כך מתכנן ניר ברקת להיות היורש של נתניהו - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך מתכנן ניר ברקת להיות היורש של נתניהו

תשומת הלב הרבה שמקבלת ירושלים בשל גל הטרור הנוכחי מבליטה את 
ראש העיר, ניר ברקת ■ אך האם איש ההיי־טק החילוני באמת הצליח לקדם את העיר במהלך כהונתו,
 או שדווקא השקיע את מרב מאמציו ביחסי ציבור?

98תגובות

עם נשק שנראה כמו תת־מקלע ומבט נחוש בעיניים, הסתובב השבוע ראש העיר של ירושלים ניר ברקת ובפיו קריאה לתושבים לשאת נשק ולהורים להתנדב באבטחת מוסדות החינוך בעיר. ברקת לא הסתפק בכך, ובשיחה עם תלמידי כיתות ז'־ט' ביקש מהם לגלות ערנות, ובמידת הצורך "ליצור מגע". נדמה שמאז התחיל גל הטרור הנוכחי, וביתר שאת בשבוע האחרון, אי־אפשר לפספס את פניו של מי שכבש את כס השלטון בבירה לפני שבע שנים.

מכריו של ברקת לא הופתעו השבוע מניסיונו למצב עצמו כ"רודי ג'וליאני מקומי". ברקת, שנהנה מתדמית של ראש עיר חילוני וליברלי, מחזק בימים אלה את תדמיתו הביטחונית, ומי שבעבר היה ראש מטה קדימה בירושלים מזוהה כיום עם האגף הימני בליכוד, ואף שאף להתמנות, בנוסף לתפקידו כראש עיר, לשר לענייני ירושלים בממשלתו הנוכחית של מקורבו, בנימין נתניהו. "זה פשוט, כי הוא מבין איפה החמאה מרוחה מבחינה פוליטית", אומר אדם שעבד עמו בעבר. זאת אולי הסיבה שהוא מחובר מאוד לציבור החרדי בעיר, שלו הוא חייב את בחירתו בפעם השנייה.

גם אוהדיו וגם מתנגדיו של ברקת מסכימים כי הוא בא לתפקיד ראש העיר עם כוונות טובות ורצון לשנות, אך על הישגיו, במיוחד לאור הציפיות שהיו לפני בחירתו, יש מחלוקת גדולה. "הוא איש שיש לו חזון ורצון טוב, אבל לא הרבה מעבר לכך", אומר אדם שעבד עמו בעבר. "הוא מעולה בשימוש במערכות מידע ונתונים, אבל הוא מנהל בינוני. בשנתיים האחרונות הוא רוצה למצב עצמו גבוה יותר מבחינה פוליטית, וזה ניכר בהתנהלות שלו".

לדברי אדם שעבד אתו בעבר, ניכר שבחודשים האחרונים ברקת פוזל יותר ויותר לכיוון של הישגים תדמיתיים ותקשורת חיובית. "אפשר לראות את זה בכל מקום — פתאום הוא נלחם נגד תל אביב וערים גדולות אחרות בעניין מענקי האיזון, מציג עצמו כמגן החלשים בזמן שבעיר שלו הוא לא יכול להציג הישגים בתחום הזה או הישגים ממשיים אחרים. מאזן ההגירה נותר שלילי, אין שינוי ממשי מבחינת המאזן הדמוגרפי של חילונים מול חרדים, ומזרח ירושלים ממשיכה להיות מוזנחת. אבל הוא יוצא בהצהרות שנראות כאילו הוא מחפש פלטפורמה לראשות הממשלה. כראש עיר הוא המשיך עם המדיניות של הזנחת החינוך במזרח העיר, כך שתלמידים הולכים למוסדות פרטיים שלא ברור מי מממן אותם".

יותר עניים, יותר מובטלים

מול כל הטענות עומדת תחושה של תנופת עשייה בשנים האחרונות בירושלים - הרכבת הקלה, הארכת כביש בגין והרחבת כביש 1 הנכנס לעיר, שוק מחנה יהודה שנהפך למתחם בילויים ומתחם התחנה ששוקם הם רק חלק ממנה. כמו כן, לפי הרשות לפיתוח ירושלים, בשנה האחרונה הוקמו בעיר כ–100 סטארט־אפים, ומספר חברות ההזנק בירושלים צמח מ–20 ל–120. בנוסף, באחת מזירות הדגל של המאבק על פני העיר - המאבק לפתיחת ירושלים בשבתות - ניכר שינוי משמעותי בשנים האחרונות, ונראה שהעיר פתוחה יותר מאי־פעם בשבתות.

צילום : אמיל סלמן

"כניסת ברקת האיצה תהליכים חיוביים בעיר, ואת התיירות בפרט, שהיא המעסיק הגדול בעיר", אומר מיכאל וייס, יו"ר פורום התיירות בעיר. "הוקם מסלול מואץ ליזמים שרוצים לעשות הסבות למשרדים וחדרי אירוח, ויש כיום 4,000 חדרים בבנייה בעיר. עם זאת, עדיין צריך לחזק את החיבור לתעשיית התיירות - בין 2013 ל–2015 התיירות בעיר ירדה ב–25%".

