כלכלת עורפי הראשים: איך הפך דאעש לארגון הטרור העשיר בעולם - ומה פוגע בו עכשיו - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כלכלת עורפי הראשים: איך הפך דאעש לארגון הטרור העשיר בעולם - ומה פוגע בו עכשיו

מכירת נפט בשוק השחור, שוד בנקים שיטתי, תרומות מעשירי ערב והטלת מסים על אוכלוסיה חסרת אונים הם רק חלק מערוצי הכנסות שהניבו לדאעש מיליארדי דולרים

38תגובות
סירטוני דאע"ש - לוחמים מבצעים הוצאות להורג
רויטרס

(פורסם ב-5.11.2015) גופתו ערופת הראש של חאלד אל־אסעד נתלתה בתדמור ב–18 באוגוסט, בתום חודש של עינויים מזעזעים. הארכיאולוג הסורי הקשיש, שכיהן במשך 40 שנה כמנהל רשות העתיקות של העיר הקדומה, נלקח על ידי לוחמי דאעש לכיכר מרכזית בתדמור החדשה הסמוכה לה, שם ערף את ראשו רעול פנים מול קהל רב של אנשים. גופתו נקשרה לעמוד חשמל בחוט אדום, ראשו הערוף הונח בין רגליו ומשקפיו נותרים שמוטים על אפו.

בתום הטקס העבירו לוחמי דאעש את הגופה לתצוגה בתדמור הקדומה, שנהפכה למוקד נוסף של הוצאה פומבית להורג של ארגון הטרור הסוני לאחר שכבש אותה במאי. על הגופה נתלה שלט שמפרט את פשעיו של אל־אסעד: נאמנות לנשיא סוריה בשאר אל־אסד, תפקידו כ"מנהל עבודת האלילים" בתדמור, ביקור באויבת השיעית אירן ונציגה של סוריה ב"כנסים בינלאומיים של כופרים".

חאלד אל־אסעד, רצח כלכלי

ואולם אל־אסעד, 81, שכונה "מר תדמור" ובמשך חמישה עשורים הפך את אתר העתיקות למפעל חייו, נרצח מסיבות אחרות. העינויים שעבר לא נבעו מטעמים דתיים, אלא כלכליים - הם נועדו לחלץ ממנו מידע שיוביל את דאעש אל מאות עתיקות ואוצרות נסתרים ורבי ערך מהעיר בת 3,000 השנים. אל־אסעד בחר לשמור על שתיקה - שעלתה לו בחייו.

התגליות הארכיאולוגיות של אל־אסעד, שכללו מאות מטבעות כסף מהמאה השביעית ופסיפס מרהיב מהמאה השלישית, סייעו במהלך השנים לחשוף לעולם את ההיסטוריה המפוארת של תדמור והובילו את אונסק"ו להכריז עליה כאתר מורשת עולמי. עתיקות העיר, ששימשה מוקד חשוב בנתיבי המסחר בעת העתיקה, השתמרו בצורה יוצאת דופן וכללו שדרות, כיכרות, תיאטרון רומי מהמאה השנייה, מקדשים, מבני מגורים ובתי קברות.

ואולם בדומה לאתרי עתיקות אחרים בסוריה, מלחמת האזרחים המשתוללת במדינה איימה גם על תדמור, השוכנת 250 ק"מ צפון־מזרחית לדמשק. צוותי החפירה נטשו את האתר כבר ב–2011, וכעבור שנתיים הוכרזה העיר הקדומה אתר עתיקות בסיכון, בעקבות תקריות כמו ירי פגזים שפגעו בשרידים ארכיאולוגיים וחיילים סורים שתועדו בוזזים אבני קבורה.

