"500 ישראלים שיגיעו להודו יוכלו בקלות ליצור שווי של 40-30 מיליארד דולר" - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"500 ישראלים שיגיעו להודו יוכלו בקלות ליצור שווי של 40-30 מיליארד דולר"

למרות הקרבה הטכנולוגית של הודו לישראל והפוטנציאל המבטיח להפוך אותה לשותפת הסחר המשמעותית ביותר של ישראל - היקף הסחר בין שתי המדיניות מדשדש, ורובו מבוסס על יהלומים ■ במפגש של פורום הודו־ישראל שנערך בשבוע שעבר ניסו המשתתפים להבין מדוע

2תגובות
נשיא הודו פרנב מוקהרג'י ובנימין נתניהו בכנסת
תומר אפלבאום

300 מיליון כרטיסים לחיוב מיידי (כרטיסי דביט) יש בהודו. זהו שיעור חדירה עלוב למדי עבור האומה השנייה בגודלה בעולם — שבה 1.25 מיליארד איש. אבל מה שעלוב עוד יותר הוא השימוש שנעשה בכרטיסים האלה: בממוצע, כל כרטיס אשראי בהודו נסלק 1.3 פעמים בשנה בלבד.

החדירה הנמוכה מאוד של כרטיסי האשראי להודו ממחישה את עומק הפער בין השוק ההודי לבין שווקים אחרים בעולם בחשיפה לטכנולוגיה. לכאורה, כרטיסי אשראי הם טכנולוגיה בסיסית, אפילו מיושנת, שכבשה את כל המדינות המפותחות. בהודו זה לא קרה, ומסיבה ברורה: העלות. לא רק שעלות המסופים לסליקת הכרטיסים גבוהה עבור ההודים — רק בשבע הערים המרכזיות בתת־היבשת ניתן בכלל למצוא מסופים של כרטיסי אשראי — אלא שגם העמלה שגובות חברות כרטיסי האשראי גבוהה מדי עבורם, מה שמסביר את השימוש הנמוך בכרטיסים. כך מתברר שמה שהוא טכנולוגיה זמינה ובסיסית עבור מרבית המדינות, הוא טכנולוגיה יקרה מדי עבור ההודים.

הדוגמה של כרטיסי האשראי הועלתה בשבוע שעבר במסגרת המפגש השמיני של פורום הודו־ישראל, המאורגן על ידי אוניברסיטת תל אביב. הפורום, שבו נפגשים אנשי עסקים מובילים משתי המדינות בניסיון לבנות גשרים עסקיים ביניהן, מתכנס מדי שנה בניסיון להשיב על התעלומה מדוע היקף הסחר של ישראל והודו תקוע.

נתונים שהציג בפורום תומר צור מחברת בוסטון קונסלטינג, חשפו את התמונה העגומה: מאז שהתחילו היחסים הדיפלומטיים עם הודו, לפני כ–25 שנה, גדל היקף הסחר בקצב מתון למדי. מאז 2008 מדשדש היקף הסחר ברמה של 4–5 מיליארד דולר בשנה בלבד. ב–2014 היקף הסחר בין שתי המדינות הסתכם ב–4.5 מיליארד דולר, שנחלקו שווה בשווה בין יבוא לבין יצוא.

מאכזב עוד יותר הוא הרכב הסחר הזה: 55% ממנו מבוסס על אבני חן (יהלומים), שבהן הערך המוסף נמוך. עוד כ–15%–18% מהסחר מקורם בכימיקלים. במקביל, התקוות הגדולות שנתלות ביצוא ההיי־טק אינן מצליחות להתממש: הענף תופס בסך הכל 5% מנפח הסחר בין שתי המדינות, וזאת אף שישראל היא "מדינת הסטארט־אפ", והודו מתבססת כמעצמת היי־טק עולמי, שהמוקד שלה בעיר בנגלור.

לשם השוואה, הסחר של ישראל עם סין, מקבילתה של הודו בנישה של "מדינות הענק שעתיד היצוא מצוי בהן", גם גדול הרבה יותר וגם צומח בקצב מהיר הרבה יותר. לפי נתוני משרד הכלכלה, הסחר עם סין צמח ב–40% מאז 2010, ומסתכם כיום ב–11.1 מיליארד דולר — יותר מכפול מהיקף הסחר עם הודו. מתוך כך, שני שלישים היו יבוא ישראלי מסין, ושליש — יצוא ישראלי לסין.