"אחרי 15 שנים קשות עם אהוד אולמרט ואורי לופוליאנסקי, משהו טוב שקורה בעיר, וצריך לתת קרדיט גדול לעירייה ולעומד בראשה. אבל השפעת העירייה על מחירי הדיור ומצב התעסוקה לא גדולה. צריך מאמץ ממשלתי כדי לשנות זאת", אומר יוסי סעידוב, פעיל קהילתי בעיר.

כשמסתכלים מעבר לתחושות ולתדמית, הנתונים על מצבה הסוציו־אקונומי של אוכלוסיית ירושלים עגומים. בירושלים חיים כיום כ–830 אלף תושבים, וקשה למצוא נתונים המעידים על שיפור כלכלי בחייהם בתקופתו של ברקת. מנתוני המכון לחקר ירושלים עולה כי ב–2013 היו 46% מהתושבים בעיר מתחת לקו העוני לעומת 22% מהתושבים בכלל ישראל - ולעומת 42.6% מתושבי ירושלים ב–2007. גם בחינה של תמונת האבטלה בעיר לא מעודדת: אם ב–2008 4.2% ממקבלי דמי האבטלה בישראל היו מירושלים, ב–2013 4.6% ממקבלי האבטלה במדינה הגיעו מהעיר. כמו כן, נכון ל–2012 השכר הממוצע לחודש בירושלים היה נמוך ב–18% מהשכר הממוצע בישראל. גם מצב מערכת החינוך בעיר לא מעודד: נכון ל–2013, 71% מהתלמידים בירושלים ניגשו לבגרות, לעומת 83% מהתלמידים ב–2008. כמו כן, בין 2008 ל–2013 צמח מאזן ההגירה השלילי של העיר (ההפרש השלילי בין מספר העוזבים למספר המצטרפים) מ–4,900 ל–7,400.

לדברי גיל ריבוש, מנהל האגף לתכנון אסטרטגי בעירייה, "שיעורי התעסוקה בירושלים נמוכים בגלל שיעורי ההשתתפות הנמוכים של המגזר החרדי והערבי בשוק העבודה, אבל בשתי האוכלוסיות האלה יש שיפור, בעיקר בקרב הנשים הערביות. אצלן יש קפיצת מדרגה מהותית. אבל עדיין האוכלוסיה בירושלים מסורתית מאוד, ו–9% מהנשים הערביות עובדות לעומת 35% בכלל האוכלוסיה הערבית בארץ. מדיניות העירייה היא לבנות הרבה אזורי תעסוקה. השיפור הזה נובע מתהליכי עומק בחברה הערבית בירושלים - שנהפכת למסורתית פחות. במקביל, יש הרבה תוכניות לעידוד של השכלה בקרב האוכלוסיה הזאת".

בנוסף, ריבוש מצביע על צמיחה משמעותית במספר הלומדים בירושלים לבגרות במערכת החינוך הישראלית, מזכיר שני מרכזי תעסוקה שהוקמו, תוכנית חומש לעידוד התעסוקה שהושקעו בה עשרות מיליוני שקלים ואת הרחבת מערך החינוך הטכנולוגי, המדעי והמקצועי לאוכלוסיה הערבית. "יש הרבה תוכניות לעידוד של השכלה בקרב אוכלוסיה זו. אחת התופעות במזרח העיר היא הנשירה של התלמידים הלומדים לבגרות הפלסטינית, התאוג'יה. התוכנית שלנו ושל משרד הכלכלה היא להקטין את הנשירה ולהציע מסלולים של בתי ספר מקצועיים במזרח העיר, בלימודים לתעודה. במקביל, אנחנו מרחיבים יחד עם המל"ג ומוסדות ההשכלה הגבוהה את המכללות עבור הערבים, כדי לייצר מכינות קדם אקדמיות לאוכלוסיה הערבית־ירושלמית ולאפשר לצעירי המגזר להיכנס למוסדות להשכלה הגבוהה. חוץ מזה, אנחנו בעיצומו של פרויקט משמעותי עם משרד הכלכלה של הקמת מרכז תעסוקה לאוכלוסיה הערבית".

"מדיניות שמיטיבה עם העשירים"

"החדשות הטובות בעיני בתקופת ברקת הן הפעילות התרבותית בירושלים", אומרת חברת מועצת העיר מהאופוזיציה, לורה ורטון. "הפעילות בסופי השבוע, בתיאטראות ובתי הקולנוע, ובעיקר הפעילות היזומה של אזרחים בעיר. יש תחושה גוברת של עשייה מקומית אזרחית בירושלים. זאת פעילות שלדעתי מה שמניע אותה הוא התפנית בבחירות לפני שבע שנים, שנתנה הרגשה שאפשר לשנות. בסוף קדנציית לופוליאנסקי היתה תחושה שהגענו לשפל, ובאותו זמן אנשים עם הרבה אנרגיות חיוביות נכנסו למערכות בעירייה והרבה אנרגיות השתחררו. היתה הרגשה בעיר שצריך לעבוד יחד, דתיים ולא דתיים - ולשנות".