כיבוש תדמור עורר חשש כבד מחורבן מתקרב של העיר הקדומה, בעיקר בשל סרטונים ערוכים היטב שהפיץ הארגון באינטרנט, בהם תועד הרס מכוון ושיטתי של מקדשים ושרידים ארכיאולוגיים אחרים. ואולם דאעש הצליח ליצור רושם מוטעה לגבי כוונותיו: בפועל, הארגון ראה בעתיקות תדמור אפיק הכנסות חדש ועתיר פוטנציאל, במסגרת התשתית הכלכלית שביסס בטריטוריות הנרחבות שכבש בעירק ובסוריה בשנתיים האחרונות.

העתיקות בסוריה
אי־פי

1.6 מיליון דולר ביום ממכירת נפט

"דאעש מנסים כיום לגוון את הכנסות הארגון בדרכים שונות, כמו מכירת עתיקות. בהרבה מקרים הם הורסים את האתרים הארכיאולוגיים רק אחרי שלקחו משם עתיקות כדי למכור אותן בשוק השחור, בדיוק כשם שהם מוכרים נפט", אומר ד"ר דוד גרטנשטיין־רוס, מומחה לכלכלת ארגוני טרור אסלאמיים ועמית מחקר במכון להגנה על הדמוקרטיה היושב בוושינגטון. "שוק העתיקות העולמי אינו מפוקח כראוי, וכך דאעש מצליחים למכור עתיקות בסכומים יפים - לסוחרים בטורקיה, באירופה ובצפון אמריקה", אמר גרטנשטיין־רוס ל–Markerweek, במהלך ביקורו בכנס טרור בינלאומי שנערך לאחרונה במרכז הבינתחומי הרצליה.

ההשתלטות המהירה של דאעש על שטח בגודלה של בריטניה - שליש משטח עירק ורבע משטחה של סוריה - הפכה אותו לארגון הטרור העשיר בעולם, בעיקר בזכות כיבוש שדות נפט שהפיקו לו הכנסות של מאות מיליוני דולרים. בסוריה השתלט הארגון על שמונה שדות נפט במחוזות א־רקה ודיר א־זור. בעירק הוא חלש על ארבעה שדות נפט במחוז סלאח א־דין. בסוף 2014 העריך האו"ם כי דאעש משלשל לקופתו 1.6 מיליון דולר ביום ממכירת נפט גולמי ומזוקק בשוק השחור. הערכות נדיבות יותר שפורסמו ב"פייננשל טיימס" נקבו בהכנסות גבוהות פי שניים.

"דאעש נהפך לארגון עשיר מאוד בעיקר באמצעות כיבוש טריטוריות שמספקות לו אופציות פיננסיות והשתלטות על שדות נפט. ואולם רוב ההערכות לגבי סכומי הכסף שדאעש מרוויח לא נכונות, משום שקשה לדעת סכומים מדויקים בתנאי הכאוס ששוררים באזור. מסמכים של דאעש על מכירת נפט שנתפסו מצביעים על סכומים שמשתנים מסיבות שונות", אומר גרטנשטיין־רוס.

הרס העתיקות בסוריה
אי־פי

לפי הערכות שונות, דאעש מוכר נפט בהיקפים שנעים בין 30 ל–80 אלף חביות ביום, והסחר הלא חוקי מתבצע בעיקר דרך רשתות הברחה שפותחו בעירק בשנות הסנקציות הארוכות על משטרו של סדאם חוסיין. הנפט מועבר במשאיות דרך מעברי גבול חוקיים או מוברח בדרכים הרריות ובנתיבי מדבר, ומיועד לצריכה בטורקיה, באירן, בלבנון ובירדן.

"הם מוכרים את הנפט בהנחה משמעותית לצרכנים במזרח התיכון בלבד, כולל לאויבים שלהם - מהכורדים עד משטר אסד. הנפט הזה נמכר דרך מתווכים, כך שהרוכש כלל לא יודע מי המקור שלו. זאת דרך יעילה מאוד עבור דאעש לייצר הכנסות", אומר גרטנשטיין־רוס. השיטה הזאת היתה יעילה במיוחד כשמחיר חבית היה 100 דולר, עד ספטמבר שעבר, כך שדאעש יכול היה למכור את הנפט במחיר של 30–40 דולר לחבית נפט גולמי ו–60 דולר לנפט מזוקק, וליהנות מביקושים גבוהים.

