מעשה בערס, בחורה שחרחורת וערבי שפוטר - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מעשה בערס, בחורה שחרחורת וערבי שפוטר

שלושתם, יחד עם אלפי מועסקים נוספים, פנו בשנים האחרונות לנציבות לשוויון הזדמנויות בעבודה כדי להתלונן על מה שהוגדר על ידם כאפליה במקום העבודה ■ הנציבה הפורשת, ציונה קניג־יאיר, על ההתמודדות עם גזענות והדרך שעוד לפנינו

24תגובות

דנה (שם בדוי) ביקשה באחרונה להתקבל לתפקיד זוטר במחלקת משאבי האנוש של חברה גדולה. אחרי שקיבלה תשובה שלילית ביקשה לדעת מדוע, וגילתה להפתעתה את סיכום הראיון: "שחרחורת, ילדותית, פשוטה, מראה די פרחי", נכתב שם, ללא מלה אחת על יכולותיה המקצועיות. דנה פנתה לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה במשר הכלכלה, שם חשדו כי מדובר במקרה של אפליה על רקע מוצא, וערכו בחברה ביקור פתע מלווה בשוטרים - ודרשו לראות את סיכום הראיון המקורי. התוצאה: דנה קיבלה פיצוי של 55 אלף שקל, והחברה נדרשה להשתתף בתהליך שבו תלמד כללי גיוס עובדים שוויוני.

דנה לא לבד. 5,122 איש פנו אל הנציבות מאז הקמתה לפני שמונה שנים, היא השתתפה ב–48 תיקים שונים בבתי המשפט וב–23 פסקי דין היתה מעורבת באופן פעיל. את מספר חוות הדעת והטיפול בעובדים שונים, התערבויות בדמות מכתבים למעסיקים מפלים, והדיונים בוועדות השונות בכנסת ובממשלה, קשה לספור. בימים אלה עוזבת אותה המנכ"לית ציונה קינג־יאיר, שהקימה אותה ועמדה בראשה מאז. בין אם תעזוב לשוק הפרטי - שם כבר יש לה לא מעט הצעות - או לא, היא מקווה שהנציבות תמשיך ותתחזק, אך יודעת שזה לא מובן מאליו. "סימן השאלה הגדול כרגע הוא לאן תלך הנציבות", היא אומרת. "הרבה תלוי בשר הכלכלה אריה דרעי. הוא יכול להחליש, הוא יכול לחזק. בחודשים שבהם עבדנו ביחד הוא נתן רוח גבית מלאה, אולי כי סוגיית השוויון קרובה ללבו. כיום יש הבנה מלאה שהנציבות עובדת עבור כולנו, כל אחד מאתנו: נשים וגברים, מבוגרים וצעירים, אמהות עם ילדים קטנים, גברים בשירות מילואים, עובדות בהריון, ערבים, חרדים, אתיופים, וכל מגזר אחר שיכול להיות מופלה בעבודה. באחרונה נלחמנו נגד החובה לנעול נעלי עקב בקרב דיילות אל על, שמפלה לעומת דיילים, אבל מגוון הנושאים שבהם עסקנו בשנים האחרונות היה גדול: מפערי שכר בין גברים לנשים בעיריית ירושלים עד ביטול הדרישה לשירות צבאי כדי לעבוד כפקח של מחסום ברכבת. אפליה במקומות עבודה שנובעת מחוסר מודעות או מאי־הבנה היא נושא רוחבי, שנוגע בכל אחד מאתנו, ולכן יש לשמור על נציבות חזקה".

אייל טואג

אחד התיקים שקניג־יאיר גאה בו במיוחד הוא תיק מישל מלכה, שלא התקבל לעבודה בתעשייה האווירית עד ששינה את שמו לכזה הנשמע אשכנזי. מרכז תמורה ייצג את מלכה, והנציבות קיבלה את מעמד "ידידת בית המשפט" - מה שאיפשר לה להביע עמדה עקרונית באשר לסוגיה המשפטית. "בתעשייה האווירית שאלו מי זה הערס הזה, רק בגלל שמו", היא מספרת. "הוא זכה בפיצוי של כ–50 אלף שקל, והמשפט זרק אור על תופעה שאנחנו נוטים להתעלם ממנה - אפליה על רקע מוצא".