"החדשות הרעות", לדברי ורטון, "הן שאני חושבת שהמדיניות של ברקת היא לנסות למשוך את עשירי המדינה לתוך העיר - ולא להתמודד עם העוני של האוכלוסיות הקיימות. אני מדברת עם אנשים מהשכבות החלשות, והם מרגישים שברקת לא פונה אליהם בכלל. עם כל זה שצריך להביא עסקים ומשקיעים לעיר, אי אפשר להתעלם מהירושלמים. היו כל מיני פעילויות לשכבות חלשות שבוטלו. סגרו מרפאות שיניים לנזקקים שהיו בעיר בנחלאות וברמת שלמה. היה מרכז גמילה מסמים לנוער שהועבר לבית שמש. חשוב לראש העיר לפתח מתקני ספורט, אבל הוא משקיע בזה בצורה לא פרופורציונלית יחסית לתקציב העירייה. הקמת מתחם הארנה, למשל, נוהלה בצורה לא מוצלחת, ולפי מבקר המדינה הלכו שם חצי מיליארד שקל. בינתיים, החינוך בירושלים נשאר עם הישגים שהם בין הנמוכים במדינה.

אי־אף־פי

"ברקת התגאה והתפאר בזה שהוא פתח את אזורי הרישום לבתי הספר, וזאת מדיניות שהוכח שהיא מיטיבה עם העשירים - הרי אם אתה חי בפסגת זאב ופותחים את אזורי הרישום, זה לא עוזר לך אלא אם תוכל להסיע הילד שלך לקצה השני של העיר. מדיניות כזאת מביאה לכך שבתי הספר החלשים מתרוקנים מהתלמידים החזקים, ומי שיכול להסיע את הילד שלו לבית ספר טוב - עושה את זה".

לדברי ורטון, אין ספק שפניו של ברקת מועדים לפוליטיקה הארצית, "וזה מדאיג מאוד, כי הוא לא מחובר למציאות הירושלמית, ובעיקר מתעסק בדברים שמצטלמים טוב ולא מתמודד עם הבעיות. הוא ממשיך להפיץ מסרים לגבי המצב בירושלים שהכל נהדר, ולא מוכן לקבל ביקורת או עובדות שסותרות את המציאות שהוא רואה".

"פוליטיקאי כוחני ומנהל בינוני"

ברקת, 56, יליד ירושלים, מתגורר כיום בווילה בשכונת בית הכרם בעיר. רעייתו, בברלי, ילידת דרום אפריקה, היא ציירת בעלת סטודיו המשתרע על שתי קומות במרכז ירושלים, העוסקת בזמנה הפנוי בפילנתרופיה. השניים, אגב, נהפכו לזוג כשבברלי היתה בת 15.

אוליביה פיטוסי

אחרי שירות כמ"פ בצנחנים, הוא התחיל ללמוד מדעי המחשב באוניברסיטה העברית, וב–1998 הקים יחד עם אחיו אלי ושני חברים מהלימודים - יובל רכב ועמרי מן - חברת תוכנה בשם BRM, שפיתחה ושיווקה תוכנות אנטי־וירוס. ב–1993 השקיעו השותפים חצי מיליון דולר בצ'ק פוינט. ההצלחה העצומה של החברה העשירה את קופתם, והם הקימו קרן הון־סיכון בשם BRM. אלא שמלבד צ'ק פוינט לא היו לקרן הצלחות משמעותיות. כשעבר ברקת לפוליטיקה, היו לא מעט בכירים בתחום שסברו שמבין חבורת BRM, ברקת לא היה איש עסקים מוצלח במיוחד, וייתכן כי הפוליטיקה שימשה לו מפלט.

ב–2002, כשהכריז על כניסתו לפוליטיקה, כבר היה ברקת ידוע בירושלים כמי שעסוק בענייני ציבור ועסק בפרויקטים חברתיים שונים בעיר. ב–2003 התמודד לראשונה על ראשות העיר והפסיד ללופוליאנסקי, שימש חמש שנים ראש האופוזיציה - וניצח את מנחם פרוש בבחירות 2008. במערכת הבחירות ב–2013 ניצח ברקת בקושי את משה ליאון, על אף שהאחרון הגיע מחוץ לעיר ושמו נקשר עם הפוליטיקאים אריה דרעי ואביגדור ליברמן.

פלאש 90

אנשים שעבדו עם ברקת בעבר מעידים כי למרות הרצון הכן שלו ויכולת ביצועית לא רעה, אין לו יכולת מנהיגות מרשימה. בעברו של ברקת יש שתי תקריות תמוהות. כפי שפורסם ב"כל העיר", בשנת 2000, כמנכ"ל BRM, היה ברקת בטיול עם עובדיו בקפריסין, ונקלע לעימות אלים עם נהג אוטובוס מקומי, שלאחריו נזקק הנהג הקפריסאי לטיפול רפואי. המשטרה הקפריסאית חקרה את המקרה, אך לא פתחה הליכים פליליים נגד ברקת. ברקת טען אז בתגובה כי היה מדובר בהגנה עצמית.

מקרה בעייתי אחר אירע ב–2007, כשברקת, אז כבר ארבע שנים ראש האופוזיציה, התכונן להתמודדותו השנייה על ראשות העיר. התגלה כי שני חוקרים פרטיים עקבו אחר ח"כ מיקי לוי, אז נספח המשטרה בוושינגטון ומועמד בולט לתפקיד ראש העיר. כשהפרשה התפוצצה, האצבע המאשימה הופנתה לליאור מאי, שהיה יועץ תקשורת של ברקת. ברקת הכחיש שהוא או מי מטעמו הזמין את החוקרים. השבוע סירב מאי להגיב לשאלה אם הוא היה זה שהזמין את המעקבים.