ההתעצמות הכלכלית של דאעש לצד המשך כיבוש הטריטוריות חיזקו את ביטחונו הפיננסי של הארגון. ביוני, בדיוק שנה לאחר ששינה את שמו ל"המדינה האסלאמית" והכריז על משטר ח'ליפות עולמי, הודיע דאעש כי בכוונתו להנפיק מטבע משלו, ואף הציג תמונות של מטבע שעיצובו מבוסס על מטבעות דינר מקוריים של ח'ליפות עותמאן מ–650 לספירה.

הנפקה של מטבע עצמאי מבטאת צעד נוסף במימוש שאיפתו של דאעש להקמת מדינה ריבונית, אך לא פחות חשוב, היא גם ממחישה את המנגנון הניהולי המשומן שביססו עורפי הראשים בעשור האחרון. למרבה התדהמה, היסודות של המנגנון הזה, לפי דו"ח שפירסם מכון ראנד למחקר ביטחוני בארה"ב, מבוססים על מודל הניהול של לא אחר מסמל הקפיטליזם האמריקאי ג'נרל מוטורס - הכי רחוק שאפשר לדמיין מחזון הח'ליפות של דאעש, המהדהד לחשכת ימי הביניים.

הדו"ח של מכון ראנד, שממצאיו נחשפו השנה בתחקיר של מגזין "ביזנסוויק", נשען על מאגר מסמכים וכונן מחשב המכיל אלפי קבצים שנתפסו בעירק ב–2007 על ידי כוחות אמריקאיים ועירקיים, כשדאעש עוד נקרא "המדינה האסלאמית של עירק" והוכר במערב כשלוחה של אל־קאעדה. החומר, שהועבר לידי חוקרי מכון ראנד, סיפק מידע מפורט ומקיף על רישומים פיננסיים, עסקות רכש ואספקה, משכורות, הזרמות כספים בתוך הארגון ותקציבים של כל תא ותא במנגנון.

החוקרים הסיקו כי דאעש פועל במבנה ארגוני מבוזר שהוקם לפי עקרונות מודל הניהול התאגידי המצליח "M–form" (היררכיה רב־חטיבתית). מודל זה פותח בארה"ב בשנות ה-20 על ידי אלפרד סלואן, הבוס הכל־יכול של ג'נרל מוטורס, ששינה את פני יצרנית הרכב והפך אותה לתאגיד הגדול בעולם דאז בזכות המהפכה הארגונית שביצע. בסיס המודל מחלק את הארגון לחטיבות על פי מיקום גיאוגרפי שזוכות לעצמאות רבה בניהול הפנימי שלהן. המבנה הזה פוטר את ההנהלה הראשית מחלק גדול של הניהול השוטף ועיסוק יום־יומי בתקציב, שמועבר לרמת החטיבות, וכך מאפשר לה להתמקד באסטרטגיה לטווח ארוך.

לוחמים בעיראק
רויטרס

באופן דומה, הדו"ח קבע כי חטיבות מחוזיות בדאעש העניקו לתאים קטנים יותר סמכויות בתחומי תקציב, מודיעין, ציוד צבאי, לוגיסטיקה והחלטות פיקודיות, ופיקחו מקרוב על ביצועיהם, עמידה ביעדים וניהול ספרי החשבונות. לפי "ביזנסוויק", מודל הניהול הזה קיבל משנה תוקף ממידע פומבי שדאעש עצמו פירסם בשנים האחרונות, שלפיו הארגון ממשיך לפעול לפי מודל M-form עם 18 חטיבות אוטונומיות למחצה בשטחי "המדינה האסלאמית" בעירק ובסוריה.

