד, לא טלפון, לא כתובת אי־מייל. כעבור חצי שנה כבר היינו צריכים להנפיק אג"ח ראשונות כדי לספק הלוואה לאירלנד" - כך מתאר קלאוס רגלינג את ההקמה הבהולה והמבולגנת של מנגנון החילוץ האירופי שבראשו הוא עומד מיומו הראשון ב–2010, כשמשבר החוב של אירופה התחיל לזרוע פאניקה שהתפשטה במהירות מהחלונות הגבוהים בבנקים המרכזיים של היבשת אל השווקים בכל העולם. רגלינג סבור כי הקמת הקרן היתה הרגע הדרמטי ביותר במשבר האירופי המתמשך. "הקמה של מוסד במהלך משבר, עם מנדט כה חשוב ודחוף, היתה אתגר אדיר", הוא אומר בראיון 
ל-TheMarker, שנערך באחרונה בזמן ביקורו בישראל.

רגלינג הגרמני נחשב אחד הכלכלנים הבכירים באירופה. הוא מקורב לקנצלרית אנגלה מרקל, שלה שימש יועץ כלכלי ב–2008–2009 במסגרת ועדה שדנה ברפורמה ברגולציה פיננסית. ב–2011 היה מועמד בולט להתמנות לנשיא הבנק המרכזי של אירופה (ECB), תפקיד שבו זכה לבסוף מריו דראגי האיטלקי. כמעין פרס ניחומים קיבל רגלינג שדרוג במעמדו לאחר שמנגנון החילוץ האירופי הזמני (EFSF) ומנגנון היציבות הפיננסי האירופי (EFSM), שהיו אחראים על מימון חבילות החילוץ למדינות עתירות החוב בגוש היורו, הוחלפו ב–2012 במסגרת קבועה בשם קרן החילוץ האירופית (ESM).

קלאוס רגלינג
אמיל סלמן

כפילות התפקידים והשמות בין המנגנונים יכולה להעיד במידת מה על הבלגן הארגוני של ראשי גוש היורו בניהול המשבר. משרדי הקרן יושבים בלוקסמבורג והיא פועלת בכפוף לאמנה רב־לאומית שעליה חתמו כל המדינות החברות בגוש היורו, שמעבירות תקציבים לקרן לפי גודל כלכלתן. משקלה של גרמניה, הכלכלה הגדולה ביבשת, הוא 27% מתקציב הקרן, שתקרתו נקבעה על 500 מיליארד יורו.

בפתח הראיון עימו מבקש רגלינג להסביר בפשטות את מנגנון הפעולה המורכב של קרן החילוץ ואת יתרונותיה למדינות המחולצות. "אנחנו מגייסים כסף בשווקים באמצעות הנפקת ניירות ערך ואג"ח לפני שאנחנו מעניקים הלוואה למדינה. עלויות המימון נמוכות הודות לדירוג האשראי המעולה שלנו, AA+, שהוא תוצאה של ההתחייבות של המדינות בגוש היורו לפעילותנו. על אג"ח לעשר שנים אנחנו משלמים ריבית של כ–1%, כך שאנחנו הרבה יותר זולים בהשוואה להלוואות שמעמידה קרן המטבע הבינלאומית (IMF), שגובה 3%–5% ומלווה כסף לתקופה של עד עשר שנים, בעוד שאנחנו מלווים ל-32 שנה בממוצע. זה הבדל אדיר".

בלומברג

יוון, שרק לפני כמה חודשים זכתה לחבילת חילוץ שלישית בתוך חמש שנים, מהווה מטבע הדברים חלק מרכזי בראיון. רגלינג טוען כי התנאים הנדיבים של קרן החילוץ חסכו לממשלת יוון "כמויות גדולות של כסף" ולמעשה העניקו לה תספורת על החובות האדירים. "שקלול כל השיפורים שנעשו במבנה ההלוואות האירופיות שווה ערך לתספורת של 50%, אם כי זה מאוד שונה מתספורת נומינלית", הוא אומר. "אפילו נתנו ליוון פטור מתשלומי ריבית בעשר השנים הראשונות, כך שבפועל יוון לא חייבת לשלם לנו כלום עד 2023. אם הרפורמות ביוון יימשכו, אין שום חוב שתלוי מעל ראשם", אומר רגלינג, שלאורך השיחה עמו מבטא את הקו הגרמני הקשוח שהוביל מדיניות צנע חסרת פשרות, שאותה הוא מכנה "התאמות".

האם תמכת במתן חבילת החילוץ השלישית, או חשבת שיוון צריכה לצאת מגוש היורו?