הנציבות שימשה כידידת בית המשפט גם בבג"ץ הום סנטר, שבו נידונו פערי שכר בין גברים ונשים, כשהתובעת קיבלה 3,500 שקל בחודש וגברים שעבדו לצדה קיבלו 5,000 שקל. המעסיק טען שמדובר בהבדלים ביכולת לנהל משא ומתן. "הנציבות הציגה עמדה עקרונית, ובג"ץ קבע שאם יש פערי שכר - הנטל הוא על המעסיק להוכיח שזו לא אפליה מגדרית", אומרת קניג־יאיר. "במלים אחרות, המעסיק לא יכול להגיד שהאחריות היא על העובדת שלא יודעת לנהל משא ומתן. פסיקות כאלה משנות את השיח".

זה לא היה קורה בלעדיכם?

"יומרני להגיד מה היה אילו, אבל כשממשלת ישראל מקימה גוף ייעודי, מתקצבת אותו, מעניקה לו סמכויות משפטיות וסמכויות להעלאת מודעות ציבורית דרך הסברה והדרכה, ומטילה עליו תפקידים ספציפיים, והגוף פועל בשטח ציבורית ומשפטית, אי אפשר להתעלם ממנו. ברור שתרמנו לשיח ולדעתי שינינו את המאזן".

טיפלתם ב–50 תיקים מתוך 5,000 פניות.

"אנחנו מטפלים בכל הפניות, אבל רק 1% מגיעות לבתי המשפט, בעיקר מתוך מחסור במשאבים. עם זאת, מדובר בתיקים אסטרטגיים ומשני־שיח, כאלה שיכולים להשפיע על עשרות תיקים אחרים - אם לא יותר".

לדבר בקול שונה משל המדינה

חמישה שרים שונים פיקחו עד היום על הנציבות במשרד הכלכלה (והתמ"ת לשעבר). על השאלה אם כולם ראו כולם ראו את תפקיד הנציבות בעין אוהדת, עונה קניג־יאיר בדיפלומטיות: "כל אחד בדרכו שלו". היא אמנם לא חושפת סודות, אבל לא תמיד היה לה קל. הנציבות הוקמה בתקופתו של אלי ישי, אלא שהשנה וחצי הראשונות היו מוקדשות לעיבוד החזון ודרכי הפעולה, גיוס התקציב והאנשים, כך שהוא לא ממש נדרש לפעולותיה. את מקומו תפס שר התמ"ת בנימין בן אליעזר, שהיה הראשון לעודד, וגם חשב שהנציבות צריכה להיות גוף סטטוטורי ועצמאי כמו רשות ההגבלים העסקיים, ולא להתנהל במשרד. הוא הצהיר כי זו הכוונה אך לא הספיק לעמוד מאחוריה, ואת מקומו קיבל לזמן קצר שלום שמחון, אף הוא אוהד של הנציבות, אף הוא לזמן קצר מדי.

אמיל סלמן

השר הבא היה נפתלי בנט, ופה הסיפור היה שונה. בנט, במהותו מעסיק, אינו מחבב רגולציה, ודווקא לא חשב שיש לחזק את הנציבות. כשמשרד המשפטים חשב שנכון יהיה להפוך אותה לגוף עצמאי, הוא התנגד. בנט עזב את המשרד אחרי פחות משנתיים וכיום דרעי יהיה זה שימנה את הנציב או הנציבה הבאה.

את צופה שדרעי ישחרר את הנציבות ויהפוך אותה לעצמאית?

"זו שאלה שאין לי עליה תשובה. האם הנציבות צריכה להיות גוף עצמאי שמדווח לשר? בהחלט כן. הגיע הזמן שהגוף שהוקם כדו־ראשי - כפוף לשר הכלכלה בשל עיסוקו בשוויון הזדמנויות בעבודה אך מקצועית דווקא ליועץ המשפטי לממשלה - ייהפך לגוף שעומד בפני עצמו ומדווח לשר. לא מדובר בסמנטיקה או באגו, אלא בעניין מהותי. בשל המבנה הנוכחי ובשל הקביעה של היועץ המשפטי לממשלה שלפיה 'המדינה מדברת בקול אחד', הנציבות לא יכולה לתת את חוות דעתה אם היא סותרת את חוות דעת היועץ המשפטי, כשמדובר במקרי אפליה שבהם מעורבים עובדי או ארגונים השייכים למדינה. הקביעה הזו - המדינה מדברת בקול אחד - הוא קביעה שצריך להציב מעליה סימן שאלה גדול".