"אם דאעש ימשיך לשלוט בטריטוריות גדולות הוא יוכל להרוויח הרבה מאוד כסף, מה שירחיב הן את היכולות שלו והן את איכות המתקפות שלו. צריך גם לזכור שכשארגון כזה חולש על שטחים בסוריה ובעירק, נשק גרעיני נמצא בהישג יד. הם כבר עשו שימוש בנשק ביולוגי נגד אויביהם השונים, כמו שימוש בגז כלור וגז חרדל", מזהיר גרטנשטיין־רוס.

ואולם בחצי השנה האחרונה, שילוב של גורמים לא צפויים החליש את עוצמתו הכלכלית ואילץ את דאעש לאתר ערוצים חדשים למימון פעילותו, דווקא כאשר הוא נזקק לגידול בזרם ההכנסות כדי לממן את הלחימה המתעצמת בשורה ארוכה של יריבים מוכרים, כמו צבאות סוריה ועירק, מיליציות כורדיות, האופוזיציה הסורית וחילות האוויר של מצרים וירדן, ומול הופעת איומים חדשים ורבי עוצמה, בראשם כוחות רוסיים שהצטרפו ללחימה בחודשים האחרונים וההפצצות הנמשכות של חיל האוויר האמריקאי.

במקום תרומות - דמי סחיטה

הגורם המרכזי לפגיעה בכלכלת דאעש הוא הירידה החדה במחיר הנפט, שתוך ארבעה חודשים מאז ספטמבר 2014 צנח בכ–50%, ונותר מאז ברמה של פחות מ–50 דולר לחבית. נפילת המחירים בשווקים הבינלאומיים פגעה באטרקטיביות של הנפט הזול בשוק השחור ואילצה את דאעש להפחית בהתאם את מחיר המכירה שלו. בנוסף, דאעש איבד בחודשים האחרונים אחיזה בכמה שדות נפט, בהם עג'יל בעירק, שמפיק מדי יום יותר מ–30 אלף חביות ושימש מקור הכנסה מרכזי לארגון. בה בעת, דאעש מתמודד עם מאבק מחריף ברשויות הטורקיות בהברחות הנפט, מה שמקשה עליו למכור אותו בשוק השחור.

דאעש אף נאלץ להיפרד באחרונה כמעט לחלוטין מאפיק הכנסות חשוב נוסף - כספים שזרמו מתורמים סונים עשירים, רובם בסעודיה, בכוויית ובמדינות נוספות במפרץ הפרסי. היקף התרומות, שבשיאו הסתכם בעשרות מיליוני דולרים בשנה לפי מחלקת המדינה של ארה"ב, סייע לארגון לבסס את כוחו בשנים הראשונות של העשור, ואולם צנח בשנה האחרונה דווקא עם התעצמות דאעש, הן משום שהמשטרים הסוניים חשו כי הוא מתחיל להוות איום חמור על האזור כולו, והן בשל ראשיתן של סנקציות כלכליות שארה"ב והאו"ם הטילו השנה על תומכים בארגון, הכוללות הקפאת חשבונות בחו"ל ואיסור כניסה.

Mideast United Nations Islamic State
אי־פי

"תרומות חיצוניות הן כיום תשלומי בונוס לדאעש", אמר באחרונה ל"וול סטריט ג'ורנל", דאגלס אוליבאנט, לשעבר שליח מועצת הביטחון של האו"ם לעירק. לדברי אוליבאנט, דאעש "יצירתי מאוד במאמצי המימון שלו ויכול לפעול באופן עצמאי ללא מקורות מימון חיצוניים".

וכך אכן הוכיח הארגון. ההידלדלות בהכנסות מנפט ובזרם התרומות חייבה את דאעש למצוא פתרון מיידי שיפצה על בור של עשרות מיליוני דולרים בחודש שנפער בתקציב. הקורבן שנבחר הוא האוכלוסיה שתחת שליטתו - כ–8 מיליון תושבים בסוריה ובעירק, רובם עניים קשי יום, חסרי ישע ומותשים משנות לחימה ארוכות שזרעו הרס כבד בתשתיות ופגעו ברמת חייהם הנמוכה ממילא.