"לפני שנה נראה שיוון לא זקוקה כלל לכסף נוסף. היא היתה על מסלול נכון, ואחרי חמש שנות משבר האבטלה התחילה לרדת, יוון הורשתה להנפיק אג"ח מחדש, והיא פסעה במסלול של מדינות אחרות שבהן תמכנו בעבר, כמו אירלנד, פורטוגל, ספרד וקפריסין, שכעת הן המדינות הצומחות ביותר באירופה. זה התחיל לקרות גם ביוון עד שמאמצי הרפורמות נפסקו. הממשלה החדשה החליטה לשנות מדיניות, ניסתה להפוך על פיהם את צעדי הרפורמות הישנים ולאמץ אסטרטגיה כלכלית שונה בתכלית. זה לא עבד. הצמיחה השנה תהיה שוב שלילית אף שבדצמבר שעבר כל המוסדות הבינלאומיים, ובהם הבנק העולמי וקרן המטבע, צפו צמיחה של 2.5% ב–2015 ו–3.5% בשנה הבאה. זה רק מראה כמה יקר היה המחיר ששולם על השינוי במדיניות של יוון".

רויטרס

התחזיות הנוכחיות ליוון מדברות על מיתון - נסיגה של 1.4% בתמ"ג השנה, ובשנה הבאה - נסיגה של 1.3%.

"אחרי ששר האוצר וארופאקיס עזב, הממשלה החליטה פעם נוספת לחזור לתוכנית הרפורמה שאנחנו רואים כיעילה. כך שאחרי התפתחות כלכלית הרסנית בחצי השנה הראשונה של 2015, היה צורך בתוכנית חילוץ חדשה שלא היתה קיימת בכלל לפני שנה. האלטרנטיבה לחבילת חילוץ נוספת היתה יציאה של יוון מהיורו. אבל זה הפתרון היקר ביותר, הן ליוון והן לגוש היורו כולו. כשהיה ברור שיוון רצינית בנוגע לאימוץ חבילת רפורמות טובה, היה זה הגיוני לשתף פעולה ולסייע לה עם חבילת חילוץ נוספת".

האם הופתעת מניצחונה הסוחף של מפלגת סיריזה ומבחירתה מחדש בספטמבר?

"חילופי ממשל הם דבר נורמלי בדמוקרטיה, אין בזה הפתעה. הדברים האלה יכולים לקרות, וראינו גם באירלנד ובפורטוגל שממשלות מתחלפות במהלך תוכנית חילוץ. כשיש רצון ליישם רפורמות תמיד נוכל למצוא דרך להתקדם".

נכון, אבל כאן מדובר בעלייתה של מפלגת שמאל קיצוני אחרי חמש שנים של משטר צנע עתיר סבל. האם זאת תוצאה טבעית שלו בעיניך?

"אני לא יודע אם זה טבעי אבל זה יכול לקרות אחרי חמש שנים של התאמות כואבות. מה שהיה מפתיע הוא שווארופאקיס נקט צעדי מדיניות שהיו מאוד מזיקים לכלכלה. בהתחשב בכך שציפראס אישר את חבילת הרפורמות ונבחר מחדש, כולי תקווה שהרפורמות אכן יימשכו. חלק מהן כבר יושמו, מה ששיחרר את התשלום הראשון שלנו של 13 מיליארד יורו באוגוסט. אני מקווה שכלכלת יוון תוכל לשקם את נתיב הצמיחה שהתחלנו לראות מוקדם יותר".

נראה שווארופאקיס היה בעיניך המכשול המרכזי. כמה קשה היה לנהל אתו משא ומתן?

"זה לא נגע רק לשר האוצר לשעבר, כמובן, אבל היו לו רעיונות כלכליים שהיו לחלוטין לא מתאימים לעמדות ולמדיניות שעליהן הסכמנו באירופה".

כמו למשל?

"וארופאקיס האשים את כל שורשי המשבר בכוחות חיצוניים ולא היה מוכן לקבל שיוון עצמה סבלה מהיערכות לקויה וצעדי מדיניות שגויים בעשור שקדם לפרוץ המשבר. המספרים ברורים מאוד — השכר ביוון עלה בעשור הראשון של המאה יותר מבכל מדינה אחרת באיחוד האירופי, וכך יוון איבדה את התחרותיות שלה, והיה בלתי־נמנע שהם ייאלצו לעשות משהו כדי להשיב לעצמם את התחרותיות. זה כמובן כואב לאנשים שרואים את השכר והפנסיה שלהם עוברים קיצוץ, אבל זה היה בלתי־נמנע מפני שהיה פיתוח מוגזם קודם לכן. בדומה לכך, גם בסוגיית התקציב היה גירעון תקציבי של 15% ב–2009. זה לא בר קיימא, והיה צורך להוריד אותו באמצעות קיצוצים בהוצאות והעלאות מסים. אין דרך לעגל את זה, וזה עורר ויכוח בכל מערכת היחסים עם יוון".