"יש לו משהו עם כוח", אומר מקורב לשעבר לברקת. "הוא אוהב את תדמית המאצ'ו — להסתער קדימה כאילו הוא עדיין מ"פ בצנחנים. הבעיה היא שכאיש ציבור, החשיבה שלו לא עמוקה. הוא מצוין בנוסחאות כמו Win–Win, אבל מתקשה בדברים מורכבים יותר. תראה את ההצעה שלו על הסגר של ירושלים. מילא אם פוליטיקאים שלא באמת מכירים את העיר אומרים את זה, אבל הוא ראש העיר. מה, הוא לא יודע שחצי מתושבי מזרח ירושלים מועסקים במערבה? הוא לא מבין מה זה יעשה לכלכלת העיר? בעיני הוא דוגמה לפוליטיקאי בינוני שהגיע לאן שהגיע רק בגלל שאנשים טובים אחרים לא נכנסו לפוליטיקה".

עלות הלשכה גדלה במיליוני שקלים

אילן אסייג

דוגמה למרחק שבין התדמית של ברקת למציאות היא האופן שבו הוא מתנהל בתוך עיריית ירושלים, ובפרט בנושא מינוי מקורבים. ברקת נחשב איש ישר כפיים. במובן זה, תדמיתו התחזקה לאחר חשיפת פרשת הולילנד ב–2010, כשהציבור התוודע לעומק השחיתות של ראשי העיר שקדמו לו - אולמרט ולופוליאנסקי. ואולם לדברי עו"ד יוסי חביליו, לשעבר היועץ המשפטי של העירייה, שהתפטר מתפקידו לאחר עימותים עם ברקת וכיום עומד בראש עמותת צחו"ר שהקים, שבה הוא מוביל מאבקים חברתיים בעיר, "בשל שיקולים פוליטיים, ברקת מתעלם משלטון החוק וכללי המינהל התקין".

אחת המנטרות הקבועות של ברקת, עוד מימיו הראשונים בפוליטיקה העירונית, היא ששכרו הוא שקל ביום, כך שהוא תורם לא רק מזמנו, אלא גם מכספו לטובת הציבור. אלא שאם בודקים את המספרים לעומק מגלים תמונה קצת אחרת. 
מספר התקנים בלשכת ראש העיר גדלו בעשרה לעומת המצב בתקופת קודמו בתפקיד, לופוליאנסקי; שכר היועצים החיצוניים של הלשכה גדל פי ארבעה; ועלות הלשכה הכוללת גדל מ–1.9 מיליון שקל בשנה ל–6 מיליון שקל בשנה.

ביולי שלחה עמותת צחו"ר מכתב ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שבו נכתב כי "בעיריית ירושלים קיימת תופעה של העסקת מקורבים שפעלו לבחירת ברקת לראשות העירייה, אם בדרך של משרות קבועות ואם בדרך של קניית שירות". עניין העסקת המקורבים אף גרם לקרע בין ברקת למנכ"ל העירייה לשעבר, תא"ל במיל' יוסי היימן, שהתפטר לאחר שסירב למינויים של שלושה מקורבים של ברקת במנגנון העירוני. המכתב של צחו"ר מפרט מקרים בעייתיים נוספים. כך למשל, רועי פולקמן, כיום ח"כ מטעם כולנו, עבד לפני בחירות 2008 במטה של ברקת, ולאחר מכן מונה למנהל האגף לתכנון אסטרטגי בעיר (התחום שודרג לאחר מינויו מחטיבה לאגף). בבחירות המוניציפליות ב–2013 שובץ פולקמן כמספר שש ברשימתו של ברקת. הוא לא נבחר, אך כמה חודשים לאחר מכן נשכר לתת שירותים לעירייה, כיועץ חיצוני, תמורת יותר מ–300 אלף שקל. כשפורסם הסיפור, טען פולקמן בתגובה שעיריית ירושלים התקשרה עמו בשל היותו איש מקצוע מהשורה הראשונה. עניין זה מצוי כעת בבדיקת מבקר המדינה.

בנוסף, מיכל שלם, ראש המטה של ברקת לפני בחירות 2008, מונתה לאחר הבחירות לראשת הסגל של עיריית ירושלים, תפקיד שלא היה קיים קודם לכן, ולא היה קיים באף עיר אחרת. את זוהר זולר, שהיה מנהל מטה הבחירות של ברקת ב–2013, מינה ברקת למשנה למנכ"ל תוכנית אב לתחבורה בירושלים, תפקיד שלא היה קיים קודם לכן. עידו רוזנברג, פעיל אחר במטה, מונה למזכיר מועצת העירייה. כמו כן, שני פעילים של ברקת במגזר החרדי - אברהם קרויזר ויעקב אייזק, שבראיון ל"הארץ" לאחר בחירות 2013 התגאו שהביאו לו את הניצחון, נשכרו לאחר הבחירות לתת ייעוץ אסטרטגי לעירייה.