כיבוש ערים גדולות כמוסול בעירק (660 אלף תושבים) וא־רקה בסוריה (220 אלף תושבים), שאותה הפך דאעש לבירתו הלא רשמית, משמשות עבור הארגון פרה חולבת של גביית מסים והיטלים מהתושבים. בשפה לא מכובסת, דאעש הקים מערכת מסודרת של דמי סחיטה, שמניבים לו יותר מחצי מיליארד דולר בשנה.

אחת הדרכים היעילות בגבייה היא ניצול השירותים שהממשלות בסוריה ובעירק ממשיכות לספק, כמו חינוך ובריאות, על ידי נטילת מס משכרם של עובדי המגזר הציבורי. כך, למעשה, ביד אחת ממשלות סוריה ועירק נלחמות בארגון הרצחני, וביד השנייה מזרימות לו כספים דרך כיסיהם של מורים, עובדי בתי חולים ופקידים ממשלתיים.

"המבנה של דאעש בעירק הרבה יותר פרזיטי ונשען בכבדות על הממשלה המרכזית, שמסבסדת אותו באמצעות השכר לעובדים, שממנו נוטל הארגון נתח", אמר האנליסט איימן ג'וואד אל־טאמיני ל"אינטרנשיונל ביזנס טיימס" באפריל.

כולם משלמים לדאעש מסים. בעלי חוות ואדמות חקלאיות מחויבים להעביר דמי סחיטה בצורת זהב, כסף או כל מתכת יקרה אחרת עבור היבול השנתי. בעלי עסקים נאלצים לשלם באופן קבוע פרוטקשן של 2 דולרים בחודש. נוצרים ובני מיעוטים דתיים אחרים שהעדיפו להישאר תחת שלטון דאעש ולא לברוח מפרישים נתח כבד מהכנסתם בתמורה לכך שראשם לא ייערף בכיכר העיר.

בשנה האחרונה ספגה האוכלוסיה המקומית פגיעה כפולה. ההכבדה בנטל המסים של דאעש, שעלו בעד 50% באזורים שונים, לפי הבלוג הכלכלי המוערך The Market Mogul, התרחשה בד בבד עם עלייה חדה במחיר מוצרי יסוד כמו גז בישול, שהתייקר עד פי עשרה, ולחם שהתייקר פי שניים, לצד הידרדרות במצב התשתיות והשירותים הניתנים לתושבים.

ד''ר דוד גרטנשטיין רוס
עופר וקנין

באזורים רבים מתרחשות הפסקות חשמל ומים לאורך ימים; הופסק איסוף האשפה, שנערמת ברחובות וגורמת להפצת מחלות; תרופות רבות אינן מגיעות לבתי החולים; והרשת הסלולרית לא קיימת או משובשת. דאעש גם מנצל בעורמה איסורים דתיים: אף שהוא אוסר על עישון סיגריות בטריטוריות תחת שליטתו, הוא מייצר הכנסות נאות מהברחה של הסחורה המבוקשת.

לצד עושק האוכלוסיה המקומית, אחד מערוצי ההכנסות היעילים והמתגמלים לדאעש הוא שוד בנקים מאורגן. לפי הערכות, ב–2014 שדד הארגון יותר מ–500 מיליון דולר מבנקים בערים עירקיות שנפלו לידיו. דיווחים בתקשורת העולמית גרסו שרוב הסכום - 430 מיליון דולר - נשדד בקיץ שעבר מהבנק המרכזי של מוסול, אף שפקידים בכירים בממשלה העירקית סירבו לאשר הדבר.

אפיק הכנסות נוסף הוא תשלומי כופר עבור אזרחים שנחטפו. "גרדיאן" הבריטי מעריך כי עד אוגוסט גייס הארגון כ–20 מיליון דולר מהחזרת שבויים תמורת כסף, אם כי אמצעי זה מחייב את דאעש לנהל משא ומתן עם ממשלות וארגונים, אקט שמשדר נכונות לשיח עם המערב ועלול בסופו של דבר להעלות חרס.