מדוע?

"על פי הנוהל הנוכחי, כאשר המעסיק שעמו אנחנו מתדיינים הוא ממשלתי, ואנחנו מגיעים לבית הדין לעבודה, אנחנו חייבים לתאם עמדה עם המדינה, קרי הפרקליטות. מצד אחד זה טוב: אנחנו יכולים להשפיע על עמדת המדינה מבפנים, ומצד שני אנחנו אמורים להשמיע את קולו של אינטרס השוויון, גם כשהוא שונה מקולה של המדינה. כיום זה בלתי אפשרי. צריך להציב פה סימן שאלה כי בסופו של דבר בית הדין הוא זה שמכריע, גם אם הפרקליטות אומרת דבר אחד ואנחנו מציגים עמדה שונה. הרי בין היתר, לשם כך הוקמה נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה".

מתי זה יכול לקרות?

"למשל, אם אנחנו מייצגים מורה באולפנה שפוטרה מכיוון שהחלה טיפולי פוריות כשהיא רווקה. מדובר בגוף של המדינה (אנחנו) שמתבקש לתת חוות דעת במשפט של אדם שתובע גוף אחר של המדינה (משרד החינוך), ואמור להיות מיוצג על ידי הפרקליטות. אם המדינה מדברת בקול אחד, ואנחנו לא מצליחים לשכנע בעמדתנו - לא נוכל לעזור לאותה תובעת. במקרה הזה דווקא הצלחנו לשכנע בעמדתנו, והיא זו שהוצגה בבית הדין".

מתי לא הצלחתם?

אמיל סלמן

"שרה אלחנני היתה בכירה ברשות המים. עשו שם ארגון־מחדש, גברים שהיו מקבילים לה קיבלו שדרוג בתפקידם והיא לא. אנחנו טענו שמדובר באפליה על רקע מגדר, ובדיון הפנימי עם הפרקליטות ונציבות שירות המדינה לא השתכנעו, ולא הגשנו חוות דעת. אגב, פסק הדין שהתקבל תאם את עמדת הנציבות, שלא הוגשה".

כמה פעמים לא הצלחתם לשכנע את הפרקליטות לאמץ את העמדה שלכם?

"מעט, אבל זה קרה. ההוכחה לעובדה שאפשר לדבר בכמה קולות היתה בתיק אחר בנושא מגדר ופנסיה. הפרקליטות אמרה דבר אחד, ובית הדין התעקש לקבל גם את חוות דעתנו, שהיתה שונה מזו של הפרקליטות. העולם לא התהפך כי המדינה דיברה בשני קולות, אבל זה לא היה קורה אם בית הדין, שלשמחתי מכיר היטב את הנציבות, לא היה דורש לקבל גם את עמדתנו".

הדברים האלה לא היו קורים אם הייתם עצמאיים.

"כנראה שלא, אבל העיקרון חשוב יותר: גם אם הנציבות נשארת חלק במשרד הכלכלה, מותר, נכון וראוי שיהיה יותר מקול אחד, ובית המשפט יכריע".

"לא אגיד שלא היו לחצים 
לכאן או לכאן"

קניג־יאיר, שעלתה לישראל מארה"ב כשהיתה בת 11, גדלה בסביבה דתית להורים השייכים לזרם הדתי אורתודקסי. היא חיה במושב בני דרום, ושלושת ילדיה לומדים בחינוך הדתי. אחרי שירות צבאי למדה משפטים באוניברסיטה העברית והתמחתה בפרקליטות, מה שעלה בקנה אחד עם תפישות השונוּת והשוויון שעליהן התחנכה כל השנים. לפני שהקימה את הנציבות עבדה בשדולת הנשים, ואף עמדה בראשה שנה לפני שקיבלה את תפקיד הנציבה הראשונה. "התפקיד הזה, הקמת נציבות שוויון, גוף שדואג לאכיפה וחינוך בתחום שוויון בתעסוקה, הוא מעבר לעבודה", היא אומרת. "הוא העסיק אותי ואת משפחתי בשמונה השנים האחרונות. תמיד ראיתי בשונות יתרון, ובתפקיד הזה ניתנה לי הזכות לנסות להטמיע את החשיבה הזו אצל מעסיקים ועובדים ואצל הציבור בכלל".

מה היה הכישלון הגדול שלך בשמונה השנים האחרונות?