עובדים בחברת היי־טק הודית
בלומברג

מוקד כוח חלופי — במקום סין

הפער בסחר מול סין, לעומת זה שמול הודו, מפתיע. מהרבה בחינות, הפוטנציאל של הסחר עם הודו מבטיח יותר מזה שמול סין. מדובר בשתי מדינות ענק — הודו עם 1.25 מיליארד אנשים ותוצר של 2.2 טריליון דולר בשנה, וסין עם 1.35 מיליארד אנשים ותוצר של 13.2 טריליון דולר בשנה. שתי המדינות נמצאות בתהליכי פיתוח מואץ, ושתיהן צמאות לטכנולוגיה ולהשקעות.

סין אמנם מפותחת ומתקדמת יותר — התוצר לנפש בה הוא 13.2 אלף דולר לעומת 5,800 דולר לנפש בהודו — אבל מבחינת פוטנציאל תיאורטי, הודו קוסמת בהרבה. היא קרובה יותר, התושבים בה דוברי אנגלית, היא מתפתחת במהירות דווקא בתחום הטכנולוגי ונהפכת לסצינת סטארט־אפ עולמית, היא המדינה הצעירה בעולם, היא משקיעה כיום בתשתית האינטרנט שלה וצפויה להגדיל את היקף פעילות האינטרנט מ–20 מיליארד דולר ל–500 מיליארד דולר בתוך עשור, וכמובן הודו היא הדמוקרטיה הגדולה בעולם, להבדיל מסין הטוטליטרית.

גם הצרכים ההודיים קרובים מאוד לתחומים שבהם ישראל חזקה במיוחד — הודו זקוקה מאוד לטכנולוגיה מתקדמת בתחומי החקלאות והמים, שהם נקודות חוזק של ישראל. היא זקוקה מאוד לטכנולוגיות ביומד, שיסייעו לה להנגיש שירות רפואי זול למיליארד ענייה. והודו גם מפותחת מאוד בתחום השבבים, שההיי־טק הישראלי מרבה לעסוק בו. בכלל, נראה שאם צריך היה לעשות משאל דעת קהל ברחוב הישראלי לגבי השאלה איזו משתי המדינות אהודה יותר בתרבות הישראלית, הודו הרוחנית, הדמוקרטית והצבעונית היתה מנצחת. למרות זאת, הסחר עם סין פורח, ואילו הסחר עם הודו מדשדש.

אנשי העסקים החברים בפורום ישראל־הודו ניסו בשבוע שעבר להבין את פער הסחר, ומדוע מה שמצליח יפה עם סין נכשל עם הודו. בפורום חברים אנשי עסקים בכירים משתי המדינות. מהצד הישראלי ניתן היה למצוא אנשי עסקים כמו יאיר סרוסי, יו"ר בנק הפועלים, אהרון פוגל, יו"ר צים, ישראל מקוב, לשעבר מנכ"ל טבע, רפי מאור, יו"ר התעשייה האווירית, יוסי קלפטר, נשיא אוניברסיטת תל אביב, וכן בכירים מתעשיית ההיי־טק ומהתעשיות הביטחוניות. מן הצד ההודי ניתן היה למצוא נציגים של תעשיות ענק כמו Tata, Reliance ו–Manipal וכן עיתונאים, חברי פרלמנט וחוקרים. בין השאר נפגשו חברי הפורום עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אלי גרונר, שהבטיח להם שבקרוב ייחתם הסכם סחר חופשי בין הודו וישראל.

זוהי בשורה חשובה לסחר עם הודו. הבעיה בה היא שהיא נשמעת כבר שנים — המגעים לחתימת הסכם סחר מתנהלים בעצלתיים שנים ארוכות, ועדיין לא הגיעו לכדי מימוש. בעיה נוספת היא שכלל לא ברור שהיעדרו של הסכם סחר חופשי, שמצמצם מכסים ומקצר הליכים ביורוקרטיים, הוא החסם העיקרי בסחר בין שתי המדינות. עם החסמים הבולטים שעלו במפגש הפורום נמנו הביורוקרטיה ההודית הכבדה — הודו מחולקת למדינות, וכל מדינה קובעת ביורוקרטיה משל עצמה. עם זאת, הביורוקרטיה ההודית אינה מונעת פריחה ביחסי הסחר של הודו עם מדינות אחרות, לרבות מדינות קפדניות כמו יפן, שבתיאום עם האמריקאים התחילה בהעברת תעשיית הייצור שלה מסין להודו — בניסיון ליצור מוקד כוח אסיאתי חלופי לזה של סין.