אתה סבור שמנהיגים כמו אלכסיס ציפראס מסכנים את עתיד האיחוד האירופי? אנחנו רואים מנהיגים בסגנון דומה בספרד ובאיטליה.

"אחרי מה שקרה ביוון בחודשים האחרונים, התמיכה במפלגות קיצוניות פחתה במדינות אחרות. צעדי המדיניות שננקטו במחצית הראשונה של 2015 סיכנו את כלכלת יוון. זה היה ברור לכולם. אם יוון היתה מחליטה לעזוב את גוש היורו המחיר עבורה היה גבוה יותר, וגם אנחנו היינו מפסידים הרבה כסף. אבל התמ"ג של יוון הוא רק 2% מגוש היורו. עשוי היה להיות לזה אפקט מערכתי על הבנקים במדינות אחרות ולכן זה עלול היה לערער את גוש היורו, אבל אני לא חושב שזה היה מציב את האיחוד האירופי בסכנה. בכל מקרה, כיום המצב השתנה לחלוטין, וגוש היורו הרבה יותר עמיד לזעזועים".

אם יוון מהווה רק 2% מהתמ"ג של גוש היורו, איך אתה מסביר את הטלטלה הדרמטית שהמשבר שלה יצר בשווקים הפיננסיים ובכל רחבי אירופה בחמש השנים האחרונות? זה בערך כמו שכלכלת קנזס היתה יוצרת טלטלה דומה בארה"ב.

"גוש היורו אינו מדינה פדרלית אחת, אלא 19 מדינות ריבוניות שמשתמשות במטבע משותף והסכימו לשתף פעולה בנושאים כלכליים. כפי שהסברתי, יוון אינה מאיימת כיום בכאוס על אירופה. זה היה שונה מאוד לפני חמש־שש שנים כשהמשבר פרץ. אז היו לנו למעשה שני משברים: המשבר הפיננסי העולמי שפרץ בארה"ב והשפיע כמעט על כל המדינות, באותו הזמן שבו בעיות באירופה נהפכו מאוד ברורות. השילוב של שני המשברים האלה מסביר מדוע היה זה המשבר הכלכלי החמור באירופה זה 80 שנה. מה שהתחיל ביוון איים להתפשט למדינות אחרות בגוש היורו ונהפך מערכתי".

איך ניתן למנוע משבר נוסף? אילו צעדים ESM המליצה לנקוט כדי להימנע מעוד משבר בעתיד?

"למדנו הרבה במהלך המשבר, ואת הלקחים צריך ליישם. הדבר החשוב ביותר הוא שהמדינות צריכות לוודא שהן לא נעשות פגיעות מדי, שזה מה שקורה כשהחוב גבוה מדי או כשהכלכלה מאבדת תחרותיות. אלה היו הגורמים היסודיים לרוב הבעיות של המדינות בגוש היורו. ואנחנו רואים היטב באירלנד, פורטוגל, ספרד וקפריסין, שמדינות שעבדו על הבעיות האלה באמצעות רפורמות חזרו לצמוח. למדנו גם שגוש היורו זקוק למנגנון כמו ESM. האבות המייסדים של גוש היורו לא יכלו לדמיין מדינה שתיחסם ממנה הגישה לשווקים. למדנו את הלקח עם חומת אש של 500 מיליארד יורו, כך שיש לנו מספיק כסף ברגע שבעיה חדשה תצוץ, אף שאני לא רואה את זה קורה בעתיד הקרוב.

"למדנו גם שהמדיניות הכלכלית שלנו צריכה להיות מתואמת היטב ויצרנו מנגנונים חדשים לשם כך. למדנו שהבנקים שלנו צריכים להיות חזקים, ולכן החמרנו את הרגולציה עליהם, הגדלנו את דרישות ההון שלהם והקמנו את האיחוד הבנקאי. כך שעבדנו בתחומים שונים רבים ופיתחנו אסטרטגיה ברורה. חלק מהדברים האלה היו צריכים להיעשות מוקדם יותר".

מה לדעתך היו הטעויות הגדולות ביותר של מנהיגי גוש היורו וה–ECB בהתמודדות עם משבר החוב?

"היינו איטיים מדי לפעמים בניהול המשבר, משום ש–19 מדינות (אז 16) בגוש היורו צריכות להגיע להסכמה פה אחד. זה לא דבר קל וזה לוקח זמן. גם היישום של ההחלטות היה לעתים מעט איטי כמו ביוון. גם הקמת חומת האש הגיעה מעט מאוחר מדי, אבל כפי שאמרתי, מדובר ב–19 מדינות וכסף ציבורי שמעורב כאן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#