העוצמה של ארה"ב והדולר מסכנת את הכלכלה העולמית - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העוצמה של ארה"ב והדולר מסכנת את הכלכלה העולמית

ארה"ב היא עדיין המעצמה הכלכלית הדומיננטית בעולם, אך הסדר העולמי הקיים מאז מלחמת העולם השנייה משתנה: הנתח שלה בתמ"ג ובסחר העולמי יורד - והיא מתמקדת יותר בענייני פנים ■ המגמה הזאת עלולה לערער את היציבות העולמית ■ כתבה ראשונה בסדרה

6תגובות

ביוני האחרון נאם ג'ק מא, מייסד ענקית הקמעונות הסינית עליבאבא, בפני המועדון הכלכלי של ניו יורק שעם חבריו נמנות כמה מהדמויות הבולטות במנהטן, בהן בכירי וול סטריט. המסר של מא היה שמטרת קיומה של עליבאבא היא לטובתה של החברה האנושית בטווח הארוך - מסר שונה לגמרי מהגישה המקובלת של השאת ערך לבעלי המניות שבה מאמינים רבים ממי שנכחו באולם.

מא התחייב לעזור לעסקים הקטנים בארה"ב לייצא ל-630 מיליון משתמשי האינטרנט הסינים, שמוציאים כיום באינטרנט יותר כסף מהאמריקאים. האירוע נערך במלון ולדורף אסטוריה, שעם פתיחתו ב-1931, בעיצומו של השפל הגדול, שיבח אותו הנשיא האמריקאי הרברט הובר כ"תצוגה של אמון ואומץ לאומה כולה". כיום ולדורף הוא בבעלות חברת ביטוח סינית שמנוהלת על ידי בעלה של נכדתו של דנג שיאופינג, המנהיג הסיני ב-1978–1992. נדמה היה כאילו האירוע כולו מסמל שינוי בסדר הכלכלי העולמי.

בלומברג

בתור משל לדעיכתה של ארה"ב, האירוע עם מא הוא דוגמה מעט מלאכותית. הלקח שנלמד מיומו הגדול של מא בניו יורק מתוחכם יותר. ארה"ב היא עדיין הכלכלה החיונית ביותר בעולם, ששולטת בכמה מהחלקים המורכבים של המאמץ האנושי; עליבאבא נסחרת בניו יורק - לא בבורסת שנחאי, שהתנודתיות שלה השנה הבריחה את המשקיעים; ארבעה מבין ששת הבנקים שהיו חתמים בהנפקה של עליבאבא היו אמריקאים; רק 9% מהמכירות של עליבאבא הן מחוץ לסין (החברה גייסה באחרונה בכיר לשעבר בגולדמן סאקס כדי להגדיל את הנתח הזה); מלון ולדורף מנוהל על ידי הילטון - חברה אמריקאית, שמצליחה הודות לבעלות על זכויות קניין רוחני בכל העולם.

ימים ספורים לאחר נאומו הוציא מא 23 מיליון דולר על קניית אחוזה בהרי אדירונדק שבמדינת ניו יורק. אין ספק שהוא נהנה מהנופים היפים באזור, אך כמו בעלי הון סינים רבים הוא כנראה גם רוצה דריסת רגל במדינה שמכבדת את שלטון החוק. חודשיים מאוחר יותר סין פיחתה את המטבע שלה, ועוררה בהלה בעולם בנוגע לכלכלתה.

הנאום של מא ממחיש פרדוקס. ארה"ב היא מעצמה כלכלית שיכולתה להשפיע על הכלכלה העולמית תימשך זמן רב ואף תתחזק במובנים מסוימים, אף שהמשקל שלה בכלכלה העולמית קטן והולך. יש שמקדמים את ההתפתחות הזאת בברכה. הילרי קלינטון, המועמדת המובילה לנשיאות ארה"ב, כתבה בשנה שעברה: "לכל מי שתוהה אם ארה"ב עדיין יכולה להוביל, מבחינתי התשובה היא 'כן' מהדהד. כל מה שעשיתי וראיתי שיכנע אותי שארה"ב היא עדיין אומה חיונית". אבל אם לא יטפלו בו כהלכה, הפער הגדל בין המשקל הכלכלי של ארה"ב לבין הכוח שלה יגרום תסכול ואי יציבות.