ואולם למרות מגוון ערוצי ההכנסות של דאעש ומעבר הארגון מהישענות על הון חיצוני להתבססות על משאבים בטריטוריות שכבש, מומחים טוענים כי המודל הכלכלי של דאעש אינו בר־קיימא. "כולם יודעים שממשלה שמטילה מסים הופכת עצמה מהר מאוד ללא פופולרית. בנקודה מסוימת, מס שהיה לגיטימי נהפך לסחיטה, ולדעתי הרגע הזה כבר הגיע במקרה של דאעש", אמר ל"אינטרנשיונל ביזנס טיימס" טום קיטינג', מומחה לפשיעה בינלאומית במכון הבריטי ללימודי ביטחון (RUSI). לדברי האנליסט אל־טאמיני, "ברור לגמרי שהחיים נהפכו הרבה יותר גרועים מאשר לפני דאעש. רוב האוכלוסיה סבלה מירידה ברמת החיים".

החולשה המרכזית במודל הכלכלי של דאעש היא שהארגון תלוי בהתפשטות טריטוריאלית עקבית כדי לנצל את המשאבים בשטחים כבושים שיתוספו - בנקים שטרם נשדדו, שדות נפט עתירי הכנסות ואוכלוסיה חדשה שאפשר לעשוק. ואולם המגמה בשנה האחרונה היתה הפוכה, כשדאעש ספג לא מעט תבוסות ומתקשה לשחזר את הדהרה הצבאית שנחל ב-2014. "הלחצים על דאעש כיום הם אדירים. אפשר לדחוק את דאעש מעירק, זה ברור, ומאז קיץ 2014 הארגון כבר נסוג מ–10% מהשטחים שכבש", אומר גרטנשטיין־רוס. "הארגון הזה אמנם מצליח לשאוב תשומת לב תקשורתית גדולה, אבל ברגע שהוא ייחתך בחצי או שליש - זה יהיה ארגון אחר לגמרי, ודאעש שהוא הרבה יותר חלש הוא ארגון שיתקשה הרבה יותר לגייס תמיכה ומשאבים כמו היום".

שכר לוחם: 350–500 דולר בחודש

אי־פי

ההוצאות של דאעש נאמדות בעשרות מיליוני דולרים בחודש. עם הגידול המהיר במצבת כוח האדם - לפי הערכות במערב הצליח הארגון עד כה לגייס לשורותיו כ–35 אלף אנשי ג'יהאד, כולל אלפים מאירופה - זינקו גם הוצאות השכר. הפיתוי בהצטרפות לארגון אינו רק אידיאולוגי־דתי, אלא גם פיננסי: דאעש משלם לכל לוחם בארגון בין 350 ל–500 דולר בחודש - פי 3–5 מהשכר הממוצע בעירק ובסוריה, מה שמשקף הוצאה של 12.5–17.5 מיליון דולר בחודש.

סעיפים כבדים נוספים בתקציב הצבאי כוללים מימון רכישת נשק והכשרת לוחמים במחנות אימונים. לאלה יש להוסיף תשלומי שוחד קבועים לשומרים במעברי הגבול עם אירן וטורקיה ובין עירק לסוריה, כדי לאפשר את הברחות הנפט ואמצעים נוספים.

דאעש גם משקיע סכומים גדולים בזרוע התקשורת אל־חיאת שהוקמה ב–2014 וידועה בעיקר בזכות סרטוני עריפת הראשים המהוקצעים שהדהימו את העולם והפכו את הארגון לשם מוכר בכל בית. אל־חיאת פונה בעיקר לאזרחים מערביים באנגלית ובשפות זרות אחרות כמו גרמנית, רוסית וצרפתית, תוך אימוץ שיטות תקשורת מתקדמות. דאעש מוכן לשלם הרבה מאוד כסף לאנשי המקצוע המיומנים שהוא מגייס לאל־חיאת. בכתבה של "פייננשל טיימס" מספטמבר מספר צעיר סורי על שכר חודשי של 1,500 דולר שהוצע לו - פי שלושה לפחות ממשכורת לוחם בארגון - בנוסף לאחזקת דירה, מכונית וציוד צילום מתקדם.