צריכים פתרונות עמידים וזולים יותר

בעיה נוספת שעלתה הומחשה בסוגיית כרטיסי האשראי בהודו — החדירה של טכנולוגיה להודו שונה מבמדינות רבות, על רקע העוני העמוק והפערים החברתיים העצומים בתוך המדינה. במידה רבה, מה שהודו זקוקה לו הוא בעיקר טכנולוגיות מתקדמות וזולות מאוד. יותר משהודו מחפשת את הפיתוח הטכנולוגי האחרון, היא מחפשת את הפיתוח הטכנולוגי הזול והעמיד — זה שניתן יהיה לפרוש אותו גם בכפרים הנידחים, והוא יהיה נגיש ושמיש.

מפגש פורום הודו־ישראל
עמוס בן גרשום / לע"

זה כנראה אחד ההסברים העיקריים לכך שישראל אינה מצליחה לחדור להודו גם עם טכנולוגיות שהודו זקוקה להן מאוד בתחומי המים או הביומד — הפתרון הישראלי הוא בדרך כלל פתרון טכנולוגי משוכלל, בעוד שההודים צריכים פחות שכלול, ויותר עמידות ועלות נמוכה. במקרה זה, הפער בצרכים, המשפיע על כיווני פיתוח אחרים, מונע את ניצול הפוטציאל הענקי של השוק ההודי בידי חברות הטכנולוגיה הישראליות.

יש כמובן גורמים נוספים, כמו פערי תרבות, קצב קשירת היחסים העסקיים האטי של ההודים לעומת הקצב הזריז מאוד של הישראלים, חוסר היכרות בין שתי האומות ובין המגזרים העסקיים של שתי האומות, ואפילו חשש וחוסר אמון (טיעון קצת משונה, על רקע האמון שהצליח להתפתח עם המגזר העסקי האגרסיבי של סין). כל החסמים האלה, מתברר, חוזרים וצפים בכל מפגש של הפורום ההודי־ישראלי, זה שמונה שנים ברציפות. ההיכרות הנרקמת בין אנשי העסקים המשתתפים במפגש מסייעת, אבל מדובר כמובן בטיפה בים.

לכן, בשלב זה מנסה הפורום ההודי־ישראלי למסד מפגשים עסקיים שוטפים. בהודו, למשל, יש התארגנות של יזמי טכנולוגיה, המעלים בעיות שדורשות פתרון טכנולוגי — ומנסים להציע פתרונות במסגרת ההתארגנות. הצעות להקים התארגנויות כאלה, המשותפות לאנשי טכנולוגיה הודים וישראלים, הן אחד הפתרונות העולים לגישור על פערי הידע ופערי ההיכרות בין התעשיות הטכנולוגיות של שתי המדינות. ההערכה היא שגם הסכם הסחר הוא כלי חשוב — לא רק להקלת ההשקעות, אלא גם ליצירת הבמה להיכרות עסקית.

אנשי העסקים ההודים מאו­ת­תים כי התנאים משתנים, וכי הגיע הרגע לסגירת הפער הבלתי־מוסבר בין הפוטנציאל הגדול של הסחר הישראלי־הודי לבין המימוש שלו. "ההזדמנות בהודו היא עצומה", אמר במפגש הפורום ויבק גופטה, בכיר בחברת Reliance — תאגיד הודי ענק, עם שווי שוק של 46 מיליארד דולר. "אנחנו בונים עכשיו את תשתית הפס הרחב לאינטרנט, במסגרת המאמץ להפוך את הודו לדיגיטלית. התעשיות בהודו מוכנות לזינוק, עמק הסיליקון מלא במהנדסים הודים, אנחנו יודעים לעבוד עם טכנולוגיה, ויש לנו כוח אדם. חסר לנו הידע בתחומי הפיתוח.

"כל סטארט־אפ ישראלי שיגיע להודו ימצא את עצמו מוקף באנשי שיווק ופיתוח, שביחד יוכלו להסתער לא רק על השוק ההודי — אלא גם לנצל את הודו כדי להגיע לשוק האמריקאי. 500 אנשי טכנולוגיה ישראלים שיגיעו להודו כיום, יוכלו בקלות ליצור שווי של 30–40 מיליארד דולר. כל התנאים בשלים לכך — צריך רק להפיץ את השמועה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#