מטיילור סוויפט ועד לנושאת המטוסים

כוח הוא היכולת לגרום למישהו לעשות משהו שאחרת לא היה עושה. זה יכול להיות באמצעות כפייה, הצבת חוקים או טיפוח ציפיות ונאמנויות. כוח אמריקאי לפעמים מוגדר בצורה רחבה מאוד, כך שהוא כולל גם את נושאת המטוסים אברהם לינקולן וגם את רגליה של הזמרת טיילור סוויפט.

ואולם "אקונומיסט" מבקש להתמקד בנקודה צרה יותר: כיצד אחיזתה של ארה"ב בכלכלה העולמית עוזרת, מעשירה, מארגנת, מנהלת ומרגיזה את יתר העולם. סוג הכוח הזה לעתים מופעל שלא במתכוון: כך למשל, לארה"ב אין שום רצון לנהל את הודו, אך כלכלת הודו מושפעת מהמדיניות המוניטרית של הבנק הפדרלי; ושתי התעשיות המובילות של תת־היבשת - טכנולוגיה ותרופות - תלויות בחוק האמריקאי, שהוא הסטנדרט העולמי בפועל.

הדומיננטיות הכלכלית האמריקאית מעולם לא היתה מוחלטת. ב-1946–1991 אימפריית התורים ללחם והתעשייה הכבדה של ברית המועצות שאפה להיות מודל מתחרה. משנות ה-70 ואילך אירופה רצתה אינטגרציה גדולה יותר, בין היתר כמשקל נגד לארה"ב; הרעיון של מטבע אירופי אחיד צבר תאוצה, כשהאירופים רטנו על השתלטות הדולר.

בשנות ה-80 נראה היה שיפן מהווה איום, כשניסתה לשכנע את אסיה להצטרף לגוש ין. אפילו כשהמדיניות הכלכלית הליברלית בהשראת קונצנזוס וושינגטון היתה בשיאה בשנות ה-90, מדינות רבות, ובעיקר סין, התעלמו ממנה. ואולם עד לאחרונה דבר אחד היה ברור: ארה"ב היתה בעלת משקל כבד יותר מאשר כל מדינה אחרת בתמ"ג ובסחר העולמי.

הדומיננטיות הזאת נשחקת כעת, בשינוי הראשון בסדר הכלכלי העולמי מאז 1920–1945 - התקופה שבה ארה"ב עקפה את בריטניה. כנתח מהתמ"ג העולמי, ארה"ב וסין (כולל הונג קונג) צמודות זו לזו עם 16% ו–17% בהתאמה, במונחי שוויון כוח קנייה. כשמביאים בחשבון את שערי המט"ח, נותר פער בין השתיים - ארה"ב עם נתח של 23% וסין עם 14%.

לפי הכלכלן ארווינד סוברמניאן, אם משקללים ביחד את הנתח מהתמ"ג העולמי, הסחר וההשקעות הזרות המצטברות, הרי שסין כבר עקפה את ארה"ב. אפילו אם כלכלת סין תצמח מעתה בקצב אטי יותר, של 5%–6% בשנה, במדדים האלה היא רק תתחזק.

סין חלשה משהיתה ארה"ב בזמן נסיקתה

הניסיון של המאה ה-20 מלמד כי שינוי כזה יכול לקרות מהר. ב–1907 לא היה לארה"ב בנק פדרלי, והיא סבלה מקריסה של הבנקים, אך עד שנות ה–20 הדולר כבר עקף את הליש"ט כמטבע הנפוץ והמהימן בעולם. אם העבר הוא אינדיקציה למשהו, הרי שסין עשויה לעקוף את ארה"ב בן לילה - מה שייתן לה כוח להפוך את המטבע שלה למטבע עתודות עולמי ולקבוע את כללי הסחר והמימון. רוב האנשים שהשתתפו בסקר של מכון Pew ברחבי העולם סברו כי סין תיהפך למעצמה הכלכלית המובילה בעולם. רוב מי שגילם נמוך מ-30 העריכו כי הם צפויים להיות עדים לכך עוד בימי חייהם.

ואולם כל שינוי בסדר העולמי לא יתרחש במהירות או בנחישות גדולה כל כך כמו בפעם האחרונה. ראשית, התחרות מאוזנת יותר. ארה"ב חזקה הרבה יותר מכפי שבריטניה היתה בעת הנפילה החדה שלה, וסין חלשה כיום מכפי שארה"ב היתה כשהמריאה. למרות כל המאמצים לקדם את המטבע ואת המוסדות שלה, הרפובליקה העממית של סין היא מדינה בעלת הכנסות בינוניות, עם שווקים פיננסיים לא בשלים וללא שלטון חוק. גם היעדרותה של הדמוקרטיה היא מכשול רציני עבורה.