לצד פעילותו הדומיננטית במדיה החברתית ודפים מושקעים ועתירי לייקים בפייסבוק, טוויטר וטאמבלר, השיק הארגון ביולי 2014 את מגזין התעמולה "דאביק" (Dabiq), היוצא מדי חודש בשפה האנגלית. לאורך 70 עמודי כרומו מהודרים ובעיצוב מלוטש שלא היה מבייש אף שבועון מערבי, מפיץ דאעש את משנתו בשפת "האויב הצלבני", כפי שהוא מגדיר את הציוויליזציה המערבית, במטרה לגייס צעירים מוסלמים באירופה ובריטניה.

גיליון ספטמבר, שעל שערו מופיעים נשיא ארה"ב ברק אובמה ומקבילו הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן, כולל ניתוח גיאו־פוליטי של הלחימה בכוחות המערב, מאמר המתאר את הברית לכאורה שכרתו היהודים עם השיעים בצירוף תמונה של מחמוד אחמדינג'אד עם מנהיג נטורי קרתא באירן, וכתבה על משבר הפליטים באירופה עם תמונת הפעוט הסורי איילן כורדי, שגופתו נסחפה לחופי טורקיה ונהפכה לסמל למשבר.

אי־פי

כתב המגזין מזהיר את קוראיו כי מותו של כורדי משמש תמרור אזהרה לכל מי שמבקש לברוח משטחי המדינה האסלאמית שהקים דאעש. המגזין מקפיד גם ללעוג לארגוני טרור אסלאמיים מתחרים במסגרת המאבק העז המתנהל על הבכורה באסלאם הפונדמנטליסטי. את מנהיג הטליבאן החדש הוא מגדיר "אמן נוכל" ואת מנהיגי אל־קאעדה - ארגון הטרור שממנו התפצל דאעש לפני כעשור - הוא מכנה "כבשים עיוורות".

"הרבה אנשים סבורים שדאעש הרבה יותר חזק כיום מאל־קאעדה, אבל זה בעיקר בגלל ההד התקשורתי", אומר גרטנשטיין־רוס. "אני לא יודע איזה ארגון יהיה חזק יותר, אבל לטעמי אל־קאעדה עדיין מהווה איום הרבה יותר חמור למערב. אל־קאעדה עבר שינוי גדול מאוד בשנים האחרונות ופועל בעיקר מאחורי הקלעים. אלה שתי גישות שונות".

לצד התעמולה הארסית נגד שלל האויבים של דאעש, בכל גיליון מופיעה כתבה אחת שמפארת את הפעילות ההומניטרית של הארגון ואת הסיוע שהוא מגיש לתושבים תחת שליטתו בחידוש תשתיות, הקמת בתי יתומים והענקת טיפולים רפואיים.

את גיליון ספטמבר חתמה מודעה גדולה על כפולת עמודים המשקפת אפיק הכנסות ניסיוני נוסף - מכירת בני ערובה זרים שנחטפו, שעד עתה העדיף הארגון להוציא להורג בליווי אותם סרטונים מצמררים. במודעה מופיעות תמונותיהם של אולה יוהן גרימסגארד הנורווגי ופאן ג'ינגווי הסיני במדי אסיר, לצד כיתוב שקורא לרכוש את בני הערובה באמצעות חיוג למספר טלפון בעל קידומת עירקית. "לכל המעוניין מבין הפגאנים, הצלבנים ובעלי בריתם, כמו גם לאלה הקוראים לעצמם ארגוני זכויות אדם: האסיר הזה ננטש בידי ממשלתו, שלא עשתה כל שביכולתה כדי לקנות את חירותו", נכתב במודעה. בתחתית העמוד שובצה הערה: "ההצעה לזמן מוגבל בלבד". להזכירנו שבסופו של דבר, מדובר בחבורה של עורפי ראשים.

שער גיליון מגזין דאביק


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#