ניר ברקת ובנימין נתניהו
אוליבייה פיטוסי

במכתב של צחו"ר מוזכר גם אבי סלמן, מקורב של ברקת שאף נכלל ברשימתו לבחירות, ומונה באחרונה, ללא מכרז, לעוזר ליועץ המשפטי בעירייה. בנוסף, לפני כמה חודשים מינה ברקת את אריאל רג'ואן, ששימשה יועצת בלשכתו, לתפקיד מ"מ מנכ"ל מינהל התרבות.

מקורביו של ברקת טוענים כי "הטענות הממוחזרות מועלות בכל מקום על ידי חביליו, שהפך את הנקמה בראש העיר למשימת חייו, והוא עסוק בכך באובססיביות ומנסה למכור הכפשות שקריות מעיתון לעיתון".

ברקת ספג גם ביקורת ציבורית על התנהלותו במקרה בית יהונתן במזרח ירושלים, שנבנה על ידי מתנחלים באופן בלתי־חוקי, כפי שנקבע בפסק הדין בבית המשפט המחוזי, שלפיו יש לפנות את הבית ולאטום אותו. ואולם ברקת לא ביצע את החלטה, גם אחרי מכתב מפרקליט המדינה לשעבר משה לדור, שכתב כי "מדינת ישראל היא מדינת חוק, ובמדינת חוק את צווי בתי המשפט יש לבצע. אמת פשוטה ובסיסית זאת מתערערת נוכח אי־קיום הצווים".

"ההתנהלות הזאת של ברקת משמעה הפרה בוטה של חובתו לקיום ואכיפת שלטון החוק, גם כשהדבר לא תואם את עמדותיו האישיות, תוך שהוא רומס את שלטון החוק לקידום אג'נדה פוליטית", אומר עו"ד גלעד ברנע, שהגיש עתירות בנושא. "לצערי, התנהלות ראש העירייה באשר למזרח ירושלים רק מחזקת רושם קשה וחמור זה. ברור שהתנהלות זאת בימים כאלה עלולה רק ללבות את התבערה ולהביא להחרפת המצב הקשה ממילא".

לא שוכח את החרדים

נושא אחר שבו יש מחלוקת בהתנהלות של ברקת הוא בכל הנוגע לחרדים. ברקת מתגאה בתקופתו על ריבוי אירועי תרבות ופתיחת מוסדות בשבת, אבל בהתאם לשאיפותיו הפוליטיות - הוא גם ממשיך לתחזק את בריתו עם החרדים. המקרה הבולט ביותר היה כשברקת תמך בהקצאת קרקע בשכונת רמת שרת החילונית עבור שלוש עמותות חרדיות. בעקבות עתירה בעניין לבית המשפט המחוזי, בוטלה הקצאת הקרקע, לא לפני שנמתחה ביקורת חריפה על העירייה וברקת, גם בשל האופן שבו נעשה המהלך - בוועדת חריגים, בהליך לא מוסדר המכונה "אישור עקרוני". "היה זה אינו שוויוני, שקוף או ראוי", כתב השופט דוד חשין. "לא ייתכן שראש העיר ייטול לעצמו את סמכויות ועדת ההקצאות ומועצת העיר ויחליט כיצד תוקצה קרקע משטחי העיר". במקרה אחר אישרה מועצת העיר העברה של 400 אלף שקל מהעירייה לקופתה של עמותת אל המעיין, המזוהה עם ש"ס. זאת, לצורך כנס שהתקיים בפסח ובו השתתף מנהיג המפלגה, אריה דרעי.

עמותת צחו"ר הגישה בעניין זה עתירה נגד עיריית ירושלים, בטענה שאין הצדקה לתקצוב מסוג זה. להגנתה טענה העירייה שמדובר באירוע עירוני והיא קנתה שירות מהחברה הבת, אריאל. "הליך אישור העברת הכספים היה פגום", נכתב בפסק הדין. "הגדרה רחבה של אירוע כעירוני ואת מימונו כ'קניית שירות' מאפשרת למעשה לעקוף ולסכל את הנהלים שנועדו להבטיח כי גם השתתפות העירייה בפעילות בעלת אופי חד־פעמי תיעשה על בסיס קריטריונים ענייניים, שוויוניים ושקופים".

כמו כן, בתקופת ברקת נפתח מתחם הקולנוע סינמה סיטי, שנשאר סגור בשבת, ובנוסף פעל ברקת לסגירת שמונה מרכולים במרכז העיר בשבת. זאת, לאחר לחץ של החרדים שזעמו על פתיחת מתחם הקולנוע יס פלאנט בשכונת אבו תור. "ברקת בוגד בציבור החילוני שבחר בו", אומר חביליו, "הסינמה סיטי סגור בשבתות ובחגים ונמשכת הזליגה החרדית לשכונות החילוניות, כמו במקרה של קרית יובל. פה ושם הוא מבצע פעולה לטובת הציבור החילוני, כמו פתיחת יס פלאנט, אבל מיד, משיקול פוליטי, הוא חוזר לתחזק את הבסיס החרדי שלו, כמו שקרה בסגירת המרכולים".