העולם כיום גם נשען על מבנה גדול הרבה יותר של סחר וחוזים פיננסיים, שמצריך המשכיות. רמות הסחר ומלאי הנכסים הזרים והתחייבויות גדולים פי 5–10 לעומת שנות ה-70, ובהרבה יותר לעומת השיא הקודם שלהם לפני מלחמת העולם הראשונה.

המהירות והמורכבות של זרימות ההון כיום עולות על כל דבר שהעולם ראה אי פעם. בריטניה וארה"ב היו בעלות ברית - מה שהפך את העברת הכוח למסודרת, גם אם לעתים משפילה עבור המעצמה היורדת. לאחר שרמסה את היומרות הגלובליות של בריטניה בוועידת ברטון וודס ב-1944, עזרה ארה"ב לרכך את הקריסה הכלכלית שלה ב-1945–1949.

סין וארה"ב אינן בעלות ברית. המורכבות הגדולה יותר והסיכונים הכרוכים בשינוי הסדר העולמי כיום יוצרים תמריץ חזק להשארת המצב כפי שהוא.

לבסוף, אופיה של הפעילות הכלכלית עבר לכיוון של שירותים גלובליים ובלתי מוחשיים (כמו מחשוב ענן ומסחר ממוחשב), באופן שמאפשר לארה"ב לשמור על הדומיננטיות שלה בשלט רחוק.

כלכלנים, תומכי מסיבת התה בארה"ב, איגודי העובדים והזמר ברוס ספרינגסטין בשיריו, כבר תיעדו את הידרדרותה של כלכלת ארה"ב. אם לשפוט לפי תפוקת הפלדה העולמית, הסחר, התעבורה וייצור וצריכת הסחורות, הרי שהיא נמצאת על הקרשים. מספר המדינות שארה"ב היא שוק היצוא העיקרי שלהן צנח מ–44 ב–1994 ל–32 כיום. באותה תקופה עלה הנתון המקביל של סין מ–2 ל–43.

ההובלה של ארה"ב בתחומים אחרים, כמו הוצאות על מחקר ופיתוח, ציוד טכנולוגי ומותגי צריכה, כבר אינה גדולה כפי שהיתה. רבות מהחברות הגדולות ביותר בעולם הן עדיין אמריקאיות, אך הנתח שלהן בהשקעות תאגידיות בינלאומיות צנח מ–39% ב-1999 ל–24% כיום.

ארה"ב עדיין מתבלטת בכמה תחומים. 15 מבין 20 האוניברסיטאות המובילות בעולם נמצאות בה; החלטות מינהל המזון והתרופות שלה נחשבות לסטנדרט הקובע מבחינת אישור תרופות חדשות; פטנט שנרשם בניו יורק אמין הרבה יותר מפטנט שנרשם בשנחאי; והדומיננטיות של הוליווד בקופות הקולנוע נצחית כמו נעוריו של כוכב קולנוע מקליפורניה.

שולטת בכל דור חדש של טכנולוגיה

בתחומים מסוימים, כוחה של ארה"ב אף עולה. היא ממחישה פעם אחר פעם את היכולת שלה לשלוט בכל דור חדש של טכנולוגיה. היא שולטת בעידן חדש המבוסס על ענן, מסחר מקוון, רשתות חברתיות וכלכלת שיתוף. המוצרים האלה נהפכים לגלובליים במהירות וחודרים עמוק למוחות ולמשרות, יותר מאשר כל דבר שעמק הסיליקון המציא קודם לכן. הם משפיעים על כל אחד — מנהגי מוניות ועד לרווקים פלרטטנים ולרודנים.

פייסבוק וגוגל עושות את רוב העסקים שלהן מחוץ לארה"ב, והנתח הזה רק גדל. כשמיקרוסופט היתה בשיא כוחה בשנת 2000, פחות משליש ממכירותיה היו בחו"ל. חברות אמריקאיות מארחות כיום 61% ממשתמשי המדיה החברתית בעולם, מטפלות ב–91% מהחיפושים בעולם ואחראיות למערכות ההפעלה שעליהן מבוססים 99% מהסמארטפונים. חברות האינטרנט הסיניות, כולל זאת של מא, גם מוגנות וגם כלואות מאחורי מה שמכונה "חומת האש הסינית".