עמית שאבי

"כיום יש בנציבות עשרה עובדים, וזה לא מספיק. חרף מאמצים בלתי פוסקים לא הצלחתי לשכנע את האוצר לתעדף את הנציבות ולהרחיב את התקציב. זה נובע שוב מהמבנה הדו־ראשי: הנציבות היא בעלת סמכויות סמי־עצמאיות בתוך משרד הכלכלה. היא לא חלק אינטגרלי מהמשרד והיא גם לא עצמאית, לכן קל לא לתעדף אותה, והיא תלויה מאוד בחיבתו של השר לנושא".

מבצע צוק איתן בקיץ שעבר סיפק לאנשי הנציבות עבודה רבה בעקבות הסערה שהתחוללה ברשת עם כתיבתם של סטטוסים קשים. עובדים ערבים פנו לנציבות ולבתי המשפט בבקשת הגנה מול מעסיקיהם, בטענה שפוטרו בעקבות דברים שכתבו, בעוד שעובדים יהודים לא נפגעו אחרי שכתבו דברים דומים. האירועים עימתו את אנשי הנציבות עם השאלה מה מותר משפטית ומה אסור על מעסיקים לעשות בזמן מלחמה, וכיצד עובד יכול או לא יכול להתבטא. "זו אכן היתה תקופה מאוד לא פשוטה", אומרת קניג־יאיר. "בזמן שחיילים נהרגו ואנחנו היינו צריכים להתמודד עם פניות של אנשים שאמרו 'שימותו' - ופוטרו מעבודה בשל כך. אלה היו ימים שבהם עובדים, בעיקר ערבים, הלכו הביתה כי המעסיקים שלהם חשבו שהם הסיתו לאלימות, אבל משפטית המצב היה מורכב יותר, והתמודדנו עם השאלה של אפליה על רקע השקפה למול הסתה לאלימות ולגזענות".

מישהו לחץ עליכם שלא להגן, למשל, על פסיכולוגית ערבייה מעיריית לוד או עובדים ערבים אחרים?

"אני לא אגיד שלא היו לחצים לכאן או לכאן, אבל עמדנו בהם".

איזה סוג של לחצים?

"היו אנשים שחשבו שאנחנו לא צריכים להגן על עובדים ערבים שכתבו בפייסבוק אמירות פרטיות. אנחנו חשבנו שאמירה פרטית של עובד רנטגן אין דינה כדין סטטוס של פסיכולוגית חינוכית בעירייה שעובדת עם ילדים, וכל מקרה היה צריך להידון לגופו. עבדנו יחד עם המדינה, חלק מהעובדים הוחזרו לעבודתם וחלק פוטרו. מקצועית עשיתי את העבודה שלי. מצפוני נקי".

יש שטענו שאתם נוקטים קו שמאלני מדי.

"למלה 'זכויות' יש תמיד קונוטציה מאוד ליברלית, אבל כמו שכבר אמרתי, זכויות עובדים שייכות לכולנו".

את אופטימית בקשר לעתיד בתחום?

"מבחינת שוויון הזדמנויות בעבודה יש עוד עבודה רבה. כדי להגשים את המטרה צריך גם מקל וגם גזר: המקל הוא האכיפה המשפטית - החלטות משפטיות, פסקי דין שקובעים את הנורמה. אבל לצד זה צריך גזר - תמריצים למעסיקים שיטמיעו שוויון, מתן כלים למעסיקים והצפת סיפורי הצלחה של שילוב אוכלוסיות".

מה תגידי למי שיחליף אותך? איך אפשר להצליח בתפקיד הזה?

"קיבלת מתנה: היחידה הזו עושה עבודת קודש וחולשת על תחום שמשנה חיים של אנשים, כשהצוות מקצועי, מסור ומחויב. חשוב לזכור את החזון: 'להוות כוח המניע שוויון הזדמנויות בשוק העבודה, תוך יצירת שותפויות וניצול מיטבי של המשאבים העומדים לרשותנו', כי אי אפשר להצליח בהנעת שוויון ללא יצירת שיתופי פעולה אסטרטגיים עם כל בעלי העניין: מעסיקים, עובדים, ממשלה וכלי תקשורת. חשוב, כמובן, להמשיך לחתור לעצמאות, ולזכור שיש עוד לא מעט עבודה. הייתי מציעה למחליף או המחליפה שלי לנהוג על פי הצעתו של המשורר ראלף אמרסון: 'רתום את העגלה שלך לכוכב'".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#