"מרגע שנהיה ראש עיר, 
התגלה ברקת הדורסני"

ברקת, על אף הטיקט החברתי שעליו רכב בתחילת דרכו הפוליטית בירושלים, לא מגלה לטענת פעילים חברתיים התעניינות מיוחדת בשכבות החלשות. בבחירות האחרונות הדבר אף פגע בו, כאשר אחוזי ההצבעה עבורו בשכונות המצוקה היו נמוכים. כך למשל, איפשר ברקת את סגירת מרכז הגמילה לסמים בליפתא בגלל גירעונות, והמרכז עבר לבית שמש.

"הוא לא סופר את השכבות החלשות", אומר חביליו, "מה שמעניין אותו זה רק ניר ברקת. זה משתלב עם תכונה אחרת אצלו - שהוא מפעיל כוח על הכפופים לו כדי להשיג את מה שהוא רוצה. לשכבות החלשות אין כוח, לכן הוא לא דואג להן. תראה את האבסורד - העירייה השקיעה מיליוני שקלים במרוץ פורמולה 1, שזה בסך הכל כמה מכוניות שנוסעות הלוך וחזור. בכסף הזה אפשר היה להשאיר את מרכז הגמילה בליפתא, שברקת סגר אותו בשל סכסוך עם משרד הבריאות על כמה מאות אלפי שקלים בשנה".

דוגמה אחרת שמזכיר חביליו היא החברה לדיור ציבורי פרזות, המשותפת לעיריית ירושלים ולממשלה. במקרה הזה, ברקת, בשיתוף עם משרד האוצר, התחיל בהליך של פירוק החברה. "מה שהוא הולך לעשות עכשיו זה לקחת 130 מיליון שקל מקופת החברה לצרכים אחרים", אומר חביליו, שהגיש עתירה בנושא, דבר שהקפיא את המהלך. הנושא תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון.

עוד דוגמה לבעייתיות בהתנהלות של ברקת נוגעת למינהלים הקהילתיים בעיר. זהו מיזם שהוקם כבר בתקופתו של טדי קולק, שהקים בכל שכונה גוף שהיה יכול להתקשר באופן עצמאי עם העירייה. מינהלים אלה קיימים גם בשכונות מזרח העיר, ולכן נחשבים חיוניים להידברות בין השכונות השונות. ברבות הימים הוקמה חברה שנקראה "החברה הירושלמית", שהיתה משותפת לממשלה ולעירייה, ושימשה כצינור שדרכו המינהלים עובדים מול העירייה. לפני כשלוש שנים סגר ברקת את החברה, דבר שהתפרש כפגיעה בכוחם של המינהלים הקהילתיים.

"מרגע שנהיה ראש עיר, התגלה ברקת הדורסני", אומר אדם שעמד בעבר בראש אחד המינהלים. "הסיפור של החברה הירושלמית זה עוד דוגמה. כשהוא סגר את החברה הזאת, הוא הגביר את התלות של המינהלים בעירייה, בזמן שכל הרעיון היה שהם יוכלו לפעול כגופים עצמאיים".

העירייה: "מאז כניסת ברקת לתפקיד, ירושלים עברה מהידרדרות לצמיחה"

מעיריית ירושלים נמסר בתגובה לכתבה: "צר לנו שדווקא בימים אלה, שבהם עסוק ראש העיר ימים כלילות בפעולות חירום להצלת חיים, בוחר העיתון למחזר שביבי שקרים והכפשות מוטות שנלעסו עד דק בעבר ונאמרו על ידי גורמים אינטרסנטים שונים.

"ניר ברקת החליט להקדיש את חייו לטובת פעילות ציבורית ועובד בשכר של שקל בשנה. ברקת לא חדל מלפעול לטובת העיר ועם ישראל, ועל עובדות אלה אי אפשר לחלוק. מאז כניסתו לתפקיד, ירושלים חווה שינוי כיוון ועברה מהידרדרות לצמיחה בכל תחומי החיים, שינוי ממנו נהנים כל תושבי העיר מכלל המגזרים. הצמיחה בירושלים באה בזכות ניהול נכון של המערכת העירונית, ששמה לה למטרה לשפר את איכות החיים בעיר ולקדם ולפתח את ירושלים.

"הנהלת העיר, המונה 29 חברים מתוך 31 חברי המועצה, מהווה דוגמה לשותפות של כלל המגזרים בעיר ומתן ביטוי ומענה לצורכי כל מגזר ומגזר. הדרג המקצועי בעירייה ושדרת הניהול הבכירה שמינה ברקת הם מהטובים בארץ וזוכים להערכה רבה בעירייה ומחוצה לה.

"עיריית ירושלים בהובלתו של ברקת זוכה לתמיכה מלאה מראש הממשלה ושריו. הדבר בא לידי ביטוי בהיקפי ההשקעות הממשלתיות בעיר ובתמיכה הרבה של משרדי הממשלה בתוכניות הפיתוח שיוזמת העירייה, בתחומי תשתיות, תחבורה, חינוך ותרבות.

"מערכת החינוך בעיר עברה מהפכה בשנות כהונת ברקת ונמצאת בצמיחה בכלל המגזרים. ההשקעות בחינוך גדלות בכל שנה כפי שלא היה מעולם. החינוך הממלכתי והממלכתי־דתי נמצאים בצמיחה לאחר יותר מעשר שנות הידרדרות, מוקמות מאות כיתות לימוד חדשות במגזר החרדי והערבי במסגרת צמצום פערים ומוכנסות תוכניות לימוד חדשות.