גם במערכת הפיננסית העולמית הדומיננטיות של ארה"ב רק גוברת. הנתח של בנקי ההשקעות מוול סטריט בשוק המניות העולמי גדל ל–50%, על רקע התכווצות הבנקים האירופיים וחולשת הבנקים באסיה. חברות ניהול קרנות אמריקאיות מנהלות 55% מהנכסים בעולם, לעומת 44% לפני עשור - נתון שמשקף את צמיחתם של בנקאות הצללים וכלי השקעה חדשים כמו תעודות סל. זרימות ההון הגלובליות, שנמצאות כיום בשיא, נעות לפי קצב ה–VIX - מדד התנודתיות של שוקי המניות האמריקאים.

אחד הדברים המוזרים בגלובליזציה הוא שאף שהדומיננטיות של ארה"ב בתחום הסחר קטנה - ההשפעה המוניטרית שלה לא קטנה. הבנק הפדרלי עומד בעל כורחו בראש המערכת הזאת, ואת העמדה שלו חיזקה המדיניות שנקט כדי להיאבק במשבר הפיננסי של 2007–2008. כשהבנק הפדרלי משנה כיוון, טריליוני דולרים בכל רחבי העולם הולכים בעקבותיו. האדישות של ארה"ב כלפי קרן המטבע הבינלאומית (IMF) והבנק העולמי - מוסדות שהוקמו כדי לשלוט במערכת ושבהם יש לה זכות וטו - מראה את הכוח שיש לה.

גם מעמדו של הדולר התחזק. הביקוש הזר לדולרים מאפשר לממשלת ארה"ב ללוות בזול, והיא מרוויחה מכך שהיא מנפיקה שטרות בנקאיים ברחבי העולם. חברות אמריקאיות יכולות לסחור בכל העולם עם פחות סיכון, והאמריקאים יכולים להוציא יותר משהם חוסכים. אפילו כשפורץ בארה"ב משבר כלכלי, היא עדיין המקלט שאליו המשקיעים בורחים, וזרים צוברים דולרים כדי לחוש בטוחים. איום הסנקציות על מדינות כמו איראן ורוסיה נתן אף הוא כוח עולמי לארה"ב.

לא עומדת באידיאלים של עצמה

המערכת הפוליטית האמריקאית הוכיחה את עצמה בעבר כבעלת יכולת מנהיגות אדירה, במיוחד במהלך מלחמת העולם השנייה ואחריה. כיום היא כבר לא עומדת באידיאלים האלה.

המשבר הכלכלי העולמי הוכיח שארה"ב תמיד עושה את הדבר הנכון בסופו של דבר — אבל רק אחרי שהיא ממצה את כל שאר האפשרויות האחרות. הבנק הפדרלי סיפק נזילות לעולם, וכשאקדח הוצמד לרקתו, הסכים הקונגרס להוציא כסף כדי לחלץ את הבנקים האמריקאים.

ואולם מאז, המערכת הפוליטית בארה"ב הגיעה לסף חדלות פירעון על האג"ח הממשלתיות, סירבה לחולל רפורמה או לממן את קרן המטבע, הפריעה למאמציה של סין להקים מוסדות בינלאומיים משלה, הטילה קנסות גדולים על בנקים זרים והוציאה רשימה ארוכה של זרים ממערכת הדולר.

הרעיון שלפיו המערכת הפוליטית בארה"ב לא חשה מחויבת לעמוד במה שהזרים מציגים כאחריות כלכלית גלובלית, אינו חדש. כשדיווחו לנשיא ריצ'רד ניקסון על מתקפת ספקולנטים על המטבע האיטלקי ב–1972, הוא התרגז: "לא אכפת לי מהלירה". ואולם האדישות הנוכחית של ארה"ב היא כנראה לא משהו זמני. מעמד הביניים האמריקאי לא מרוצה מהגלובליזציה, והמערכת הפוליטית שלה מפולגת מאוד.

אם ארה"ב לא תעמוד בציפיות, מה תהיה המשמעות עבור שאר העולם? בינתיים, קל למקבלי ההחלטות ולפוליטיקאים בארה"ב להיות שאננים: ההילה של סין נפגעה מהצרות הכלכליות שפקדו אותה באחרונה, ולארה"ב יש כיום את הכלכלה הכי חיונית בעולם, אף שהיא עדיין צומחת בקצב אטי יחסית. ואולם חשוב להיות ברורים לגבי האפשרויות בטווח הארוך. ארה"ב לא יכולה לצפות לשלוט בכלכלה ובטכנולוגיה העולמית ללא מאמץ, גם כשהנתח שלה בסחר העולמי ובתמ"ג יורד והיא מתמקדת יותר בעניינים פנימיים מאשר בחיצוניים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#