"ירושלים חווה בשבע השנים האחרונות רנסנס תרבותי ונהפכה לבירת התרבות של ישראל, המושכת אליה עשרות פסטיבלים ואירועי ענק מכל העולם, מיליוני מבקרים ותיירים שמפריחים את התרבות והעסקים בעיר, כאשר העירייה פועלת ומקדמת את היצירה המקומית.

"ראש העיר והנהלת העיר פועלים בשיתוף פעולה מלא עם המנהיגות הקהילתית בירושלים והביאו לחיזוק המינהלים הקהילתיים, שילובם בפעילות העירונית בשוטף ובחירום, והם זוכים לפריחה ושגשוג כפי שמעולם לא היה".

"בנוגע למינויים: הדרג המקצועי בעירייה ושדרת הניהול הבכירה שמינה ברקת הם מהטובים בארץ וזוכים להערכה רבה. כל המינויים בוצעו כחוק, בשקיפות מלאה ובאישור משרד הפנים. הטענות בנוגע להתבטאויות שונות בנושא ביטחון, נשיאת נשק ומאבקים ציבוריים שברקת מנהל בעניין הרשויות המקומיות וכי הדברים נובעים מהשאיפות שלו בפוליטיקה הן הזויות, כך גם הטענות על התנהלות כוחנית.

"בעניין מזרח ירושלים: ראש העיר והעירייה פועלים לקידום איכות החיים של כל התושבים כעיר מאוחדת, לצד התמודדות עם האתגרים הביטחוניים ופעילות טרור ומתוך אחריות לשלומם של התושבים. עם זאת, ברקת מוביל בשנים האחרונות מהלך לצמצום פערים בשכונות הערביות בכלל תחומי החיים, לאחר כ–40 שנה של הזנחה מצד ממשלות, השקעות חסרות תקדים בהיקפן ותקציבן. נבנו ונסללו עשרות כבישים במזרח העיר בהשקעה של מאות מיליוני שקלים, ומושקעים תקציבים רבים בשיפור השירותים העירוניים, פתיחת טיפות חלב, רווחה, קהילה ושירותי דואר. השקעות העירייה בסיוע הממשלה באות לידי ביטוי בעלייה בשביעות רצון התושבים המשתקפת בסקרים.

"ההתנהלות מול החרדים: הטענות לאפליה או העדפה של מגזר אחד על חשבון השני אינן נכונות.

"בנוגע לשכבות החלשות: מדובר בדמגוגיה זולה. עיריית ירושלים נחשבת למתקדמת בארץ ומהווה מודל לחיקוי בתחום הרווחה והקהילה. העירייה מובילה מודלים חדשים להתמודדות עם העוני, הכנסה למעגלי התעסוקה, עבודה עם המגזר השלישי ועוד. ברקת משקיע לילות כימים בנושאים אלה וברור שהביקורת האינטרסנטית אינה מכירה את המציאות בירושלים. כמו כן, ראש העיר והנהלת העיר פועלים בשיתוף פעולה מלא עם המנהיגות הקהילתית והביאו לחיזוק המינהלים הקהילתיים, שילובם בפעילות העירונית בשוטף ובחירום, והם זוכים לפריחה ושגשוג כפי שמעולם לא היה.

בכל הנוגע לעניין מיקי לוי, קפריסין ופרשת בית יהונתן נמסר: "הדברים לא ראויים להתייחסות".

"מבחינת עובדים, מערב העיר תלוי במזרח העיר"

המשקולת הכבדה ביותר על ירושלים והקבוצה הענייה ביותר בה היא זאת של ערביי מזרח העיר. "מה שקורה כיום הוא שמרגישים יותר ויותר כמה מערב העיר תלוי במזרח העיר מבחינת עובדים. במובן הזה, הקריאות כיום להפריד ולחסום את העיר בעייתיות, כי אנו תלויים בעבודה של הפלסטינים", אומרת חברת מועצת העיר מהאופוזיציה, לורה ורטון.

לדבריה, "אף שהעירייה הגדילה במעט את ההשקעות במזרח העיר, הפערים עדיין עצומים בתשתיות, ביוב וחינוך. 40% מהאזרחים שם בני 15 ופחות, ויש מחסור אדיר של כיתות. מכיוון שראש העיר חי באשליה שהעיר תהיה יום אחד מאוחדת, הוא מעדיף למשוך פלסטינים לעבוד במערב העיר, במקום לפתח את השכונות במזרח העיר".

"מאז בניית גדר ההפרדה, אתה רואה שינוי בדפוסים המרחביים של תושבי מזרח ירושלים", אומר מריק שטרן, חוקר ממכון ירושלים. "אתה רואה שפתאום תושב מזרח העיר חושב פעמיים לפני שהוא הולך לעבוד ברמאללה, ויש לו נטייה ללכת למערב העיר לעבודה ולקניות - כי יש חומה במזרח, וצריך לעבור מחסומים, והוא לא יודע אם הם ייסגרו יום אחד. כתוצאה מזה, מאז 2005 יש במזרח העיר עלייה בהרשמה ללימודי עברית, עלייה בבקשות לאזרחות ישראלית, קפיצה דרמטית במספר הסטודנטים - יש כיום יותר מ–1,000 סטודנטים ממזרח ירושלים שלומדים במערב העיר, מספר שהיה נשמע כמו חלום לפני כמה שנים".

"כיום רואים הרבה יותר ערבים במרחבים הציבוריים של מערב העיר", אומר הפעיל החברתי יוסי סעידוב. "הילדה שלי עוברת מהידיים שלי לידיים של מטפלת ערבייה. בהדסה עין כרם אני מגיע לרופא עיניים ערבי". "זאת תופעה שכל ירושלמי מרגיש", אומר שטרן. "אתה רואה את ערביי מזרח העיר יותר במרחבים הציבוריים, בפארקים ובקניונים. אפשר לראות גם שדרוג בהרגלי הצריכה הכלכלית שלהם. הם נהפכו לכוח קנייה משמעותי והקניונים מפרסמים בערבית במזרח ירושלים - כי הם נהפכו לשוק".

"ממחקר שנערך בירושלים על בסיס נתוני 2011, ראיתי ש–40% מכוח העבודה במזרח ירושלים מגיע למערב העיר. אלה כ–35 אלף איש שעובדים במערב ירושלים. אחד מכל שני ערבים שעובדים מגיע למערב העיר", אומר שטרן. "עם זאת, מרבית התחומים שבהם עובדים הערבים לא השתנו מאז שנות ה–60. רואים אותם בענפי הבנייה, התעשייה, המזון והמלונאות. צווארון כחול ושירותים. כמעט ולא תראה אותם בשירותים עסקיים, היי־טק ובדרגי הניהול הבכירים. עם זאת, אתה גם רואה כניסה של מוכרים לרשתות השיווק, במיוחד ברשתות ארציות, מה שמביא לזה שהם באים בממשק ישיר עם לקוחות ישראלים - וזה חדש. הם מהווים 40% מנהגי אגד בעיר ומחצית מנהגי המוניות".

יש משמעות להשתלבות הכלכלית הזאת בעימות הנוכחי?

שטרן: "אולי דווקא החשיפה של מזרח העיר למערבה באופן יומיומי מזינה את הרגשות הלאומיים. כמו כן, תלוי מאוד מהם יחסי העבודה. הרבה שנים כעובד ניקיון אצל יהודים יכולות לחזק טינה ופערים. מהצד השני, אם תקבל תפקיד של מוכר ליד מוכר יהודי בקסטרו, זה מצב אחר עבור שני הצדדים".

העירייה השקיעה בשנים האחרונות במזרח העיר כדי להקטין את הפערים?

"ירושלים המערבית השתנתה מהותית, אבל במזרח לא היה שינוי דרמטי בתשתיות הפיזיות הכלכליות והקהילתיות. עדיין אפשר לספור שם גינות ופארקים על שתי ידיים".

לדברי שטרן, "בסיפור הזה צריך לזכור ש–80 אלף מתושבי העיר גרים מחוץ לגדר - בלי שירות עירוני, עם פשע ועוני והיעדר פיקוח. ייתכן שיש קיטוב גובר במזרח העיר - ושיש קבוצות שמצליחות להשתלב ולהצליח ובאותו זמן קבוצות שמידרדרות".

התל אביב של החרדים

בין אם ניר ברקת דואג יותר לחילונים או קורץ לעבר החרדים, במגזר החרדי בירושלים חלו תמורות משמעותיות בשנים האחרונות. "ירושלים היא כיום ה'תל אביב' של החרדים", אומרת רחלי איבנבוים, ראש תחום חברה חרדית במכון שחרית, חרדית מחסידות גור המתגוררת בשכונת מאה שערים.

"בשנים האחרונות צמח מספר האקדמיות החרדיות בעיר באופן מדהים - רוב הסטודנטים החרדים בישראל הם כיום ירושלמים. מערכות של עיתונים חרדים נמצאות בירושלים, יש שיעור גבוה של עסקים של חרדים בירושלים וגם הכלכלה הפנים־מגזרית בעיר חזקה ויש הרבה מיזמים עסקיים".

לדברי איבנבוים, "כיום יש בקרב המגזר החרדי בעיר מעמד חדש שצומח - המעמד היצירתי. עד היום לא ראינו אמנות חרדית, אבל בשנתיים האחרונות נפתחה שלוחה של בצלאל עבור חרדים. יש גלריה חדשה שמציגה אמנות חרדית, יש מקומות מפגש ופתאום יש ביצה אמנותית זעירה של קולנוענים וחרדים שעוסקים באמנות הצילום".

לדברי גיל ריבוש, מנהל האגף לתכנון אסטרטגי בעירייה, "גם בקרב האוכלוסיה החרדית יש צמיחה בשיעור התעסוקה. במגזר החרדי פועל כבר יותר משנה 'מרכז כיוון', שאמור לטפל בכל הרצף התעסוקתי של החרדים".

"במקביל לכל זה", אומרת איבנבוים, "ירושלים היא העיר היקרה ביותר כיום לחרדים. מה שמביא לכך שרק החרדים המבוססים ביותר נשארים בעיר, ויש הגירה של הרבה זוגות צעירים שעוזבים אותה".

 

 

 

 

 

 

 

 

אוליבייה פיטוסי
ניר קידר


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#